כך בריאיון עם בני עמר ממושב מעגלים ● "היבוא בלי מכס מטורקיה ומרוסיה רצח אותי, הפסדתי מיליונים"
בני עמר חקלאי 32 שנה. הכיר לראשונה את התחום כאשר התבונן כילד באחיו החקלאי ונהנה לראות כיצד מגדלים ומשווקים תוצרת טרייה. "כשהייתי ילד, עוד כשגרתי עם ההורים במושב שרשרת, החלטתי להיות חקלאי. אהבתי את מה שראיתי אצל אחי".
אולם, כשהשתחרר משירותו הסדיר בצה"ל, כלוחם בחטיבת גבעתי, עדיין התלבט לאן ללכת, במה להשקיע. " בין שאר המחשבות מה אעשה כשאהיה גדול, עלה רעיון שאתגייס למשטרה" אומר לי בראשית שיחתנו.
בשלב מסוים עשה צעד מעניין. "הלכתי לרשת "מגה" לבדוק אם ירכשו ממני תוצרת טרייה. המנכ"ל הסכים לקחת ממני שני משטחי חסה מדי יום, 360 ראש בכל משטח".
כאן נפל הפור. "החלטתי להיות חקלאי. האדמה המעובדת שלי היא בבעלות מושבי הנגב. הוקצו לי יותר מ-3000 דונם וגידלתי חסה ערבית על חצי ערוגה. השינוי חל אחרי שנה וכיום, אחרי 32 שנה, אני מגדל פלפל, עגבניות שרי, חציל, סלרי, כרוב, כרוב סיני, בצל – ומבית האריזה שלי במושב שרשרת אני משווק לכל הרשתות, תחת המותג "עינב", שם שמורכב מאותיות השמות של רעייתי והילדים שלנו". ועל בני משפחתו קראו בפרק מיוחד.
בני עמר מתגורר בישוב מעגלים, שבעה קילומטרים מגדר רצועת עזה והוא מגדל על שטח של 3000 דונם בשטח פתוח במושב שרשרת, חמישה עשר קילומטרים מהגדר ועוד 600 דונם בחממות ליד שדה תימן.
"המלחמה עצרה אותנו. המחבלים לא הגיעו אלינו, אבל בפרק זמן קצר נותרנו בלי ידיים עובדות, בכמות הרגילה כל השנה. הוקצו לי בשעתו 50 עובדים זרים. זה לא הספיק לי והבאתי עוד 20 עובדים מחקלאים שלא נזקקו להם ויכלו לוותר עליהם. שילמתי על כל ראש כזה 1000 שקל וכן אגרות על כל תאילנדי שבא לעבוד אצלי. בימים אלה נשארו אצלי רק 20, השאר שאמנם לא נפגעו, פחדו להישאר וחזרו לתאילנד. היו לי גם עשרה עובדים מנפאל, עוד 20 מחברון שלא הגיעו מאז שהחלה המלחמה ובדואים מישובים בדרום הארץ פחדו להגיע. חקלאים רבים אחרים הגיעו בימי המלחמה למצב קשה, בהיעדר מי שיעבוד בשטחי הגידול".
בני עמר לא נואש. יצר קשר עם עמותות מתנדבים וראה לנגד עיניו תופעה שלא ידע כמותה. "לפתע זרמו אלי מתנדבים מכל הארץ. הגיעו אליי עורכי דין מתל-אביב, רואי חשבון מנתניה. מהיכן לא באו? איזה אנשים חרוצים. ישראל היפה. זה לא פשוט לצאת בשעת בוקר מוקדמת מחיפה, לנהוג לפחות שעתיים ולעבוד בשטח. מה עשו? קטפו עגבניות שרי ופלפל. אתה שומע דיבורים שעושים טוב על הנשמה. כולם מבינים שחקלאות ישראלית חייבת להיות פה. רואים על הפנים שלהם שהם מאמינים בתוצרת כחול-לבן, וכולם בלי יוצא מהכלל נגד תוצרת טרייה מטורקיה".
בני עמר מתבסס על התנהגות המתנדבים והוא משוכנע שמכאן ואילך יהיה אחרת. "עכשיו אני מאמין שיהיה שינוי טוב של מאה אחוזים בתפיסה שהחקלאות המקומית חיונית ולא יקנו תוצרת טורקית. המצב החדש ישנה את כל התמונה. חוק הסימון (שנכנס החודש לתוקף) ישנה הכול".
אל תחשבו לרגע שלאורך השנים הכול היה מזהיר בחלקת אלוהים הקטנה של בני עמר.
"בשנים האחרונות בקושי רב התפרנסתי. משנת 2019 לא הרווחתי לאורך תקופה ממושכת. היבוא מטורקיה רצח אותי. רשתות השיווק מכרו את העגבנייה הטורקית. הפסדתי מיליונים. שיווק בלי מכס מטורקיה, ירקות מרוסיה, עלויות המים תפחו, לא היו די עובדים שיעבדו בשטח ובבית האריזה. עשיתי שינויים. היו לי עוד עבודות, עכשיו אני מאמין שיהיה שינוי".
בני מסביר: "עלות גידול של עגבנייה 3,5 שקלים לק"ג. הרשת שילמה לי 3,5 שקלים לק"ג לעיתים רחוקות עוד שקל, שקל וחצי לק"ג. לא הרווחתי. השקעתי והפסדתי. היום אני מאמין שיתחולל שינוי".
ואז תוכל לומר לי שאתה רואה ברכה בעמלך?
"אז אומר לך שאני מתפרנס".
בני עמר מתחיל להכין את העונה החדשה. בבחינת "להתחיל מחדש" עונת ירקות בתנאים ראויים. ולנו לא נותר אלא לעודד אותו ולאחל לו שימשיך להיות חקלאי ישראלי מאמין ומנצח.
הרעייה ענת פעילה במשק החקלאי
בני עמר בן 53, יליד הארץ. "נולדתי בבית החולים סורוקה בבאר שבע". נשוי לענת, "יד ימיני במשק החקלאי". הורים לחמישה ילדים. הבכורה יקירה (27) מהנדסת תעשייה וניהול, מפתחת תוכנה בחברת ההשקעות "אלטשולר-שחם". אור ( 25) כרגע בשירות מילואים בצפון הארץ, לומד עריכת דין ומינהל עסקים בבין תחומי בהרצליה. נועם (21) משתחררת משירות בצה"ל. נווה (18) יתגייס לצה"ל בחודש אוגוסט 2024. עומר (14) בבית ספר.
