"מגפיים השאירו את חותמם בקרקע" 

המגפיים הם סמל לחקלאי המבוסס בבוץ ובעיקר לרפתן * להקת "מגפיים" הביאה לבמה לפני כמה עשרות שנים את הווי ההתיישבות העובדת ברגישות, הומור וחן * עתה עולה כפורחת "רביעיית מגפיים", שמחדשת את שירי הלהקה הוותיקה * עדינה בר-אל שמעה סיפורים על ההיסטוריה של הלהקה ועל החוויות של חבריה מפי כמה עדים: חברי הרביעיה החדשה, הסופר והמשורר פוצ'ו (ישראל ויסלר), וכן חבר וחברה בלהקה הראשונה * מצדיעים לחברי המושבים בכלל ולאלו שעדיין מתפרנסים מחקלאות בפרט 

בין השנים 1978 ועד  1992 פעלה להקת "מגפיים", שמנתה כשלושים איש, כאשר כמעט כל חברי הלהקה חברי מושבים. שי לביא – במאי ומוסיקאי  – בחר את המשתתפים, גייס משוררים לכתיבת השירים, הלחין אותם וביים את שלוש התוכניות שהיו לה.  

רוב חברי הלהקה היו חברי מושבים מהמועצה האזורית באר-טוביה: אבי גבע, שרון שפריר, רוחל'ה אגמון, יוחנן מיינרט, יחיאל אייל, שלמה ברמן, רני בר-נס, אבי גבע, עירית גבע, עליזה גורן, תרצה היימן, גאולה זילברשטיין, נחמה חסיד, נירה יניב, נילי ירון, אהוד כהן, לוי לב גורן, חביבה עציון, אבי עדי, אורנה קלגרד, חדווה קמחי, נחמן רונן, חמדה שינבוים, מירל'ה שפי ויצחקי ויין. שי לביא צירף את אבי רוזנבלום ונחמן רונן מאזור עמק חפר ואת אתי עמית מקיבוץ צרעה. מאוחר יותר צורף גם משה טנא ז"ל מקיבוץ גת. 

כמה משירי "מגפיים" הפכו לשלאגרים, ביניהם: "לחיות בחיק הטבע" שכתב המשורר פוצ'ו; "סתיו לבן" (אשר שלמה ממן חיבר לו ריקוד עם); "פרח חממה" ו"שיר ערש לפרה", שנכתבו ע"י יורם טהר לב ז"ל ועוד שירים רבים וטובים. הלהקה שהופיעה ברחבי הארץ אף זכתה לתוכנית מיוחדת בטלוויזיה והתארחה בתוכניות אירוח שונות. כמו כן, הופיעה הלהקה פעמיים בארצות הברית, כשייצגה את מדינת ישראל בקהילות השונות לרגל ימי העצמאות של המדינה. 

לאחר עשרים וחמש שנים, בשנת 2017, הוקמה "רביעיית מגפיים", הרביעיה מונה שלושה מחברי להקת "מגפיים" המקורית: אבי גבע, אבי רוזנבלום ונחמן רונן – ואליהם הצטרפה סולנית צעירה, מיכל גבע בן שבת, בתו של אבי גבע, אשר גדלה על ברכי להקת "מגפיים" הראשונה.   

הרביעייה הספיקה להופיע באירועים שונים, ביניהם מחווה ליוצרים יורם טהר לב ז"ל ופוצ'ו יבדל"א. יורם רותם אירח אותם בתוכניתו "בוא, שיר עברי". הלהקה הוזמנה אף להשתתף במספר תוכניות טלוויזיה. לאחרונה, בחג סוכות האחרון, הוזמנה להופיע בערב מספרי סיפורים על המושבים בישראל, תוכניתו של יוסי אלפי, שתוקרן בטלוויזיה. 

