מחויבות עזה 

הקשר בין כפר עזה לבית השיטה נשמר מאז מבצע "צוק איתן". שני אוטובוסים ירדו דרומה להזדהות, לרקוד ולשיר 

שמונה שנים עברו מאז 'נישאו' כפר עזה ובית השיטה והפכו את הקשר שהחל אחרי מבצע "צוק איתן", לקשר של מחויבות והזדהות. שני אוטובוסים מלאים ורכבים פרטיים ירדו השבוע דרומה להזדהות, לשיר ולרקוד עם חברי כפר עזה. בדברי הברכה שלו אמר מזכיר התק"צ ניר מאיר (שלא החסיר אף ערב למין ההתחלה), ש"זיווג יוצא דופן בין שני הישובים הללו לא קיים בתנועה הקיבוצית, זהו חיבור בין 'הקיבוץ המאוחד' (בית השיטה) ובין 'האיחוד' (כפר עזה), בין הצפון והדרום, בין ישוב ותיק וישוב בינוני, ואני שמח להיות מחותן במפגשים אלה. זוהי סולידריות קיבוצית במיטבה!"  

"מדהים עד כמה אירועים טראומטיים יכולים לשמש מנוף לדברים נפלאים שמגיעים בעקבותיהם" 
אמרה אורית בראון מנהלת הקהילה של כפר עזה. "תודה לכם חברים נהדרים על האכפתיות המתמשכת, הידידות והשמחה שאתם מביאים אלינו. תודה מיוחדת לניצן ועידו שאפשרו לבני הנוער שלנו לחוות בית שקט בימיו הטרופים של מבצע 'עלות השחר'. אתם סמל לציונות אהבת הארץ והאדם". 

מבית השיטה בירך יוסי אסף: "באנו להיות עמכם בביתכם ולומר לכם את המעט שיכולות מילים לומר. עקבנו במועקה עמוקה ממרחק שקשה לחצות אותו, אחר התמודדותכם עם יום יום של מציאות בלתי נסבלת. עדיין רב החשש, כי ימי הדמים עלולים לחזור ולהפר את השקט, ולוואי שתימצֶא לנו מנהיגות היודעת לחבר יחד אגרוף מרתיע עם יוזמה למתווה פורץ דרך לשלום. חובה על קברניטינו להציע ליישובי העימות את כל הנדרש כדי להפריח אותכם ולמנף פה תנופת פיתוח וצמיחה בבחינת 'אף על פי!' ". 

גם ח"כ אלון שוסטר, סגן שר הביטחון, שהוזמן לאירוע הודה לבית השיטה: "עם שלם מביט עליכם בהוקרה והערכה. אתם עושים את הבלתי יאומן. התייצבתם כאן ברגע הכי קשה, לתת תמיכה חברתית מעוררת השראה".  

חיבוק לקהילה שהייתה בטראומה 

לאחר ארוחת ליל שישי, התכנסות בפיאצה המרכזית, ובניצוחו של צליל בירן ותזמורתו זרמו השירים והברכות. על הבמה משה פלד ואברוצקי אלמוג שרים שירי שבת. לילי איתמרי, המפיקה הנמרצת, מכפר עזה, מתרוצצת בין השולחנות ומחלקת הנחיות לצוותים.  

את יהודה גוטמן (70) מכפר עזה תפסתי יושב שמח עם החוגגים, ולשאלתי מה נותן לו הערב הזה השיב: "זהו חיבור שכולו תמיכה נפשית, הנותנת לנו תחושה של שקט וביטחון, של שותפות ואכפתיות עם לב חם. זו חברות אמיתית. האווירה מדהימה. ההשקעה הזו אינה מובנת מאליה, וכל הכבוד לבית השיטה".  

יהודה ממשיך ומספר שכפר עזה נמצא בשנים האחרונות בפריחה עצומה: "משפחות צעירות חוזרות הבייתה והשבילים מתמלאים בילדים עליזים, תנופת הבנייה בעיצומה, האוכלוסייה גדלה ומגיעה למעלה מאלף נפש. זה תהליך חדש שקורה לנו בשנים האחרונות, וזה משמח אותנו מאוד". 

