"חסרים בראשות המועצה יוזמה וניהול פרואקטיבי, ואת זה אני רוצה להביא"  

אומרת עו"ד יעלה חגי-לוי, בת עין השופט, שרואה את עצמה כמייצגת את בני הדור השלישי ומתמודדת על ראשות מועצה אזורית מגידו 

עו"ד יעלה חגי-לוי (51), המתמודדת על ראשות המועצה האזורית מגידו, עשתה את הדרך מקיבוץ עין השופט שבו נולדה, קיבוץ שמייסדיו עלו מפולין ומארצות הברית, למושב עין העמק שמייסדיו עלו מכורדיסטן במטרה להפוך לחקלאים בארץ ישראל. המרחק בין עין השופט לעין העמק הוא עשרה ק"מ, אבל מדובר בשני עולמות שונים.  

היא נולדה לאבירם ז"ל ועידית חגי, אביה היה בן למייסדים מהקבוצה האמריקאית, אמה בת קיבוץ דליה ממשפחת ליכט. התחנכה במוסד החינוכי הרי אפרים, ובצבא הייתה קצינת מחקר באגף המודיעין בדרגת סגן. כשהשתחררה מהצבא עבדה שנה בקיבוץ, ואחר כך עבדה שנה בשגרירות ישראל במוסקבה. לאחר מכן עברה לארצות הברית למשך 14 שנים. סיימה בהצטיינות לימודי כלכלה באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, ולמדה תואר שני במשפטים באוניברסיטת סן פרנסיסקו. הייתה עורכת דין בקליפורניה ובפלורידה, ואז החליטה לחזור לארץ. כשחזרה נישאה לטל לוי מעין העמק, והם הורים ליסמין (11). "משפחת לוי הם ממייסדי עין העמק", היא מספרת, "המושב עלה על הקרקע ב-1944, על ידי עולים מכורדיסטן שהיו חקלאים בארצם ורצו להיות חקלאים בארץ ישראל. הם עלו כבר בשנות ה-30 לארץ ישראל, וחיכו בחיפה עד שנתנו להם קרקעות". 

מקום שלא מתחדש, פשוט שוקע 

מה הניע אותך להתמודד על ראשות המועצה? 

"אני חושבת שהמועצה שלנו צריכה ריענון, התחדשות ושינוי, ושאני מייצגת את השינוי ואת העתיד של בני הדור השלישי במועצה. המסלול שלי הוא אחר ממה שהיה עד עכשיו אצל ראשי המועצה, ואני חושבת שזה מסלול שמייצג את בני הדור השלישי שיצאו מחוץ למערכת הקיבוצית, למדו בחוץ, התנסו, עשו עסקים, חזרו הביתה והם רוצים לשמר את המקום, את הערכים של הסביבה, המרחבים הפתוחים, ועם זאת להביא למועצה שיטות ניהול קצת יותר מודרניות. לדעתי הקיבוצים שקעו בסוג של שמרנות, ומקום שלא מתחדש, מגוון ומרענן פשוט שוקע. אנחנו מועצה קטנה שצריכה להיות מצוינת, כמו סיירת בצבא או סטארט-אפ מצוין, בשביל להיות רלוונטית".  

כדי להבהיר למה היא מתכוונת חגי-לוי מביאה לדוגמה את המאבק שניהלה מועצת מגידו בראשות איציק חולבסקי נגד סיפוח קרקעות משטחה ליקנעם עילית בראשות סימון אלפסי. "ההתנהלות מול יקנעם עילית בנושא העברת שטחים, היא לדעתי מנוונת וחסרת יוזמה ופרואקטיביות. מה שקרה זה שהמדינה באה ואמרה שהיא רוצה לבנות עוד יחידות דיור באזור הצפון ולא אמרה איפה. סימון אלפסי לקח יוזמה, הקים צוותים של מהנדסים, אדריכלים ועורכי דין, שתכננו תוכניות בנייה, והוא הגיש אותן למדינה. המדינה רצתה שיגישו לה תוכניות בנייה, ומה עשתה בשלב הזה המועצה האזורית מגידו? כלום. רק כשהתוכניות של יקנעם עילית התחילו להתקדם במערכת ונכנסו לשלב של אישורים, מועצה אזורית מגידו התחילה להתנגד. המדינה באה למועצה ואמרה לנציגיה: 'אל תגידו לי מה לא. תגידו לי מה כן'. אם המועצה הייתה מרימה את הכפפה בשלב מוקדם יותר ועושה תוכניות בעצמה, אז הקרקעות היו נשארות בשטח השיפוט שלנו. אבל הגישה הניהולית אצלנו היא של כיבוי שריפות, של להגיב, לא להיות זה שיוזם. אני חושבת שחסרים בראשות המועצה יוזמה וניהול פרואקטיבי, ואת זה אני רוצה להביא".  

מה תעשי אחרת? 

