במושבים שהוקמו בטרם קום המדינה על יד קק"ל, נהגה קק"ל להחתים את בעלי הנחלות על חוזי חכירה ישירים ולהעניק להם זכות חכירה ל – 49 שנים שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין. תקופת החכירה הראשונה חלפה בתחילת שנות השמונים ורוב בעלי הנחלות חידשו את החוזים לתקופה נוספת שתסתיים בתחילת שנות השלושים.
המונח "בן ממשיך" אינו קיים בחוזי קק"ל וברובם קיימת הוראה המתייחסת להורשה הנחלה הקובעת כי זכות הירושה תעבור לבן הזוג הנותר בחיים ולאחריו לבן "הבכור" אלא אם הצוואה תקבע יורש אחד אחר. בפועל, מעטים המקרים שביהמ"ש אימץ את ההוראה בדבר הורשה ל"בכור" שבין היורשים ובד"כ ביהמ"ש קבע את יורש המשק ללא כל מתן עדיפות לבן הבכור דווקא.
מבחינה משפטית לא ניתן למנות "בן ממשיך" שירש את המשק במושבים בהם מחזיקים בעלי הנחלות בחוזה ישיר. מינוי בן ממשיך במושבים שכאלה הינו רק ביחסים מול האגודה והוא מעניק לבן, לכל היותר, חברות באגודה. החוזים הישירים אינם מונעים אפשרות להורשה לבן אחד מכח צוואה.
במושבים שהוקמו לאחר קום המדינה
קיימים שני מצבים עיקריים: האחד, "חוזה משולש" בין מינהל מקרקעי ישראל, האגודה והסוכנות היהודית והשני "הסכם דו צדדי" בין המינהל לבין האגודה. חוזים אלה מתחדשים אחד לשלוש שנים.
בהסכמי משבצת "דו צדדיים" (בהם הסוכנות אינה צד לחוזה) נקבע שהנחלה עוברת לבן הזוג הנותר בחיים. היינו במקרה זה, לכאורה, אין משמעות לצוואתו של בן הזוג הראשון שהלך לעולמו. הוראות החוזה הדו צדדי מוסיפות וקובעות כי לאחר מותו של בן הזוג השני מוענקת הנחלה למי מהיורשים שמסכים לקבל את הנחלה ולקיים אותה כמשק חקלאי ומתאים לשמש ככזה. בהיעדר הסכמה בין היורשים מכריע ביהמ"ש.
יחד עם זאת, (בד"כ) לא מצוין בהסכמים הדו צדדיים שה"בן ממשיך" זכאי לקבל זכויות בנחלה. על כן נפסק שבמושבים בהם קיים חוזה שכזה זכויותיו של הבן הממשיך, הינם רק במערכת היחסים שבין האגודה והבן הממשיך כחבר בה ואין במינויו כדי להכריע בזכויות לאחר פטירת הוריו.
במושבים בהם חוזה המשבצת הינו "חוזה המשולש", המכונים גם "מושבים סוכנותיים", קובעות הוראות החוזה כי במקרה של פטירת אחד מבני הזוג עוברות כל הזכויות בנחלה לבן זוגו. גם במושבים אלה, כמו במושבים עם חוזה דו צדדי, אם אחד מבני הזוג מעוניין בהעברת הנחלה לבן אחד ובן הזוג השני מעוניין בהעברת הנחלה לבן אחר, הרי שהנחלה תעבור עפ"י רצונו של האחרון שנותר בחיים.
ב"מושבים סוכנותיים" לכשנפטר בן הזוג השני, עוברות עפ"י ההסכם המשולש הזכויות בנחלה למי שמונה כבן ממשיך. בעניין זה קבעה הפסיקה שיש לוודא "מסוימות" של הליכי הרישום על שם "הבן הממשיך" בחייהם של בני הזוג; היינו, אישור סופי של הסוכנות היהודית, ודיווח הסוכנות לרשות מקרקעי ישראל על המינוי. במקרים בהם לא הושלם ההליך יש אפשרות לתקוף את המינוי בטענות.
במקרה ולא מונה בן ממשיך, מורה החוזה המשולש כי הנחלה תוענק לפי סעיף 114 לחוק הירושה.
סעיף 114 לחוק הירושה קובע בתמצית את הדברים הבאים:
"…משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר-קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית – יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים…. באין הסכמה בין היורשים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי…. יחליט בית-המשפט לפי הנסיבות.… בן זוגו של המוריש עדיף על יורשים אחרים.…"
סעיף זה חל גם כאשר לא נערכה צוואה על ידי ההורים.
הקושי במינוי בן ממשיך בסוכנות היהודית נובע מהעובדה שרוב רובם של המושבים שהיו סוכנותיים כבר אינם "סוכנותיים" מאחר והם עברו ל"חוזה דו צדדי". במושבים אלה אם לא מונה בן ממשיך בעבר לא ניתן למנות "בן ממשיך" שירש את המשק. כך שלמעשה למעט מושבים יחודיים בודדים שנותרו "סוכנותיים" עד היום, לא ניתן למנות "בן ממשיך" שיהא יורש המשק ויש לערוך צוואה לשם כך.
היה והבן הממשיך נרשם בסוכנות והיא דווחה כדין לרמ"י על המינוי (לפי הוראת אגף 55); אזי עם פטירת ההורים יהא הבן הרשום בסוכנות וברמ"י יורש המשק. גם אם צוואת ההורים קובעת אחרת. אולם בסוגייה זו התפתחו סייגים רבים בפסיקה.
הכרסום בזכותו של הבן הממשיך בפסיקה:
ישנם לא מעת מקרים שהבן הממשיך, על אף שנרשם כדין בסוכנות היהודית, לא נקבע כיורש המשק, כך למשל במקרים בהם התברר כי מינויו של הבן הממשיך בסוכנות נעשה רק במטרה לאפשר קבלת היתר בניה לבית שני ולא מתוך כוונה להוריש את המשק במלואו לאותו הבן. היו מקרים בהם הוכח כי ההורים לא הבינו שמשמעות המינוי הוא הדרת כל יתר ילדיהם מהזכויות במשק.
בנוסף התפתחה פסיקה הקובעת כי רישום הבן כבן ממשיך הינו רק התחייבות להענקת מתנה, וככל והבן התנהג באופן מחפיר כלפי הוריו או בני משפחתו ניתן לבטל את המינוי.
כמו כן נפסק כי מתנת "בן ממשיך" היא בגדר מתנה ייחודיות; במינוי הבן כבן ממשיך קיים תנאי מכללא המחייב את הבן במספר התחייבויות שאם הוא לא מקיים אותן ניתן לבטל את מינויו בדומה ל"תנאי מפסיק" בחוזה. להלן דברי ביהמ"ש:
"בליבתו של הסכם בן ממשיך ניצבת מחויבותו של הבן הממשיך לדאוג למשק ולצורכי ההורה המבוגר, להתגורר בסמוך לו, לעבד את המשק ולדאוג לכל מחסורו של ההורה. אין מדובר ביצירה שיפוטית של תנאי מכללא מנסיבה חיצונית כזו או אחרת, אלא ממהות מוסד הבן הממשיך. .."
לאחרונה, בית המשפט נדרש להכריע האם הרישום של הבן ואשתו כ"בנים ממשיכים" ולאחר פטירתם כבעלי הזכויות הבלעדיים בנחלה, מקנה להם זכויות מוחלטות במשק. בהחלטתו קבע בית המשפט כי מינוי "בן ממשיך" כשלעצמו אינו מתנה שהושלמה אלא התחייבות לתת מתנה, ממנה ההורים רשאים לחזור בנסיבות מסוימות. במקרה זה נקבע כי התנהגותם המחפירה של הבן ואשתו כלפי האם המנוחה היוותה עילה חוקית לביטול ההתחייבות. ומשהביעה האם בחייה את דעתה כי היא מבקשת לבטל את המינוי, הרי שעל אף שהודעתה נעשתה בצוואה, יש בה כדי להוות ביטול כדין.
יתר על כן, נקבע כי גם לו היה מדובר במתנה שהושלמה, הרי שמתנה כזו מותנית בתנאי מפסיק של כיבוד ההורים ועיבוד המשק. הבן, אשר לא עיבד את המשק ולא כיבד את אימו, הפר תנאים אלה, ולפיכך המתנה בטלה.
פסק הדין מדגים עד כמה מורכבת יכולה להיות הדינמיקה המשפחתית סביב הנחלה המהווה נכס רגשי עבור הצדדים המעורבים. הדגש שניתן להיבטים כגון התנהלות המשפחה, ציפיות ההורים ויחסם של הבנים הממשיכים להורים, יכול להכריע באופן משמעותי את גורל הנחלה. מקרים כאלה ממחישים את החשיבות של שמירת יחסים משפחתיים תקינים. הניסיון מוכיח ששמירת קשר חם ואוהב עם ההורים ודאגה לצרכיהם, יוצרת מחויבות רגשית של ההורים המקנה זכויות בנחלתם, ומי מהיורשים לעתיד שלעת זקנת הוריו מנתק את הקשר עימם בריב ובכעס ימודר מזכויותיו.
