מהשקט צומחים קולות 

בערב מרגש שנערך במושב גיבתון במסגרת פרויקט "בגוף ראשון", שגרירי זיכרון שהוכשרו לספר את סיפורם של שורדי השואה, ריגשו את הקהל * המועצה האזורית ברנר רכשה את ההכשרה וממשיכה ללוות ולתמוך בפרויקט – מפעל התנדבותי מלא שליחות והעברת מורשת 

*תמונה ראשית: שגרירת הזיכרון מרי לין והמארח רוני לובינגר. צילום: אילן לין 

ביום ראשון האחרון התקיים ערב מיוחד בבית משפחת לובינגר בכפר גיבתון, במסגרת מיזם "בגוף ראשון" – יוזמה ארצית ייחודית, במסגרתה אנשים עוברים הכשרה מיוחדת להיות "שגרירי זיכרון" של שורדי השואה, יהודים שהצילו יהודים וחסידי אומות עולם. בפרויקט, השגרירים מספרים את סיפור חייהם של השורדים והמצילים בגוף ראשון, כאילו הם עצמם חוו את התלאות. רק בסיום המפגש הם חושפים את זהותם האמיתית, וההפתעה – לעיתים אף ההלם – ניכרת בפני הנוכחים. 

בערב זה סיפרה מרי לין, מבית אלעזרי, אחת השגרירות שהוכשרה במועצה האזורית ברנר. בסלון החם בביתם של דליה ורוני לובינגר, היא סיפרה את סיפורה של פרידה – נערה יהודייה שברחה מגטו בדרום פולין ליערות, נדדה לבדה ושרדה את השואה כנגד כל הסיכויים. "היא הייתה אז בת 16," תיארה מרי לין, "ואיבדה את כל משפחתה. תחשבו כמה כוח ונחישות דרושים כדי לשרוד דבר כזה." 

שליחות שמתגברת על פחדים 

למרות פחד קהל משתק, מרי לין מתייצבת בכל פעם ומספרת. "לא חשבתי שאי פעם אעשה דבר כזה," הודתה בכנות. "אני לא ישנה לילות לפני כן, אבל תחושת השליחות גוברת על הכול. אנחנו הדור שצריך לשמר את הזיכרון הזה חי." 

היא מספרת על התהליך המיוחד שהיא, חבריה וחברותיה עברו: סדנת הכשרה בת עשרה מפגשים שכללה סדנה של סופרת שהכשירה את המשתתפים בבניית הסיפור, וסדנת אומן עם השחקנים אסתי זקהיים, תומר שרון ושרון אלכסנדר, שלימדו את המשתתפים כיצד לספר את הסיפור ובתום עבודה מאומצת להיכנס לנעליהן של הדמויות. "המיזם הוקם על ידי דודי רונן, שזיהה את הכוח האדיר של 'סיפור בגוף ראשון'," היא מספרת. 

הבחירה את מי לספר נתונה בידי השגרירים. רובם בוחרים קרוב משפחה, אך לא בהכרח. "אני מספרת את סיפורה של סבתא של כלתי," שיתפה מרי לין. "התרשמתי שכלתי והמחותנת שלי מאוד מרוצות מהבחירה, זה הדבר שהכי חשוב – שהזיכרון ימשיך ויועבר הלאה." 

פרידה זלצמן (ספירא) נולדה בכפר קטן בדרום פולין, ועם פרוץ המלחמה הועברה יחד עם משפחתה לגטו צפוף ואכזרי. בשנת 1942, כאשר החלה אקציה לחיסול הגטו, ברחה פרידה ליערות. בת 16 בלבד, היא נדדה חודשים ארוכים, פעמים רבות לבדה, נאבקת לשרוד תוך כדי הסתתרות מתמדת, קור ורעב. כל משפחתה נרצחה, אך פרידה שרדה – בזכות תושייתה, אומץ לבה ורצון החיים העז. הסיפור שלה, כפי שסופר בגוף ראשון בערב הזה, חשף בפני הנוכחים לא רק את זוועות התקופה, אלא גם את הכוח האנושי להתמודד ולהמשיך לחיות. 

