כשהר הגעש התפרץ 

מכתבי אהבה, מכתבי תוכחה, מכתב להורים: באף אחד מאלה אין מקום לאלתור. לכתיבה יש כללים ברורים 

לכאורה מכתב הוא עניין ספונטני, כזה הכתוב מהמיית הלב. גורדון כתב שכשהוא כותב מכתב הוא חש שהוא בטבע. מכתב הוא הרבה יותר ממסה הכתובה לנמען מופשט. אך מסתבר שבעבר, מכתב ראוי היה צריך להיות מסוגנן באופן מסוים, מובנה, עם כללים והנחיות כתיבה מדויקות. 

מהמאה ה-15 אנו מוצאים ספרי הדרכה לכתיבת מכתבים הנקראים "אִגרונים", כלומר, ספרי הדרכה לכותבי אגרות. יש מתכונת ברורה: לא רק מקום כתיבתו של התאריך, החתימה והכתובת אלא גם התוכן צריך להתאים לכללים.  

"ללמד בני יהודה קסת" 

יש דרך לכתוב מכתב אהבה, יש מתכון למכתבי תוכחה לבן הסורר, לאויב ולאוהב. ובוודאי חשוב להקפיד על הדרך שבה כותבים לאנשים חשובים ובעלי ממון. במקרה כזה למשל, בראש המכתב יהיו דברי חנופה ארוכים למקבל המכתב, לפעמים בכנות ולפעמים פחות. כך למשל היה רב אחד שכשהיה מקבל מכתב היה מקפל את ראשיתו כי ידע ששם מפליגים בערכו ולא ברור אם חשב לגנוז דברים אלו משום שהיה צנוע או מפני שהיה משועמם.  

מאות ספרי הדרכה כאלה נכתבו. אל לנו לשכוח כי בתקופה ההיא עוד לא למדו לכתוב ולקרוא יחד. מלאכת הכתיבה הייתה טכנית ומורכבת. סופרי הסת"ם שאנו מכירים לא היו כל כך יוצאי דופן בין כותבי המכתבים. "ללמד בני יהודה קסת" כתבו באחד מהספרים הללו, בשינוי קטן מהמהפכה הצבאית היהודית עליה חלמו הציונים כשנאחזו בסיסמה "ללמד בני יהודה קשת". האִגרונים זכו למחקרים מעניינים ביותר שמלמדים סוציולוגיה יהודית ואנתרופולוגיה היסטורית. 

פרידה קורעת 

לא נכתב אִגרון קיבוצי אך היה ברור כי המכתב להורים מודאגים צריך להיות שונה ממכתב לחברי תנועה המצפים לשמוע קול ענות גבורה ונחמה בעת ובעונה אחת. היה נוסח של דברי תוכחה לעוזב הקיבוץ ודברי נחמה למשפחות הנופלים. 

כאשר ירד המסך והר הגעש ההיסטורי החל מתפרץ עם עליית הנאצים לשלטון, התנפצה במידה רבה המסורת של כתיבת המכתבים. כן נכתבו מכתבים רבים המתארים מצבי חירום אשר בגלל התוצאות הטרגיות של הימים ההם, נגנזו לשנים רבות. הם חשפו את אוזלת היד של רוב היישוב בהצלת קרובי המשפחה.  

עד שנות ה-30 סיפור הפרידה מההורים היה חלק בלתי נפרד מהחיים הגלויים של החלוצים. רבים חוו פרידה שקרעה לגמרי את הקשרים עם המשפחות בגולה ובמקרים אחרים התרחש פיוס מאוחר, לרוב עם לידת הנכדים הראשונים בארץ ישראל.  

המכתבים שנכתבו בשנות ה-30 נגנזו לתקופה ארוכה. כנאמר בשירו של אמיר גלבוע התברר כי לא דור אברהם של אבות החלוצים הקריב את דור יצחק, אלא דווקא היצחקים שרדו ואברהם עלה לעולה.