יובל שרון, חבר מושב קדרון, נולד בבסיס חיל האוויר בחצור, גדל במושב ניר-ישראל ובגיל 13 הגה רעיון של נהיגת שטח לילדים, ובעזרת הוריו התגשם החלום * היום הוא מפעיל פארק נופש חופי חדש באגם ניצנים, במקביל לטיפוח משק חקלאי בקדרון ופעילות חקלאית עם הוריו במושב
"נולדתי בשנת 1976 בבסיס חיל האוויר בחצור, שם התגוררה התגוררנו, כי אבי היה טייס קרב," מספר יובל שרון, והוא מספר על הוריו: "את אמי בוגרת מכון וינגייט, הכיר אבי עוד בבית הספר היסודי בראשון לציון, ומאז הם יחד. הם התגוררו בבסיסים שונים: בחצרים, בחצור ובתל נוף. הגעתי למושב ניר ישראל בגיל שבע, אל הבית שהוריי בנו בעצמם. זו היתה הפעם ראשונה שההורים יצאו מבסיסי צה"ל לבית משלהם," מספר יובל.
קליטה בניר ישראל
ניר ישראל הוא מושב שנמצא כשש ק"מ מזרחית לאשקלון. הוא נוסד על ידי "העובד הציוני" בשנת 1949. המתיישבים הראשונים היו עולים מהונגריה ומצ'כיה. בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת האגודה השיתופית נוכחה לדעת, שהאוכלוסייה שלה לא מאוזנת – היא מורכבת מאנשים מבוגרים וממספר צעירים ואין "שכבת ביניים", כלומר: משפחות צעירות עם ילדים. לפיכך יצא קול קורא והזמין משפחות שרוצות להתיישב במקום ולהתקבל לחברוּת באגודה. מאות נרשמו. ולאחר מיון קפדני ביותר – של פסיכולוג, גרפולוג, בדיקת בריאות, ראיונות אישיים וכו' – התקבלו ב-1979 עשר משפחות בלבד.
אצל רבים מהם היה אחד מבני הזוג בוגר הפקולטה לחקלאות ברחובות, וכן היו אנשי חינוך וטייסים. אחת המשפחות שהתקבלה היתה משפחת שרון. האם שלומית היתה מורה לספורט בבית הספר התיכון באר-טוביה ובמכללת "אחווה" והאב שמעון טייס בחיל האוויר. הם הגיעו עם בתם הבכורה אפרת ובנם הצעיר יובל. יובל למד בביה"ס היסודי "ניצן" בניצנים ואחר כך בתיכון האזורי בבאר-טוביה. לאחר סיום הלימודים התגייס לצבא, שירת כלוחם ב-669, יחידת החילוץ של חיל האוויר.
מהבסיס למושב
כאמור, יובל הגיע לניר-ישראל בגיל 7, לכיתה ב'. הוא מתאר את המעבר שעשה מהבסיס הצבאי למושב: "זה היה מעבר מאוד חד מסביבה צבאית לסביבה אזרחית, שינוי די רציני. מחיים בבסיס צבאי בו כולם כמעט באותו גיל, כולם ילדים של טייסים; עברתי בבת אחת לחיים לסביבה חקלאית במושב. זה לא הפתיע אותי ולמזלי אני מסתגל די מהר לאנשים. אבל זה היה שינוי אורח חיים זה היה מאוד משמעותי – ממגורים בבסיס מגודר עם צבא ושומרים, כשכל מי שרוצה להיכנס למתחם צריך לעבור תהליך מאוד מורכב – הגעתי למקום שבו יש בשגרה וגם בדואים וערבים מדי פעם. הבעיה היתה שהחברים החדשים שהתקבלו איתנו בנו בתים גדולים, ומיד התחילו אצלנו גניבות ופריצות, אירועים יום יומיים כמעט. מצד שני זה היה מאוד מחשל. גנבו אצלנו אופנועים וטרקטורונים וגם היו גנבות חקלאיות. זה היה שינוי מהותי מבחינתי – לעבור מסביבה מאוד מוגנת לסביבה חשופה."
יובל מוסיף את היתרונות של החיים במושב מבחינתו: "לאחר שהייתי בחברת ילדים די מצומצמת, בה רוב הילדים היו בני גילי, היה לי מאוד נעים להיות במסגרת רחבה ומגוונת, בה היו כמה שכבות גיל, גם מבוגרים ממני בארבע-חמש שנים. יצרתי יחסים מאוד טובים דווקא עם שכבות הגיל הגבוהות יותר, כי פתאום נוספו לי אחים גדולים, שחסרו לי בעבר. היתה אווירה טובה עם החבר'ה הבוגרים יותר, שחלקם היו גם מדריכים ומורים עבורי."
יובל היה חניך בתנועת הנוער של "הנוער הציוני" ועל כך הוא אומר: "הקטע של המחנות, המתקנים שיצרנו עם הסֶנדות והחבלים, זה נתן לי כיוון שמאוד אהבתי והמשכתי אותו בעצם ביחידה 669. כבר בגיבוש ביחידה לא הפתיע אותי כל עולם הסנפלינג, הטיולים, הצלילה. הייתי די מנוסה מתנועת הנוער. זה נתן לי כלים מאוד טובים להמשך. ובכלל, הסביבה במושב," הוא ממשיך, "שאפשר לרכב על אופניים לכל מקום בלי פחד, בלי חשש. אמנם יש גנבים, אבל בלי מטוסים, בלי פצצות מסביב. בקיצור, האווירה מאוד מאוד כיפית."
הגשמת חלום ילדות
משפחת שרון החלה לטפח משק חקלאי בו גידלו תירס למאכל ובשלב הבא נכנסו לעולם התיירות. "הרעיון היה שלי," מספר יובל, "ההורים שלי למעשה גיבו אותי כלכלית ופעלו כדי להפוך רצון של ילד למפעל כלכלי."
איך זה התחיל?
"כידוע, בישראל מותר לנהוג בכלי רכב רק מגיל 17 עם רישיון נהיגה. אני אהבתי מאוד את כל העולם המוטורי. בגיל 13 קנו לי טרקטורון. למעשה לא ניתן היה לילד לנהוג בו באופן חוקי, אבל אני מאוד מאוד רציתי לנהוג וגם לאפשר לילדים אחרים ליהנות מנהיגה בכלי מוטורי. אבי פנה בשמי למשרד התחבורה, כדי לבדוק אם ניתן לאפשר לילדים ללא רישיון לנהוג במסלול סגור. הסתבר שמותר. התנאים היו: נהיגה מגיל 7 בתוך מסלול סגור כשהרכב צריך לעבור בדיקה במכון התקנים ולהיבדק במשרד התחבורה."
וכך, בשנת 1991 הקימה משפחת שרון פארק מוטורי לילדים, שלדברי יובל הוא "הראשון והכי גדול בארץ." במפעל הידראולי קטן בפתח תקווה, לימים חברת "תום–קאר", החלו לייצר רכבים לנהיגה עצמית של ילדים: "בעצם אתר התיירות שהקמנו היה הראשון בו התחילו להפעיל את הרכבים של חברה זו," מציין יובל. באתר התיירות של משפחת שרון היו ג'יפים, מכוניות קארטינג ומכוניות חשמליות. הילדים היו נוהגים בהם, וגם עברו מסלולי מכשולים.
המיקום היה בחולות ניצנים צמוד לחוף הים: "את הפארק המוטורי הקמנו בשיתוף עם קיבוץ ניצנים והמועצה האזורית חוף אשקלון. למעשה אנחנו שינינו את השם מחוף ניצנים ל'פארק ניצנים'," מוסיף יובל.
שטח הפארק המוטורי, שכלל מסלולי נהיגה ומסלול מכשולים, היה בן 8 דונם. בנוסף לנסיעת הילדים במתחם, יצאו ממנו גם לטיולים בדיונות החול, בשטח של 25 אלף דונם, עד הדיונה הגדולה של אשדוד. "הפרויקט הזה הצליח מאוד," מעיד יובל. ברור שבדיונות נהגו מבוגרים, והילדים היו מצטרפים לרכבים כנוסעים.
