"לא נפגע בטקסי יום הזיכרון ולא נייצר מחאה בבתי העלמין" 

אומר אלעד טסלר מרמת השופט, יוצא סיירת מטכ"ל ומראשי קבוצת המחאה "אחים לנשק" 

אלעד טסלר (רמת השופט), מראשי קבוצת המחאה "אחים לנשק" המאגדת עשרות אלפי מילואימניקים ומילואימניקיות, אומר שככל הידוע לו לא מתוכננות פעולות מחאה של חברי הקבוצה ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה וביום העצמאות. מבחינתם צריך לכבד את הימים האלו. 

מה עמדתך במחלוקת שנתגלעה בין משפחות שכולות המתנגדות להשתתפות פוליטיקאים בטקסי הזיכרון לבין כאלו שתומכות בהשתתפות? 

"אנחנו לא נכנסים לקונפליקט הזה. יום הזיכרון הוא מספיק רגיש, ולכן אנחנו לא נקיים בו פעולות מחאה, ונשאיר את נושא השתתפות הפוליטיקאים להחלטת המשפחות השכולות בלי התערבות שלנו". 

לשכת גיוס בבני ברק 

הפעילות הראשונה של "אחים לנשק" הייתה המסע לירושלים בתחילת המחאה, שמטרתו העיקרית הייתה לרתום רבים וטובים שעד אז ישבו בבית אבל היו מוכנים להתגייס לפעילויות נוספות מעבר להפגנה השבועית בכל מוצאי שבת. "זה היה מסע מאחד של אנשים שמרגישים שותפים לדרך", מציין טסלר, "בין אם הם שירתו במילואים בעבר ובין אם הם עדיין משרתים במילואים כיום, וגם תורמים לחברה בתחומים נוספים. מטרת המסע הייתה, קודם כל, לרתום את האנשים האלו לעשייה, וכך גם אני התחברתי לתהליך. המטרה הזו הושגה בגדול. מהר מאד הבנו שהמסע ועצרת המחאה בירושלים לא יעצרו את החקיקה ואת תהליך ההפיכה המשטרית, ושצריך להמשיך בפעילויות המחאה וההתנגדות. אנחנו עושים המון פעילויות במקביל. חלקן פעולות מחאה מיוחדות כמו הקמת 'לשכת גיוס' בבני ברק, וחלקן הגדול פחות מוחצנות כמו הידברות ותמיכה ברוב הדומם הימני שאינו מסכים עם צורת ההתנהלות של מובילי החקיקה וגם הידברות עם גורמים מתונים בקואליציה.  

לאורך כל הדרך אנחנו מנסים לייצר באמצעות הפעילויות המיוחדות מחאה חריפה ולא סטנדרטית, שתהיה דבר מה נוסף לפעילויות המחאה בתל אביב ובכל הארץ שלהן אנחנו שותפים עם כל גופי המחאה. הפעילויות האלו נועדו להאיר נושאים מסוימים ולעורר לחשיבה. אנחנו מנסים לעשות מחאה חוקית, לא אלימה, וזה מאד מאתגר לעשות משהו שהוא כל הזמן הליכה על הסף. המטרה שלנו היא שהמחאה הזאת תעורר באנשים אי נוחות, ושהם יידעו שאנחנו לא מוכנים לעבור על מה שקורה בשקט. כל זה בשלב שבו המחאה היא לא אלימה. אנחנו מקפידים על זה מאד. אנחנו לא רוצים לעבור אלימות כשלהי, לא מצדנו ולא מצד המשטרה, ולכן אנחנו מאד נזהרים. המאבק שלנו הוא יצירתי ולא אלים".             

מה רציתם להשיג בבני ברק? לאותת לחרדים שהם לא ירוויחו מהמצב הזה? להידבר איתם? לדרוש מהם להתגייס? 

