המלחמה השפיעה על כל הפרדסנים וגם על פרדסני הצפון * עקב "משבר ים סוף" נאלצות חברות הספנות לשוט סביב אפריקה, מה שמייקר את עלות מכולות הקירור עמוסות "הסנרייז" * דיברנו עם יעל לוי, רכז הפרדס בקיבוץ גונן, המגדל 500 ד' "סנרייז" על ההתמודדות בזמן המלחמה * אורון זיו, מחברת היצוא "BeFresh", סיפר לנו מה קורה עם "הסנרייז" שבדרך, כיצד המלחמה השפיעה על תגובות הלקוחות ומה להערכתו יקרה בעתיד
יצאתי לפרדס של קיבוץ גונן בצפון, די קרוב לגבול לבנון. הדי הפיצוצים בקושי נשמעו מרחוק אבל באופק, המראה של מושב מרגליות וקיבוץ מנרה על רכס הרי נפתלי, היוו תזכורת לעד כמה אנחנו קרובים למתרחש על גבול הלבנון. בפרדס הצטרפתי ליעל לוי, רכז הפרדס של גונן שהוא גם הרבש"צ של הקיבוץ. במדי צה"ל, מצויד ב-M-16, כי כמו כל חברי כיתת הכוננות בימים אלה – גם הוא מגויס, ערך לי יעל לוי סיור בפרדס.
הפרדסנים בצפון ובמיוחד אלה שקרובים לגדר, מתמודדים עם בעיות לא קלות, גם בעצימות של פרדסים סמוכי גדר בעוטף עזה.
לוי הגיע מלווה בכלבת הבורדר קולי שלו – ועל הדרך אנחנו עוברים בשדה חיטה, שבו להקת עגורים קטנטנה וקולנית מנשנשת את הגבעולים. לוי פרק את הכלבה, שתוך כדי ריצה מהירה ומקצועית "ניקתה" את השטח מעגורים תוך חצי דקה. חזרנו לסייר בפרדס. "על שדה החיטה הזה (50 דונם)," מסביר לי לוי, "אנחנו מתכננים לנטוע עוד הדרים."
איך אתה מסתדר עם כוח אדם?
"יש לנו עובדים שעובדים אצלנו שנים, חבר'ה דרוזים מקצועיים, אבל כשהעובדים רואים בחדשות יותר מידי בומים או טילים ודברים כאלה – הם לא באים כי הם מפחדים. ואז זה משליך על כל השרשרת, זה משליך על בית האריזה שמפסיק לעבוד, זה משליך על הייצוא שלא יוצא וחלק מהבעיות של המלחמה הזאת זו הבעיה של השילוח הימי."
פרדס גונן משווק חלק מתוצרתו דרך "הדרי גליל" – בית האריזה של המגדלים בגליל-גולן ואחד השותפים ב"גליל אקספורט". חלק לא מבוטל מההדרים של גונן משווקים ישירות לסוחרים, וכך חוסכים בגונן את עלויות המיון, האריזה והשיווק ומגדילים את הרווח. בנוסף הגדילו בגונן ראש ומשווקים הדרים גם בשיווק ישיר לאנשים פרטיים (שקיות של 5 ק"ג).
יעל לוי: "את השיווק הישיר לאנשים פרטיים התחלנו כמו רבים אחרים בקורונה. כל המצב של המלחמה משפיע עלינו מאוד, החל מהכמויות של הקטיף שפעם היינו קוטפים כפול ממה שאנחנו קוטפים היום, היום אנחנו מדברים על המינימום. אתה כל הזמן מפחד שהפועלים יברחו, אתה חושש ילכו לחפש עבודה במקום אחר שיכול לייצר להם מעין ביטחון הדרוש להם, אז אנחנו כל הזמן בקשר איתם."
המלחמה וההדרים
אז למה אנחנו מדברים על הייצוא? כי מרבית הפרדס של גונן (700 דונם) מורכב מעצי אשכוליות אדומות ("סנרייז" – 500 דונם) וכל השאר הם קליפי "אור", תפוזים ("קרה-קרה" ו"סאמר-גולד"), פומליות ויש גם כמה שורות של פומלה.
המשבר בים האדום ממשיך להשפיע על הפרדסנים הישראליים, בעיקר על אלה המגדלים את ה"סנרייז" המשווקת בעיקר לקוריאה וגם לסין ויפן. התקפות החותים התימנים על אוניות סוחר שעוברות בים האדום, בואכה מיצרי באב אל מנדב, גרמו לחברות ספנות רבות להפסיק את השיט בים האדום, אם לנמל אילת ואם לתעלת סואץ. כתוצאה מכך, הובלת ה"סנרייז" הישראלי התארכה, כיוון שהאוניות נאלצות לשוט סביב אפריקה, מה שמייקר את העלויות, אבל כמו שנראה בהמשך, עלויות יקרות יותר זה רק חלק קטן מהבעיות.
לכאורה ה"סנרייז" יכול להישאר על העץ לזמן ממושך יותר מפירות אחרים, או כפי שניצן רוטמן, ממ"ר הדרים בשה"מ, אומר: "אם זה היה פומלית – הפרי היה נהרס מהר, אבל האשכולית האדומה היא יחסית סלחנית."
אך הדברים לא כל כך פשוטים, אומר יעל לוי: "ככל שהפרי על העץ האיכות שלו יורדת, הוא אמנם לא מקולקל אבל הוא פחות איכותי ויחזיק פחות על המדף. עד עכשיו קטפנו עד תחילת אפריל, אנחנו סוגרים את הקטיף בשבוע האחרון של מרץ, מקסימום בשבוע הראשון של אפריל, עד אז היינו מסיימים את כל הפרדס. כמובן שככל הזמן יותר מתארך – אחוזי האריזה לייצוא יורדים."
ניצן רוטמן: "מאז שהתחיל הסיפור עם החותים אחוז ניכר מהאשכוליות האדומות שלנו היה אמור ללכת למזרח וכעת חלק תקוע – וחלק ייסע בדרך ארוכה מאוד מסביב לאפריקה, ולא בטוח שישרוד את התוספת של עוד שלושה שבועות מסע. בדרך כלל יש 'היטל מלחמה' בקטעים האלה. אני מתאר שאם יעשו סיבוב ארוך – אז ישלמו יותר.
"החל מנובמבר 50% מהאשכוליות האדומות נשלח למזרח, כי התמורות שם גבוהות יותר מהתמורות באירופה. היום הם מקיפים את אפריקה ואנחנו מקווים שהפרי יגיע כראוי. בימים רגילים, אתה שולח אשכולית אדומה לאסיה ובין 30 ל-40 יום – היא במזרח. ותחשוב שאתה מוסיף עוד 20 יום להפלגה, אתה מתחיל לטפס אל ה-50 ול-60 ול-70 יום.
"היה לנו את זה בקורונה כשההפלגות התעכבו בדרך – הפרי הגיע רך והיבואנים לא רצו אותו או הורידו את המחיר בצורה חזקה. אם יפחיתו את המשלוחים וישלחו את האשכוליות האדומות למדינות אחרות, נגיד למזרח אירופה, נקבל מחיר בהתאם, שולחים למזרח כי המחיר שם גבוה יותר. אנחנו שולחים גם פומלית למזרח אבל זה כבר לא אקטואלי, כי את הפומלית שולחים באוקטובר והקטיף שלה כבר הסתיים. כעיקרון השנה היתה שנה מאוד טובה לאשכולית האדומה באזור הצפון, יבולים יפים וגם הפרי יפה ואיך אומרים? חבל. אם לא יהיה פיתרון לייצוא החקלאים יאלצו לשלוח אותה לתעשיה וכמובן במחיר נמוך הרבה יותר."
יעל לוי: "רק עכשיו הצלחנו לרדת למחיר הנורמלי של מכולה אחרי הקורונה ועכשיו נחטוף אותה שוב. יש לנו 500 דונם 'סנרייז', אנחנו פרדס גדול. לגבי עובדים, יש לנו קבוצה גדולה של עובדים מהארץ, מבית ג'אן, חורפיש, וכרגע, בכל פעם שהמצב טיפה מתוח הם פשוט לא מגיעים. אנחנו ממש הולכים איתם על הקצה, כי הפרדס שלנו ליד נאות מרדכי, אנחנו בתוך קו עימות, כל היציאות של התומ"תים, כל הטילים שנוחתים פה באזור, הכל מקשה על העובדים. הם פתאום, באמצע היום, קמים והולכים. אנחנו ביישובים שבין ה-5 ל-9 ק"מ שאותנו לא פינו. הם חוששים כי מצד אחד אנחנו רשמית לא בתוך מלחמה אבל בצד שני אנחנו בתוך המלחמה, שומעים הכל מכאן, רואים הכל מכאן."
