הוא נולד וגדל בפרבר אמריקאי במיאמי ובגיל 18 הגיע לארץ בעצמו ולמד בישיבה, נע בין ישראל לארה״ב. עד גיל 42 עירא וייסמן כלל לא חשב על חקלאות – ההיפך, הוא התמחה בשווק יהלומים והפך למומחה בתחום, עד שקרא ספר על החקלאות והאוכל שאנחנו אוכלים וכל השאר זה היסטוריה
*תמונה ראשית: עירא וייסמן – יזם, חקלאי, מומחה ליהלומים ועוד. צילום: עמוס דה וינטר
לאחרונה פותח משק וייסמן משדה אילן – בימי רביעי אחר הצהרים – את שערי המשק ומזמין את תושבי האזור לבוא ולרכוש את התוצרת החקלאית הטריה שלו, ושל משקים אחרים משדה אילן והסביבה. במשק וייסמן תמצאו מגוון עשיר של ירקות: זני עגבניות מכל הצורות והצבעים – צהוב, אדום בהיר, שחור, סגול, עגבניות רחבות וקטנות, צ'רי ועוד. כמו כן תמצאו שם מלפפונים, חצילים מזנים רגילים, לבנים ומפוספסים, סוגים שונים של מיני פלפל מתוק, פלפל חריף מפוספס ועוד.
לא פעם אנחנו מפרסמים כתבות אודות חקלאים במושבים, שהם דור שני או שלישי, לחקלאים ובני מושב. אולם ישנם חקלאים שלא גדלו במושב, הם נולדו אי שם בכרך הגדול ומסלול חייהם כלל לא היה קשור לחקלאות או להתיישבות, עד שביום בהיר אחד הם עשו שינוי בחייהם והפכו לחקלאים.
עירא וייסמן (47), ממושב שדה אילן שבגליל התחתון, בנם של הלן וריצ'ארד וייסמן, נולד וגדל במיאמי, פלורידה.
"באתי לארץ כמה פעמים בילדותי. לא גדלתי ממש בתוך ה-down town של מיאמי, יש הרבה פרברים במיאמי, משהו שממש פרץ והתפתח בשנות ה-80' בילדותי, כשאנשים רבים הגיעו למיאמי מניו-יורק, אז גדלתי בפרבר, זו הייתה ילדות אמריקאית סטנדרטית כזאת."
שדה אילן הוא מושב דתי ועירא חובש כיפה. אני שואל אותו אם הוא נולד למשפחה דתיה או חרדית והוא עונה: "בכלל לא, גדלתי במשפחה לא דתיה. בקיץ 1996, הייתי בדיוק לפני יום הולדת ה-18 שלי, חזרתי בתשובה ובאתי לארץ כדי ללמוד בישיבה בירושלים. לא הייתי אומר שבאותם ימים הייתי ציוני, עליתי יותר כדי לדעת יותר על הדת ולהתחבר לשורשים, כי הרגשתי שהמשפחה איבדה את החיבור לשורשים, למרות שהיתה לנו תמיד זהות יהודית מאוד חזקה.
"בבית פחות הקפידו על מצוות שבת והחגים אבל הייתה לנו תמיד זהות יהודית, ידענו שאנחנו יהודים וההורים שלי תמיד הקפידו לומר: 'אל תתחתן עם מישהי שאינה יהודיה'. אבא שלי תמיד אמר לי שאם יהיה עוד גיוס לצבא בארה"ב הם ילכו לישראל, 'מותר לך להילחם רק עבור היהודים'. לפני כמה שנים הם דווקא עשו עליה, הם מחלקים את זמנם בין הבית בזיכרון יעקב בישראל לבין מיאמי, יש לי עדיין אחות שגרה שם.
"בקיצור, חזרתי לאוניברסיטה בארה"ב, חזרתי לישיבה בירושלים, חזרתי שוב לאוניברסיטה – חזרתי לארץ כאילו כל פעם בקיץ כשלא היו לימודים, ואז הכרתי את תמר אשתי, באוניברסיטה בארה"ב, היא גדלה בבלטימור. התארסנו ב-1998 והתחתנו ב-1999. למדנו שני דברים שונים, אני למדתי מנהל עסקים והיא בהיסטוריה של המזרח התיכון.
"מייד אחרי האירוסין באנו לארץ, לירושלים, לטווח יותר ארוך. אני למדתי בישיבה והיא למדה בתוכנית של מכון 'מתן' ולמדה לתואר שני בתנ"ך. כעבור שנתיים כאשר היא כבר סיימה את הלימודים, חזרנו לארה"ב. לי נותר עוד סימסטר אחד, כאשר כבר קיבלתי את התואר ב-2001, עלינו באופן רשמי לישראל.
"קיבלתי תואר באוניברסיטה הכי נחשבת למנהל עסקים בארה"ב וחשבתי שלא תהיה לי בעיה למצוא עבודה בישראל, טעיתי בגדול. אחרי פיצוץ בועת ההיי-טק, ב-2000-2001, לקח לי הרבה זמן למצוא תפקיד, הגעתי ממש קרוב לכמה דברים נחשבים אך לא הצלחתי. עלינו למרכז קליטה בירושלים וכעבור שמונה חודשים במרכז קליטה, עדיין לא היתה לי תעסוקה, אז החלטנו לחפש מקום שיהיה נוח וגם קרוב למרכזי העבודה במרכז הארץ."
יהלומים לנצח
בשלב זה עוברים בני הזוג וייסמן לרעננה, שם התגוררה קהילה גדולה מאוד של אנגלוסכסיים, "וכמעט מייד אחרי שעברנו לשם קיבלתי הצעה לעבוד בחברת יהלומים ברמת גן. המעסיק שלי היה דמות מאוד מרכזית בקהילה האנגלוסכסית ברעננה, הוא הציע לי לעבוד בחברה שלו וכך התחלתי את הקריירה שלי ביהלומים.
"למעשה התחלתי ללמוד על יהלומים. ישבתי כמה חודשים במפעל ולמדתי על חיתוך וליטוש יהלומים, ישבתי כמה חודשים בחדר מיון היהלומים ולמדתי את הערך של כל יהלום ויהלום – תקופה די ארוכה אתה רק לומד ואז, רק אז אתה נכנס לשיווק והמכירות. בתעשיית היהלומים הכל מבוסס על אמון וסוגרים כל עסקה ב'מזל וברכה', אגב זה מאוד מעניין – גם אצל הגויים. למשל הייתי בדובאי, הייתי נוסע לשם עם הדרכון האמריקאי שלי ואפילו בדובאי, הערבים סיימו עסקאות במלים האלה, 'מזל וברכה'.
"התחלתי את הקריירה שלי ביהלומים בזמן בועת ההיי-טק וסוף הסיפור הזה היה במשבר הפיננסי, משבר המשכנתאות בארה"ב, ב-2008 והעבודה שלי הסתיימה באותה תקופה. באותו סוף שבוע שבו פרץ המשבר הייתה תערוכת יהלומים גדולה בהונג-קונג ובאותו סוף שבוע מחירי היהלומים צנחו ב-50%! צריך להבין שלפני המשברים האלה היה כל כך הרבה כסף בחינם, כמעט בלי ריביות, הכסף זרם בקלות ואנשים קנו יהלומים ממש יקרים, גם מחירי היהלומים היו די גבוהים, כך שגם ביהלומים זה היה סוג של בועה וכל זה גרם למשבר כלכלי אמיתי.
"כל המשבר דווקא היה טוב עבורי. כבר שנה לפני ביקשתי מהם לפטר אותי, כי כבר לא הייתי כל כך מרוצה בעבודה הזאת. תמיד חלמתי ושאפתי להיות יזם, תמיד היו לי רעיונות שהייתי מביא לבעל הבית בתחום היהלומים, ותמיד קיבלתי תשובות כמו: 'זה רעיון טוב אבל לא עכשיו', תמיד דחפו אותי הצידה וביקשו שאתרכז עבודה שלי, הוא לא רצה לשמוע על הרעיונות שלי.
"בשנת 2009, קצת פחות מחצי שנה אחרי פיטוריי ואחרי המשבר, פתחתי אתר אינטרנט שבו אני מלמד אנשים איך לקנות יהלומים, הכול מתוך המידע הפנימי שהיה לי כאיש שיווק של יהלומים (https://www.diamonds.pro/). ניסיתי להעביר את כל הידע שהיה לי לצרכן הפשוט שמעוניין לרכוש יהלומים, גם כדי שיוכל למצוא את האבן הכי יפה שמתאימה לו, בהכי פחות כסף וגם כדי שלא יעבדו עליו, כדי שיוכל להגן על עצמו מרמאים ויש הרבה שטיקים כאלה בשוק.
"האתר הזה היה מאוד מוצלח והרווחתי ממנו לא רע, כי הייתי מפנה את הקונים לכל מיני חנויות שהיה לי שיתוף פעולה איתם, הכל כמובן בידיעת הקונים, הכל גלוי וחשוף באתר. בתקופה שבה התחלתי לעבוד באתר, זו היתה בדיוק התקופה בה התחילו לצלם כל יהלום בצורה טובה וברורה, וזה נתן לי את האפשרות לבחון יהלומים באינטרנט, לעזור לאנשים ולהמליץ על יהלומים מסוימים שאני מכיר.
"האתר והעיסוק ביהלומים רץ מצוין שנים רבות, ממש עד לתקופה האחרונה, כי היום יש לי שני קשיים. האחד, זה נושא היהלומים המלאכותיים וכאן צריך להדגיש – הם מלאכותיים אבל לא מזויפים! הם יהלומים לכל דבר אבל פשוט נוצרו במעבדה. היהלומים הללו הרבה יותר זולים מהאבנים הטבעיות, אז המכירה הממוצעת היא חמישית ממה שהייתה לפני כן.
"זה פשוט הוריד את הביקוש ליהלומים האמיתיים. היום, אם אתה לא מעוניין במשהו גדול ויקר אלא במשהו צנוע יחסית, אז קשה לשכנע אנשים להשקיע ביהלום טבעי, כאשר אפשר לקנות משהו שממש נראה אותו דבר ועולה פחות. קושי נוסף הוא מהפיכת ה-AI – פעם היו מחפשים חוות דעת מקצועית או מחפשים תשובות לשאלות בגוגל, היום פשוט שואלים את ה-chatgpt ויש לאנשים הרבה פחות הזדמנויות להגיע לאתר שלי. למעשה, ה-AI מעביר להם תשובות שמופיעות באתר שלי. אז זה כבר לא מה שהיה לפני כן, אבל הכל מהשמיים, אני ממש מאמין בזה."
מיהלומים לחקלאות
אבל איך הגעתם למושב שדה אילן?
"יצאנו מרעננה בשנת 2004 ועברנו לארצות הברית לשנתיים, כי חברת היהלומים שלחה אותי לעבוד במשרד שלהם בניו-יורק. ב-2006 חזרנו לארץ וגרנו בישוב נוף איילון ליד מודיעין. כעבור ארבע שנים עברנו למעלה אדומים. ב-2010 חשבנו לעבור לצפון – לא מצאנו מקום שאהבנו, אבל תמיד חלמנו לגור בצפון וידענו שזה יקרה מתישהו בעתיד. בשנת 2015-16 שוב התחלנו לעסוק ברעיון שלנו לעבור להתגורר בצפון – וגם באותה תקופה ממש התחלתי להתעניין בחקלאות! התחלתי לקרוא הרבה על חקלאות וללמוד כמה שאפשר יותר באינטרנט."
אחרי כל כך הרבה זמן ביהלומים ובניהול עסקים מה הביא אותך להתעניין בחקלאות?
"יש ספר שקראתי 'ששמו: The Omnivore's Dilemma (הדילמה של אוכלי הכל) – ספר שמדבר על האנושות ועל ההבדלים בין חקלאות קונבנציונאלית לבין חקלאות אורגנית ואיך אנחנו כבני אדם צריכים להוציא את האוכל שלנו מהאדמה.
"זה היה ספר מעניין שעשה לי מהפך בדרך החשיבה, לא כל כך בקטע של לאכול רק אורגני, אלא באופן המחשבה. הכותב (Michael Pollan) מפורסם בארה"ב, הוא כותב הרבה על אוכל ועל תעשיית האוכל והחקלאות. בקטע בו הוא כותב על חקלאות אורגנית הוא נצמד לחקלאי, שהפך למפורסם בעקבות הספר. התלהבתי מאיך שהוא הסביר את החשיבה שלו לגבי חקלאות אורגנית, ואיך שהוא תיאר שהוא בעצם מנסה לחקות את התהליכים הטבעיים בטבע, ואיך לנצל את התהליכים הללו לטובת המשק שלו – גם כדי להוציא יותר אוכל מהאדמה, אבל גם להשאיר אחרי העבודה הזאת אדמה יותר בריאה, שתמשיך לתת יותר בעתיד.
"לדוגמא הוא מגדל פרות ועושה משהו שנקרא Rotational Grazing – מרעה מעגלי. מה זה אומר? בארה"ב המשקים ענקיים – הוא בעצם מחלק את השטח החקלאי לאזורים, כל אזור הוא בשטח חקלאי של מושב ישראלי בערך… הוא מגדר את האזורים בגדר חשמלית מה שהופך אותו למתחם או חצר. הפרות רועות שם כמה ימים ואז מעבירים אותן לאזור אחר שאף הוא מגודר. לדבריו, זו הצורה הכי בריאה לאדמה כי כל מרעה קצר כזה משאיר את הדשא בפרופורציה טובה בין הירוק לשורשים, מה גם שהפרות משאירות קומפוסט. השורשים המופרשים מהפרות מעשירים את האדמה.
"הוא טען שבטבע, העדרים הגדולים (בופאלו) היו מתכנסים כהגנה בלילות, היו נשארים במקום מספר ימים ואוכלים את העשב ואז נודדים ושהוא מנסה לחקות את זה. אחרי שהוא מעביר את העדר למתחם אחר, הוא מכניס לאותו מתחם כאלף תרנגולות מטילות, שחופרות בהפרשות של הפרות ובעצם העופות מפזרים את הזבל וניזונים מזחלי הזבובים שהגיעו בעקבות ההפרשות ומהעשבים. בעצם זה תהליך קומפוסטציה שגם חוסך במזון לתרנגולות.
"אז מאוד התאהבתי בלהיות חלק מהתהליכים הטבעיים ולחיות גם כבן אדם השולט בתהליכים האלה, לא רק במובן של השליטה אלא לעודד חלק מהתהליכים האלה ולעזור להם לעבוד ביחד. אני חושב שהאדם המודרני סובל כי הוא כל כך מנותק מהטבע ולא רק מהטבע. ישנם רבים, במיוחד עירוניים, שחושבים שטבע וחקלאות זה אותו דבר. טבע זה הדבר הראשוני בעוד שהחקלאות היא בעצם יישום העקרונות הביולוגיים ושל המוח האנושי על הטבע. אפשר לנצל תהליכים טבעיים בחקלאות אבל זה לא טבע. למשל לרבים מהם קשה לראות כרם זיתים נעקר, אגב, גם לי זה קשה אבל מסיבות אחרות. הם אומרים: 'אתם הורסים את הטבע' אבל כרם זיתים הוא לא טבע, הוא חקלאי לחלוטין, לא רואים שורות יפות של עצי זית בטבע, זה לא קורה, הן ישרות כי בני אדם נטעו אותם כך.
"אגב, אותו סופר כתב ספר נוסף שבו הוא מדבר גם על הקנביס, ולדבריו, אולי במקום לחשוב שאנחנו היינו אלו שפיזרנו את כל הגנטיקה של צמחי הקנביס ברחבי העולם, אולי כדאי לחשוב שזו היתה מלכתחילה האסטרטגיה הגנטית של צמחי הקנביס, שעבדה עלינו. הרי כל דבר בעולם רוצה לפזר את הגנטיקה שלו כמה שיותר בכל העולם, אז הקנביס פיתח טריק נורא טוב וכתוצאה מכך אתה רואה כמה צמחים וזנים של קנביס יש בעולם היום. זה היה פטנט מאוד חכם. תראה את הפרות, בלי בני אדם הן לא היו שורדות. אז אולי מה שנוצר הוא ברית לא כתובה בין הפרה לאדם, אתה תשמור עליי ואני אתן חלב ובשר. תראה כמה פרות יש היום בעולם, הרבה הרבה יותר ממספר הפרות הטבעיות שהיו פעם קיימות.
עוברים למושב
"אז ב-2015-16 התחלנו שוב לחשוב על מעבר לצפון והתחלתי להתעניין ממש בחקלאות. אמרנו אוקיי, בואו נסתכל קדימה והבנו שבשנת 2018 רוב הילדים שלנו יהיו בתקופת מעבר, יש לנו בלי עין הרע שבעה ילדים – אחד היה אמור לסיים תיכון, ילדה אחרת היתה אמור לעבור מכיתה ח' ל-ט', אחת מכיתה ו' ל-ז', אז אמרנו שאם נעבור לצפון נכוון לאותה שנה.
"אז התחלנו לחפש בצפון. האמת שבגלל שהתחלתי להתעניין בחקלאות אמרנו שאם נעבור נתמקד במושבים ונחפש שטח לחקלאות. עשינו את החיפוש הפוך, לא חיפשנו קהילות כמו שחיפשנו נחלות. ראינו את הנחלה הזאת למכירה, חיפשנו אותה גם בתמונות ומצאנו את הנחלה לפי הבית שהיה פה ואז התאהבנו.
"עמדנו בחצר, מביטים אל הנוף הפתוח ואמרנו: 'זה מתאים לנו, בואו נישאר כאן בשבת ונראה איך הקהילה' – ומאוד אהבנו את הקהילה של שדה אילן. כמובן שאף אחד לא ידע שאנחנו באים לרכוש נחלה, סתם באנו לכאן כתיירים, אני אפילו לא בטוח שסיפרנו אז לילדים שלנו שאנחנו מתכננים לעבור לכאן. אבל מתישהו סיפרנו לילדים והם התלהבו מהרעיון. היום כל אחד משבעת הילדים אומר לנו 'תודה שעברנו לפה', הם כל כך מרוצים ושמחים."
עירא ותמר וייסמן הם כאמור הורים לשבעה ילדים – הגדול, ראובן (רובי), בן 25, שירת שנים בצבא קבע, השתחרר, עובד בביטחון במרכז הרפואי הדסה ועושה המון ימי מילואים. מתכונן למכינת לימודי רפואה בהר הצופים בשנה הבאה. רובי מאורס ואמור להתחתן במשק בספטמבר; קיילה, בת 24, נשואה ואם לילד, מתגוררת באריאל, לומדת ריפוי בעיסוק ובעלה לומד הנדסת חשמל; בת חן, בת 22, נשואה ולומדת פיזיותרפיה, בעלה אמור להשתחרר בקרוב מהצבא.
הבת השלישית היא שלווה, בת 19, מתנדבת בשירות לאומי ומאורסת לבן המושב, המשרת בחיל האוויר; ציונה, בת 17, תלמידת תיכון בפנימיית כפר פינס, בכיתה ח'; צבי, ילד בן 14 ובן הזקונים בועז, הלומד בכיתה ד', יהיה עוד מעט בן 10 ולומד ב'שירת הגליל'.
עירא: "הגענו למושב שדה אילן ב-2018 וגרנו בשכירות במשך שלוש שנים עד שיסתיימו כל תהליכי הקבלה למושב. חתמנו על החוזה אבל היה את הסיפור של להתקבל לאגודה ולא רצינו להתחיל במשק לפני כן. אז גרנו בשכירות אצל איתן מינס. התחלנו לבנות בערך שנה וחצי אחרי שהגענו לשדה אילן וסיימנו לבנות לפני חמש שנים, עברנו לבית החדש בקיץ. התחלנו לבנות את ארבעת חדרי האירוח (צימרים) וסיימנו לפני קצת יותר משנתיים.
הפרויקט החקלאי
"לפני כשנתיים התחלנו לבנות את הפרויקט החקלאי," מספר עירא. "אחד הדברים שמאוד התחברתי אליהם כשהתחלתי את המסע זה של לימוד וחיבור לחקלאות, היה נושא האקוופוניקה – שילוב של גידול דגים עם גידול צמחים מנותקי מצע. זה ממחיש את חיקוי התהליכים הטבעיים בטבע, יש כמה חבר'ה שעושים את זה בארץ.
"בטבע רואים שיש שיתוף פעולה בין דגים, צמחים ובין עולם החיידקים, כי דגים מפרישים אמוניה, מקור של חנקן שהצמחים לא יכולים לצרוך. אז החיידקים ממירים את האמוניה לניטראט, שזה סוג של חנקן שהכי קל לצמחים לצרוך אותו – והצמחים מטהרים את המים שעוברים חזרה נקיים לדגים.
"תמיד צריך איזון במים אחרת המים הופכים לרעילים. בבריכות דגים רגילות צריך תמיד להיפטר מבערך 5% מהמים ביום, המים שם מתמלאים באמוניה וזה בזבוז עצום של מים. באקוופוניקה לא עושים זאת כי המים המדושנים הם בעצם המרכיב הכי חשוב במערכת הזאת, לא רוצים לשפוך את זה אלא לתת את המים והחנקן ליותר צמחים. המשאב היחיד פחות או יותר שמכניסים למערכת הזאת זה אוכל לדגים וחמצן. אנחנו מגדלים דגים – מקור חלבון מאוד חשוב ומשתמשים בהפרשות של הדגים לדישון הצמחים, זה עוד יתרון כי לא צריך כלל להתעסק בדישון. היוצא מן הכלל במערכת הזאת שאין מספיק ברזל ותמיד צריך להוסיף אותו למערכת.
"גיליתי שהמים של המערכת האקוופונית מעולים לירקות עלים, כי יש בהם יותר חנקן מיסודות אחרים, אבל הם פחות טובים לירקות עם פרי, כמו עגבניה, מלפפון ופלפל, אז שם הלכנו על דברים יותר קונבנציונאליים. באזור הזה של החממה הלכנו על גידול ירקות על מצע מנותק בהדליה ובטפטוף עם דשן קונבנציונאלי. החלק הזה של החממה הוא יותר לכיוון האגרו-טק, תחום שאני מאוד רוצה להיכנס אליו: האגרו-טק הישראלי. בבית האריזה שלנו בניתי קיר ירוק הידרופוני, שבו אנחנו מגדלים תות שדה, משהו שהתחיל כרעיון לניצול השטח. אנחנו רק בהתחלה, לקח לנו זמן למצוא זן שממש אוהב את התנאים שם, אבל אנחנו מאוד מרוצים מהתוצאות שלו. בגלל שזה במבנה סגור אני יכול לשלוט באקלים ויכול לגדל תות שדה במהלך כל השנה."
אז כמה זמן אתה חקלאי?
"התחלנו להתעסק בחקלאות ממש כשבאנו לשדה אילן, אז בערך חמש שנים, יש לנו גם 10 דונם כרם זיתים שקנינו עם המשק, לא משהו מסחרי אבל מספיק כדי להעסיק את המשפחה במסיק ולייצר שמן זית לצרכים שלנו. לפני שנתיים, כשהיה יבול טוב, אז מכרתי קצת שמן אבל אז נגמר המלאי בשביל המשפחה, אז החלטנו שהפעם נעשה את הכל למשפחה. אנחנו כל כך נהנים מהשמן זית שלנו אין כמו ההרגשה הזאת שזה השמן שעבדת בשבילו כל השנה. אני גם מגדל עופות כתחביב, לא בשביל המחיה, כמה תרנגולות בודדות וכמה תרנגולי הודו למשפחה."
למרות שזה לא נראה, אתה בן אדם מאוד עסוק. יש לך את הנושא החקלאי, ויש לך את האתר שעדיין אתה פעיל בו וכמובן יש לך את הצימרים.
"זה נכון, אני אוהב להיות עם פרויקטים סביבי כל הזמן. יש לי כל הזמן רעיונות לפרויקטים, לעתיד, גם בחקלאות. כשהתחלנו לחשוב להפוך את חדרי האירוח לעסק, הרעיון היה לעשות גרסה לרעיון שמאוד נפוץ באיטליה ונקרא: 'אגרו-טוריזמו' (מאיטלקית – תיירות חקלאית) שילוב של תיירות וחקלאות. לתת לאנשים לבוא לכאן לכמה ימים, לקחת חלק מהעבודה במשק, קצת לצאת מהחיים העירוניים ולראות כיצד חי בן אדם במשך אלפי שנים כשהוא כל הזמן עסוק במקור האוכל הבא שלו. אנשים היום מנותקים מאוד מהחיים האלה, למעשה מחשבות כאלו מדכאות אותם ואם הם יכולים לבוא ולהתחבר לתחושה הזאת של חיבור לאדמה, לאכול ארוחות כאשר האוכל הגיע מתוצרת שגדלה במשק ונקטפה ביחד עם כולם במהלך היום. כמובן שהם לא יעבדו כל הזמן אלא יהיו הפסקות לבריכה ופעילות נופש. זה אחד מהרעיונות שלי אבל זה דורש עוד יותר תכנון ופיתוח, ועד עכשיו החממה שלנו היתה ממש בהתחלת הפעילות. המחזור הראשון היה רק לפני 4-5 חודשים אז הכל ממש די בהתחלה. אז עכשיו שזה רק מתחיל ומתחיל להפוך לסוג של שגרה, אולי עכשיו אפשר לחשוב על תוכנית ולנסות להביא אנשים לכאן."
איך החיים במושב, אתה מרוצה מהקהילה פה?
"החיים כאן ממש טובים מאוד. גרתי בהמון מקומות בארץ ובאף אחד מהמקומות הללו לא הרגשתי בבית כמו שאני מרגיש פה בשדה אילן. שלא תהיה אי הבנה, בכל מקום היה נהדר ויש לנו עדיין חברים בכל מקום ומקום שהיינו בו, אבל לא הרגשתי את הבית כמו שאני מרגיש פה במושב. כאן אני ממש מרגיש מחובר לבית שלי, לנחלה שלי, למושב שלי ולאזור שלי. יש משהו כל כך יפה בגליל התחתון שזה באמת מרגיש כמו משפחה קטנה. אני רואה את זה במיוחד אצל המבוגרים בשדה אילן שהם פשוט מכירים את כולם באזור. אני מתחיל להרגיש את זה. מה שמעניין שזה לא רק יהודים, למשל לא ידעתי מה זה צ'רקסים עד שבאתי לשדה אילן. התחברתי לקהילה הצ'רקסית. יש לי חברים ממעלה אדומים שמספרים שאצלם זה מפחיד ואצלנו זה לא מפחיד. אני בא לטורעאן כל הזמן ויש לי חברים מטורעאן. יש כאן מציאות אחרת."