לצורך הכתבה בחרתי לראיין את חברי הרביעייה החדשה, את הסופר והמשורר פוצ'ו – הידוע בהומור האין-סופי שלו, מי שכתב ושליווה את להקת "מגפיים" מראשית דרכה וכתב עבורה מספר שירים, את רני בר-נס, מנהל הלהקה הראשונה וחבר בולט בה, וכן את אתי עמית, סולנית  בלהקה הראשונה.  

שובה של להקת "מגפיים" – הרביעייה 

כאשר אבי גבע נשאל מהו ההבדל בין הלהקה הראשונה לחדשה, הוא מציין תחילה את כמות המשתתפים: "חברי הלהקה הקודמת נסעו להופעות באוטובוס ואנחנו נוסעים במכונית פרטית, אבל החשוב הוא שיש המשכיות ללהקה ושיריה. אם יעירו כל אחד מארבעתנו באמצע הלילה, ויאמרו לו שם של שיר, הוא ישיר אותו מיד בלי בעיות." הדבר ברור לגבי שלושת יוצאי הלהקה הראשונה – אבי גבע, אבי רוזנבלום ונחמן רונן – אבל מסתבר שגם מיכל הצעירה מכירה את כל השירים, כי מאז ילדותה היא היתה יושבת ליד הבמה בכל הופעה של הלהקה, למדה את השירים בעל-פה וזוכרת אותם עד היום.    

המשותף לשתי הלהקות הוא כמובן תכני השירים, שעסקו ועוסקים רובם ככולם בנוף הכפרי ובעבודת החקלאות. כך גם הרכב המשתתפים. "כולנו מההתיישבות העובדת" אומר אבי גבע, וכאן המקום להציג את הרביעייה.  

אבי גבע נולד במושב ביצרון. "כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי", הוא מצטט שורה מן השיר הידוע. הוריי היו ממייסדי המושב  כשבמשק היו רפת, לול, מטעים וירקות. "אני בן ממשיך," הוא מציין, "היה לי משק פעיל והייתי חקלאי בכל רמ"ח אבריי. לצערי היום הפעילות היא מינימאלית." אגב, עירית, רעייתו של אבי גבע, היתה גם היא בלהקת "מגפיים" הראשונה. הם הורים לארבעה ולהם שישה נכדים ואחד 'בדרך'.  

מיכל גבע, בתו של אבי, נולדה במושב בצרון, למדה בבית הספר האזורי בבאר-טוביה, בנעוריה למדה פיתוח קול ובצבא שירתה בלהקה צבאית, בצוות הווי בקו"ם. מיכל נשואה למיקי ולהם שלושה ילדים.   

נחמן רונן, ממושב כפר חיים שבעמק חפר, מספר: "נולדתי בכפר חיים, התחתנתי עם ציפי בת כפר חיים ויש לנו ארבעה בנים ושנים-עשר נכדים. אני מגדל פרחים כבר ארבעים וארבע שנים. בזמן להקת 'מגפיים' הראשונה," הוא נזכר,  "הייתי חוזר מהחזרות מאוחר מאוד בלילה, ובמקום להגיע הביתה נסעתי ישר אל 'מקרר הפרחים' כדי למיין ולארוז אותם. מתפלל שאזכה לישון לפחות לארבע שעות."  

אבי רוזנבלום, ממושב בית יצחק שבעמק חפר, נשוי לנעמי, אב לשלושה וסב לשישה נכדים. "גם אני הייתי חקלאי בעבר," הוא מספר. "היה לי משק עם לול, רפת, פרדס וגם גידלתי פרחים. היום יש לי גינה אורגנית." לשאלה איך הגיע מעמק חפר לאזור באר-טוביה בשנים בהן פעלה הלהקה הראשונה, הוא עונה: "הייתי מסיים את החליבה בשעה חמש אחר הצהריים, נכנס לרכב הסוסיתא שלי ומתייצב בשעה שמונה בערב לחזרה בבאר טוביה. אחרי החזרה, בשעה שתים עשרה בלילה, הייתי יוצא לדרכי הביתה, וכבר בחמש בבוקר הייתי צריך להתייצב לחליבת הבוקר. בגלל הסיפורים הנ"ל נכתב השיר 'זמר מגפיים'. לצערי עד היום הריח לא עוזב אותנו," הוא מוסיף בהומור, כשההערה גוררת צחוק של הרביעייה.   

