לא מאבדים את הצפון 

ההרכב המוסיקלי "דאבל קאסט" המורכב מנגנים, תושבי גבול הצפון, היווה מזה למעלה משנה של מלחמה מתמשכת, הוכחה ניצחת לחוסן ותקומה. ההישרדות הפיזית של אחד מחברי הלהקה, דרך ההופעות למפונים ועד לחזון לשוב ולהפריח את האזור. לקרוא ולהתמלא בהשראה 

*תמונה ראשית: חברי 'דאבל קאסט': גולן (גולי) אלון – יואב אלון, יובל מלכה, נעם ששון, אלה עיני, נוי גולן. צילום: מיתר אלעזרי 

אין צורך להכביר במילים על הקושי המתמשך אותו חווים תושבי הצפון מאז השביעי באוקטובר. המציאות שהשתנתה ללא הכר, הפינוי המאולץ מבתיהם עד יעבור זעם למשך חודשים ארוכים, יחד עם חוסר ודאות משווע אשר היווה עבורם מכה אנושה כמעט בכל תחומי החיים. 

בתוך המציאות המעורערת הזו, ישנם כמה 'יחידי סגולה' שהיוו לאורך כל התקופה קרן אור של ממש. אנשים מיוחדים ויחידים במינם, שדרך עשייה ובעיקר אופטימיות, הצליחו להפיח תקווה בתוך האפלה.  

הפעם הרשו לנו להאיר בזרקור על חבורה של שישה מוסיקאים מוכשרים. הכירו את ההרכב המוסיקלי 'דאבל קאסט' המורכב כולו מתושבי הגליל העליון (כפר יובל, שאר ישוב, כפר בלום, להבות הבשן, קריית שמונה ועוד) העוסק מזה שלוש שנים במופעי מחווה חוצי גבולות ותרבויות העושים כבוד למוסיקה ישראלית מגוונת מכל התקופות.  

"בצפון כולם מכירים את כולם. יש כאן סצנה מוסיקלית מאוד אינטימית עם חבר'ה שמגיעים לבמות פתוחות ומכירים אחד את השני במשך שנים ארוכות," מספר אחד המתופף ואחד ממייסדי הלהקה, גולן (גולי) אלון, שמשתף מצידו בראשית דרכו של ההרכב.  

"הכל החל מצורך של המושבים באזור שהיו זקוקים להרכבים שיופיעו בעיקר באירועים ובחגים. לי ולאחי, יואב, שגם הוא חבר בהרכב, יש מקלט בסמוך לבית שלנו בכפר יובל. במשך התקופה המקלט הזה שימש כחדר מוסיקה עם ציוד הגברה ופעילות מאוד אינטנסיבית שכללה עיבודים לשירים וללהיטים הגדולים של המוסיקה הישראלית. בעבודה משותפת הפכנו את העיבודים הללו למחרוזת שירים בעיבודים מקוריים, שהפכה בהמשך למופע קסום ומיוחד." 

יובל מלכה, זמר וגיטריסט בהרכב, מוסיף לתאר את הייחודיות של 'דאבל קאסט': "ההופעות שלנו הן משהו חריג בנוף. סוג של מסיבת די-ג'יי קצבית המיועדת לקהלים מגוונים – משפחות, צעירים ומבוגרים. מוסיקה ישראלית קצבית ומרקידה, שלוקחת את כל הקלאסיקות הישראליות ומפיחה בהן גרוב מחודש עם טעם עדכני וסאונד אותנטי. בנוסף, ההופעות הן עם קריצה והומור, שכן השילובים שבו מאוד מפתיעים את הקהל. לעבור מעיבוד לשיר של שרית חדד לשיר של נס וסטילה, זה בהכרח לא משהו מובן מאליו. הרעיון הוא לשבור את הקרח מול הקהל ולהתחבר אליו דרך המוסיקה. צריך פשוט לראות את זה כדי להאמין, שכן בהופעות שלנו אנחנו מצליחים להרקיד ילדים וזקנים באותה רחבה. זה מטורף לגמרי." 

מסכנת מוות מוחשית להופעה 

בחזרה למלחמה הקשה והתקופה המאתגרת של תושבי הצפון. למעשה, סיפורם של גולן ויואב מכפר יובל ממחיש אולי בצורה המובהקת ביותר את הדיסוננס המטורף בו שרויה מדינת ישראל מאז פרוץ המלחמה. השניים מגויסים למעשה מאז בוקר ה-7 באוקטובר 2023, ומתפקדים כחברי כיתת הכוננות של המושב הפסטורלי באצבע הגליל, שהפך למטווח על ידי מחבלי החיזבאללה במשך חודשים ארוכים.  

