רמי ובטינה לא רק שיערו שחייהם ישתנו מקצה לקצה, כשעברו מרמת השרון למושב רמות נפתלי – הם שאפו לשינוי והגשימו חלום * כך קרה שרמי, בעברו קולנוען ומנהל הייטק ובטינה שכל חייה עוסקת באמנות – הגיעו למושב ופתחו את יקב נעמן * בין היתר הם מייצרים יין על פי מתכון מלפני 3,000 שנה!
בטינה ורמי נעמן היו באמצע שנות הארבעים שלהם כשהחליטו על שינוי בחייהם. גרו אז ברמת השרון, הגיעו לכרתים, נוף מדהים נפרש מולם, ואז רמי אמר: "זה מה שאני רוצה".
בני הזוג חזרו לארץ לביתם ופתחו בחיפושים אחר משק לקנייה. לאחר חיפושים מצאו נחלה במושב רמות נפתלי. מכרו את דירתם במרכז הארץ ועברו למושב.
כולנו יודעים כמה קשה להיכנס ולחבור לאנשי מושב קטן. קל להתחבר בדרך כלל כשיש לכם ילדים קטנים – דרך המפגשים עם הורים של ילדי הגן ובית ספר, אבל אצל בטינה ורמי שני הבנים היו כבר גדולים ולא הגיעו לרמות נפתלי ואילו אפרת הבת היתה כבר נערה שלפחות בימים הראשונים לא הייתה מרוצה.
בטינה ורמי לא חיכו שמישהו יפתח את דלתם בפניהם. "עשינו מעשה," נזכרת בטינה, "דפקנו על דלתות הבתים במושב, הצגנו את עצמנו וכך תוך זמן קצר הכרנו את אנשי המושב ובנינו חיים חברתיים חדשים. המעבר לרמות נפתלי היה שינוי מהותי עבורנו ולמעשה המצאנו את עצמנו מחדש."
אמנות במשפחה
ספור חייה של בטינה שונה ואחר. בטינה: "נולדתי בפריס. הורי היו ייקים. אבי עלה לארץ בשנת 1937 לקבוץ יגור, למד בטכניון ונשלח למרסיי ללמד עברית. לאבי קראו בארץ חי חי. בצרפת הכיר את אימי אנה, השניים נישאו והקימו משפחה.
"הוריי ילדו שלושה ילדים. אני הבכורה ואחריי נולדו דורותה ולורן. כשהייתי בת אחת עשרה וחצי אבי נפטר בפתאומיות. אמא נשארה לבד עם שלושה ילדים והחליטה לעלות לארץ ולהיעזר באחותה יהודית שגרה ברמת השרון.
"הגענו לדודתנו יהודית ולמשפחתה. אמא חזרה לפריס כדי לסגור עניינים ואנו נשארנו אצל דודתנו ומשפחתה. זו לא היתה עלייה קלאסית. לא ידענו מילה עברית. הטלטלה בעקבות מותו של אבא, המעבר לישראל ואמא שנסעה כדי לסגור את הכל בצרפת יצרו קשיים. לאחר חצי שנה, בה נשארנו שלושה ילדים ללא הורים אצל הדודים שלנו, אמא חזרה לארץ. עברנו לבית משלנו, אמא מצאה עבודה ופרנסה אותנו ולאט לאט השתלבנו.
"אני, מאז שזוכרת עצמי, עסקתי באמנות. את לימודיי התיכוניים למדתי בבית ספר תלמה ילין. בהמשך החלטתי להיות עתודאית ולמדתי במדרשה לאמנות ברמת השרון. כך קרה שהתגייסתי לצבא כשהייתי בת עשרים ושלוש, שבועיים אחריי שהתחתנתי עם רמי.
"רמי ואני נפגשנו כשהייתי בת עשרים והוא בן עשרים ואחת. פגשתי את רמי וידעתי עם המפגש הראשון בינינו שהוא יהיה בן זוגי לחיים. מסתבר שגם רמי אמר מייד אחרי שנפגשנו שהוא פגש את האישה שלו. שירתי בצבא במודיעין ולאחר השחרור בחרתי לעבוד ולעשות קריירה כמעצבת פנים. רמי למד במאות ותסריטאות ועבד במחשבים.
"רמי היה מבין החלוצים בתחום המחשוב. קנינו בית בשכונת מורשה ברמת השרון. שכונת מורשה ברמת השרון היתה אז שכונה לא קלה. אנחנו היינו המשפחה החמישית האשכנזית בשכונה, היינו חריגים במידה רבה. הולדנו שלושה ילדים. הבנים, ארז ועמרי ואחריהם הגיעה אפרת.
"בנינו את עצמנו, רמי היה במאי וכתב תסריטים. הסרטים 'הגמל המעופף' ו'הדרך לעין חרוד' הם חלק מעשייתו הקולנועית. בשנות הארבעים יצאנו בפעם הראשונה מאז נישאנו לחו"ל. אותה נסיעה הביאה לתפנית בחיינו."