לשאלה מהי מגמת הרביעייה בבחירת השירים, עונה אבי גבע: "המגמה שלנו עכשיו היא  לשיר את שירי 'מגפיים' הראשונה ובמקביל את מה שנקרא 'שירי ארץ ישראל'. אנחנו מחדשים עתה מספר שירים ישראלים הקשורים בעקיפין לחקלאות וממש לאחרונה חידשנו שיר שנקרא 'אהבנו פעם', שנכתב על ידי דידי מנוסי ז"ל והולחן על ידי עוזי וייס מנתניה (שגם ביצע אותו אז). זה היה בעקבות אחת הפעמים שהופענו אצל עוזי, שמארגן ערבי שירה קבועים אחת לחודש ב'בית הלוי'. הוא הציע לנו להקליט את השיר מחדש. הקלטנו אותו ואני מקווה שהקהל יאהב אותו ושהשיר יושמע אף בתחנות הרדיו השונות. אנו מופיעים במקומות שונים ברחבי הארץ ובאירועים מיוחדים .תמיד נשמח להזמנות," מסכם אבי גבע בחיוך.  

סיורים בארצות הברית  

להקת "מגפיים" הוותיקה היתה פעמיים בסיורי הופעות בארצות הברית. הסיורים זכו להצלחה רבה. הנה מכתב שהגיע מבוסטון, עליו חתום דן ברוש, שארגן שם את חגיגות העצמאות במלאת 40 שנה למדינת ישראל.  

המכתב הופנה לחנן חסיד ז"ל, שהיה אז ראש המועצה האזורית באר-טוביה: "במכתב זה אני רוצה להביע את תודתי למועצה האזורית שאפשרה את ביקורה של להקת מגפיים לסיור הופעות בארה"ב, באביב 1988. 

תכנית הביקור של הלהקה בקהילה, שזה לה ביקור שני באזור, נמדדת בשני מישורים. המישור הראשון והמייחד ביקור זה מאחרים הוא המישור האנושי. קשרים מהעבר חוזקו והתמסדו וקשרים חדשים נוצרו. יחסי הגומלין בין חברי הלהקה והאוכלוסיה המקומית התהדקו והם היום איתנים מתמיד. לכל אחד מן המעורבים בביקור של הלהקה יש היום פינה חמה בלב: למדינת ישראל, להתיישבות העובדת ולחברי הלהקה ממושבי האזור. 

מגפיים השאירו את חותמם בקרקע המקומית! חברי הלהקה עשו עבודה יוצאת מן הכלל של שליחות ציונית, בחום, בפשטות ובהמון חן ישראלי, ועל כך יבואו על הברכה והתודה כל האנשים שאפשרו ביקור זה. 

המישור השני הוא המישור המקצועי. הביקור אופיין ברמה גבוהה של ביצוע. ההנאה מן הערב היתה מעל למשוער והרגשת האנשים היא, שהם קיבלו תמורה מלאה לכספם. היטיב לבטא זאת יותר מכולם אחד מפרנסי הקהילה: 'האם נצטרך לחכות 3 שנים נוספות על מנת לראות את הלהקה הזאת בפעם הבאה?' שאל. נדמה לי שזה אומר הכול." 

מאז עברו הרבה שנים, ונקווה שהרביעייה החדשה תצא להופעות נוספות בעולם.  

פוצ'ו – לחיות בחיק הטבע 

ואם בהומור עסקינן, הרי מי מתאים יותר מישראל ויסלר הסופר והמשורר – הידוע לכול בכינויו פוצ'ו, שיש לו חוש הומור ללא גבולות – לספר על להקת "מגפיים"? לא רק בזכות ההומור כדאי לשמוע אותו. מסתבר שהוא היה ממש שותף לחבלי הלידה של הלהקה ואחד הכותבים המרכזיים שלה.  

"אני עבדתי הרבה עם שי לביא, הבמאי והמלחין על חגי יובל לכל מיני מושבים. כדי למצוא חומר הייתי מסתובב בכפרים שרוצים לחגוג, שומע את הסיפורים מהוותיקים, אוסף אותם למחברות ואחר כך מוציא מהם את הצימוקים, שאפשר להשתמש בהם במערכונים ובשירים. אני כתבתי את המערכונים והשירים ושי היה כותב לחנים, מביים ומעמיד את המופע כולו. עבדנו כך עבור כחמישים מושבים. שי היה חרוץ מאוד, קיבל כל הצעה, ואני הייתי אתו. בהמשך הוא גייס עוד משוררים – חיים חפר ז"ל ויורם טהר לב ז"ל – לכתוב לו שירים. בין המושבים היו גם אלו במועצה האזורית באר טוביה. במושב ניר בנים, לדוגמא,  שי מצא כוכבים מקומיים שכתבו בעצמם את המערכונים ואת הפזמונים. הם כל כך התלהבו מהמופע ומעצמם, שהם שכנעו אותו להקים להקה קבועה. עוד קודם לכן עבדנו עם מושב בצרון, עבורו כתבתי את מופע חג היובל. שם היו שני כוכבים בולטים," נזכר פוצ'ו, "אבי גבע ורני ברנס. אגב, רני ברנס היה אדם מאוד מצחיק, פקעת של הומור." בקיצור, שי לביא אסף עוד כוכבים, רובם מהמועצה האזורית באר טוביה, שניים מעמק חפר וקיבוצניקית אחת, אתי עמית מצרעה." 

פוצ'ו מספר על גלגולו של אחד השירים: "לחיות בחיק הטבע". "את השיר הזה כתבתי במקור לאירוע במועצה האזורית עמק חפר. בפזמון החוזר היתה שורה: 'לגור בעמק חפר'. וכשרצינו להעביר אותו לביצוע ללהקת 'מגפיים', היה צריך לשנות שורה זו כדי להתאים את השיר לארץ כולה. ימים ולילות חיפשנו ולא מצאנו תחליף למילים 'עמק חפר' עם חרוז מתאים וקצב. ואז, בלילה האחרון לפני ההקלטה, באה לי פתאום ההברקה: להחליף זאת לצמד המילים 'לחיות בחיק הטבע'."  

השיר "לחיות בחיק הטבע" הוא דוגמא לכישרונו של פוצ'ו למצות את אורח החיים ועבודתו של החקלאי – הן המושבניק והן הקיבוצניק – וכן מייצג יפה חלק ניכר מתכני שירי להקת "מגפיים" לדורותיה. השיר מתחיל במילים: "לִהְיוֹת מוֹשַׁבְנִיק זֶה נִשְׁמָע יָפֶה וְגַם נֶחְמָד / אֲבָל זֶה לֹא מַתְאִים לְכָל אֶחָד". והפזמון הוא: "לַחֲלֹב יוֹם יוֹם אֶת הַפָּרוֹת בָּרֶפֶת / לִטְעֹן תֵּבוֹת בָּצָל, חָצִיר וְלֶפֶת / לִקְטֹף פֵּרוֹת מִן הַמַּטָּע בַּחַיִל / לַעֲבֹד בַּיּוֹם וְגַם לִשְׁמֹר בְּלַיִל / לָגוּר בְּחֵיק הַטֶּבַע זֶה חֲלוֹם / לָקוּם בַּבֹּקֶר לְהַגִּיד שָׁלוֹם / עִם רֵיחַ פַּרְדֵּסִים, רֶפֶת וּכְבָשִׂים / לַעֲשׂוֹת הַכֹּל לְבַד לְלֹא נִסִּים". (ראו מסגרת). 

