הבסיס לצידוק המוסרי העליון להקמת מדינת ישראל היה "לעולם לא עוד". הבסיס הזה נסדק
מורכב לכתוב לשבועונים בזמן מלחמה. החדשות מתחלפות ומתעדכנות כל שעה ומה שכתבת אתמול נראה מיושן שלא לומר על מה שנכתב לפני כמה ימים. בכל זאת כמה מילים על מה שאינו נותן לי מנוח בימים הנוראים העוברים על כולנו.
מי בעוטף
"עוטף עזה" הוא כינוי לחבל ארץ שלם המונה 59 יישובים, קיבוצים, מושבים ועיר אחת. ואלו הם: אבשלום, אוהד, אור הנר, איבים, ארז, בארי, בני נצרים, ברור חיל, גבים, גברעם, דורות, דקל, זיקים, זוהר, זמרת, חוות שקמים, חולית, יבול, יד מרדכי, יכיני, ישע, יתד, כיסופים, כפר מימון, כפר עזה, כרמיה, כרם שלום, מבטחים, מבקיעים, מגן, מפלסים, נווה, נחל עוז, ניר יצחק, ניר עוז, ניר עם, נירים, נתיב העשרה, סופה, סעד, עין הבשור, עין השלושה, עלומים, עמיעוז, פרי גן, צוחר, רוחמה, רעים, שדרות, שדה דוד, שדה ניצן, שדי אברהם, שובה, שלומית, שוקדה, תושייה, תלמים, תלמי יוסף, תקומה.
מלון אורח
התנועה הקיבוצית מונה כ-200 אלף נפשות. נכון ליום ב' מתארחים בקיבוצים שפתחו את ביתם ואת ליבם למעלה מ-30,000 נשים, גברים וילדים, מדרום ומצפון, שנאלצו לעזוב את בתיהם. פעם נוספת לעת אסון מתגלה כוחה של הערבות ההדדית והעזרה לזולת.
לדיראון עולם
"איך תרצה להיזכר בתום כהונתך כראש ממשלה?" שאל אייל קיציס את נתניהו בראיון שהתקיים לפני כמה שנים: "כשומר ביטחון ישראל" הייתה התשובה. נדמה לי כי כל מילה מיותרת.
בלי מי אי אפשר?
"אפשר להסתדר בלי כמה טייסות, אבל אי אפשר להסתדר בלי ממשלה" אמר בקול בריטון עמוק זה המכונה כאן ראש הממשלה, בתגובה להודעות הסירוב להתנדב למילואים של טייסים. לאסוננו התברר לפני תשעה ימים (בעת כתיבת שורות אלה) כי המשוואה בדיוק הפוכה אפשר להסתדר כאן בלי ממשלה (עובדה) אבל אי אפשר להסתדר בלי כמה טייסות.
N ראש ממשלה
אחד מגדולי הכדורסלנים ב-NBA, אוסקר רוברטסון, זכה לכינוי BIG O (האות הראשונה של שמו הפרטי). אני הייתי מכנה היום את ראש הממשלה בנימין נתניהו באנגלית השפה המועדפת עליו N BIG BIG (אין הגדול) ובעברית ה-נ(פל) הגדול.
המילים החסרות
נתניהו הוא איש מחושב שכל מילה שלו נשקלת היטב וגם אלו שאינן נאמרות. אני רוצה להפנות את תשומת הלב לשתי מילים שחסרונן זעק לשמים ועד היום השביעי למלחמה לא יצאו מפי האיש הזה המוגדר כראש ממשלת ישראל, ואני מוסיף "לכאורה" כי בפועל הוא ראש ממשלה רק של חלק מהעם וגם החלק הזה הולך ומצטמצם. האיש המדבר גבוהה גבוהה על יחד ואחדות, לא מסוגל להוציא מפיו את המילים "קיבוצים ומושבים" למרות שבהם בוצעו הזוועות הגדולות ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל על אדמתה.
לעולם לא עוד
אימי ז"ל הייתה ניצולת אושוויץ, כל משפחתו של אבי ז"ל נרצחה בבורות ביערות רובנו (אז פולין והיום אוקראינה) ואיש מהם לא נותר. הבסיס לצידוק המוסרי העליון להקמת מדינת ישראל היה "לעולם לא עוד". הבסיס הזה נסדק. בתוך גבולות ישראל נטבחו זקנים, נשים וטף באכזריות בלתי נתפסת. יש לאסון הזה כתובת אחת – ראש הממשלה נתניהו, ושותפים לה שרי הממשלה שבמוקדם או קצת אחר כך ילכו בקלון וחרפה הביתה. עד אחרית ימיהם ירדפו אותם הנרצחים בלילותיהם ובחלומותיהם, והחיים ירדפו אותם בימים.
עוד יבואו ימים של תקווה ושל חסד
התנועה הקיבוצית לא תחזור להיות כשהיתה. קהילות שלמות נרצחו באכזריות אין קץ, יישובים שלמים נשרפו ונבזזו. זוועה שאי אפשר לתאר במילים. גילויי העזרה והערבות ההדדית ראויים לכל שבח, אבל הם פתרון זמני. יכול להיות שאני מקדים את המאוחר, אבל יגיע היום שאחרי, וצריך לחשוב ולראות איך עוזרים במעשה ולא רק באהדה והשתתפות בצער למי שאיבדו את כל עולמם – ילדים, הורים ומשפחות, ביתם נשרף ואין להם במובן הכי בסיסי לאן לחזור. צריך יהיה להקים להם בתים חדשים, במובן הבית האישי והבית הקיבוצי והקהילתי.
התנועה הקיבוצית חייבת, חייבת, חייבת להתגייס בכל כוחה, להקים צוות בראשות פרויקטור בעל שיעור קומה (חיים ילין, נועם תיבון או מישהו אחר) שידע לתכלל את הדרוש, להשיג את התקציבים, את האישורים, להזיז את הרשויות ומשרדי הממשלה ולבנות מחדש את הקיבוצים שנהרסו ונשרפו ולאפשר למי שירצה לחזור לשם או להצטרף לבד או כקבוצה לקיבוצים אחרים. זה יהיה תהליך, ארוך, קשה ומייסר, יהיו בו עליות ומורדות אבל זוהי חובתנו האנושית והמוסרית ואסור לנו להיכשל בה.
