היכן הם היום: יעל שאלתיאלי, לשעבר מנכ"לית משרד החקלאות

"טעיתי בהחלט כשהסכמתי להתמנות למנכ"לית קק"ל. אפי שטנצלר, יו"ר קק"ל, לא אהב את הקו שלי ולא אהב שצברתי כוח בשטח" "אחד הנושאים שטיפלתי בהם בנחישות רבה – העברת תוצרת חקלאית לעזה. כל יום רביעי ישבנו אצל סגן שר הביטחון ונאבקתי על הכנסת פירות ועגלים לרצועה. זה היה שסתום ששיחרר לחץ" "אף פעם לא חשתי שאני מקודמת בזכות היותי אישה או נבלמת בגלל שאני אישה"

יעל שאלתיאלי היא האישה היחידה בתולדות המדינה שכיהנה כמנכ"לית משרד החקלאות. בעשרות שנותיה של המדינה לא הוצעה אף לא על ידי שר אחד בישראל משרת מנכ"לית לנציגת המין השני. כששר היה חבר קיבוץ, המנכ"ל שלו היה מושבניק. כששר החקלאות היה מושבניק המנכ"ל שלו היה קיבוצניק. בלי שזה תוכנן מראש בימי כהונתה של יעל השר היה מושבניק והיא באה מהקיבוץ.

גילוי נאות: במדור הזה אני שומר בעקביות על כך שהמרואיין/נת יהיו בני 75 שנים ומעלה, שכן כך אני מוקיר תודה והערכה למי שתרמו לחקלאות ישראל לפני עשרות שנים. יעל שאלתיאלי עדיין לא נושקת לרף התחתון של מדד הגיל, אולם היא בהחלט ראויה שנציג אותה במדור ונספר על פעילותה הציבורית, גם כשהיא בסך הכל בת 73 וליתר דיוק תהיה בת 74 ב-1 בפברואר 2020.

ומכיוון שמעולם לא הועלה על הפרק מינוי של אישה לתפקיד מנכ"לית במשרד החקלאות, מעניין מאד לשמוע באיזו דרך נבחרה יעל שאלתיאלי למשרה הרמה.

"זה היה בשנת 2006. אותה עת כיהנתי כראש המועצה האזורית בקעת בית שאן" דברי יעל שאלתיאלי שממשיכה: "קיבלתי שיחת טלפון משר החקלאות שלום שמחון. בשיחת הטלפון הוא הציע לי לבוא לעבוד אתו. צחקתי. השבתי לשמחון: אתך? במשרד? ושוב צחקתי. הוא התפלא שאני צוחקת ואני השבתי שאני נהנית מאד מתפקידי כראש מועצה. אני אוהבת מאד את התושבים. 11,000 התגוררו אותה עת בתחום המועצה האזורית. ואז אמר לי שמחון: "אני לא מתכוון שתהיי מזכירה שלי. אני מציע לך להיות מנכ"לית משרד החקלאות".

"הייתי המומה. אני? מנכ"לית משרד החקלאות? תפקיד של ראש מועצה אזורית נותן לך מנוף עצום בעבודה ואני גם לא מכירה את שלום שמחון. אמנם הוא התארח אצלי במועצה האזורית בשעתו כשר לאיכות הסביבה…השבתי שאתן לשמחון תשובה. לקח לי כמה ימים לקבל החלטה. זה לא היה פשוט כל כך. במועצה האזורית היה לי צוות נהדר, ואני אלך לעבוד עם אדם שאני לא מכירה ביום-יום".

מציינת: "אחרי כמה ימים טלפנתי לשמחון והצעתי שניפגש כדי שאכיר מעט את האיש. נפגשנו. ישבנו שלוש שעות ונסעתי הביתה. בדרך חזרה לקיבוץ ידעתי שאני רוצה לעבוד אתו וקיבלתי על עצמי את תפקיד מנכ"לית משרד החקלאות ובשתי מילים: ולא התאכזבתי".
יעל שאלתיאלי היתה מנכ"לית משרד החקלאות בשלוש השנים ששלום שמחון היה שר החקלאות משנת 2006 ועד שנת 2009, עת התחלף השלטון במדינה.