השיר הולחן על ידי שי לביא הבמאי. (ניתן לצפות בו ביוטיוב, כשהוא מבוצע על ידי להקת "מגפיים" הראשונה. להלן הקישור: https://www.youtube.com/watch?v=nKLH03P9w78 ) 

רני בר-נס – הומור ועצב של מושבניק 

רני בר-נס, חקלאי ממושב ביצרון, היה אחד מחברי הלהקה הראשונה וגם ניהל אותה. "היה לנו חומר שמבטא את החיים שלנו, של המושבניקים. היתה לנו הזדמנות לעמוד בפני אנשים ולספר על חיינו, על העבודה החקלאית ועל ההווי. זה התחיל כאשר שי לביא אסף חבר'ה שהשתתפו בחגי המושבים שהוא ביים."  

רני מציין את תרומתו הרבה של לביא: "שי הוא אדם מוכשר מאוד. הביא רוח חדשה. הוא לקח אנשים שמעולם לא עמדו על במה, לא שרו ולא רקדו, והפך אותם לחבורה אשר שרה ורוקדת. הוא עשה דברים נפלאים, ויש לציין את המנגינות היפות שהלחין לשירים, ואלו מושמעות עד היום." 

מספר רני: "אני ניהלתי את הלהקה יחד עם גילה זולר, שהיתה אחראית מטעם המועצה. היינו מעורבים בכול, גם בבחירת החומר, גם בעיבודים וגם בתיאום ההופעות. זה היה פול טיים ג'וב. אבל היה יפה, היו שנים יפות. אף פעם לא סירבנו להופיע במושבים. אני זוכר פעם שיצאנו בשתיים בצהריים להופיע במושב מרגליות, שנמצא קרוב לגבול ישראל עם לבנון. הופענו שם וחזרנו בארבע בבוקר הביתה. אני מיד החלפתי בגדים והלכתי לעבוד… 

"אנחנו חברנו ליורם טהר לב ולפוצ'ו שהיו הכי קרובים אלינו במנטליות. הם כתבו לנו שירים רבים. לימים כתבו עבורנו גם דן אלמגור וקובי לוריא."  

בין השירים היו קטעי קישור, על הבמה השמיע אותם בר-נס בדרך כלל. קטעי הקישור הציגו בדרך כלל בהומור את ההווי המושבי. ורני נזכר באחד מקטעי הקישור: "מושבניק אחד התגייס למילואים בעזה, ובאותה עת הפועל העזתי שלו החזיק עבורו את המשק. יום אחד מתקשר המושבניק ושואל את הפועל: 'מה נשמע במשק?' עונה לו הפועל: 'הכול בסדר, אבל הבן שלך התחצף אלי'. אמר לו המושבניק: 'אז תשבור לו את העצמות' ואז שואל הפועל הערבי: 'ומה נשמע בעזה? ראית את אשתי?' אומר לו המושבניק: 'כן, ראיתי אותה. מסרתי לה את הכסף' ואז מסיים הפועל את השיחה: 'תודה רבה, אבל אל תשבור לעזתים את העצמות'."   

אבל לא הכול עליז ושמח. ברור שיש גם רגעים קשים ועצב בחייו של החקלאי, וגם זה בא לידי ביטוי בהופעות של להקת "מגפיים". רני מספר על אירוע באחת החזרות: "שי הגיע אלינו ואמר שיש לו שיר חדש להשמיע לנו וללמד אותנו. הוא ישב לי הפסנתר ואנחנו עמדו סביבו. הוא החל לשיר 'שיר ערש לפרה', על פרה שעומדת להיות מובלת לשחיטה. הוא סיים לשיר ופתאום השתרר שקט, וכולנו היינו עם דמעות בעיניים. אף אחד חוץ מאיתנו המושבניקים לא מבין את התחושה. אתה מגדל פרה ופתאום אתה שולח אותה לשחיטה כי היא לא נותנת מספיק חלב או מסיבה אחרת." 

