יבול שיא
הרפת והחלב
shutterstock 1135501646

כפר עציון כמשל 

2 דק' קריאה

שיתוף:

יגאל צחור קורא לתושבי גוש עציון לבלום את הקיצוניים 

יש לי ידידים רבים בכפר עציון וביישובים שבתוך גוש עציון. אני פוגש אותם מדי פעם במסגרות שונות, אבל אני מודה – רק לעיתים רחוקות אני מבקר בגוש, כמרבית אזרחי ישראל שמדירים רגלם מנסיעה בכבישי יהודה ושומרון, גם בשל חוסר הביטחון לנוע בדרכים וגם בשל הכעס על הקיצוניים בצד היהודי ובצד הפלסטיני. 

אינני רוצה לחזור לוויכוחים הבלתי פתורים מה קודם למה, חיי אדם או אחיזה בקרקע? יש שטחים רבים בנגב, בהם יהודים נקראים להתיישב מבלי שהשאלה הזאת תרחף באוויר. בתחומי יהודה ושומרון השאלה הזאת לא יורדת מסדר היום. 

בחלוקה המיושנת והלא רלוונטית של ימין ושמאל, יאמרו שרק שמאלן חסר חוט שדרה שואל שאלות כפירה כאלה. תאמינו או לא, השאלות הללו מטרידות רבים מתושבי גוש עציון המתונים, שוחרי שלום ושכנות טובה. 

בעבר חקרתי את סיפור העלייה המחודשת לכפר עציון (בפעם השלישית). נפגשתי עם ידידי חנן פורת (שרתנו יחד בצנחנים) ושמעתי כיצד התארגנה קבוצת בני כפר עציון להקמת הקיבוץ אחרי מלחמת ששת הימים.  

שמעתי ממנו שיחה קשה שהייתה לו בטרם העליה לקרקע. כך סיפר: "הגעתי לביתו של דב קנוהל (חנן היה בן בית), שם המתינו לי חמש אלמנות מנשות כפר עציון. עוד בטרם הספקתי להתרווח, אחת הנשים אמרה: 'כל הכבוד לרעיון לשוב לכפר עציון. אנחנו מעריכות ומכבדות את רצונכם. אבל אנחנו חושבות, שאי אפשר להפיל את זה על גב הילדים שלנו. הילדים סבלו מספיק. הם יתומים. כולנו סבלנו מספיק. לא הוגן לקחת אותם לניסיון נוסף, שמי יודע איך הוא יסתיים. זה אותו מקום, הערבים נשארו שם והביטחון עדיין רחוק". 

כידוע חנן פורת לא ויתר. היה הרוח החיה בהקמת כפר עציון ואחר כך אבי ההתיישבות ביהודה ושומרון. 

למה נדרשתי בימים אלה לחזור 66 שנים לאחור 

אין יישוב אחד בגוש עציון שהשכול לא פקד אותו בגין פעולות רצח של מחבלים פלסטינים. כל משפחה נושאת עימה כאב שלא מגליד לעולם. כל נפגע פוצע את הנפש היהודית. בעבר היה קל יותר לשאת את הכאב בחברה מלוכדת, עם הגדרה משותפת של המשימה הציונית, על פי רוח מגילת העצמאות. 

לצערי אחדות הדרך והמטרה קרסו לחלוטין עם הקמת הממשלה החדשה. הפילוג מאיים על קיומנו. השתלטות הקיצונים מחרחרי המלחמה משני הצדדים מסכנת את בסיס הקיום של חבריי בגוש עציון. השנאה היוקדת של שכניהם בן-גביר וסמוטריץ', תבעיר אש נוראית בכל הגזרה. התנועה בכבישים בסכנה מוחשית, התקהלויות יהפכו למטרה ובשם הריבונות היהודית יפלו קורבנות שווא. כואב לומר את הדברים הללו אבל אם אתם, תושבי גוש עציון, לא תבלמו את הקיצונים בקרבנו, תשלמו מחיר בלתי נסבל. 

אני דואג לכם באמת ובתמים אבל אתם חייבים לעשות מעשה, להרחיק מקרבכם את הפירומנים, הם יהפכו את חייכם לבלתי אפשריים. 

תמיד נהגתם בתבונה לצד האמונה. בגרתם להבין שבכוח הזרוע לא בונים חברה וקהילה. לא צריך להיות רופס כדי להיות הגיוני. תעצרו את התבערה לפני שיהיה מאוחר.       

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דקלה אריה בדלר, ממושב אשתאול שבהרי יהודה, היא בן אדם מעורר השתאות וסקרנות, בעלת תפישה חינוכית ייחודית לגיל הרך * ביום יום עורכת דקלה סדנאות ליווי התפתחותי לתינוקות ופעוטות, שמיועדות לתינוקות מגיל 3 חודשים
6 דק' קריאה
הם עזבו הכל, את העסק הפרטי שכל כך קשה עבדו עליו ויצאו להילחם ולשרת במילואים למען המדינה * רבים מהם שירתו שלושה חודשים ואף נקראו לסבב שני ובינתיים מצב העסק שהושאר מאחור הידרדר *
10 דק' קריאה
אסף ולדן הותיר אחרי לכתו שני ספרים – את ספר הפרוזה: "אורות הפנסים האחרונים" ואת ספר השירה: "לב אבוד בין מילים", שני יהלומי ספרות שפוערים צוהר קטן לנפשו המרתקת של ולדן. ספר "אורות הפנסים האחרונים"
5 דק' קריאה
בדי אוהלים המסמלים את הנדודים והטלטלות של אלו שפונו מביתם שמשו השראה למערכת לבוש שיצרה שיר כץ מצבעון. הפריפריה מגיעה לאופנה *תמונה ראשית: שיר כץ, מרגישה תלושה. "קהילת צבעון מפוזרת בכל המדינה. המשפחה שלי
5 דק' קריאה
13 דירות בבית ההולך ונבנה בנהריה, רכשו חברי קיבוץ רות. כשתסתיים הבנייה בעוד כשנתיים, יעברו אליו חברי הקיבוץ וילדיהם. "אנחנו בנהריה כדי להישאר, כי העיר והצפון חשובים לנו"  הקיבוץ העירוני "רות" של בוגרי השומר
6 דק' קריאה
בית המשפט מלמד הורים פרודים מהי אחריות הורית ״בית המשפט לא אמור להמשיך ללוות הורים עד שילדיהם יגיעו לבגרות, הדבר אינו מתיישב עם טובת הקטינים", אמרה השופטת הילה גורביץ עובדיה, מבית משפט לענייני משפחה
2 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן