המבוכה והכאב שחשים האומנים יובל דניאלי ויוסי וסיד מהמעפיל נוכח התמימות שלפני 7 באוקטובר באים לידי ביטוי בתערוכה "כיווץ" (אוצרת: יונית קדוש) המוצגת בגלריה לאומנות ברמות מנשה
*תמונה ראשית: חנוכת פסלו של יוסי וסיד. זפת קרה וגיר שמן על לוח עץ 2024
בספר "לא עיר לא כפר – האדריכלות של הקיבוץ 1990-1910" מאת האדריכל פרדי כהנא, מתועדים מהלכי חשיבה ראשוניים לתכנונו הפיזי של קיבוץ, כזה שיתאים לצורת החיים החדשנית. אחד מהרעיונות כונה "המבנה האחוד". זהו מבנה חצרי בעל קומות בו יגורו כל חברי וילדי הקיבוץ ויכלול את כל מה שנדרש לקיום חיי קיבוץ שיתופי. אותו רעיון, שנדחה עוד לפני הקמת הקיבוץ הראשון, הפך למציאות בעקבות פינוי אוכלוסיית הקיבוצים סמוכי-הגבול בעת ולאחר אירועי 7 באוקטובר. בתי מלון ומבנים רבי קומות עירוניים אוכלסו ועדיין מאוכלסים בקהילות קיבוציות שנעקרו מסביבתן הטבעית, נדחסו בתוך תיבות צמודות זו אל זו, זו מעל זו, ובתוך כל האסונות מנסות להמשיך לקיים מערכת חינוך ותמיכה.
הניסיון לעבד את הקשר בין הסיטואציה הלא הגיונית בהווה לבין רעיון אדריכלי-אידיאולוגי מלפני כמאה שנה, הוביל אותי אל האומן והאדריכל יוסי וסיד ואל האומן והארכיונאי יובל דניאלי, אצלם מצאתי התייחסות אל רעיון הקיבוץ לגובה.
להגן על יושבי הבית
יובל דניאלי ממרום גילו ומתוקף היותו משמר היסטוריה, מתבונן מנקודת מבטה של ציפור על צמרת עץ הברוש, העומד להיכרת, וזועק את דבריו בפטיש ומסמרים, בניסיון לאחות ולטפל בכאביו-כאבינו. מתבונן על הבית, הבית הפרטי-הקיבוצי-הלאומי. מתוך המקום הזה הוא מחפש איזו קרן אור שתבקע, שאפשר יהיה להיאחז בה ולמצוא דרכה את הישועה והתיקון.
דלתות נעולות וחלונות סגורים תפקידם להגן על יושבי הבית. משקופי החלונות שימשו בעבר את דניאלי כמסגרת לציורים, אחר כך החל להביט דרכם החוצה ואת מקום השמשה השלים באמירות ומסרים שהומחשו בחומרים. "במלחמות העבר," נזכר דניאלי, "נדרשנו להאפיל ולצבוע את השמשות בצבע שחור כדי שמטוסי האויב לא יבחינו באור הבית, למתוח סרט דביק בקווי שתי וערב למניעת שבר השמשה, או שנדרשנו לעטוף ולאטום כל חרך כדי להישמר מפני גז רעיל. כמה שנים מאוחר יותר צווינו להיסגר בבית כדי להגן על בריאותנו מפני וירוס בלתי נראה שחצה גבולות ויבשות. השנה, למרבה הכאב, נוכחנו שגם דלתות משוריינות לא יכלו לרוע".
גוף היצירה האומנותית של יובל דניאלי קשור כמו בחבל הטבור אל הקיבוץ – אל קיבוצו, המעפיל, ולמהות הקיבוצית כסביבת חיים של קהילה וכמקום פיזי עם מאפיינים ייחודיים של אדריכלות ונוף. יצירתו לאורך השנים האחרונות מלווה את אובדן סממני הקיבוץ הוותיק, בעקבות התהליך של התפוררות עיקרון החיים השיתופיים. ביצירותיו, בין השאר, דניאלי בונה, מרכיב ומחבר מבנים פיסוליים מחומרים משומשים, רבים מהם מאתרי בניה. בתערוכה הנוכחית הוא מרכז ומציב בתוך הגלריה תמצית של פתחים סגורים וחסומים. מעין "קיר מגן", צורה מעוררת חמלה של "חומה בצורה", העשויה דלתות וחלונות עץ, שרידים של בתי מגורים המנסים להוות חיץ אל מול תמורותיה של
רגע של שכנות ושותפות
עבודותיו של יוסי וסיד מתאפיינות בתיאורי חרדת חורבן והתפוררות ובתקווה עיקשת לתיקון ו"רנסאנס". לרוב הן רשומות באופן אינטואיטיבי לפרטי פרטים, כזרם תודעה גראפי – ומכוונות ברובן לדאגות ולסיטואציות גלובליות שרלוונטיות לישראל ולעולם במידה שווה. עיסוקו כאדריכל משפיע ונוכח בעבודותיו, ויחד עם זאת, כדבריו, הוא מתיר ביצירתו את כבלי 'האחריות המקצועית' ומאפשר לעצמו ליהנות מחירותה חסרת המעצורים של האומנות.