ניצן רוטמן: "האזורים הבעייתיים ביותר הם האזורים הקרובים לגבול לגמרי, החשש שם הוא מנ"טטים ועכשיו גם החקלאים לא יוצאים, למשל במטולה. יש פרדסים של שאר ישוב מצפון לדפנה שלא נקטפים. הצבא חסם את הדרך ואי אפשר לעבור. יש פרדס אחד ליד רמות נפתלי, נסעתי לשם בחודש הראשון והפרדסן מתקשר אלי בדרך ואומר לי: 'ניצן אל תבוא, לא יתנו לך להיכנס'. במשך חודש אף אחד לא נכנס לפרדס. רק בדצמבר איכשהו נכנסו – לפעמים פותחים, לפי סוגרים. אלה החיים שלנו פה. הכל מתנהל לפי המצב, לפי ההתראות, לפי הנפילות. יש ימים שיש קטיף ויש ימים, כשיש התראות, אז חוסמים את הגישה, כולל דפנה, דן, שאר ישוב ועוד. אומרים להם 'תישארו בבית ושאף אחד לא יגיע לפרדס'. זה לא שכל יום נופל משהו, אתמול נפל כטב"מ בגולן, אני גר באניעם, אצלנו שקט יחסית אבל אנשים במתח."
יעל לוי: "יצא לי לדבר עם המשווק שלנו בזום ביום ראשון, עם 'הדרי גליל' וכרגע העתיד לא מבטיח טובות. האם יישאר משהו בכיס? את זה אנחנו עוד לא יודעים אבל אנחנו מקווים שיישאר הרבה. כמו כל חקלאי אני יגיד, שאנחנו עוד אופטימיים שנקבל מחירים טובים ושבשנה הבאה יהיה יותר טוב."
מלבד העובדים הדרוזיים, לוי העסיק לפני המלחמה ארבעה עובדים תאילנדים, אך שניים מהם עזבו מייד עם פרוץ הקרבות. לוי המתין עד שהחזיר שני פועלים תאילנדים שעבדו אצלו בעבר במשך חמש שנים ועכשיו, בשל המחסור בידיים עובדות – הותר להם לחזור. אני שואל את אחד מהם אם הוא לא מפחד לעבוד בישראל בתקופת מלחמה והעובד עונה לי: "אני לא מפחד בכלל, ישראל חזקה."
כמה זה עולה?
ענקית הספנות הדנית "מארסק", שהייתה מהראשונות להודיע על הפסקת השיט בים האדום בעקבות מתקפות המורדים החות'ים מתימן, בוחנת את האפשרות לחזור לשוט באזור, אולם עד כה לא הודיעה על כך באופן חד משמעי. הסיבה לשינוי המדיניות של החברה נובע כנראה מהכוח הבינלאומי שהוקם, שאמור להבטיח מעבר בטוח לספינות בים האדום. עם זאת, החברה סייגה את החזרה לשיט, שכן לדבריה "הסיכון הכללי באזור לא פסק" ובזמן כתיבת הכתבה, לאחר תקיפת אחת מאוניותיה, הודיעה "מארסק" כי היא משהה את פעילותה בים האדום ב-24 שעות.
בני לדרמן, מנהל השיווק של "פירות בני דרור": "אם מאריכים ועושים את כל הדרך הזאת דרך דרום אפריקה, אז גם זמן ההובלה מתארך, מחיר ההובלה מתייקר וגם זמן ההובלה מתארך. הפרי עלול להירקב אם אתה שם אותו על הים במשך חודש ועכשיו צריך חודש וחצי ויותר זה פוגע. זה גורם לנו לא לעבוד וחוסר רצון לעשות אשכוליות. למשל, עכשיו באירופה אנחנו לא יכולים למכור במחיר נורמלי כי יש מלא פרי תורכי אז האשכולית נפגעה."