הנה קטעים מן השיר, שכתב יורם טהר לב והלחין שי לביא: 

"הו, נומי, נומי, פרתי. / הגיעה השעה לישון. / חמש שנים היית איתי, / וזה לילך האחרון. /  

מחר בשש עם אור ראשון, / יבוא האוטו של 'מַרְבֵּק'. […] חמש שנים היית איתי, / נתת לי שפע של חלב, / היית לי בת ואהובה, / היית תפארת המושב. […] הנה האוטו של 'מרבק' / שלום עיניים יקרות, / 
סליחה, יסלח לי אלוהים, / זאת לא תקופה בשביל פרות." 

רני מספר על אחת הפעמים בו ביקר יורם טהר לב במשק שלו: "יורם ואני היינו חברים טובים מאוד עד יומו האחרון. הוא היה אצלי פעם ולקחתי אותו לפרדס האשכוליות שלי. סיפרתי לו שאני צריך עכשיו לעקור אותו. אמרתי לו: 'תאר לעצמך שאני צריך עכשיו לקחת את צינור הטפטוף, לקפל אותו ולהתחיל לראות איך הפרדס מתייבש. זה כמו שלנתק מישהו מאינפוזיה'. זה השפיע על יורם, שהיה מספר בהופעות שלו: 'מה הם חיים של מושבניק? הוא נוטע עץ ומגדל אותו במשך שלושים שנה. ופתאום, בגלל שאינו רנטבילי עליו לעקור אותו. העקירה הזו היא כמו לשלוח פרה לבית המטבחיים…. אלו חיים של מושבניקים'." 

אבל רני, שהכול מעידים על ההומור שלו והאווירה הטובה שהוא משרה, מסכם את תקופת להקת "מגפיים" ברוח זו: "היינו חבורת משוגעים אבל עליזים. החבורה שלנו היתה מקסימה, אנשים מדהימים. היינו נפגשים פעם פעמיים בשבוע לחזרות, ונוסעים להופיע בכל הארץ. לך תסביר לאנשים שאנחנו עומדים על הבמה, לא מתפרנסים מזה. כולנו מופיעים בהתנדבות. הופענו בערבה, בצפון, בכל מקום. וראינו בזה שליחות. היה לנו קהל נהדר, שאהב אותנו. היו ימים יפים." 

אתי עמית – להופיע בשביל הנשמה 

כאמור, הקיבוצניקית בין כל המושבניקים היתה אתי עמית, חברת קיבוץ צרעה. היא בלטה בלהקת "מגפיים" הראשונה כסולנית של כמה שירים, ביניהם: "שיר ערש לפרה", "פרח חממה", ו"בלדה לבן גוריון", שכתב יורם טהר לב והלחין שי לביא. "לצערי השיר הזה פחות מפורסם," אומרת אתי, "אבל אני מאוד אוהבת אותו. כמו כן, הנחיתי את כל המופע יחד עם רני בר-נס, שהוא בחור מדהים עם חוש הומור אדיר." היא מוסיפה.  

אתי הגיעה ללהקה עם ניסיון על הבמה. היא למדה תיאטרון, היתה שחקנית בתיאטרון הקיבוץ, וכן היתה בלהקת הנח"ל בשנים 1962 ו-1963. שם שרה כסולנית את השיר "מטרייה בשניים". התוכנית של להקת הנח"ל באותה עת נקראה "שמש במדבר" עם שירים של נעמי שמר. "כמה שירים מאותה תכנית הפכו לשלאגרים," היא מציינת, "ביניהם: 'מחר', 'חפש אותי' ו-'הטיול שלנו'."  

