בגבעת חביבה מוצגת תערוכה מיוחדת, מחווה לאדריכל שמואל מסטצ'קין שעיצב יותר מכל אחד אחר את הנוף הבנוי בקיבוצים
מחווה לאדריכל שמואל מסטצ'קין
ב-3.11 נערך בגבעת חביבה יום עיון תחת הכותרת "הבאוהאוס מגיע לקיבוץ", לרגל פתיחת תערוכת מחווה לאדריכל שמואל מסטצ'קין (1908- 2004), שכיהן שנים רבות כאדריכל ראשי במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי, תיכנן חדרי אוכל ומבנים רבים נוספים בקיבוצים (וגם מחוץ להם) וחנך דור של אדריכלים צעירים שיצקו מים על ידיו.
יום העיון התקיים בבניין הספריה החדשה, הצמודה למבנה הספריה המקורי אותו תיכנן מסטצ'קין. חלק מהבניינים שתכנן מוצגים בתערוכה. במסגרת המפגש נחשף לקהל שיקום הציור של האמנית תמר גטר, שצויר כחלק מתערוכת "ארטפוקוס" ב-1961 על הקיר הפנימי של הספרייה.
הסגנון הבינלאומי, שהבאוהאוס היה אחד ממעצביו, נקשר בדרך כלל לעיר הלבנה בתל אביב, אך מסתבר שיש לא מעט, ויש האומרים אפילו יותר, מבנים בסגנון זה בקיבוצים, ולא במקרה. "התנאים הקשים בקיבוצים חייבו בזמנו הסתפקות במועט, שלימים התגלגלה בערכים של צניעות מבחירה.
סביבה זו התאימה ככפפה לרעיונות של בית הספר לעיצוב ואדריכלות באוהאוס שנוסד ב-1919 בגרמניה", כותבים אוצרי התערוכה, יובל דניאלי וירון לוי.
"אך טבעי הדבר שאדריכלות מבית מדרשו של הבאוהאוס, שדגל במינימליזם שימושי חף מקישוטיות, שקוויו ישרים ופשוטים ורעיונותיו החברתיים חסרי הירארכיה, השתלבה באדריכלות הקיבוצית."
"מסטצ'קין, יחד עם אדריכלים אחרים (אריה שרון, מוניו גיתאי-ווינראוב) שלמדו בבאוהאוס, הגיעו לארץ בשנות ה-30, ויישמו כאן את מה שלמדו שם, תוך שילוב של יסודות מקומיים כמו קשתות ומתן אפשרות לזרימת האור בבניינים, או כפי שייאמר בהמשך המפגש, הוא "תרגם את הבאוהאוס למזרח התיכון".
מיכל סלע, מנהלת גבעת חביבה, הודתה לבני משפחתו של מסטצ'קין על השתתפותם באירוע, וכן לגורמים שתרומתם אפשרה את קיום התערוכה ואת שיקום הציור בהם ממשלת גרמניה וקרן חבצלת. סלע הזכירה את חשיבות המרחב הציבורי-קהילתי בעבודות של מסטצ'קין.
חדר האוכל המונומנטלי
במצגת שהציג היסטוריון האדריכלות מיכאל יעקובסון ניתן היה לראות את התפתחותו של מסטצ'קין כמתכנן לאורך השנים, מהזמן שנקרא להקים יחד עם שותפים מהקיבוצים את המחלקה הטכנית, עם דגש על עבודותיו משנות ה-50. מסטצ'קין תכנן עשרות חדרי אוכל ומבני תרבות, ציבור וספורט בקיבוצים.
הראשון שבהם היה חדר האוכל במענית, מבנה מרובע מסיבי, שכבר מופיע בו הרעיון של שני אגפי הסעדה, כשבמרכז אולם רב תכליתי שיכול לשמש כמועדון או לתגבר את המקום לאוכלים.
