אנחנו טובעים בתוכן ירוד ושטחי ומוצפים בטיפשות וברוע אנושי, אז למחזר עיתונים, קרטון ופלסטיק – זה מה שאמור להטריד אותי עכשיו?
מאז שהממשלה הנוכחית, אם ניתן לקרוא כך לחבורה המופרעת השולטת בנו, עלתה לשלטון, הפסקתי למחזר.
יש משהו לקוי בניסוח שבו בחרתי, והוא לא הכינוי "חבורה מופרעת", זה דווקא לגמרי נכון.
החלק הלקוי בניסוח שלי הוא האמירה כאילו מחזרתי פעם ואינני ממחזר כיום. בפועל, מעולם לא מחזרתי – כל מה שעשיתי אי-פעם בעבר בהיבט זה היה, שמיינתי את האשפה והזבל שלי לסוגים שונים, ואז הקפדתי כשהלכתי לפינת האשפה ופינת המחזור וזרקתי כל סוג של פסולת, אשפה וזבל למקומות שונים.
השם הנכון, אם כן, לפעולה כזו אמור להיות "מיון זבל", אבל בשפה העממית קוראים לזה "מחזור".
וכך, למשל, אם אספתי את כל העיתונים שאני קורא, ואני קורא לא מעט עיתוני נייר כי אני בומר מהדור ההוא, כידוע, אספתי את כולם לשקית אחת גדולה, ולפעמים אפילו שתיים, ובבוא הרגע שבו נפלה עלי ההשראה והגעתי למסקנה שהיום נראה כמו יום מתאים להיפטר מפסולת, לקחתי את השקית עם העיתונים וזרקתי למיכל המתאים, שכתוב היה עליו "נייר", ובסוגריים "עיתונים, מעטפות, מחברות וכו'".
והרגשתי טהור וזך על שעשיתי את הצעד הקטן שלי להגן על כדור הארץ, מה שקוראים "הסביבה".
וכך גם עשיתי עם מוצרי פלסטיק, אריזות קרטון וקלקר, סוללות, טקסטיל ומוצרי חשמל – כל סוג של פסולת שלא היה לי בה שימוש זרקתי למיכל המתאים, כך שניתן יהיה לעשות בהם שימוש חוזר, מה שגם נקרא בהתאם "למחזר".
עד שחדלתי, ואינני עושה זאת עוד.
החור אינו באוזון אלא במוח
יש לקחת בחשבון שגם בימים שעשיתי את הפעולה המיותרת הזו לא ממש האמנתי בה, משום שהגורם העיקרי לזיהום כדור הארץ וכיליון משאביו, כמו גם להתחממות הגלובלית שיש המכחישים אותה משום מה, הוא ריבוי בני-האדם החיים עליו.
כל שאר הגורמים הם אפס לעומתו.
ובני-האדם החיים על פני הכדור הזה, מאז שהתפתחה הטכנולוגיה ואפשרה להם זאת, ומאז שנעשה הקפיטליזם לדת העולמית הדוחפת לצרוך עוד ועוד, צרכו ויצרכו הרבה מעל ומעבר למה שבאמת נחוץ להם.
ככה זה.
שזה בסדר, מצדי – יצרוך כל אחד כמה שמתחשק לו, אבל למה צריכים להיות כאן רבים כל כך שיעשו זאת?
כי הכמות הזו של אנשים גם מחממת את הכדור.
כשהייתי ילד בשנות ה-50 של המאה הקודמת היו בעולם כשניים וחצי מיליארד בני אדם בלבד. בילדותי הטמפרטורה הרגילה ביום קיץ הייתה כ-27 מעלות צלסיוס – אני יודע זאת כי נהגנו להקשיב לרדיו ולתחזית באותם ימים. יום של 32 מעלות נחשב לטמפרטורה קיצונית.
היום יש בכדור הארץ מעל שמונה מיליארד בני אדם, ו-32 מעלות זו הטמפרטורה הרגילה בישראל בימי הקיץ, ואפילו מהנמוכות בהן.
כך שאינני נזקק לסטטיסטיקות ולמעקב מטאורולוגי מדעי – הזיכרון שלי מספק אותי בהיבט הזה.
אני גם זוכר איך בתחילת שנות ה-80 פשטה הידיעה על החור באוזון, ועל סכנות הקרינה האולטרה סגולה שהוא נושא עימו, ויצאו המלצות לא להיחשף לשמש אחרי השעה עשר בבוקר ולא לפני ארבע אחר הצהרים.
ניגשתי למטפלת של הילדים שלי שהיו בחופשת הקיץ, וביקשתי ממנה שלא לקחת את הילדים לבריכה בין השעות עשר לארבע אחר הצהרים, וגם סיפרתי לה על גילוי החור באוזון ועל הקרינה האולטרה סגולה.
במבטה קראתי את השאלה: "אז מה לעזאזל אתה מצפה שאעשה עם הילדים כל היום?", ומהבעת פניה הבנתי שהיא משוכנעת שהחור אינו באוזון אלא במוח שלי.
אחר כך היא גם אמרה את זה במילים.
כך או כך, אומנם חל מאז שינוי גם במה שקרוי "טביעת הרגל הפחמנית" של כל אחד ואחד מאיתנו, בני האדם החיים עליו, אבל שינוי זה הוא זניח ביחס לשינוי הבא: כמות האנשים שחיים על הכדור הזה הכפילה את עצמה מאז ביותר מפי שלושה.
ועוד היד נטויה. עד 2080 יחיו עליו עשרה מיליארד, ויש תחזית שאז רק תתחיל ירידה.
אבל זה כבר יהיה מאוחר מדי. את כל הנזקים שיצטברו עד אז כבר מאוחר יהיה לתקן.
ואם אינכם מאמינים לי, אולי תאמינו לכוכב התורן של המין האנושי, האיש העשיר בתבל, לצערי, אלון מאסק.
אם כן, אלון מאסק כל כך לא מאמין בסיכוי לתקן את הנזקים האנושיים שבכוכב הזה, עד שהוא משקיע משאבים בפיתוח הדרך להעביר את האנושות לחיות בכוכב אחר – כרגע מאדים, בהמשך אולי ירח טיטאן של צדק, לך דע.
אומנם תחשיבים כלכליים מראים שההשקעה הנדרשת לתיקון התנאים הנוצרים בכדור הארץ היא מחצית מההשקעה הנדרשת כדי להעביר את האנושות לכוכב אחר, אבל כולנו יודעים שלהסיק את המסקנה הזו ולפעול לפיה דורש חשיבה הגיונית.
ואף אחד לא באמת מאמין בהיגיון של בני האדם.
כלב ים שנחנק משקית בד
ועם כל זאת, עדיין נהגתי להפריד בין סוגי הזבל השונים, ואפילו ניסיתי לסכסך ביניהם, כאילו הייתי ראש הממשלה הנבחר של הזבל שלי.
הפרדה מוחלטת!
אפילו כשקראתי בדוח מבקר המדינה שרק שבעה אחוזים מהפסולת הממוינת באמת ממוחזרת, ורובה נטמן כזבל רגיל.
שבעה אחוזים בלבד מהפסולת המופרדת ממוחזרים!
ועדיין העמדתי פנים שיש להפרדה הזו משמעות ושאני מציל את משאבי כדור הארץ, איכשהו, עם שקית הניילון שאני זורק לפח הכתום ולא לפח הירוק!
וגם נהגתי לקחת מהמכולת שקית בד רב-פעמית – בכל כך הרבה שקיות בד רב-פעמיות השתמשתי, עד שהייתי בטוח שיום אחד אשמע על כלב ים בקוטב הצפוני שנחנק משקית בד רב-פעמית שכתוב עליה "סופר מרקדו", שזה הסופרמרקט האזורי שלנו.
וכך זה נמשך עד שעלתה הממשלה הנוכחית.
הרס מוחלט וחורבן
כי כשעלתה הממשלה הנוכחית לשלטון, והתחילה בתהליך של ריסוק והריסת כל מה שנעשה פה ב-70 ומשהו השנים שלפניה, הבנתי שאין למקום הזה יותר עתיד.
וההבנה הזו גדלה והתבססה עוד יותר לאחר 7 באוקטובר, כשכמות החורבן, אי-התפקוד והאימפוטנטיות של כל משרדי הממשלה הנוכחית, אוכלי החינם ומקבלי השכר שלה לאורך כל השרשרת, היא טוטאלית.
הרס מוחלט וחורבן.
ועוד הסתבר שחלק גדול מתושבי המדינה הזו כלל אינם רואים את המתרחש, וממשיכים לחיות בלה-לה-לנד, שהוא דבר לא מפתיע. כי כבר למדנו מההיסטוריה האנושית שאם יש תכונה אחת שמבדילה את ההומו-סאפיינס משאר בעלי החיים ובמיוחד היונקים, הרי זו הטיפשות – תכונה שרק הגזע האנושי ניחן בה.
וגם ראיתי והיה ברור לי שכל מה שחזיתי וצפיתי לפני 28 שנים שיקרה, בספרי "בשם שמים" (עם עובד, 1998, אל תחפשו – אזל בחנויות. אפשר לקבל חינם במייל ממני) מתרחש ומתקיים ועוד ימשיך להתפתח כמתואר בספר, עד שהמדינה שבה נולדתי וגדלתי תכלה את עצמה.
ולא בגלל זבל שמייצרים אנשים אלא בגלל אנשים שהם זבל.
מילון מרים-וובסטר בחר במילת השנה שלו: SLOP. פירושה עיסה דלילה ולא נעימה, שאריות של מזון מקולקל וירוד, לכלוך או תשפוכת נוזלית, וכל זה במשמעות של תוכן ירוד ושטחי, כגון זה שמייצרות הרשתות החברתיות, והתקשורת הויזואלית והכתובה, ושמייצרת הכנסת ושמייצרת הממשלה.
אנחנו טובעים ב-SLOP, מוצפים בטיפשות וברוע אנושי, ודומה שלא רק המדינה שהכרנו מתקרבת אל קיצה, כל העולם שידענו כולו הולך אל קיצו.
אז למחזר עיתונים, קרטון ופלסטיק – זה מה שאמור להטריד אותי עכשיו?