"הרעיון שלנו היה לבוא לחרדים בבני ברק ולהגיד להם: 'אתם רוצים דיקטטורה, אז שיהיה לכם בהצלחה. אנחנו סיימנו לשאת בנטל, ועכשיו תורכם להיכנס תחת האלונקה. אנחנו עשינו את שלנו ועכשיו תורכם. זה לא היה לכעוס על החרדים או להשפיל אותם. להפך, אמרנו להם שאם זאת המדינה שהם רוצים, אז שיחליפו אותנו ויתגייסו לצבא. לכן פתחנו שם לשכת גיוס, והצענו להם להתגייס לצבא. כמובן שזה היה מיצג שנועד לעורר אנשים לחשוב. כל הפעולות שלנו גם נועדו להבהיר את כוונותינו, שאין מצב שהמהפכה המשטרית הזאת תעבור".      

אחת הפעולות הבולטות שלהם הייתה המצור על משרדי פורום קהלת בירושלים, על ידי מיצג שנבנה בפתח הבניין וחסם את הכניסה. אנשי קהלת טענו שהמצור היה אלים, ושהמפגינים הפחידו פקידה שעבדה במשרדי הפורום. "גם שם הקפדנו לקיים מאבק חוקי ולא אלים", טוען טסלר, "אבל רצינו להעביר את המסר של המחאה. כך היה גם כשבאנו ליישוב פני קדם שבו גר ח"כ שמחה רוטמן, וכך היה כשהגענו לבית של שר התקשורת שלמה קרעי אחרי שהוא שלח את המילואימניקים לעזאזל. ב'קהלת' נכנסנו למשרדים לעשות מיצג מחאה, שיהיה יותר מאשר רק לעמוד בחוץ עם דגלים, ואחר כך יצאנו ועמדנו בחוץ עם הדגלים. המסר שרצינו להעביר הוא שאי אפשר להמשיך ככה, ושאנחנו לא נהיה תמיד נחמדים. הייתה שם עובדת שלא רצתה לצאת מהמשרד שלה, אז לא חסמנו את הדלת שלה אלא דלת אחרת".  

מרים דגל אדום 

בכל זאת המשטרה עצרה אותך יחד עם עוד שישה מפגינים ובהם רון שרף, שגם הוא כמוך בוגר סיירת מטכ"ל וממובילי אחים לנשק. איך עבר המעצר? 

"זה היה מעצר קצר ולא רציני. זה היה כדי לצאת ידי חובה מצד המשטרה. חלק מהמעצר היה שרירותי. לא ברור למה עצרו אותי ועוד שישה מתוך משתתפי המחאה, ולא עצרו אחרים שעמדו איתנו. לא עשיתי משהו שאחרים לא עשו. הם פשוט ניצלו את ההזדמנות. לא ברחנו מהמקום. נשארנו שם והמשכנו להפגין עד שנעצרנו. כיוון שלא עשינו שום עבירה לא הייתה סיבה לעצור אותנו, והם שחררו אותנו בלי שום האשמה. השחרור היה ביוזמתם. היה ברור שאין פה שום דבר לא חוקי". 

הוא בן 48, בן וחבר רמת השופט, נשוי ואב לשניים, ששירת במשך 24 שנים בסדיר ובקבע, כמחצית מהתקופה כלוחם ומפקד בסיירת מטכ"ל, ובמחצית השנייה כקצין באגף המודיעין. לפני כחמש שנים פרש מהשירות בדרגת סגן אלוף. לאחר שהשתחרר הוא הקים נגריה בקיבוץ, והוא עובד בה לצד פעילותו הציבורית. לקבוצת "אחים לנשק" הוא הצטרף, כשהופיע הרעיון לייצר מחאה, בקבוצת הווטסאפ של יוצאי סיירת מטכ"ל. "הייתי מהראשונים שהצטרפו", הוא מספר, "וקם צוות שמנהל את הפעילות בהתנדבות. בהתחלה היו דיונים איך להביע את המחאה. חשבו אם צריך לכתוב מכתב או לפרסם מודעה, ומהר מאד התקבלה החלטה לקיים את המסע לירושלים. אני התנדבתי להיות בצוות שתכנן את המסע, יחד עם הרבה אנשים שרצו לעזור. על בסיס הארגון שנוצר סביב המסע, כל מי שרצה נשאר בקבוצה והמשיך לפעול. כל הזמן יש תהליך של גיוס והצטרפות אנשים חדשים, כשהבסיס היה יוצאי סיירת מטכ"ל שאליהם הצטרפו אנשי מילואים מכל יחידות הצבא. כיום יש עשרות אלפי אנשים פעילים, שמגיעים בעקבות הודעות בקבוצות ווטסאפ. היוזמות באות גם מהנהלת הקבוצה, אבל גם מהרבה אנשים שהתנדבו ולקחו על עצמם תחום שהם טובים בו או רוצים לקדם אותו. מי שמציע יוזמה טובה, ישר נרתמים אליו רבים נוספים. התחיל להיבנות סוג של מערך שכולל ניהול, לוגיסטיקה, כספים, ציוד, הכל בהתנדבות. יש כאלו שהם יותר פעילים ויותר דוחפים והם מהווים סוג של הנהלה שלא נבחרה בשום מקום אבל מקובלת על כולם, ויש עוד הרבה מאד אנשים שתורמים בזמנים שהם יכולים". 

יש לכם קווים אדומים בפעולות המחאה? 

"כפי שאמרתי, ביום הזיכרון לא נפגע בטקסים ולא נייצר מחאה בבתי העלמין. גם ביום השואה לא פעלנו. לגבי ההפגנות מול בתי שרי הממשלה, עשינו אותם כמו שאחרים עשו. באופן אישי אני חושב שלא צריך לאפשר בשגרה קיום הפגנות ליד בתי נבחרי ציבור, ובטח לא ליד בתים של עובדי מדינה, אבל בסיטואציה שנוצרה במיוחד כשכבר עשו את זה בשנים האחרונות לשני הצדדים, זה הפך לחוקי וכשר תוך הקפדה על שעות שבהן מותר להפגין. כשהגענו להפגין מול השר קרעי באנו בשש בבוקר לשכונת מגורים, והנמכנו את עצמת המגאפון בעקבות בקשת המשטרה. עשינו את זה כי עד שבע בבוקר אסור להרעיש בשכונת מגורים, ואנחנו מכבדים את החוק וגם התחשבנו בשכנים שביקשו את זה. יחד עם זאת, לא נוותר על זכות המחאה. אמנם זה לא נעים לעמוד במרכז רמת השרון כשכל הרחוב רועש באמצע הלילה מ-500 איש שבאו להפגין נגד רוטמן שביקר שם באחת הדירות, אבל תושבי רמת השרון עשו את זה לפני חודש וחצי ואנחנו הצטרפנו אליהם ולא ראינו בזה דבר חריג".  

נתניהו מדגיש את עניין הסרבנות ואומר שזה קו אדום, שעלול לפלג את הצבא כשכל חייל ינהג על פי השקפתו הפוליטית. מה תגובתך לטיעון הזה? 