בתערוכה זו, יוצר וסיד שלושה הדפסי זפת גדולים על גבי קרשים אקראיים אותם משך מאחד ממדפי הסטודיו המאובקים. בפעולה זו, ותוך כדי שימוש בצבע "גס ובלתי מרוסן" (זפת), הוא מתכתב עם חומרי היצירה של דניאלי ובוחן קירבה והשפעה שהיו שם תמיד, ושטרם פעפעו באופן ישיר ליצירתו שלו. "זהו רגע של שכנות ושותפות בעיניי, בו אני לא נהנה רק מהקפה השחור המצוין שיובל מכין לשנינו, אלא גם מאמֵץ רכיבים פיזיים ומוחשיים שמחברים ונוגעים בינינו מעבר למילים".
בשלושת ההדפסים, מתרכז וסיד בתחושות אובדן כוחה של מחשבה חופשית להשפיע על העתיד. בהתרסקות התקווה החברתית והאקולוגית אותה ניסו לסמן יחד ושנגדעה ברגע. את הגשמתו הטראגית של חזון ה"קיבוץ לגובה" דרך אימוצם של פליטי קיבוצים במגדלי מגורים זמניים, או את נצחונה של "הגישה הגברית" הזקורה והנוכחת שבחנו כחלק מהתהליך, אל מול זו ה"נשית", הרכה והאורגנית.
ועוד אומר וסיד: "היבט נוסף לו אנו ערים, ועליו אנו מודים בפעולתנו בהפקת התערוכה הנוכחית, הוא זה הטיפולי. אותו מקום צר וחשוף ולוחץ בימים של שבר, שיש בכוחה של האומנות לרפא. אותה הזמנה אוצרותית, מקרית כמעט, שתוביל בסופה למימוש תערוכה חדשה, ושכבר היה בכוחה לאסוף אותנו אל חלל הסטודיו, להתחיל ביצירת עבודות חדשות ולזכות את יובל ואותי, בימים בלתי אפשריים אלו של חרדה ועצב, בפעולת החייאה".
קיבוץ לגובה
יוסי וסיד ויובל דניאלי (שניהם חברי קיבוץ המעפיל) שיתפו פעולה בתכנון והקמת מתחמי ארכיון, הנצחה ושימור מורשת במספר קיבוצים. מזה ארבע שנים שהם פועלים בחלל סטודיו משותף.
העיסוק שלהם ב"קיבוץ לגובה" החל בשנת 2016 כהרהור קונספטואלי, באמצעותו ניסו לבחון, באופן יצירתי ואוטופי, סוגיה קיומית שנוגעת להם כחברי קיבוץ וכאזרחי הארץ הזו.
בבסיס המחשבה הציבו שאלה באשר ליכולתו של הקיבוץ עצמו ליזום פעולה סביבתית, אקולוגית ואדריכלית, בה תיבחן אפשרות צמיחתו לגובה תוך כדי שחרור אדמות חקלאיות "כבושות". כמו באוטופיה, הם התירו במודע כבלי אחריות והיגיון, וביקשו לפעול בחופשיות, שלא לומר ב"חוצפה" על מנת לאפשר למחקר לגעת רחוק ככל שניתן.
תוצרי התהליך, שהיו אומנותיים בעיקרם ונמנעו במתכוון מתחשיבים כלכליים או פרוצדורליים, הכילו בין השאר רישומים וציורים, מודל תלת ממדי של חדר אוכל ומגורים ב-28 מִפלסים, מפת "מגדלי עמק חפר", הצבת פסל עץ גדול ממדים על גדת נחל אלכסנדר ושלוש תערוכות ברחבי הארץ, אשר לוו בשני סימפוזיונים רבי משתתפים ובמספר מפגשים אליהם הוזמנו להרצות.
אירועי 7 באוקטובר שטרפו והפכו את חיי כולנו וגדעו את חייהם של אזרחים וחברי קיבוצים רבים, מחקו באחת את רישומי התקווה ששרטטו, וניתצו את החלום שהניחו שם לרגע.
העבודות בתערוכה זו הן תוצאת השבר, ומשקפות את המבוכה והכאב שהם חשים עכשיו, נוכח התמימות בה הרשו לעצמם להגג חזונות של צמיחה והתחדשות, כשסימנים רבים מדי כבר היו פזורים מסביב. בשעה בה הם עצמם כבר נשאו שלטי מחאה בניסיון להציל את המדינה מאבדון.
הגלריה לאמנות ע"ש לאו פלטאו וסטפי שליימר-יניצקי ברמות מנשה
"כיווץ" יובל דניאלי I יוסי וסיד. אוצרת: יונית קדוש. 13.7.24 – 7.9.24
בשבת 10.8.24 בשעה 11:00 יתקיים שיח גלריה עם האומנים. אורח בשיח: ד"ר עומר עינב, מנהל "יד יערי".
הגלריה פתוחה בכל שבת 13:00-11:00 וביתר ימי השבוע בתאום 052-3864955