בשנות השמונים במושבים ובשנות התשעים בקיבוצים חלה התייחסות אחרת לכפר. תעסוקות חדשות על רקע ירידת החקלאות ובעיות המים שנוצרו. ההתייחסות השונה לכפר באה בעסקאות שקשורות לחקלאות: יקבי בוטיק, מגבנות. השינוי הגדול התחולל בעידוד המשרד ולי היה חלק גדול בשינוי הזה"

זה המקום לשאול אותך יעל, איזה חותם אישי השארת במשרד החקלאות?

"כל הנושא של פיתוח הכפר. התפנית בתחום הזה במשרד החלה אחרי ההחלטה לתקצב 40 אחוזים מתקציב הפיתוח של המשרד לטובת פיתוח הכפר. זה בא מהבנה שהכפר בישראל משתנה. בשנות השמונים במושבים ובשנות התשעים בקיבוצים חלה התייחסות אחרת לכפר. תעסוקות חדשות על רקע ירידת החקלאות ובעיות המים שנוצרו. ההתייחסות השונה לכפר באה בעסקאות שקשורות לחקלאות: יקבי בוטיק, מגבנות. השינוי הגדול התחולל בעידוד המשרד ולי היה חלק גדול בשינוי הזה.

במקביל, בעידוד משרד החקלאות, עורך הדין דודו קוכמן, ראש תנועת האיחוד החקלאי, יזם קורס תכנון למרחב הכפרי וזה הביא לשינוי המרחב הכפרי. השקעתי בנושא המון אנרגיה וזמן. למשל לולים בצפון. העברנו החלטות ממשלה ותקציב. הוצאות הלולים מהמושבים לחוות לולים מחוץ למושבים, ובכך פינוי מקום למגורים ולתעסוקות כפריות במושב. תקפו אותי גם במושבים וגם בקיבוצים. הממשלה הקצתה לנושא 310 מיליון שקלים ובסוף התכנית לא יושמה במציאות. אם היה מתבצע שינוי, זה היה מאפשר בנייה, פיתוח המושבים, לולים מודרניים. המושבניקים לא היו בעד".

מדגישה: "נושא אחר שהיה חשוב לי: פיתוח החקלאות במגזר הערבי. הוצאת דירים, פינוי שטח לפיתוח. גם התכנית הזאת לא יצאה אל הפועל. האמנתי בזה, השקעתי הרבה זמן ולצערי זה לא התבצע. או לולבים בשנת שמיטה. לא נתנו להכניס לארץ לולבים מאל-עריש. מגדלי התמרים סייעו לי. היום מגדלים זן מיוחד ללולבים. אחד הנושאים האחרים שטיפלתי בהם בנחישות רבה – העברת תוצרת חקלאית לעזה. כל יום רביעי ישבנו אצל סגן שר הביטחון מתן וילנאי ונאבקתי על הכנסת פירות ועגלים לרצועה. זה היה מאבק לא פשוט. בביצוע זה היה שסתום ששיחרר לחץ".

תקופת הכהונה של יעל שאלתיאלי בצמרת משרד החקלאות החלה ב…מלחמה. אמיתית. ממש. יולי 2006. "הייתי רק שבוע במשרד, ישבתי בלשכת השר והודיעו שהתחילה מלחמת לבנון. אישור פיצויים לחקלאים בצפון שלא יכלו לעבד את האדמות בגלל ירי קטיושות בלתי פוסק.

שנת 2007 – מבצע "עופרת יצוקה"; השר שמחון, יוסי ישי, שהיה באותה עת מנהל הרשות לתכנון חקלאי, וסמנכ"לית למימון והשקעות שמחה יודוביץ, היו בסיור מקצועי בהודו ואני נשארתי כאן עם המון פרויקטים מיוחדים. בעיקר הטיפול במפוני גוש קטיף. פניתי לחבר הכנסת אורי אריאל (היום שר החקלאות) ובצוותא הצלחנו להיטיב עם מפוני גוש קטיף".