אלא שכפי שתיוודעו בשורות הבאות, הרי שסיפורו של גולן (גולי), המתופף של הלהקה ואחד ממייסדיה כאמור, עולה על פני כל דמיון. "המושב שלנו חטף קשה לאורך המלחמה. לצערנו, חבר קרוב לכיתת הכוננות ואימו (ברק ומירה איילון הי"ד) נהרגו כתוצאה מפגיעה ישירה של טיל נ"ט בביתם.  בהמשך, ב-1 בספטמבר התמודדנו עם אירוע מאוד קשה. זה קרה אחרי שעמדת השמירה שלנו חטפה עוד טיל נ"ט בכינון ישיר. אני נפצעתי קל – רסיס ברגל וקרע בעור התוף. יוחאי מנחם, חבר שהוא כמו אח עבורי ומעריץ מושבע של הלהקה, נפצע באורח אנוש. מצאתי את עצמי מפנה אותו למקום מבטחים, ובמקביל מבצע בו חוסם עורקים. צריך להבין, הכל עניין של שניות ותחת סכנה מטורפת." 

לא חלפו 48 שעות מהתקרית המבעיתה שכמעט ועלתה לו ולחברו הקרוב בחייו, ויואב הצליח למצוא את תעצומות הנפש כדי להופיע יחד עם חבריו ללהקה במסגרת מופע מיוחד למפונים בקיבוץ כנרת.  

"זה היה הזוי. לא אשכח שלא הצלחתי לנעול נעליים, בגלל הרסיס שעדיין היה תקוע לי ברגל, כך שעליתי לבמה עם סנדלים. נתנו שם את ההופעה של החיים שלנו. אז באמת הרגשתי עד כמה המוסיקה מצליחה להחיות אותי ולהשכיח ממני, ולו לזמן קצר, את כל הטירוף שמסביב." 

ואם זה לא מספיק, לגולן וליואב מפעל לייצור נייר בקריית שמונה, שחטף אף הוא פגיעה ישירה ונהרס כליל, כולל עובד ששהה בו בזמן התקרית וקיפח את חייו.  

לשאלה כיצד הצליח לקום פעם אחר פעם חרף הסיטואציות המורכבות בלשון המעטה איתן נאלץ להתמודד, משיב גולן: "קשה לי להעיד על עצמי, אבל הסובבים אותי אומרים שאני חזק. אם לומר את האמת, המוסיקה היא אולי אחד הדברים היחידים שהצליחו להרים אותי לאורך כל התקופה. זו אולי נשמע קלישאתי, אבל זוהי האמת לאמיתה. אין לי מושג איך הייתי עובר את התקופה הזו ללא המוסיקה, שכן היא זו שמצליחה להרים אותי מכל משבר, בכל פעם מחדש." 

"מוסיקאים מהבטן והנשמה" 

כעבור חודשים ארוכים של מלחמת התשה על הגבול ועתיד לוט בערפל, חזרו חברי הלהקה בחודשים האחרונים הביתה, בתקווה למציאות ביטחונית שפויה יותר.   

"אחרי למעלה משנה שבה העבודה ירדה בצורה משמעותית, כולנו מצפים לשוב אט אט לשגרה, למופעים ולמוסיקה שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו," מבהיר יובל שכבר מרשה לעצמו להביט קדימה באופטימיות, כולל מסר חד ונוקב. "אם יש מסר אחד חשוב הוא שאנחנו לא מאבדים את הצפון. כאן זה הבית שלנו, כאן נמצאת הזהות שלנו – כיהודים וכישראלים. זכינו לחיות במקום עם מורשת ומסורת ענפה, ולהיות חלק משרשרת של דורות שבנו את חבל הארץ המדהים הזה.  

"אף אחד לא יזיז אותנו מפה. זה אולי ישמע קצת יומרני, אבל אנחנו מרגישים שיש לנו סוג של שליחות בעולם הזה, להפיץ טוב דרך המוסיקה ולחבר את הקהילה המיוחדת שקיימת כאן. לפני המלחמה זה התבטא עם במה פתוחה בה היינו משתתפים כמעט כל שבוע בפאב אחר. החלום הוורוד שלנו הוא לאגד כאן באזור מוסיקאים מכל קצוות הארץ, שיוכלו למצוא אצלנו בצפון את המסגרת המתאימה על מנת ליצור, להתבטא מוסיקלית ולהתחבר אל האני העצמי שלהם. אין לנו ספק שהאזור הזה עוד ישוב לשגשג מכל הבחינות." 

גם גולי מצטרף לקו המחשבה החיובי של חברו. "החלום שלנו הוא להרחיב את הפעילות ולהופיע בכל רחבי הארץ בפני כמה שיותר אנשים. הרי בסופו של יום כולנו מוסיקאים מהבטן והנשמה. אנחנו בסך הכל רוצים להפיץ טוב במדינה שלנו בעזרת מוסיקה, שידועה ככזו אשר מצליחה לחבר בין אנשים."