אחד מסימני ההיכר שלו הוא הכניסה לחדר האוכל, עם דלתות הזכוכית הגדולות, מודל שזכה לחיקויים רבים. בהמשך הדרך הוא מתחיל לשלב קו עגול (מסטצ'קין נהג להתחיל את התכנון בציור ב"יד חופשית" עם עיפרון) וקשתות, כמו למשל בחדר האוכל במסילות.
בשנות ה-60 הוא מאמץ ברוח הזמן את הסגנון הברוטליסטי שדגל בהשארת בטון חשוף, למשל חדר האוכל המונומנטלי שתיכנן במרחביה, שם פתר את הפרשי הגובה באמצעות גשר שמוביל אל מפלס ההסעדה.
בניגוד לחלק מממשיכיו, מסטצ'קין לא אהב לשלב יצירות אמנות בבניינים שלו. אחד החריגים הוא חדר האוכל בכפר מנחם, עם קיר קרמיקה של האמן חבר הקיבוץ משה סעידי.
סעידי גם תרם קיר לבית נוסף של מסטצ'קין – בית הקיבוץ הארצי (כיום בתהליך של העברה לגורם פרטי) ברחוב לאונרדו דה וינצ'י בתל אביב.
בכל הפרויקטים היו שותפים נאמנים מהנדסי ועובדי המחלקה הטכנית, ובראשם המנהל המיתולוגי ישראל פיינמסר ממזרע. חלק מהמבנים שצולמו עבור המצגת נטושים כיום, במצב גרוע עד מוזנח, ולא נותר אלא להצטער על שפיסות חשובות של ההיסטוריה הקיבוצית אינן זוכות לשימור וליחס נאות.
בנימין יסעור ("בנג'ילה") ממגן שהצטרף למחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי ב-1964, ומונה למנכ"ל שלה ב-1972 נתן בדבריו עדות אישית על העבודה המשותפת במשך 25 שנים עם מסטצ'קין, שלו הוא עדיין קורא "שמוליק".
"שמוליק, בניגוד למנהיגי התנועה, דגל בהקשבה לחברי הקיבוץ, וגם לחבריו לעבודה. פגשתי אותו לראשונה כשהייתי נציג צעיר של קיבוצי והוא היה בן 52, כפול מגילי אז, אדריכל בכיר ומוערך, הוא דיבר איתי בגובה העיניים, ללא 'דיסטאנס'."
"הוא היה מסתובב במחלקה, מביט בעבודתם של המתכננים הצעירים, ולא מכתיב, רק מציע שיפורים. אדריכלות הייתה בשבילו מכשיר להיטיב את חיי האדם."
הוא טען שלא צריך לבנות היכלות ענק שלידם האדם מתגמד, אך גם לא משכנות עוני, כי חברי הקיבוץ לא נועדו להיות סגפנים. באחד הימים הגיע למרחביה כדי לראות את חדר האוכל ההולך ונבנה, שיחד עם הגשר המוביל אל הכניסה היה אחד מפסגות עבודתו."
"מאיר יערי ביקש ממנו שיחישו את קצב הבנייה כדי שהוא, יערי, יזכה לראות את המוצר המוגמר, ושמוליק ענה לו: אל תדאג שנינו עוד נאכל פה. שמוליק אמר שהוא אוהב את הבניין הזה כי יש בו עוצמה, צורה, ניקיון ומחשבה".
את הכנס הנחה דודו אמיתי, מנהל ארכון גבעת חביבה ויד יערי, והוא אורגן על ידי יד יערי, ארכיון/מרכז החקר של השומר הצעיר. למבקשים להעמיק בנושא מומלץ לקרוא בספר "לבנות ולהיבנות בה – שמואל מסטצ'קין ואדריכלות הקיבוץ" שכתבו מוקי צור ויובל דניאלי.
תמונה, חדר אוכל קיבוץ המעפיל | מיכאל יעקובסון