בתפקידך חשת שיש מי שמשתף אתך פעולה גם בהיותך אישה?

"אף פעם לא חשתי שאני מקודמת בזכות היותי אישה או נבלמת בגלל שאני אישה. בהכנת שנת שמיטה נפגשתי עם חקלאים פלשתינים. לא נפגשתי עם רבנים. לא חשתי זלזול מכל גורם שהוא".

הפריעו לך, הצרו את צעדייך, הטרידו אותך?

"לא. ממש לא".

משרד החקלאות עם שלום שמחון כשר ואת כמנכ"ל תיפקד כראוי ועזר לחקלאים?

"מאד. היה לנו שיתוף פעולה יוצא מן הכלל. שלום נתן גם מרחב פעולה וגם גיבוי. היה בישראל אירוע קרה דרמטי בשנת 2008. שלום לא היה בארץ וכולם הודו לי. גם כשהוא לא היה בארץ – ידע לתמוך ולתת קרדיט. כל צוות העבודה – הנהלת המשרד, סמנכ"לים; היתה אווירה שכולם נרתמו למשימות של פיתוח החקלאות ושמירת החקלאות. אנשים חשו שהם לא רק עובדים אלא שהם שותפים לשליחות אמיתית. בשלב מסוים פניתי למנכ"ל משרד ראש הממשלה רענן דינור שיאשר לי השאלה של 15 תקני העסקה מנציבות שירות המדינה לעובדים שיוכשרו על ידי קורסים ורוטציה ונצרף אותם לאגפי המשרד לתפקידי ניהול. רענן דינור הופתע וראה בי דואגת למה שיהיה אחרי שאעזוב את המשרד. בסוף זה לא קרה אבל המשרד השתנה בכוח האדם שלו".

"התפקיד הכי מעניין והכי מאפשר היה של ראש מועצה אזורית. אתה חולם בלילה, עולה על רעיון ובבוקר יוצא לעבודה. תפקיד מאתגר, מרתק. זה לא רק פינוי אשפה. יש בתפקיד במועצה המון אפשרויות ואתגרים. צריך רק לייצר את הרעיונות ולצאת לדרך"

במבט לאחור טעית כשהסכמת להתמנות למנכ"לית קק"ל?

(חושבת…מהססת…) טעיתי בהחלט. כשאפי שטנצלר יו"ר קק"ל הציע לי להתמודד על התפקיד, חשבתי שזו השלמת מעגל. כרכזת משק בקיבוץ נווה אור הייתי לקוחה של קק"ל. כראש מועצה הייתי לקוחה של קק"ל. החברה עשתה אצלנו הרבה עבודות והיה לנו שיתוף פעולה מצוין בנושאים שונים: תיירות, מאגרי מים. במשרד החקלאות היו לנו שיתופי פעולה בתחום הייעור, תמ"א 22. חשבתי שאני מכירה את קק"ל. אני הולכת להוביל את קק"ל. הגעתי לקק"ל אחרי שלא היה שם מנכ"ל שנתיים וחצי. היה צריך לכבוש את הדרך מחדש, לקבל סמכויות, לבנות תפקיד מחדש. זה לא היה קל. הסתבר לי שלא הכרתי את הארגון".
"אפי שטנצלר לא אהב את הקו שלי ולא אהב שצברתי כוח בשטח. הכנסתי לקק"ל נראות. אמות מידה של עבודה. תקציבים לנושא הייעור, לפרויקטים. הקמתי מימון לתכנון. הארגון עבד".

האם זו לא היתה מטרה של שמחון שחתר להיות יו"ר קק"ל, להדיח את שטנצלר ובינתיים שאת תהיי מנכ"לית בארגון?

"שלום לא חתר לתפקיד יו"ר קק"ל. בכלל, למנכ"ל אין קדנציה בקק"ל. כשהגיע אלי אפללו לחברה והתמנה יושב ראש עמית, שינו את כללי המשחק ובנו כללי משחק חדשים. אני לא האמנתי להם וזה לא התאים לי. בתחילת תקופת הכהונה השלישית של שטנצלר כיושב ראש הוא הורה לי ללכת הביתה. אם זה לא היה בא ממנו לא הייתי ממשיכה".

