על כנס "הכנות מעשיות להתיישב בעזה" והחלק הקיבוצי שהיה בו • השתקה של קולות חריגים בתנועה הקיבוצית
עזה שלנו, לתמיד
״לא עייפי דרך אלא מפלסי נתיב", זו הסיסמה שמלווה את קיבוץ ניר עוז מיום הקמתו ב-1955. בנובמבר האחרון, חודש לאחר הטבח, תלו חברי ניר עוז על הסילו של הקיבוץ דגל ישראל ענקי ולצדו דגל הקיבוץ שהסיסמה הזו כתובה בו. ההצהרה החגיגית "לא עייפי דרך אלא מפלסי נתיב", ליוותה גם את הקיבוץ שלי, נחשון, בכל שנותיו, ואולי קיבוצים נוספים.
אין ספק שאם ישאלו את דניאלה וייס, בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר ושות', שקיימו בשבוע שעבר את כנס "הכנות מעשיות להתיישבות בעזה", גם הם יגידו שהם לא עייפי דרך אלא מפלסי נתיב. הנתיב העכשווי המפולס על ידם הוא – כיבוש, גירוש והתיישבות ברצועת עזה. אחר כך יעבור הנתיב ל-כיבוש, גירוש והתיישבות בדרום לבנון. וכן הלאה, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.
איך אמר בצלאל סמוטריץ' בכנס? "ברור לי, שבסופו של דבר תהיה התיישבות יהודית ברצועת עזה". ואף אם תתמהמה, בוא תבוא. ואיך אמרה בכנס דניאלה וייס? "הזמנו ושילמנו עבור 40 מבנים שאיתם אנחנו מתכננים להיכנס לתוך עזה". כאשר יוצבו המבנים, ישנם כבר מי שיאכלסו אותם. "בכנס נוכחים נציגים של 700 משפחות שמיועדות להיות ראש החץ", הוסיפה וייס, "כי העזתים לא יישארו בעזה… נאפשר להם לצאת למדינות העולם". בן גביר אמר, שישראל צריכה להגיד לעזתים, "לכו מכאן לארצות אחרות. ארץ ישראל שלנו". צריך לעודד אותם להגר, כי "זה הפתרון הכי מוסרי, הכי נכון״.
יש ברצועה בערך שני מיליון תושבים. כדי שרובם יהגרו ויפנו מקום ליהודים שזו הארץ שלהם, העזתים צריכים להסכים להגר וצריכות להימצא מדינות שיסכימו לקלוט אותם. מי שמאמין שהתסריט הזה ניתן למימוש, משהו משובש אצלו. השם יתבקש כנראה לעזור.
הייתה בכנס גם נציגות מכובדת של הליכוד, השרה מאי גולן וחברי הכנסת גוטליב, בוארון, ואטורי, מלביצקי ואחרים.
בהזמנה ששלח הליכוד לקראת האירוע, נכתב: "שנה לאחר הפרעות, נתייצב כולנו, חברי ליכוד, ראשי סניפים, שרים וח"כים ונקרא יחד – עזה שלנו. לתמיד". מאי גולן התראיינה לאחר מכן ואמרה: "מה שהערבים צריכים היום לקבל זה נכבה, זה הכול". נכבה רק לערבים בעזה, או בהזדמנות זו גם לאלה שביהודה ושומרון ואולי גם לאלה שבישראל? הגיע הזמן לפתור אחת ולתמיד את הבעיה עם הערבים האלה.
הרבש"צ של נירים
את החלק הקיבוצי של הכנס סיפק הרבש"צ של נירים, דניאל מאיר, תומך נלהב של התיישבות בעזה. בהזמנה של הליכוד לכנס, נאמר שהוא יתחיל בסיור בקיבוץ נירים שבמרכזו "מפגש עם סיפורו האישי של רבש"צ הקיבוץ". בנירים הופתעו ופרסמו את ההודעה הזועמת הבאה:
"הגיעה לידינו הזמנה שהפיצו חברי מרכז הליכוד לקיים סיור בקיבוץ עם הרבש"צ, במסגרת כנס להתיישבות בעזה שהם מקיימים במהלך החג. הסיור לא תואם עם נירים, על פי דניאל הרבש"צ לא תואם גם איתו והוא לא על דעתנו, לכן גם לא יתקיים". (נשמע לכם סביר, שבליכוד מודיעים על מפגש עם הרבש"צ של נירים בתאריך מסוים בשעה מסוימת, לפני שהם טרחו לתאם את זה איתו?).
