אומר איציק אבוטבול, בעל "אחו גידולי שדה" * "ב-15 הימים הראשונים לא הרשו לנו לרסס מהאוויר את תפוחי האדמה והירקות," הוא מספר, "נאלצנו להפוך שטחים רבים, הכל ירד לטמיון"
*תמונה ראשית: איציק אבוטבול, בעל "אחו גידולי שדה" מתדהר
כמו חקלאים רבים, גם איציק אבוטבול, בעל חברת "אחו גידולי שדה", ממושב תדהר אשר במועצה האזורית מרחבים שבנגב, התעורר ב-7 באוקטובר אל תוך האירועים והמלחמה שמשפיעה על כולנו. אותה שבת ארורה היה איציק עם בני משפחתו במושב. מייד עם תחילת ירי הרקטות ואזעקת "צבע אדום" נכנסו כל בני המשפחה לממ"ד. איציק, לעומת זאת, לא התרגש ויצא לשמור על המשק ובית האריזה.
"ב-7 באוקטובר, בסביבות רבע לשבע כבר קיבלתי מחברים תמונות של מה שקורה בשדרות. גם מהרקטות, מכל הבלגן. הסתגרנו בביתם, כולם. אני יצאתי החוצה לשמור על המשק. בגדול נשארנו בבית, המשפחה הילדים, לא יצאנו. אני עובד עם כל העוטף עשרות שנים, אני גם מגדל בכל העוטף. אני מכיר חבר'ה מבארי, מכפר עזה, מנחל עוז, ניר עוז, ניר יצחק, אני עובד עם כל הקיבוצים האלה.
"זה הרבה כאב לב, הרבה חברים הלכו לי – אחים! חלק מהם שבויים עד עכשיו בעזה. הכרתי את סעיד דוד משה, הוא היה חבר טוב שלי, עוד יומיים לפני כן חזרנו מחוץ לארץ ביחד. היינו בתערוכה, ביום חמישי-רביעי חזרנו בטיסה לארץ, הוא נרצח בשבת. איבדתי המון חברים שנרצחו או נפצעו, אבידע בכר, מרכז הגד"ש של בארי שנפצע קשה, אשתו והילד שלו נרצחו, איבדתי המון אנשים."
איציק אבוטבול הוא חקלאי וותיק ומשופשף, אחד החקלאים הגדולים במדינת ישראל. איציק מגדל כ-7,500 דונם תפוחי אדמה, כ-1,500 דונם בצל וכ-1,000 דונם ירקות, כגון כרוב ושומר. כחקלאים רבים, גם הגידולים של "אחו גידולי שדה" נפגעו כתוצאה מהמלחמה והמצב הביטחוני.
איציק אבוטבול: "עכשיו המצב הוא בא נגיד בסדר. היה בלגן עם המלחמה – היו לנו נזקים לא קלים. לא יכולנו לרסס את התפוחי האדמה, לא טיפלנו בהם מה-7 באוקטובר וגם לא קטפנו ירקות, בערך 15 יום, אז הפכנו חלקות שניזוקו – הפכנו חלקות של כרוב ושומר. הבאנו את השמאים של קנ"ט (קרן נזקי טבע בחקלאות) כדי שיעריכו את הנזקים ויעבירו את הדוחות למס רכוש.
"בגידול העיקרי שלנו, בתפוחי האדמה, לא ריססנו וכתוצאה מכך קיבלנו מחלות עלים, לא היינו בשדה 15 יום והנזקים הם גדולים. במשך 20 יום לא נתנו לנו לרסס, ריסוס אווירי. בסדר גודל של שטחים כמו שלנו אתה לא יכול לרסס ידני, אתה חייב ריסוס אווירי ולא היה אישור להרים מטוסי ריסוס."
מה המצב עם העובדים, כוח אדם, הסתדרת?
"עוד לא לגמרי. בשלוש-ארבע השבועות הראשונים הקאנו דם, התאילנדים נסעו, חזרו חזרה הביתה לתאילנד – ועכשיו, בשבועיים האחרונים התחילו לאט, לאט לחזור, אבל עדיין חסר לנו כוח אדם. היו כאן מתנדבים, הם באו יום אחד אבל לצערי לא הסתדרנו איתם. זה לא זה. ביננו, עשו יותר נזק מעזרה, עם כל הרצון הטוב שיש להם ובאמת חבר'ה נהדרים אבל זו לא עבודה למתנדבים. לצערי, היה להם קשה מאוד להשתלב בעבודה אצלנו. לפני המלחמה היו לנו 19 עובדים, חזרו 13 מהם והשבוע ברוך השם אני מקבל עוד עובדים."