וכאן נזכרת אתי באנקדוטה עם נעמי שמר: "פעם אחת היא הזמינה אותנו לביתה כדי ללמוד שיר שכתבה. היא אמרה לנו להגיע בשעה 11. הגענו לביתה, ברחוב דפנה 6 בתל-אביב, בחמישה לאחת עשרה. דפקתי בדלת, ונעמי פתחה אותה ואמרה בפנים זועפות: 'אמרתי באחת-עשרה' וטרקה את הדלת בפנינו. אנחנו נשארנו לחכות לפני דלתה חמש דקות, ואז נפתחה הדלת ונכנסנו…"   

כאשר היא מתבקשת לספר על להקת "מגפיים" בה השתתפה לפני שנים, היא אומרת בהתרגשות: "להקתנו העמידה המון יוקרה וכבוד להתיישבות העובדת. הלהקה היתה מורכבת מחקלאים שעבדו קשה מאוד כל היום, ובערב נסעו להופעה. המופע שלנו ביטא את ההתיישבות כשהפופולריות שלה היתה בדעיכה. לימים הייתי גאה להיות חלק מהלהקה, שהביאה כבוד ויוקרה לתנועה שלנו. בתוכנית שלנו הבאנו את סיפורו של המושב בישראל בזמן שהחקלאות קורסת, והכול עם קריצה והרבה הומור. היתה לי הזכות להיות שייכת ללהקה שהביאה את אווירת ארץ ישראל הישנה והיפה. עבדנו קשה עם שמחת יצירה כל כך אמיתית."  

עוד היא מוסיפה: "אנחנו גם סיפרנו את סיפורה של העלייה החדשה לישראל, את תהליך קיבוץ הגלויות שמתרחש מהזווית האישית של עובד האדמה. ההתיישבות העובדת קופחה בשנות השמונים, אמנם שרנו וזימרנו בהומור, אבל גם בכאב. לדוגמא: 'שיר ערש לפרה' המובלת לשחיטה. היינו להקה עם רוח אחרת, שהאופטימיות והחיוך נותנים לה את הכוח. עבדנו בחזרות ובהופעות עם כל הלב וכל זה אחרי עבודה ברפת בלול במטע ובשדה. אני מאוד גאה להיות שייכת למשפחת 'מגפיים' לדורותיה. אני חושבת שזו היתה תקופה נפלאה ונהדרת. חיבקנו אחד את השני, אהבנו אחד את השני, היתה שמחת יצירה למרות שלא התפרנסנו מזה. היינו אחרי יום עבודה נוסעים להופיע בשביל הנשמה, לא בשביל אגורה אחת. וזה היה פשוט נפלא."  

אתי היום בת 82. לפני שנתיים, בלחץ המשפחה, היא הוציאה לאור דיסק עם שיריה. הדיסק נקרא:  "אתי עמית – האוסף: מיטב השירים היפים לאורך הדרך". יש בו שירים שהיא שרה בתקופות חייה השונות, כולל שירים מלהקת "מגפיים".  

אבל אתי לא שוקטת על שמריה. לאחרונה פרסמה קליפ עם שיר בשם "גם אם זה נדמה ש…" – שיר שהוא הצדעה לגיל השלישי. כתבה את המילים חברתה אתי קורמס ז"ל מקיבוץ צרעה. הלחן הוא של לורינה מקיניט. (השיר המקורי נקרא Tango to Evora והוא מוכר מאוד בפי חאריס אלכסיו ששרה אותו ביוונית. הקישור לקליפ של אתי: https://www.youtube.com/watch?v=B0-5sO6Azp4). 

והיא מסכמת: "התקופה שלי בלהקת מגפיים היתה מאוד מאוד טובה ומאוד כייפית. אני אוהבת את האנשים ואני מאחלת ללהקה החדשה – למיכל, לאבי גבע, לנחמן ולאבי רוזנבלום – הצלחה גדולה גדולה." 

*שירים של הלהקה הראשונה והרביעייה החדשה ניתן למצוא ביוטיוב. כולל השיר החדש ששמו (למי שרוצה לצפות בו),"אהבנו פעם" בביצוע להקת מגפיים. 