השקעה בזיכרון 

מאחורי הקלעים פועלת המועצה האזורית ברנר. המועצה, שמונה יישובים מגוונים, השקיעה רבות בהכשרת שגרירים בפרויקט "בגוף ראשון" ואף רכשה שלושה קורסים עבור תושביה, במסגרתם הוכשרו 47 שגרירים. מי שאמונה על הפרויקט מטעם המועצה היא מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים, איריס כץ, ומי שנמצאת בקשר שוטף מול השגרירים לאורך כל השנה היא רכזת המתנדבים של המועצה, קארין שירן ברש. 

המועצה מכירה את נושא השואה לעומק, 104 שורדי שואה היו ממקימי היישובים בה, כיום חיים בה 49 שורדי שואה והיא גם כוללת מספר גבוה של שגרירים לעומת הממוצע הארצי.  

קארין שירן ברש, רכזת המתנדבים של המועצה, מלווה את השגרירים לאורך השנה ומתאמת את הביקוש של גורמים שונים במועצה לשמיעת הסיפורים (אירוח בבתים במתכונת "זיכרון בסלון", בתי הספר היסודיים, התיכון, עובדי המועצה ועוד). היא משתתפת במפגשים, מסייעת בתיאום ובארגון, ואף מביאה תשורות צנועות למארחים ולשגרירים.  

הדמות החיה שמאחורי הפרויקט היא רכזת המיזם בברנר, אורלי פיינגזיכט, דור שני ומספרת בזכות עצמה, וגם הדמות החיה הממנפת את הפעילות מבחינת התקשורת והשיבוץ של המספרות והמספרים לכל נקודות הביקוש. השנה נערכו 17 מפגשי זיכרון בסלון עם שגריר בגוף ראשון בכלל יישובי המועצה. ולכל מפגש כזה מגיעה נציגות מטעם העובדות הסוציאליות של המחלקה לשירותים חברתיים במועצה. מרי לין: "הכול נעשה בהתנדבות ומתוך תחושת שליחות עמוקה, האנשים שעושים את זה מתגברים על פחדים, על חששות – בשביל הסיפור, בשביל הדורות הבאים." 

רוני לובינגר, מארח הערב, סיכם את התחושה בקצרה אך בעוצמה: "המועצה העלתה על נס את כל האירוע ותומכת בו בצורה בלתי רגילה. חשוב שכולם ידעו את הסיפורים האלו. מזה צומחת מסורת של העברת מורשת." הוא גם הצביע על ההבדל בין העיר לכפר: "הרבה יישובים הוקמו על ידי יוצאי מחנות ההשמדה. בכפרים ובקיבוצים יש תחושת יחד שהעיר הגדולה קצת איבדה. אצלנו יש מקבץ גדול של זיכרונות חיים – ואנחנו מחויבים לשמר אותם." 

לא רק ביום הזיכרון 

פרויקט "בגוף ראשון" פועל לאורך כל השנה ולא רק בשבוע השואה. השגרירים מוזמנים לבתי ספר, לאירועים קהילתיים, להכנות למסע לפולין, וכל גוף שמבקש – זוכה. "הביקוש היום עולה בהרבה על ההיצע," מספרת מרי לין. "לכן חשוב לנו שגם עוד אנשים יצטרפו, ילמדו, יתנדבו." 

הערב בגיבתון לא הסתיים בלי שאלה מהקהל – איך מצליחים לגלם דמות בצורה כזו שמשכנעת כל כך? מרי לין עונה בענווה: "כשמספרים סיפור בגוף ראשון – הוא נקלט בלב, אנשים שואלים אותי בסוף, 'את לא באמת פרידה?' זה הרגע שבו אני יודעת שהשליחות שלי הושלמה."