חיים במושב ואהבה ליין
"אני מאד אוהבת הרפתקאות," ממשיכה בטינה לספר, "כך עברנו לרמות נפתלי. בתקופה הראשונה גרנו בצריף שהיה במשק אותו קנינו. הצריף היה קטנטן , 60 מ"ר. אפרת היתה כבר נערה והיא כעסה עלינו, על השינוי ועל המעבר. ידעתי שכשלאפרת יהיה טוב – המעבר והשינוי יהיה טוב .
"מצאתי לאפרת בית ספר ברוח דמוקרטית. אפרת התחילה ללמוד ואחריי מספר ימים חזרה כשחיוך על פניה ואמרה שטוב לה. הבנים היו מגיעים בסופי השבוע. ההחלטה לעבור לרמות נפתלי נבעה מאידיאולוגיה והחלטה לחיות ולעשות דברים משמעותיים.
"זמן קצר לפני שקיבלנו החלטה לעבור למושב, עשינו שנינו קורס ייננות. מאד אהבנו ונהנינו בקורס זה ולא העלינו על דעתנו שזה יהיה העתיד שלנו. השינוי שעשינו עם המעבר היה עצום בכל היבט. אני המשכתי לעבוד כמעצבת ורמי השקיע עצמו במשק.
"רמי נטע כרם ענבים ופיתח את היקב. בהמשך בנינו את ביתנו. החלטנו לבנות בית ברוח הגלילית. לפניי שעברנו לרמות נפתלי הייתי בטוחה שתהיה בעיה לעבוד ולייצר קריירה בגליל. קרה ההיפך, תוך תקופה קצרה פיתחתי קריירה מחדש בעיצוב פנים. רמי השאיר את הקריירה מאחוריו והפך ליינן.
"המעבר מחיים בעיר לחיים במושב זהו שינוי עצום. הניסיון שצברתי כילדה קטנה שצריכה להתערות ולהתקבל בחברה חדשה היה לעזר. ידעתי שעל מנת להיות חלק מהקהילה ברמות נפתלי עלינו להתאמץ.
"הבחירה לדפוק על דלתות הבתים ולהציג את עצמנו עזרה לנו מאד – ובהמשך הפכתי למעורבת מאד בכל חיי הקהילה במושב. כיום אני פעילה בראש צוות צח"י, מעורבת בהרחבה של המושב, במתן שמות לרחובות, בבחירה ותליית תמונות בבית העם – אני אמנית ומעצבת במושב ועוד. בשל סיפור חיי והיותי דור שני לניצולי שואה אני גם מספרת את סיפור משפחתי ב'זכרון בסלון'."
מה מאפיין את האוכלוסיה ברמות נפתלי?
"האוכלוסיה ברמות נפתלי היא אוכלוסיה מעורבת. רמות נפתלי נוסדה בשנת 1945. הראשונים היו אשכנזים – לאחר מכן הגיעו מושבניקים וקיבוצניקים מהאזור ובהמשך, הגיעו חבר'ה מצפון אמריקה, צפון אפריקה והודו. אוכלוסייה מגוונת.
"בימים אלו אני שוקדת על כתיבת ספר עם פאולינקה קרייסברג, הבת של שמעון ויזלטיר. זהו הספר השלישי אותו אנו כותבות ביחד. הראשון היה סיפוריי ילדות של אנשים במושב, השני היה על בישולי החג – ועכשיו על סיפוריי עלייה של אנשים במושב."
החיים במושב הינם בחירה – ובתוך בחירה זו בטינה ורמי הופכים לאנשים מאד מעורבים בקהילה. שניהם אנשים יוצרים – רמי מייצר יינות, עבודה קשה, חקלאי ובטינה, בנוסף להיותה מעצבת ואומנית, פעילה כמעט בכל תחום במושב. הילדים שלושתם גרים במרכז הארץ. שלושת הילדים פיתחו קריירות מאד שונות אחת מהשנייה. ארז עובד כמפתח מיזם בסטארטאפ לכבדי שמיעה. עומרי הוא שף אצל אייל שני ומנהל מטבח אוכל, בו עובדים נוער בסיכון, ואפרת הינה פסיכולוגית קלינית לילדים.
הסיבה שנערך ראיון זה הוא בשל היקב של רמי ובטינה – יקב נעמן. גם ביקב מתקיימת חלוקת עבודה בין רמי ובטינה. רמי הוא היינן, המפתח את היינות. כל יין שרמי מכין בטינה היא הטועמת והנותנת את האישור לרמתו. בטינה גם אחראית על עיצוב הבקבוקים והמיתוג.
יקב נעמן הוא יקב בוטיק השוכן במבנה תת-קרקעי, שמעוצב כמערה. המבנה מחולק לשני אזורים חדר חביות ומרכז מבקרים ואחסון בקבוקים. הבציר הראשון היה ב-2004, וכבר בשנה לאחר מכן שולש היקף היצור לכ-2,500 בקבוקים. החל מ-2008 עומד היקף היצור על כ-10,000 בקבוקים בשנה.
יינות היקב זכו עד כה בעשרות מדליות זהב וכסף בתחרויות בינלאומיות! בנוסף, בבית המשפחה על יד היקב מתקיימים סיורי אומנות אדריכלות גלילית בתיאום מראש.