עוד מספר יובל: "בעת השירות הצבאי שלי, אחותי אפרת, אבי ואמי ניהלו את הפעילות בפארק ניצנים. לאחר שירות חובה הייתי גם בקבע, ובמקביל הפעלתי וניהלתי את הפעילות בניצנים. ואגב," הוא מוסיף, "כשהשתחררתי מהצבא בשנת 1997, חזר אבי לצבא ושימש מדריך בקורס טיס בבית הספר לטיסה של חיל האוויר, זאת עד גיל 60."
אבל יובל לא הסתפק בפארק המוטורי: "חמש שנים יותר מאוחר, בשנת 1995, משכנו ליזמות הבאה יחד עם קיבוץ ניצנים. במסגרת יוזמה זו הקמנו פארק שייט בתוך המחצבה הישנה של קיבוץ ניצנים. בפארק השייט הפעלנו סירות פֶּדלים, קיאקים וגלשני חתירה."
גם פארק השייט הצליח וברור שהכול היה באישור של מנהל מקרקעי ישראל. השינוי היה בשנת 2004, אז חוקק חוק שמירת הסביבה החופית, "חוק החופים". לפי חוק זה יש הגבלות בנייה לאורך חופי ישראל, איסור בנייה בתחום של 100 מטרים מהחוף וכן מעבר חופשי לרוחצים. לכן היה על משפחת שרון לוותר על תחום המסלולים.
מספר יובל: "הגענו להסכם הוגן עם המנהל לפיו נוותר על רצועת החוף בה היו המסלולים שלנו, ובתמורה יתאפשר לנו לפתח את האתר המוטורי ליד האגם, במקום בו פעלה בעבר מחצבה. זה קצת רחוק מהחוף וזה לא מפריע לטבע ולמתרחצים."
אז נערך מחדש תכנון תב"ע (תכנית בניין ערים). ובשנת 2004 יובל הקים, הפעם על שמו בלבד, פארק נופש חופי באגם ניצנים ובו אתר מוטורי ואתר שייט גדול ומשודרג, שכלל את כל הפעילויות במקום אחד. הפעילות באתר הופסקה בין השנים 2019 ו-2021, כי הסתיים חוזה ההחכרת הקרקע עם המנהל. בשלהי 2021 נחתם חוזה חדש עם תנאים חדשים שתואמים את החלטות מוסדות התכנון ומשרד התיירות. זאת במטרה לפתח בצורה משמעותית עוגן תיירותי בגבולות עוטף עזה, שיהווה מוקד אטרקציה רציני באזור החוף הדרומי. עם פתיחתו המחודשת זכה המתחם, לדברי יובל, לאלפי מבקרים ולביקורות נלהבות.
המשך פעילות חקלאית
הוריו של יובל הם חברי אגודה בניר ישראל ומטפחים את הנחלה בעזרתו של יובל. יובל עצמו בזוגיות עם נעמה מכפר ורבורג, אב לשניים, קנה בשנת 2012 משק במושב קדרון. יש לו 15 דונם של מטע פקנים, 9 דונם רימונים והוא עוסק במקביל הן בתיירות והן בחקלאות.
מסכם יובל: "כמו שתיארתי, האווירה במושב היתה עבורי מאוד כיפית בילדות ובנעורים – וזו גם הבחירה עבור הילדים שלי, ניצן בת 16 שלומדת בביה"ס האזורי בגבעת ברנר ועופרי בן 14 שלומד בביה"ס בקדרון. בתי נוסעת לבית הספר על טרקטורון. שני ילדיי מוטוריים מאוד, משתתפים פעילים באליפות ישראל בקרטינג ונהנים מאוד מנהיגה, כמוני, באווירה הכפרית. לכן אני מטפח במרץ את שני המשקים, שכל אחד מילדיי יוכל לגור בעתיד במושב."