והפירות יחזיקו מעמד בחודש וחצי מסע ימי?
לדרמן: "לדעתי הם לא מסוגלים אבל מה לעשות אם כבר העמסת אוניות ואי אפשר לעבור את תעלת סואץ לכיוון המיצרים? ב'מארסק' מדברים על חידוש הקו אבל הם רוצים פי ארבע למכולה, כמו בקורונה, כשמכולה של 4,000 דולר עלתה 20 אלף דולר. בשיט אין לזה גבול, אם הם מסכנים את האוניה או שהם שטים יותר רחוק, זה עולה להם יותר דלק, יותר עבודה וזמן – וזמן שיט הוא מצרך יקר. המתנות בנמלים – מאוד יקר. זה ב'מארסק' בחברות אחרות אני לא יודע.
"למזלנו, אנחנו לא ענקיים באשכולית אדומה ומי שנפגע יותר הם בעיקר הפרדסנים בעמק החולה ובגליל, זה פגע בהם אנושות. בעבר ניסינו לייצא מנדרינות ליפן אבל זה לא הלך, זה רחוק מידי ומגיע לא טוב. המצב הזה לא פוגע רק ההדרים, זה עוד ענפים שלמים במשק הישראלי, כמו ההייטק, האלקטרוניקה, מוצרים ביטחוניים שנתקעו להם המשלוחים, זה פגע באחוז ניכר מהייצוא הישראלי. אנחנו פחות מתמקדים באסיה ובעיקר מייצאים לאירופה, ארה"ב וקנדה."
אורון זיו, מנכ"ל חברת היצוא "ביפראש", אומר: "עליית מחיר יצוא ה'סנרייז' למזרח הרחוק זו הבעיה היותר קטנה. הבעיה שלנו עם היצוא למזרח תמיד הייתה ותמיד תישאר – הזמן, לא יעזור כלום. 'סנרייז' וכל פרי לא בנוי להחזיק 50 או 60 יום. עושים את זה בתור אילוץ. אבל כרגע בצוק העיתים, בעתות מלחמה, זה יכול להגיע גם ל-70 יום.
"אז בעצם זה מתחלק לשתי בעיות. יש כמות נכבדה, משהו מעל 100 מכולות של 'סנרייז' של כל החברות הישראליות, שבעצם עלו על שלוש אוניות של 'צים'. אחרי שהאוניות היו כבר בדרך הם קיבלו את ההחלטה לסובב את האוניות ולשוט סביב אפריקה. זה לא שיכולנו לקבל איזושהי החלטה של ביטול או לצמצם – אלו הן אוניות שיצאו כשהתוכנית הייתה להוציא אותם דרך ים סוף, מסע שאמור לקחת בין 35 ל-40 יום ובתור אילוץ הם נאלצו לעשות סיבוב. אז גם פה יש תוספת של זמן כי לקח להם כמה ימים עד שהם התעשתו והחליטו מה עושים.
"הייתה אוניה אחת שכבר חצתה את תעלת סואץ לכיוון ים סוף והחזירו אותה, סובבו אותה חזרה, זה הוסיף עוד זמן וכרגע הם בדרך. יש שלוש אוניות עם 102 מכולות של בעיקר שלושה יצואנים שעושים את הייצוא הזה לדרום קוריאה, ואנחנו מחכים לראות איך זה יגיע."
יש איזה פרוטוקול קירור לשמירת הפרי במסע כזה ארוך?
"יש פרוטוקול קירור אבל זה לא קשור. הפרוטוקול מתייחס לטיפול קור, זה עוד גורם שלא עוזר לשמירת איכות הפרי. לכל היעדים או רוב היעדים במזרח אתה צריך לעשות טיפול קור, שזה אומר שעליך להוריד את הטמפרטורה של הפרי לסביבות 1-1.5 מעלה, למשך 15 יום וכמו שאתה יודע 'סנרייז' ובכלל פרי הדר לא אוהב טמפרטורות כאלה. הטמפרטורה האידיאלית שלו היא 8-9 מעלות. אבל את הטיפול הזה צריך לעשות בכל מיקרה, גם אם זה נוסע בהפלגה של 40 יום וגם בהפלגה של 60 יום, אבל זה עוד גורם שעלול לפגוע באיכות הפרי כי אם יורדים טיפה מהטמפרטורה שרוצים אתה מייד רואה נזקי קור על הפרי."