הנושא חייב הסבר. שלום שמחון סיים את עבודתו במשרד החקלאות ושם את יהבו על ראשות קק"ל. הוא פעל במפלגת העבודה שבה היה חבר שזו תאשר אותו כיושב ראש קק"ל. בינתיים הוא פעל למינוייה של יעל שאלתיאלי למנכ"ל, קודם ההשתלטות שלו על החברה. בשלב מסוים מפלגת העבודה התנערה משמחון וקבעה במוסדותיה שהוא לא יישב בראש קק"ל. שנוא נפשו של שמחון, אפי שטנצלר, ניצל את הרגע שמפלגת העבודה לא דאגה לקדם את שלום שמחון לראשות קק"ל והדיח את שאלתיאלי מתפקיד מנכ"ל קק"ל".

בתקופתך בראשות קק"ל, אילו מצוקות היו אז לחקלאים? 

"מצוקת מים קשה. בשנת 1989 נקבעה מכסת מים שפירים של מיליארד מטרים מעוקבים מים. אחר כך ירדה המכסה ל-450 מיליון מ"ק מים ובשנת 2009 ירדו מהמכסה עוד 100 מיליון. מצוקת המים היתה קשה. ייבשו מטעים ברחבי הארץ. ייבשו גידולים אינטנסיביים. הוצאנו מהאוצר 250 מיליון שקלים לתת פיצויים לחקלאים. היו חקלאים שוויתרו מרצון וקיבלו פיצוי כספי גבוה יותר. המצוקה הכי קשה הייתה אחר כך עם המחסור החמור בעובדים זרים לענפי החקלאות".

מאז סיימת את תפקידייך בחקלאות ובקק"ל את עוקבת אחרי החקלאות בארצנו?

"משתדלת לעקוב. שומרת על קשר הדוק עם שמחה יודוביץ. עצוב לי מצב החקלאים. האוכלוסייה החקלאית הולכת ופוחתת. אני לומדת לזהות עגבנייה מתורכיה שהיא בלי עלי כותרת כמו באננס. אני חיה בקיבוץ שמתבסס רק על חקלאות. ענף מדגה ודגי בריכות וכן רפת חלב ובה 400 חולבות והחלב מועבר לחברת תנובה. ויש לנו תמרים ופרדס ומנגו ונטענו עכשיו אבוקדו".

כיצד הגעת למשרתך הנוכחית יושבת ראש דירקטוריון סמינר הקיבוצים? בשכר ראוי?

"שנת 2015. היה מכרז. הוקמה ועדת איתור במוסד הזה ושלושה התמודדו על התפקיד. הוועדה הביאה את שמי לוועד המנהל והוא בחר בי. לפניי בתפקיד הזה היו ח"כ חגי מירום ואחר כך רחל רבין-יעקב. הגעתי כחברת קיבוץ. השכר המשולם לי הוא לפי מספר הישיבות. את המוסד מנהלת עמותה. רשם העמותות הגביל את מספר הישיבות. בסך הכל 30 ישיבות בשנה. יש חודשים שאני מקיימת חמש ואפילו שש ישיבות. יש נושאים שמחייבים ישיבות תכופות. בוועד המנהל של העמותה 10 חברים. באסיפה – 30".

מגלה: "הסמינר עומד על 52 דונם. אנחנו נוותר על 40 דונם: 20 דונם יהיו שטח ציבורי פתוח ו-20 דונם יחידות דיור, ומהתמורות של הבנייה נקבל כסף להקמת בניין חדש. בסמינר הקיבוצים לומדים 3500 סטודנטים לתואר ראשון ושני ועוד 3000 ללימודי תעודה. זו מכללה להוראה".

עברת ימים קשים, חלית, אושפזת לזמן ממושך, היום את בריאה?