"אני אביא שיטות ניהול הרבה יותר מודרניות. קודם כול, לימוד של כל נושא בצורה רצינית. למשל, בנושא הדמוגרפי במועצה, צריכה להיות עבודה הרבה יותר יסודית וחדשנית, ולעיתים יותר קרובות, בשביל לתכנן את התוכניות השנתיות ותוכנית חומש שתגדיר מה עושים ואיפה. לדוגמה, בית הספר התיכון שלנו הגיע למצב של פיצוץ אוכלוסין. אם היה תכנון נכון, זה לא קורה. היה צריך להיערך לזה בזמן, ולתכנן תוכניות שימנעו את פיצוץ האוכלוסין".  

העובדה שאת אישה ועורכת דין צריכה להשפיע על הבוחרים? 

"העובדה שאני אישה ועורכת דין, היא רק עוד חלק מהמכלול. אני לא רק אישה ורק עורכת דין. זה עוד חלק בפאזל, אבל המכלול הוא יותר מזה. עם זאת, זה לא דבר שאפשר להתעלם ממנו. אנחנו מאד ביקורתיים כלפי מה שקורה בנושא ייצוג הנשים בממשלה בירושלים, אבל אצלנו בבית אנחנו שוקעים באותו סוג של שמרנות. אנחנו תופסים את עצמנו כליברלים, אבל הקיבוצים הופכים להיות הכי שמרנים".  

פשוט לא 

למה שלא תאפשרי לראש המועצה לממש שני פרויקטים משמעותיים למועצה, כביש 66 ואשכול כליאה ופיתוח האזור, שנמשכים שנים בגלל הקצב האיטי של הממשלה, ותתמודדי אחרי הקדנציה האחרונה שלו? 

"יש לי כמה דברים לומר בעניין הזה. הקיבוצים תמיד דגלו ברוטציה. הגבלת כהונה זו לא סיסמה. זה דבר נכון. שתי קדנציות של ראש מועצה זה עשר שנים, ונראה לי לא נכון שאדם אחד יושב על הברז יותר מעשר שנים. בעיניי זה לא מנהל תקין. היו עשר שנים לעשות את הפרויקטים האלו, ומי אומר שבעוד חמש שנים הם יסתיימו אם הדברים לוקחים כל כך הרבה זמן. אם עד עכשיו הפרויקטים לא נעשו, אולי צריך שמישהו אחר יטפל בהם ויעשה אותם אחרת".  

כשאני שואל את יעלה חגי-לוי אם הייתה מוכנה להיות הסגנית של ראש המועצה איציק חולבסקי, להתנסות בעבודת המועצה בחמש השנים הקרובות ואחרי זה להתמודד על ראשות המועצה, התשובה שלה פסקנית: פשוט לא. "פשוט לא כי אני חושבת שהדברים לא מתנהלים נכון", היא אומרת, "אני חושבת שיש יתרון למי שבא לא מתוך המערכת, שמתנוונת כשאין בה תחלופה ואין גיוון. היא צריכה גיוון וריענון, גם בפרסונות וגם בשיטות הניהול. לטעמי שיטות הניהול במועצה כיום הן כמו בקיבוצים בשנות ה-70 של המאה הקודמת. יש לי הרבה סנטימנטים וסימפתיה לקיבוצים, אבל מה שהיה נכון לקיבוצים בשנות ה-70 לא נכון היום למועצה במאה ה-21".  

אילו תגובות את מקבלת? 

"תגובות מצוינות. אני מרגישה מומנטום מצוין. אנשים חושבים שזה נכון לשנות ולגוון, כי שמרנות זה ללכת אחורה".     

מייצגת את בני הדור השלישי 

איך תשכנעי את הקיבוצניקים לבחור בך למרות שאת גרה במושב, ואת המושבניקים לבחור בך למרות שאת בת קיבוץ? 

"הקיבוצניקים בוחרים בי בגלל שאני בת קיבוץ, והמושבניקים בוחרים בי כי הם מכירים אותי מהמושב ויודעים שהמושב קרוב לליבי. אני לא חושבת שיש כזו הפרדה בין הקיבוצים והמושבים. האוכלוסייה היום בקיבוצים היא אחרת. זה גם תושבי הרחבות, וגם בני הדור השלישי של הקיבוצים שאני חושבת שאני מייצגת אותו. זה דור שכבר יצא החוצה, למד ועבד בחוץ. מה שמאפיין אותי לעומת המתמודדים האחרים זה שלא נשארתי בקיבוץ, אלא יצאתי וגיליתי עולמות אחרים, תרתי משמע. אין לי בעיה לצאת מאזור הנוחות שלי, ולהעז לעשות דברים אחרים. אני באה מהעולם העסקי שמה שקובע בו זה מבחן התוצאה וגיוס כספים. בקיבוצים מאוד אוהבים תהליכים ארוכים ומסורבלים, ולפעמים אין תוצאה לתהליכים. אצלי המבחן זו התוצאה בשטח. לחברי הקיבוצים קשה לגייס כספים, כי הם רגילים לזה שיש להם את הגב של הקיבוץ. אני, להבדיל מהמתמודדים האחרים, מגייסת כספים לקמפיין הבחירות. אין לי את הגב של הקיבוץ".