גם היום, החקלאות היא תמצית המעשה הציונית. חניקתה עולה לנו ביוקר
מאז התחיל המו"מ הקואליציוני, עסוקות המפלגות בעיקר בדבר אחד – חלוקת תפקידי השרים והתקציבים המגזריים. בתכניות המלל השונות אנו נאלצים לשמוע את אותם דוברים מדברים שוב ושוב על סוגיות כמו משילות, פסקת ההתגברות, דיור ונושאי בטחון. פתאום הפוליטיקאים כבר לא מדברים על יוקר המחיה. איש גם לא מדבר על נושאי רווחה או חקלאות. למעשה לא שמענו מאף פוליטיקאי שאמור להיות חבר בקואליציה המסתמנת שהוא מעוניין בתיק החקלאות או בתיק הרווחה.
היום יותר מתמיד, תיק החקלאות הוא השליחות הציונית הראשונה במעלה. זה לא רק יוקר המחיה. לקריסת ענף החקלאות שהואצה בתקופת הממשלה היוצאת השלכות בתחומים רבים והיא בבחינת איום קיומי על מדינת ישראל.
תראו מה קורה בגליל ובנגב. החקלאים הם בין הנפגעים ביותר מהיעדר המשילות ואוזלת היד ועומדים לבדם מול אלימות, גניבות, פרוטקשן ועוד. חקלאים נאלצים למכור את אדמתם לאחר שהממשלה כרתה את מטה לחמם, והם התייאשו מלהתמודד עם הטרור החקלאי שהפך למגיפה המסבה נזק של עשרות מיליוני שקלים לחקלאים בכל הארץ. האירועים התכופים המתרחשים חדשות לבקרים מחזירים את הישוב היהודי לתקופת המנדט בשל תחושה אנרכיה ואובדן דרך.
הדבר לא רק פוגע בחקלאות, אלא פוגע בביטחון האישי, גורם להזנחה של גידולים ושטחים חקלאים ומביא נזק בל ישוער לחקלאים. מדובר על נזקים שאין להם כיסוי כספי בדרך כלל, כי חברות הביטוח נמנעות מלכסות כיסויים כאלה.
מלחמת רוסיה-אוקראינה מחישה לנו את חשיבות בטחון המזון במציאות גאו-פוליטית של חוסר ודאות. בכל העולם סובלים מעליה במחירי מוצרי יסוד. קחו למשל את מרוקו שהפכה את החקלאות שלה למוטת יצוא וכעת נאלצת להתמודד עם מחסור חמור בדגנים וחיטה. חוסר ודאות בבטחון המזון הוא הגורם העיקרי בהיסטוריה לחוסר יציבות שלטוני ואילו אצלנו, נראה שבטחון המזון לא מעסיק אף אחד בממשלה המסתמנת.
אכן, להיות שר חקלאות זה לא תפקיד 'סקסי' כמו בטחון או אוצר, אלא שהמציאות כבר טופחת על פנינו. נזקי הממשלה היוצאת מורגשים בכל היבט שהוא. עליית מחירי הפירות והירקות בשל צמצום שטחי הגידול ופתיחת היבוא, נטישת אדמות חקלאיות, התמעטות החקלאים, ההתחממות הגלובלית ועוד ועוד.
אנו קוראים לראש הממשלה המיועד, מר בנימין נתניהו, להתעשת ולשים את החקלאות בראש סדר היום של הממשלה, כי החקלאות בישראל צריכה לקבל מעמד זהה לביטחון בשל חשיבותה לביטחון המזון והיותה מפעל ציוני מהמעלה הראשונה.
האתגרים עצומים. יש לחוקק את חוק החקלאות שהממשלה הנוכחית מסמסה, לבטל את הרפורמה החד צדדית לרבות בתחום המכסים, חידוש הרלוונטיות של החקלאות, הורדת מחירי המים, הסדרת נושאי הפרנסות חלופיות, חוק עידוד השקעות הון לחקלאות ועוד.
הטיפול בחקלאות ודאגה לרציפות החקלאים היא ערך ציוני ראשון במעלה. חידוש והתחדשות ישובים היא נשמת אפה של הציונות – כן גם היום. יש להשיב את מדיניות עידוד הקצאת קרקעות למטרות חקלאיות ולמעשה לחזור לתחילת הציונות.
יש חשיבות לקדם רפורמה לחקלאות הישראלית, אך עליה להיעשות עם נציגי החקלאים באמצעות מעבר לתמיכות ישירות הגיוניות ע"פ מודלים מקצועיים, קידום וחיזוק מחקר חקלאי, עידוד כניסת חקלאים צעירים וקידום החלטות הממשלה בעבר להקמת שוק סיטונאי, שיבטיח מחירים הוגנים לאזרח.
העדר הרתעה, אכיפה וקלות העונשים הקבועים בחוק גרמו לאבדן אמון במערכת אכיפת החוק וביכולתה של המדינה להגן עלינו והתחושה שהמגזר הכפרי הופקר בכל היבט. הגיעה העת שממשלת ישראל תכיר בכך כי הטרור החקלאי הוא טרור לאומני. יש לפעול להגנת המרחב הכפרי, להתמודד עם פשיעה כלכלית, שמירה על קרקעות, הקמת נקודות ישוב חדשות. במסגרת זו יש להקים מטה משולב, עם כוח אדם מתאים לטיפול בפשיעה החקלאית ולקדם תיקון חקיקה כדי להביא לענישה מחמירה ומתן פיצוי הולם לשיקום הנפגעים.
אנו מצידנו זקוקים לביטחון הזה על מנת שהחקלאות תמשיך להיות מצע של חדשנות כפי שהיתה במשך עשרות שנים. עלינו לפעול לשילוב טכנולוגיה וקיימות / חדשנות כדרך למשיכת צעירים ולפתח תחליפי בשר, גידולים אלטרנטיביים, פיתוח חקלאי בר קיימא, אנרגיה מתחדשת. כל זה לא יקרה מבלי שהממשלה תיתן לנו אוויר לנשימה.
עו"ד דודו קוכמן הוא מזכ"ל תנועת כפרי האיחוד החקלאי
