שתי תערוכות מוצגות עתה ב"אטליה שמי": "יללת תנים" של טלי בן בסט ו"הנחות עורף" של יואב וינפלד. בעוד שעבודותיה של בן בסט מאמצות את התחביר והדקדוק של שפת האומנות הפוסטמודרנית, הרי שציוריו של וינפלד מהדהדים, בין היתר, את השיח המגדרי הפוסטמודרני
טלי בן בסט בתערוכתה "יללות תנים" נענית מחד, ל"חוקים" של האמנות הפוסטמודרנית – מנכסת ומכנסת יחדיו אובייקטים ודימויים מקוטעים ה"זרים" זה לזה מתוך מאגרי ה"ארכיון" של האומנות, האדריכלות, העיצוב והריהוט מעידן המודרניזם ומנתקת אותם מהקשרם המקורי – ומאידך, יוצרת תחושה של יופי, הרמוניה ולכידות הן בסדרת הקולאז'-התבליט והן בקונסטרוקציות הפיסוליות שלה.
על קירות חלל תערוכתה של בן בסט תלויים, בין היתר, שתי עבודות קולאז'-תבליט העשויות מתצלומים ולוחות פרספקס. התצלומים בעבודות הללו הם מקטע שנקטע, הוגדל, והוצא מהקשרו המקורי, דימוי שהפך בתהליך הנ"ל לדימוי מופשט ושנוכס מתוך תצלומים, בין היתר, של ריהוט, רישום שרבוטי המהדהד את רישומיו המופשטים של יחיאל שמי ונקודות רשת המאזכרות את אלה הקיימות בציוריהם של אומני הפופ האמריקאי, רוי ליכטנשטיין ואנדי וורהול. בשתי העבודות הנ"ל, התצלומים בשחור-לבן הללו, החתוכים לרוב לצורות גיאומטריות נוקשות – צורות הנענות לפסליו המופשטים והמינימליסטים של שמי – מונחים במערך מרובד, זה לצד זה, וזה על גבי משנהו, כשלוחות פרספקס שקוף וצבעוני משולבים ביניהם. חלק מהצילומים הללו משועתקים באופן המפיח מקצב ותנועה דינמית במערך הגיאומטרי של הקולאז'-תבליט.
על רצפת חלל התצוגה של בן בסט מוצבות קונסטרוקציות פיסוליות כשאחת מהן מורכבת משני סטים של שולחנות הגשה זהים, ריבועיים, מודרניסטיים וקטני מידות המוצבים אחד מתחת לשני ובחפיפה חלקית. על משטחם של שניים משולחנות הסט הראשון מונחים שני רישומים של בן בסט כשבאחד מהם מתואר פסל של ג'קומטי. כנגד הייצוג הדו-ממדי של פסלו הפיגורטיבי של ג'קומטי, מוצב בסט השולחנות השני, פסל מופשט, תלת-ממדי וקטן מידות של יחיאל שמי. בין ומתחת לסט השולחנות מונח כ"שטיח" לוח פרספקס שחור וצילומים של דגמים מופשטים.
על אחד מקירות חלל התצוגה של בן בסט מוקרנת עבודת הווידיאו "יללות תנים", המתעדת את תהליך התהוותו של רישום רב שכבתי, עבודה בה דימויים מופשטים מגוונים נערמים זה על גבי קודמיהם המבצבצים מתחתיהם.
"יום נהדר בסטודיו"
ציוריו של יואב וינפלד משובצים ומוצבים בחלל העבודה של יחיאל שמי, בין כלי עבודתו ופסליו, בעיקר אלה המוקדמים. ציוריו המצוירים במנעד של גווני השחור-לבן והוורוד-אפרסקי, מבוצעים באמצעות אייר ברש, שבלונות, וצבע תעשייתי; וחרף כלי הציור הללו, המרחיקים עדות ועקבות של "כתב-יד" אישי, ציוריו של וינפלד ברי-זיהוי עימו. בציור "הפוכה הבטנה בחוץ" מתואר ז'קט שחור רחב כתפיים שמבעד למפתח שתי כנפותיו נגלית בטנתו הוורודה. בציור "ליוויס 501" המצויר על נייר מלבני הגולש מהתקרה עד הרצפה ואף מעט מעליה, נראה מכנס ג'ינס שבמפשעתו כתם שחור הזולג מטה בשני קווים אנכיים לכל אורך מצע הנייר הלבן. בציור "גופיה עם ז'" מצוירת גופיה המעוטרת בחזיתה בפרצוף מפלצתי וכשמשוליה משתלשל פין. בשלושת הציורים הללו, המהדהדים את השיח המגדרי הפוסטמודרני, הגוף הנעדר נוכח על תשוקותיו והפנטזיות שלו, ונוכח גם המתח בין העולם הפנימי – על צלליו האפלים – לבין הפסאדה החיצונית. גם בשני ציורים נוספים משל וינפלד נגלה הפער והמתח בין "פנים" ל"חוץ". בציור "יום נהדר בסטודיו", שכותרתו מהווה איפכא מסתברא למתואר בו, נראה בחור מצדודיתו המצוי בתנומה. גופו שרוע ברפיון על כיסא מחשב כשעורפו נסמך על קצהו העליון של גב הכיסא. אולם בעוד שתנוחת הגוף רפויה, הגוף עצמו מקרין – באמצעות "פילוחו" לפסים משוננים ונמרצים – מתח, אי-שקט, וסערה רגשית.
באופן מושכל הוצבו במיקומים קרובים שני ציורי דיוקנאות כשכל אחד מהם משקף את רוח זמנו ומחדד את הפערים ביניהם. על מדף, בסמוך ומתחת לרישום הנזירי "דיוקן עצמי" (1954) של יחיאל שמי – דיוקן חמור סבר המפנה מבט נוקב כלפי סביבתו ושצויר בחסכנות באמצעות קווי מתאר – מוצב הציור "מסיכת פנים קוריאנית #3 (טל ישן) של וינפלד. בציור זה נראות מצדודיתן פניו של גבר ישן, פיו פעור, עפעף עינו עצום ומשתקף מבעד למסכת הפנים הקוסמטית ועורף ראשו מונח במאוזן על מצע קשיח. דיוקן זה, המצוי "בשנת היופי" שלו, נדמה כמי שכופר, ברוח העת העכשווית, בפתגם "שקר החן והבל היופי".
תערוכתו של וינפלד מצליחה לאתגר את הצופה ולהוציאו מאזור הנוחות שלו.
טלי בן בסט, "יללות תנים", יואב וינפלד, "הנחות עורף", אוצרת: סמדר שינדלר, "אטליה שמי", קיבוץ כברי, עד ה-22.10