לחיות בחיק הטבע – מגפיים 

מילים: ישראל ויסלר  
לחן: שי לביא  
 
להיות מושבניק זה נשמע יפה וגם נחמד 
אבל זה לא מתאים לכל אחד 
כי צריך להיות חרוץ לא ללכת רק לרוץ 
ולא למצוא תמיד איזה תירוץ 
 
לחלוב יום יום את הפרות ברפת 
לטעון תיבות בצל, חציר ולפת 
לקטוף פירות מן המטע בחיל 
לעבוד ביום וגם לשמור בליל 
לגור בחיק הטבע זה חלום 
לקום בבוקר להגיד שלום 
עם ריח פרדסים רפת וכבשים 
לעשות הכל לבד ללא נסים 
 
להיות קיבוצניק זה נשמע יפה וגם פשוט 
זה בטח קל, לא לא זו היא טעות 
כי צריך להיות חרוץ לא ללכת רק לרוץ 
ולא למצוא תמיד איזה תירוץ 
 
לחלוב יום יום את הפרות ברפת 
לטעון תיבות בצל, חציר ולפת 
לקטוף פירות מן המטע בחייל 
לעבוד ביום וגם לשמור בליל 
לגור בחיק הטבע זה חלום 
לקום בבוקר להגיד שלום 
עם ריח פרדסים רפת וכבשים 
לעשות הכל לבד ללא ניסים 

סתיו לבן 

מילים: יורם טהר לב  
לחן: שי לביא  

ושוב ירדה עלינו שיירת חסידות, 
בדרך מן השלג אל השמש. 
ובחולצת שבת הלבינו השדות, 
לקראת הסתיו ארצי חמה נושמת. 
 
הנה יורד הסתיו עם השקיעה העצובה, 
על דרך העפר ועל עקבות האהבה. 
על מרחבי השלף ולובן הכותנה, 
על פני האנשים צרובי הקיץ. 
 
על משעולי העדר צונח האבק, 
עלי האזדרכת בסחרחורת. 
ראשי החצבים שוב עולים מן המחנק, 
שבין ראש השנה לבין החורף. 
 
הנה יורד הסתיו עם השקיעה העצובה… 
 
נשוב ונעבור בין חמה לבין ענן, 
על דרך העפר המתחדשת. 
על פני שדות הכותנה העומדים בעירומם, 
בין ברק הממטרות לבין הגשם. 
 
הנה יורד הסתיו עם השקיעה העצובה… 

זמר מגפיים 

מילים: יורם טהר לב 

לחן: שי לביא 

במחסן של סבא 

בין גרואטות רבות 

מצאתי מגפיים 

עם פירורים של בוץ 

בין מגפיים אלה 

ייבש את הביצות 

עם כל החלוצים וכל החלוצות 

שירו זמר אב וילד 

מחאו כפיים 

לא נותקה עוד השרשרת 

של המגפיים 

הכל כבר השתנה פה 

כפר וויתקין, נהלל 

הסוס הפך לטרקטור, 

הנר נהיה חשמל 

האוהל הוא כבר בית 

ויש עוד חנויות 

ורק המגפיים עוד ממשיכים לחיות! 

שירו זמר אב וילד… 

מנהלל ועמק ועד מושבי לכיש 

עוד יש זוג מגפיים לכל אישה ואיש 

וכשקשה הדרך וכשהעם בבוץ 

אל תוך המגפיים תמיד אפשר לקפוץ 

מדור לדור עוברים הם 

שחורים הם וכבדים 

מסבא ומסבתא ישר לנכדים 

ומה שלא יקרה פה 

ומה שלא צפוי 

כל עוד יש מגפיים, יש לנו סיכוי! 

שירו זמר אב וילד 

מחאו כפיים 

לא נותקה עוד השרשרת 

של המגפיים