כולם מדברים על זה שמארסק מחזירה או תחזיר את הקו בים אדום..
"תראה, השירות הזה למזרח, השירות הכי אמין והכי יציב היה כל השנים של 'צים'. רוב חברות הייצוא אם לא כולן הוציאו עם האוניות של 'צים', כי השירות שלהם היה הכי מהיר והכי אמין. ברגע ש'צים' קיבלה את ההחלטה לסובב את האוניות שלה לפני כחודש, הרבה לפני ששאר החברות קיבלו את ההחלטה, היו כבר אוניות בדרך וגם היתה אוניה אחת שחיכתה בנמל אבל המכולות היו כבר בנמל ולהוציא אותם זה סיפור. היו חברות שהוציאו, חלקן השאירו את המכולות.
"אבל מאותו רגע ש'צים' קיבלה את ההחלטה הזאת העברנו את המטענים ל'מארסק' כי הם טענו שהם ממשיכים להפליג דרך התעלה. צריך להבין שמארסק זו לא אוניה ישירה שיוצאת מפה היישר למזרח. המטען עולה על איזשהו 'פידר' שמפליג לפורט סעיד ובפורט סעיד הוא פוגש אוניה גדולה יותר של מארסק שלוקחת אותו למזרח. אבל אז חזר על עצמו אותו סיפור – אחרי שהיו שמכולות היו חלקן בפורט סעיד חלקן בדרך, 'מארסק' קיבלה אף היא החלטה שהיא לא מפליגה דרך התעלה. ואז בפועל, גם אותן ספינות שהיו אמורות להיות יותר מהירות מ'צים' הם עושות את הסיבוב סביב אפריקה.
"כרגע, השבוע הזה (בזמן עריכת הראיון) אין אוניה לאף חברה אז אף אחד לא מוציא. יש אוניה של 'צים' שאמורה להפליג בשבוע הבא, גם דרך אפריקה, טוענים שהיא יחסית מהירה ובנוסף פסחו על כמה נמלים וזהו. 'מארסק', כמו שכולנו קוראים, אמרו שהם שוקלים להחזיר את השירות אבל עד לרגע זה הם לא ידעו להגיד שום דבר."
ההקפה של אפריקה, בכמה היא יקרה את המכולה?
"מכולות שכבר היו בדרך, מה שנקרא היו על המחיר של כביכול דרך תעלת סואץ, לא יכולות לשנות את המחיר תוך כדי המסע, המחיר שלהן יישאר אותו מחיר, הפגיעה הכלכלית שיכולה להיות ובטוח תהיה זה הזמן הגעה שהוא יתארך בכמעט חודש, שלושה שבועות.
"ברגע שהפרי מגיע לקוריאה הקוריאנים מביאים שמאי, עושים הערכה של הפרי ואחר כך כל אחד ויכולת המשא ומתן שלו מול הלקוח שלו, מדובר בהרבה לקוחות, זה לא משהו קטן. היו לנו כבר צרות כאלו. אם נלך שנתיים אחורה בתקופת הקורונה, בלי קשר לחותים, היו לנו עיכובים דומים, היו לנו הפלגות שהגיעו אחרי 60-70 יום והיו בעיות מאוד קשות. זה יכול להגיע לקנסות של עד 10 אלפים דולר למכולה שזה לא משאיר לך כלום. אבל כללית, מישהו ששולח מישראל לקוריאה יודע שאין מצב שאין בעיות של איכות, זה חלק מהמשחק. המחירים שם הם יחסית גבוהים אבל אתה צריך לקחת בחשבון שחלק מהמחיר מתקזז בגלל בעיות איכות ואחרות.
"מה שרציתי להגיד הוא שמפה והלאה, מי שעולה על האוניה של 'צים' השבוע אז הוא פוגש כבר מחירים של 1,500 דולר יותר למכולה. אם היינו באזור ה-5,000 דולר למכולה (כולל הכל: טיפול קור ודברים נוספים) אז עכשיו המחיר עלול להגיע ל-6,000-6,500 דולר למכולה. יש לציין שהמחירים ירדו השנה ועם המחיר החדש אנחנו חוזרים לתקופה של לפני שנה-שנתיים, אבל זה מחיר שאם הפרי מגיע באיכות טובה – אז זה עדיין משתלם, בטח בהשוואה לאלטרנטיבה באירופה. אבל שם המשחק הוא כמובן האיכות, וגם ככל שאנחנו מתקדמים בעונה אז מן הסתם הפרי יותר מועד לבעיות איכות, כך שהדילמה עכשיו היא האם להמשיך ובכמה להמשיך.