בטינה: "היין שלנו הוא יין נטו. אנו משתמשים במינימום תוספים. היין שלנו טבעוני. במקרים רבים יש יקבים שמוסיפים תוספים על מנת לאזן צבע, חומציות וטעם. יחד עם עוד מספר יקבים הקמנו תנועה שמונעת הוספת תוספים. רמי כל הזמן חוקר ומייצר את היין על פי האזור בו אנו גרים."
"אלוף" עתיק חדש
עכשיו בטינה מספרת ספור מופלא על היין לו העניקו את השם "אלוף": "לפני שש שנים נערכו חפירות בתל כברי בגליל המערבי, במהלכן נמצאו אמפורות – כדי חרס גדולים בהם נשארו משקעים של יין מלפניי מאות שנים. בהמשך הצליחו לאתר ולגלות מה היו המרכיבים של היין שהיה שם. זהו יין אדום עם שבע תמציות של עשבי מרפא.
"רמי קיבל את האנליזה, הכין את כל התמציות, ממש כפי שעשו פעם. יין 'אלוף' מבוסס על מתכון של יין שנעשה לפני 3,000 שנה! מסתבר שבימים קדומים בורות המים היו מעופשים. בתקופת הקיץ, היתה בעיה עם מי השתייה. היו מערבבים יין ותמציות צמחים על מנת לטהר ולזכך את המים ולהפוך אותם למי שתייה. זה היה סם חיים. רמי שיחזר את מה שעשו לפני שלושת אלפים שנה ופיתח וייצר את היין שהתגלה באמפורות בתל כברי. ליין 'אלוף' איכויות בריאותיות רבות: הוא מנקה את הורידים – מפרק שומנים המזיקים לבריאות."
הבחירה ביין לא כשר
הבחירה לבנות את החיים מחדש באמצע החיים נבעה מאידיאולוגיה של בטינה ורמי. בטינה ורמי בדרך חייהם בחרו לעבוד כזוג בשיתוף פעולה מלא. שניהם מנהלים ביחד את היקב ושומרים על היותו יקב קטן. בחלוקת התפקידים מתקיים תיאום מלא ביניהם. היקב איננו יקב כשר, הם אינם מוכנים להיכנע לתכתיבי הרבנות.
רמי נכנס באמצע המפגש ביני ובטינה ואומר: "הכשרות במדינת ישראל, אלו משחקי כוח וכסף. מכיוון שהחלטנו להיות בנישה של יקב בוטיק קטן, איננו נכנעים לתכתיבי הרבנות. האבסורד היה שכאשר ילדינו התחתנו – אסור היה לנו למזוג ולכבד את אורחינו ביין אותו אנו ייצרנו.
היין 'אלוף' – הייחוד שבו ועשייתו עבורנו במידה רבה זו פסגה, מכיוון שהוא מסמל את דרכנו וסך הרבה בחירות בחיינו. זמן קצר אחריי שייצרתי את היין הזה, הגיעה בחורה שהתמחתה בצמחיי מרפא, טעמה את היין, התבוננה במרכיבים שלו ואמרה: 'המרכיבים ביין הזה הם אנטי בקטריאליים ואנטי ויראליים – ויש כאן מרכיבים שמחזקים את מערכת החיסון, לכן הם מאד טובים גם במניעת קורונה והרבה מחלות. המרכיבים שיש ביין הם: שמן ארזים, מנטה ודבש, ערער, הדס, מור וקינמון. קיבלתי הדים שאנשים שחלו והיו להם בעיות שינה קשות, חזרו לישון אחרי ששתו את ה'אלוף' שלנו."
שיתוף הפעולה בין בטינה ורמי יצר קשר מיוחד וקרוב עם ילדיהם. שניהם דיברו על תחושותיהם לגבי מה שקורה בימים אלו במדינה. תקשורת והבנה הם שני מוטיבים מרכזיים בחייהם.
בטינה: "מידי פעם אנו יוזמים מפגשים עם ילדינו, מפגשים בהם אנו, מתוך כוונה מראש, מעלים נושאים המטרידים אותנו – וחשוב לנו לשמוע מה דעתם של ילדינו. כינוסים משפחתיים אלו נעשים מתוך מטרה לייצר דיאלוג ודיבור, זוהי דרך חיינו. כינוסים אלו יוצרים הבנה, אפשרות לעזור, לתמוך אחד בשני ויצירת שינויים בחיינו. בכך אנו מונעים מצבים של חוסר הבנה. ילדינו הינם אנשים בוגרים ובכך אנו מייצרים דינמיקה התואמת היום את גילנו ומצבינו."
בטינה ורמי נעמן – זוג שיצר שיתוף פעולה מלא בזוגיות שלהם בדרך חייהם, בקשר עם ילדיהם ובחייהם במושב רמות נפתלי. ברמות נפתלי יש ארבעה יקבים, לכאורה יכלו להילחם ולהתחרות אחד בשני – אבל היקבים בחרו לייצר יין בשיתוף פעולה. כך גם רמי ובטינה בכל דרך חייהם, שיתוף פעולה וחיים מלאים ומלאי עניין בכל אשר עושים.