עוד נאמר בהודעה של נירים: "במקום לעסוק בכנסים פוליטיים להקמת גרעיני התיישבות, טוב היה אם הממשלה וחבריה לקואליציה היו עוסקים בהחזרת 101 החטופים והחטופות ובתמיכה ובנייה של יישובי העוטף ושיקומם״.
לנוכח התגובה של נירים מיהרו בליכוד לבטל את הסיור בקיבוץ. לא ראוי שאירוע חגיגי לחידוש ההתיישבות בעזה, יתחיל בעימות מתוקשר עם חברי נירים ליד שער הקיבוץ. המפגש עם הרבש"צ הועתק למקום אחר. דיווח של ינון מגל מה-22 בחודש, כולל תמונה: "כנס ההתיישבות בעזה. חברי כנסת וראשי סניפים של הליכוד בחניון רעים (נובה), שומעים סיפורי גבורה מפי רבש"צ נירים דניאל מאיר. על מה שעברו בעוטף ב-7 באוקטובר ועל חשיבות ההתיישבות בחבל עזה״.
באזור הכנס התקיימה הפגנת מחאה של בני משפחות החטופים. שוטרי מג"ב הוצבו שם ומנעו מהמוחים כניסה לאירוע. אביו של נמרוד כהן החטוף בעזה, אמר שם: "אני יהודה כהן, אבא של חטוף בעזה. אני לא מוכן שתבנו בית מעל הקבר החי של הבן שלי בגלל שביבי מעדיף את משרתו״.
בלילה שבין חמישי לשישי, פרצו פעילי ימין למרחב החוצץ בין שטח ישראל לרצועת עזה, "כדי להקים יישוב חדש". כוח של צה"ל שהוקפץ למקום עצר את הפורצים והעביר אותם לטיפול המשטרה.
הצליח להם ומצליח להם ביהודה ושומרון. מקימים עוד ועוד מאחזים בלתי חוקיים, מתוך ידיעה שמדינת ישראל, אחרי איזה זמן, תכשיר אותם. למה שלא יצליח להם גם ברצועת עזה?
קריאה בפנים מוסתרות
אגב הרבש"צ של נירים. אינס אליאס כותבת מאמרי דעה ב"הארץ" ובישראל היום. בשבוע שעבר היא כתבה על השתקת קולות חריגים בתנועה הקיבוצית. רוב הציבור תומך בהתיישבות בעזה, "אבל התנועה הקיבוצית בחרה להתעלם מהקולות האלה, וחזרה אל אותו קו מוכר של החרמת נציגי ציבור מימין". דוגמה? הרבש"צ של נירים. היא כותבת על דניאל מאיר, ש"הוא ושלושה לוחמים נוספים הצליחו למנוע מעשרות מחבלים להיכנס לקיבוץ". האמת? המחבלים חדרו לנירים באין מפריע בבוקר ה-7 באוקטובר, והקרב אתם התנהל בתוך הקיבוץ עצמו. כיתת הכוננות נכנסה לקרב שעות מאוחר יותר. עוד היא כותבת על מאיר, ש"רבים מדי סבורים שעמדותיו נמצאות מחוץ לטווח הלגיטימי" ו"אולי משום כך, את הקריאה שלו ליישב את עזה הוא עשה בפנים מוסתרות". קשקוש. את דעותיו שצריך ליישב את עזה, משמיע מאיר בפנים גלויות, למשל בריאיון שנתן במאי השנה, לקראת צעדת עזה של הימין. אבל כשאליאס, הקשת המזרחית, החליטה לצאת במאמר נגד הקיבוצים, מי צריך לבדוק עובדות?