"בגליל העליון באמת יש להם פרי שיודע להחזיק יותר, אבל אני לא רואה אף אחד לוקח סיכון ושולח 'סנרייז' באפריל. היכן שאנחנו בעיקר עובדים, פה באזור העמקים, סובב כנרת, הפרי חייב להיארז לכל המאוחר עד סוף ינואר. זה גם מאוד תלוי בשנה, בגשם, כולם מכירים את זה, כשאתה לוקח פרי מתקדם הוא מועד לפורענות.
"נכון שהשנה יצאו פירות גדולים ויפים, אבל זה לא יתרון אלא חסרון כי הקוריאנים לא רוצים פרי גדול, הם רוצים פירות בינוניים וקטנים, 40-45, זה מה שהם מחפשים, 35 אתה נותן להם במשורה וככל שהעונה מתקדמת יש יותר פרי גדול ואין מה לעשות איתו. פרי גדול הוא יתרון בתחילת העונה אבל הופך לחיסרון בסוף העונה. לגבי הפומלית, הכמות שיוצאת למזרח היא קטנה מאוד. ברגע שאין את האוניה שמגיעה ישירות ליפן, מעט מאוד יצא למזרח ומה שיצא יצא עוד לפני המשבר בים סוף.
"הסיפור של המלחמה זה לא רק החותים, זה אלף ואחד דברים אחרים. למשל, רשתות ובקרב לקוחות באירופה לא ממש ששים לקחת תוצרת חקלאית מישראל. כל מי שיש לו את היכולת או את האלטרנטיבה מעדיף ללכת למגדלים אחרים. גם לזה יש השפעה כלכלית על הענף שלנו."
אתם מרגישים את זה בתגובות של היבואנים?
"כן, חד משמעית. הקטע של היצוא לקוריאה זה משהו אקוטי אבל ההשפעות של המלחמה הם לא נעצרות שם. יש לקוחות שאנחנו מכירים את האהדה שלהם לעניין הפלשתינאי, בעיקר בסקנדינביה, אבל אלה הקיצוניים. במקומות אחרים, בא נגיד ברשתות שאתה עובד איתם, אף אחד לא יגיד לך את זה בריש גליי, אבל אתה מבין את זה. אם יש לך תוכנית איתו אז את התוכנית הוא לוקח, אבל אם יש לך עוד הצעה או יש אופציה הוא מעדיף פרי תורכי או מצרי על ישראלי. ושוב, גם לקוחות שהם מאוד פרו-ישראליים שמתקשרים פעם-פעמיים בשבוע לשאול מה המצב, זה לא הכל בידיים שלהם – הרשת לא רוצה תוצרת שתגרום לה בעיות. אף אחד לא בא ואומר לך את זה בריש גלי אבל בהחלט זה מורגש, ויש מקומות שזה מורגש פחות ויש שיותר."
אתה אופטימי לגבי ההמשך?
"אני תמיד אופטימי, אם לא הייתי אופטימי לא הייתי מתעסק בהדרים. נכון ששערי המטבע, באופן חסר הגיון למה שקורה פה בסביבה, אבל השקל מאוד התחזק בזמן האחרון, שזה לא עושה טוב לייצוא, אבל עדיין אנחנו נמצאים בשערים שהם יותר טובים משמעותית ממה שהיה שנה שעברה ולפני שנתיים, וזה בכל זאת תורם לחקלאים. עכשיו מדברים על איזושהי עליה, אבל עדיין מחירי התובלה, בתחילת העונה היו משמעותית יותר נמוכים – ובסך הכל, אני חושב שתהיה עונה סבירה בסופו של דבר. דברים שכבר סיכמנו, כמו האשכולית המוקדמת והפומלית, התמורות לחקלאים יותר טובות משל שנה שעברה."
