יבול שיא
הרפת והחלב
shutterstock 1135501646

כפר עציון כמשל 

2 דק' קריאה

שיתוף:

יגאל צחור קורא לתושבי גוש עציון לבלום את הקיצוניים 

יש לי ידידים רבים בכפר עציון וביישובים שבתוך גוש עציון. אני פוגש אותם מדי פעם במסגרות שונות, אבל אני מודה – רק לעיתים רחוקות אני מבקר בגוש, כמרבית אזרחי ישראל שמדירים רגלם מנסיעה בכבישי יהודה ושומרון, גם בשל חוסר הביטחון לנוע בדרכים וגם בשל הכעס על הקיצוניים בצד היהודי ובצד הפלסטיני. 

אינני רוצה לחזור לוויכוחים הבלתי פתורים מה קודם למה, חיי אדם או אחיזה בקרקע? יש שטחים רבים בנגב, בהם יהודים נקראים להתיישב מבלי שהשאלה הזאת תרחף באוויר. בתחומי יהודה ושומרון השאלה הזאת לא יורדת מסדר היום. 

בחלוקה המיושנת והלא רלוונטית של ימין ושמאל, יאמרו שרק שמאלן חסר חוט שדרה שואל שאלות כפירה כאלה. תאמינו או לא, השאלות הללו מטרידות רבים מתושבי גוש עציון המתונים, שוחרי שלום ושכנות טובה. 

בעבר חקרתי את סיפור העלייה המחודשת לכפר עציון (בפעם השלישית). נפגשתי עם ידידי חנן פורת (שרתנו יחד בצנחנים) ושמעתי כיצד התארגנה קבוצת בני כפר עציון להקמת הקיבוץ אחרי מלחמת ששת הימים.  

שמעתי ממנו שיחה קשה שהייתה לו בטרם העליה לקרקע. כך סיפר: "הגעתי לביתו של דב קנוהל (חנן היה בן בית), שם המתינו לי חמש אלמנות מנשות כפר עציון. עוד בטרם הספקתי להתרווח, אחת הנשים אמרה: 'כל הכבוד לרעיון לשוב לכפר עציון. אנחנו מעריכות ומכבדות את רצונכם. אבל אנחנו חושבות, שאי אפשר להפיל את זה על גב הילדים שלנו. הילדים סבלו מספיק. הם יתומים. כולנו סבלנו מספיק. לא הוגן לקחת אותם לניסיון נוסף, שמי יודע איך הוא יסתיים. זה אותו מקום, הערבים נשארו שם והביטחון עדיין רחוק". 

כידוע חנן פורת לא ויתר. היה הרוח החיה בהקמת כפר עציון ואחר כך אבי ההתיישבות ביהודה ושומרון. 

למה נדרשתי בימים אלה לחזור 66 שנים לאחור 

אין יישוב אחד בגוש עציון שהשכול לא פקד אותו בגין פעולות רצח של מחבלים פלסטינים. כל משפחה נושאת עימה כאב שלא מגליד לעולם. כל נפגע פוצע את הנפש היהודית. בעבר היה קל יותר לשאת את הכאב בחברה מלוכדת, עם הגדרה משותפת של המשימה הציונית, על פי רוח מגילת העצמאות. 

לצערי אחדות הדרך והמטרה קרסו לחלוטין עם הקמת הממשלה החדשה. הפילוג מאיים על קיומנו. השתלטות הקיצונים מחרחרי המלחמה משני הצדדים מסכנת את בסיס הקיום של חבריי בגוש עציון. השנאה היוקדת של שכניהם בן-גביר וסמוטריץ', תבעיר אש נוראית בכל הגזרה. התנועה בכבישים בסכנה מוחשית, התקהלויות יהפכו למטרה ובשם הריבונות היהודית יפלו קורבנות שווא. כואב לומר את הדברים הללו אבל אם אתם, תושבי גוש עציון, לא תבלמו את הקיצונים בקרבנו, תשלמו מחיר בלתי נסבל. 

אני דואג לכם באמת ובתמים אבל אתם חייבים לעשות מעשה, להרחיק מקרבכם את הפירומנים, הם יהפכו את חייכם לבלתי אפשריים. 

תמיד נהגתם בתבונה לצד האמונה. בגרתם להבין שבכוח הזרוע לא בונים חברה וקהילה. לא צריך להיות רופס כדי להיות הגיוני. תעצרו את התבערה לפני שיהיה מאוחר.       

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הוא נשתל בתחילה בין שורות הבננות, "בן חורג" לגאוות העמק, נקלע למשבר בשנות ה-70 והפך להיסטוריה ולהיסטריה כשזן בלתי ידוע התגלה במקרה בקליפורניה והוטס לארץ בצידנית. סודות הזהב הירוק נחשפים  *תמונה ראשית: לא רק
3 דק' קריאה
בקיבוץ מחניים מתרחש פלא אמיתי שעשוי להיות מודל לחברה ישראלית בריאה, מכילה ואמפתית. "בית יחד" מספק מגורים ותעסוקה לאנשים עם צרכים מיוחדים בגילאי 62-21. ״החברים כאן יודעים להוקיר תודה מהמקום הכי אמיתי, אין בהם רוע, אין
< 1 דק' קריאה
תערוכת הצילום "אלבום צפון" מגיעה למוזיאון בית "השומר" בכפר גלעדי. תמונותיהם של 88 צלמים וצלמות, בהם לא מעט קיבוצניקים, יוצרות פסיפס של חיים תחת איום בקיבוצי הצפון  *תמונה ראשית:  תל חי, 1928. צילום: זולטן קלוגר  מטח של ירי כבוד בבית
4 דק' קריאה
המועצה האזורית גליל עליון נפגעה מאוד במלחמה: 9,500 תושבים פונו מביתם,  1,000 מבנים נפגעו, 162 אלף דונם נשרפו, אבל עכשיו היא חוזרת לצמוח. ראש המועצה אסף לנגלבן: ״מרבית הקיבוצים חזרו, וכיום אין דירה ריקה״.
מנס פך השמן הידוע דרך נס פח הזבל הפחות ידוע ועד נס הסופגניות, העיקר שנמשיך לחגוג   למרבית חגי ישראל יש מאפיינים, שחלקם נעשו לתיוגים, תיוג לכל חג, תיוגים שבהם החגים מוכרים.  כך למשל, פסח נחשב חג החרות, ועל כן הוא מאופיין
3 דק' קריאה
מפגש הוקרה נערך בבית הנשיא לקיבוצים שאירחו קיבוצים במהלך המלחמה. "את הפרק הנפלא הזה  של סולידריות וערבות הדדית יספרו מדור לדור", אמר הנשיא הרצוג, "רגע ישראלי שאין שני לו". בכאב ובדמעות, לצד חיוכים וחברויות שנוצרו, סיפרו נציגי הקיבוצים, המארחים והמתארחים, על חווית המפגש הדרמטי ביניהם בשעות הגורליות ובימים שאחרי. "ה-7 באוקטובר שבר לנו את האמון בהכול", אמרה  שחר באום מכפר עזה, "מעשים כמו אלו החזירו לנו את האמונה באדם״  "בחדר נאספו ביחד עומק השבר וגדול התקווה, רוחב הנטישה ועוצמת לקיחת האחריות". את הדברים אמרה אורלי רם,

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן