טארה קורל מקיבוץ דורות התפנתה למלון בעין גדי. במקום המפלט מצאה בית וגם אהבה
"יצאתי מהבית עם תיק קטן למסיבה בצפון, ולא העליתי בדעתי שזו תהיה הפעם האחרונה שאצא מהבית כמו שהכרתי אותו," משתפת טארה קורל, שעד לפני שנה וקצת ניהלה עסק לגינון טיפולי בקיבוץ דורות שבעוטף עזה. היום, שנה אחרי שחייה השתנו בן רגע, טארה קורל לא רק מנהלת את התוכן והתרבות של מלון עין גדי, אלא גם מצאה ייעוד חדש, אהבה וזוגיות עם חביב, בן הקיבוץ. סיפורה הוא עדות מרגשת לכך שלעתים, דווקא מתוך המשבר הגדול ביותר, יכולים לצמוח חיים חדשים ומשמעותיים.
מפעל של ריפוי ותקווה
המסע של טארה קורל מתחיל ביום שבו השתנה הכל. כששמעה על המתקפה בעוטף עזה, הבינה מרחוק את גודל האסון והאובדן של אנשים יקרים לליבה. בעוד רוב חברי קיבוץ דורות התפנו לירושלים, טארה קורל בחרה בדרך אחרת – היא קיבלה הזמנה מחברים בקיבוץ עין גדי.
בתחילה התגוררה בבית חברים בקיבוץ, אך משהו בתוכה חיפש דרך לפעול. "הרגשתי אבודה. מפונים מבארי, חולית ושדרות החלו להגיע למלון עין גדי, וראיתי את הצורך שצמח מסביבי", מספרת טארה. כסטודנטית לתואר שני בטיפול באמנות, היא יזמה הקמת סטודיו פתוח לטיפול באמנות במלון. "בתמימותי, חשבתי שאזדקק לחדר במלון לשבוע או שבועיים בלבד," היא מחייכת היום.
מה שהחל כיוזמה צנועה, צמח במהירות למפעל של ריפוי ותקווה. הסטודיו התמלא בתרומות ציוד אמנות מכל רחבי הארץ, ומטפלים מוסמכים הגיעו להתנדב. במשך שלושה חודשים, המלון פתח את שעריו בפני היוזמה, העניק למתנדבים לינה והזנה, והסטודיו פעל שישה ימים בשבוע כמרכז יצירה וריפוי עבור עשרות מפונים.
כשהסתיימה תקופת הפעילות במלון, הוכיחה קהילת עין גדי את כוחה – הקיבוץ העניק לסטודיו מקום חדש להמשך פעילותו למען המפונים. בתמיכת עמותת ישראייד, המשיך הסטודיו לפעול בקיבוץ במשך חמישה חודשים נוספים, ממשיך להוות מקור של תמיכה ויצירה עבור הקהילה המתחדשת.
אהבה חביבה
בין המפגשים הטיפוליים והיצירה, מצאה טארה גם אהבה – חביב, בן קיבוץ עין גדי. היום, כמנהלת התוכן והתרבות של המלון, היא ממשיכה להפעיל את הסטודיו לאמנות בקיבוץ, והיא וחביב מצפים להתקבל לחברות בקיבוץ.
"המסע שעברתי לימד אותי על עוצמת הקהילה, על כוחה המרפא של האמנות, ועל האפשרות למצוא תקווה גם ברגעים החשוכים ביותר," מסכמת טארה את סיפורה המרגש. סיפור שמעיד גם על הכוח הייחודי של מלון עין גדי השוכן בלב קיבוץ, שיצר מודל ייחודי של קליטה והתחדשות בעת משבר. צוות המלון וקהילת הקיבוץ פעלו כמשפחה אחת גדולה, כששני הגופים חברו יחד בלב רחב ובנתינה אינסופית. אנשי המלון, הפכו את המקום מאכסניית תיירים למקלט חם ואוהב, פתחו את ליבם ויצרו קשרים אישיים עם המפונים, הקשיבו לסיפוריהם, תמכו ועודדו. יחד עם חברי הקיבוץ, שפתחו את בתיהם ואת ליבם, נרקמה רשת תמיכה ייחודית שהעניקה למפונים תחושת משפחה ושייכות בימים קשים.
השילוב הנדיר הזה הפך את עין גדי למקום שבו מפונים מצאו לא רק מקלט פיזי, אלא בית במלוא מובן המילה. עדות חיה לכך שבתקופות של משבר לאומי, כאשר אנשים פותחים את הלב ומושיטים יד, נוצר מודל של חיבוק וחמלה שאין שני לו.