"קודם כל, אנשים עוד לא מסרבים וכל המוחים עדיין משרתים במילואים, אבל אנחנו מבהירים שאם יעברו החוקים שמשמעותם הפיכה משטרית לדיקטטורה אז גם החוזה בינינו לבין המדינה לא יישאר כפי שהוא כיום. במצב הזה כל אחד יצטרך לשקול את צעדיו. מה שאנחנו עושים זו לא קריאה לסרבנות. זו בעצם הרמת דגל אדום. באמ"ן קוראים לזה התרעה אסטרטגית, אז אנחנו ובעיקר הטייסים נתנו את ההתרעה האסטרטגית לקברניטי המדינה, שאם הם הולכים לבצע את הצעדים שהם מתכננים המצב לא ימשיך כפי שהוא כיום, וצה"ל לא יישאר כפי שהוא ובטח לא צבא המילואים. זו לא קריאה לסרבנות. זו אזהרה מפני מצב שבו לא נבוא למילואים במשטר דיקטטורי, והבנים שלנו לא יתגייסו לצבא הסדיר. דווקא חלק משרי הממשלה מייצגים סרבנות. חלקם השתמטו מהשירות בצבא, חלקם לא עשו מילואים, וחלקם קראו בעבר לסרבנות. כדאי שהם ייטלו קורה מבין עיניהם".  

"לא נקבל פשרה חלקית" 

האם תקבלו פתרון של פשרה אם יושג בשיחות בין הקואליציה לאופוזיציה בבית הנשיא בנושא הרפורמה המשפטית? גנץ שמייצג נכונות לפשרה זוכה לתמיכה גדולה מאד בסקרים. 

"אנחנו לא גוף פוליטי אלא קבוצה שנאבקת נגד ההפיכה לדיקטטורה. פתרונות זמניים או נקודתיים של עוד שופט או פחות שופט בוועדה למינוי שופטים לא מעניינים אותנו. אנחנו נלחמים על זה שתישאר פה דמוקרטיה. חשוב לנו שבכל פשרה ככל שתהיה, תהיה הבטחה מוחלטת ויציבה להמשך קיום הדמוקרטיה בישראל. הפתרון שצריך להגיע אליו צריך לכלול שמירה מוחלטת על מערכת משפט עצמאית, הפרדת רשויות ושוויון בנטל השירות הצבאי והאזרחי. את המטרה של שוויון בנטל לא הצבנו בתחילת הדרך, אבל כיום זה ברור מאליו על רקע חוק הגיוס. עד עכשיו ישנו בשמירה בנושא הזה, אבל הגענו למצב שבו אחוז קטן עושים שירות צבאי מלא ועוד הרבה פחות משרתים במילואים, וברור לנו שאי אפשר להתפשר בעניין הזה. לא בהכרח כולם צריכים להתגייס. זה צריך להיות מתואם עם הצבא, אבל לא יכול להיות שרבע ממחזורי הגיוס הפוטנציאליים מהאוכלוסייה היהודית יקבלו פטור גורף, ואת זה צריך להסדיר. אם ימרחו את זה, אנחנו לא נפסיק את פעולות המחאה". 

הנקודה שטסלר מעלה היא משמעותית. המחאה כוללת אנשים שמתמקדים בביטול הרפורמה המשפטית, לצד קבוצות מאורגנות שכבר מחו נגד נתניהו בבלפור ונציגי מפלגות האופוזיציה, ולכל אחד יש דרישות כמו הפרדת הרשויות, שוויון בנטל, כינון חוקה, והפרדת דת מהמדינה, גם כשברור שהממשלה הנוכחית לא תוכל ולא תרצה לקיים אותן. אני שואל את טסלר אם המחאה תימשך עד שהממשלה תיפול. 

"לא הגדרנו את זה ככה", הוא עונה, "אבל יש משפט יפה שהיה אומר ראש אמ"ן לשעבר, האלוף אהרון זאבי פרקש: 'כל מי שראשו על כתפיו ועיניו בראשו…'. אז כל אחד יכול להבין שהממשלה הזאת לא יכולה להמשיך לתפקד, ובמיוחד ראש הממשלה הזה. ברור לכולם שהוא פשוט לגמרי לא כשיר. עד עכשיו כארגון לא כיוונו לשם, כי לא רצינו להיכנס לשדה הפוליטי. מה שברור שלא נקבל פשרה חלקית, ונמשיך לפעול עד שיגיעו לפתרונות בכל התחומים שעליהם מבוססת הדמוקרטיה".