תמר שי ממעלה החמישה סיימה את מרוץ הספרטתלון ביוון
תמר שי (40) ממעלה החמישה, יושבת ראש אהד"ה, ארגון עזרה עצמית שהקימו הורים לבעלי מוגבלויות בתנועה הקיבוצית, ואימא לחמישה, סיימה רגע לפני כיפור את הספרטתלון, מרוץ אולטרה מרתון של 246 ק"מ בין אתונה לספרטה, שנערך ביוון מאז שנת 1983 ומשחזר את הריצה ההיסטורית של פידפידס, שרץ במשך יום וחצי את הדרך כדי להזעיק תגבורת נגד הפרסים בקרב מרתון.
למשתתפי המרוץ, הנחשב למרוץ הכביש מנקודה לנקודה הארוך והקשה בעולם, יש 36 שעות להשלים את המרחק שלאורכו 75 תחנות "קטאופ", תחנות ביקורת שאליהן יש להגיע בזמן מסוים. "את 80 הקילומטרים הראשונים צריך לרוץ מהר, בקצב ממוצע של 6.5 דקות לקילומטר" אומרת תמר ומסבירה שמעבר למרחק העצום והתחנות, גם החום הרב הוא פקטור מקשה. כמובן שכדי לסיים בזמן אין הפוגה לשינה ולאכילה.
בכל זאת, איך מזינים את הגוף במאמץ הפיזי הגדול?
"אוכלים תוך כדי ריצה. זו 'אכילה טכנית', משקאות איזוטונים וג'לים שבולעים ויש בהם קלוריות. כדורי קפאין כל 5-4 שעות שומרים על הערנות והרבה אדרנלין מהתחרות".
תמר מספרת שכבר כילדה אהבה לרוץ "אבל כשהילדים נולדו עזבתי את הריצה למשך הרבה שנים. לפני כחמש שנים התחלתי לרוץ והבנתי שמה שעושה לי את זה אלו ריצות למרחקים. מרתון כבר לא סיפק אותי ובכל פעם חיפשתי את היעד הבא להתרגש ממנו". לפני המרוץ הזה השתתפה במרוצים של אולטרה מרתון של 100 ק"מ ו-160 ק"מ.
איך מתאמנים לריצות ארוכות?
"ספציפית למרוץ הזה רצתי כתשע ריצות בשבוע במשך שבעת החודשים האחרונים, כ-160 עד 240 קילומטר מצטבר בשבוע. מעבר לכך היו גם אימונים לריצות מהירות, ריצות כשהגוף עייף, ריצות לאימון הגוף לספוג אוכל בזמן מאמץ".
השנה יצאה המשלחת הישראלית הגדולה ביותר עד כה – 11 משתתפים, מתוכם ארבע נשים. שישה מתחרים מהמשלחת סיימו את המרוץ "הרבה מעל הסטטיסטיקה".
תמר סיימה בזמן של 33 שעות וחצי, שנייה מהמשלחת הישראלית, לאחר שהובילה רוב המרוץ. מקום 14 מבין הנשים הרצות.
מה עובר בראש בזמן הזה?
"זה נע בין תהומות ייאוש לבין אושר גדול. היו רגעים של מחשבות מייאשות על מה אני עושה פה, והיו רגעים שדיברתי עם אלוהים, התעלות של הנפש, ככה זה באולטרה. ממחשבות 'אני לא אסיים בחיים' ועד 'זה קטן עלי', מנעד גדול. אני מנסה לחשוב על דברים יומיומיים, כמו מה קורה בבית ומה עם החוגים של הילדים, להתנתק מהסבל ואם יש לי מזל, אני מצליחה להיכנס למוד ולא לחשוב על כלום. זה המון שעות של סבל וקושי, תחושות לא טובות, פיזיות, נפשיות, בדידות גדולה. המון שעות לשאת קושי ויש אחוזי פרישה גבוהים. לא יודעת לנסח ולהגדיר אבל יש לי 'למה' מאוד ברור וחזק. בשלב מסוים רצים 'עם הראש', לא עם הגוף".
מה קורה ביום שאחרי?
"כאבים חזקים של הגוף, כאבי שרירים, שלפוחיות, יבלות, השמש, הכול מורגש בעוצמה. יש כמה ימי החלמה ממש כמו במחלה. יש 'היי' ואחריו ירידה וריקנות ולאט לאט זה מתאזן ומתחלים לחשוב על היעד הבא".
מפרגנים בבית?
"בבית יש 'היי' מאוד גדול. הילדים היו מאוד גאים, עקבו אחרי המרוץ והתוצאות והיו מאוד מרוגשים. גם בני המשפחה המורחבת היו מאוד בעניין. אם בהתחלה אמרו 'תשמרי על עצמך', 'זה מסוכן', הפעם כולם עודדו ועמדו מאחוריי וריגשו אותי. אני רואה בזה גם דוגמה עבור הילדים: קודם כל ספורט, אבל גם נחישות, להאמין בעצמך, ניצחון הרוח על הגוף".
האלופה מגת
איילה שפמן מגת במקום הראשון בתחרות בינלאומית באקרובטיקה
המתעמלת איילה שפמן (16.5), אלופת ישראל, זכתה בשבוע שעבר במקום הראשון
בתחרות הבינלאומית Budapest Acro-Cup יחד עם בת-זוגה לתחרות לינוי שטרן. התחרות נערכה
בבודפשט מול מתחרות מכל רחבי יבשת אירופה בדרגה בינלאומית 19-13.
איילה מתאמנת יותר מעשור בהתעמלות קרקע ואקרובטיקה בנבחרת ג'ימנסט ואף
זכתה השנה במקום הראשון בגביע האיגוד לזוגות.
בעבר ייצגה איילה את ישראל באליפות אירופה בפולין ובתחרויות בינלאומיות נוספות.