זו השאלה היחידה שנותרה ללא מענה. יעל סירבה בכל תוקף להתייחס לנושא הזה ואף שידענו מה אירע לה וממה סבלה נשמור על צנעת הפרט ורק נציין שחיצונית אין סימן למה שאירע לה בריאותית.

היכן היה טוב יותר בראשות המועצה האזורית בית שאן? בראשות קק"ל? או בראשות משרד החקלאות?

"התפקיד הכי מעניין והכי מאפשר היה של ראש מועצה אזורית. אתה חולם בלילה, עולה על רעיון ובבוקר יוצא לעבודה. תפקיד מאתגר, מרתק. זה לא רק פינוי אשפה. יש בתפקיד במועצה המון אפשרויות ואתגרים. צריך רק לייצר את הרעיונות ולצאת לדרך. היה טוב גם כמנכ"לית משרד החקלאות. תפקיד שמאד אהבתי. יצאתי ב-5.15 בבוקר מהקיבוץ והגעתי למשרד בבית דגן ברבע לשבע בבוקר. אם הייתי מאחרת לצאת הייתי מגיעה ב-8 בבוקר. רק כשאתה אוהב עבודה וקם בשמחה אתה יכול למלא את הייעוד".

איזה עתיד את צופה לחקלאות הישראלית?

"אני אדם אופטימי ואולם עם כל הרצון שלי לגייס אופטימיות אני לא יכולה לראות עתיד לחקלאות אלא אם באמת נצליח לשנות את ההתייחסות לחקלאות שהיא לא רק ענף כלכלי אלא גם בעלת תרומות אקולוגיות – שימוש במי קולחין, אחזקת שטחים פתוחים והתיישבות. ההסתכלות בשנים האחרונות היא רק דרך הגרוש. בל נשכח שחקלאות היא גם אורח חיים".

איזה שר היית רוצה לראות במשרד החקלאות ומה צריך לעשות עוד למען חקלאות ישראל?

"אני רוצה לראות שר שיסתכל על החקלאות בדיוק על פי כל המדדים שציינתי הרגע. כענף כלכלי, התיישבותי, אקולוגי ויציב אותה במקום הראוי לה. עם שלא מסוגל לייצר את המזון שלו עלול להיות בסכנה. אני רוצה להסתכל על אדם שיבוא עם תפיסת עולם".

הקיבוץ של יעל נוסד פעמיים בחמש שנים

יעל שאלתיאלי נולדה בחיפה באחד בפברואר 1946. גדלה בטבעון. אלמנה מאהרון שאלתיאלי. אמא לאייל (38) עורך דין, נשוי לנועה ואב לשתי בנות. הבן השני הוא אור (37) נשוי להילה+3 בנים. בעלה השאיר אחריו את ילדיו מנישואים ראשונים – שתי בנות ובן – חגית, הילה ואבנר+7 נכדים.

יעל שירתה בנח"ל והגרעין עלה על הקרקע בקיבוץ נווה אור בעמק בית שאן ומאז היא חברה בקיבוץ. שימשה מזכירה וגזברית וכן רכזת משק. שש שנים היתה גזברית המועצה האזורית.

בשנת 1996 נבחרה במליאת המועצה ברוב מוחלט לתפקיד ראש המועצה האזורית בית שאן. התייעצה עם הפרסומאי אילן שילוח – מנכ"ל "מקאן" שהיה במקור מקיבוץ מעוז חיים – לשנות את שם המועצה ולהכליל בה את כל היתרונות של האזור. כך נבחר השם עמק המעיינות. השם הוטמע רשמית אחרי שיעל סיימה את תפקידה בראשות המועצה.

יעל שאלתיאלי היתה דירקטורית חיצונית בחברת "מהדרין" אך התפטרה בשל ניגוד עניינים עם אייל לפידות מנכ"ל "הפניקס", חברה שהיתה בשעתו הבעלים של "מהדרין". הייתה גם דירקטורית מטעם הציבור בחברת "תוצרת הארץ – שוק סיטוני לישראל" שנסגרה "מפני שמשרד החקלאות לא התעניין בנעשה בה ולא קידם את השוק הסיטונאי" כדברי יעל שאלתיאלי.