הטילים הממשיכים לעוף לעבריכם, האם מתרגלים? 

יהודה: "תראי, אני בגיל שאין לי ילדים קטנים, לכן אני מרגיש יותר רגוע, אבל למשפחות הצעירות לא קל, אי אפשר בשום אופן להתרגל למצב ההפכפך הזה".  

"בית השיטה עשתה את הדבר הכי גדול שאפשר היה לעשות אחרי 'צוק איתן'", אמרה מירה שטהל (53, כפר עזה), היא חיבקה קהילה שהייתה בטראומה, שנפגעה קשות. החברים האלה החזירו אותנו הבייתה, והחזירו אותנו אחד לשני, ואת זה לעולם לא נשכח. זה ערב שכולם מחכים לו, יש עליו קונצנזוס, וכולם נרתמים לעזור".  

מאין הכוחות 

את שני הערבים הראשונים מיד אחרי "צוק איתן" הכין צוות גדול בראשותם של ניצן סלע, עידו פרבר, וגרשון גפני יחד עם הנוער של בית השיטה. הוכנה ארוחה חגיגית מפנקת עם דוכני בשר וכל טוב, שהיו פרוסים על המדשאות. ריח המנגל נישא באוויר, ומבעד לענניו וצלילי המוסיקה הגיחו אט אט המשפחות גלו מביתן, שפשפו את העיניים כלא מאמינות שיש מי שמחכה להם עם ארוחה חמה. זה היה מבצע לוגיסטי מורכב, כאשר צוות אחד ירד דרומה מבעוד מועד להכנת השטח, וצוותים נוספים משני הצדדים פעלו בסנכרון מדויק על ביצוע ההפקה.  

ניצן סלע (72, בית השיטה) נראה נרגש עד דמעות. שאלתי אותו, מה נותן לך האירוע הזה, ולמה אתה ממשיך לדבוק בו כל כך הרבה שנים, מאין הכוחות? 

ניצן: "כאזרח ישראלי יש לי הערכה גדולה לאנשים העומדים בחזית ומהווים חומה אנושית. הם מממשים את הפסוק ש'במקום בו נחרש תלם, שם יעבור הגבול'. למעשה, הם עדיין חורשים את התלם הראשון, ואנחנו נמשיך לחבק אותם כל עוד לא ישרור שקט ביטחוני. לכשנגיע לשקט הזה, אולי ייחלש הקשר, אבל עד אז, נרד דרומה בכל קיץ שנה אחר שנה. יש בינינו ובין חברי כפר עזה הרבה מן המשותף בחיי היום-יום והמדינה, וזה יוצר רגשות חמים המתבטאים במעשים. עם הזמן נוצרים גם קשרים אישיים, שמחזקים את הקשר".   

"היה נהדר, חבל שהנוער והצעירים לא ראו מה זה לחבק קהילה מכל הלב, אבל אנחנו נגיע גם אליהם". הוסיף משה פלד (בית השיטה). 

בתקווה לשחר חדש 

המוסיקה הקצבית של בירן מקפיצה את האנשים ונוצרים מעגלים מעגלים, משקאות חריפים נמזגים, עוגות מכל המינים והסוגים מונחות על המזנון, והשמחה מרקיעה שחקים. חורשי, זקן השבט של כפר עזה (86) מבקש להדגיש בפניי: "כל השנה אני מחכה לערב הזה!! חבל שזה רק פעם אחת, הייתי רוצה יותר ערבים כאלה. אני אוהב חברים ושמחה, בית השיטה עושה לי שמח בלב".  

ירח כמעט מלא צובע את השטח באור כתום בהיר, ולרגע משכיח את הצבע האדום, הקהל נעמד לשירת "אלי אלי", ו"התקווה", יד אוחזת יד בתחושה של שותפות וגאווה.   

אוטובוס ראשון יוצא בחצות ושנייה לפני סגירת הדלת פורצת אישה צעירה נרגשת ומבקשת להודות אישית: "אני חייבת להגיד לכם עוד פעם תודה, נתתם לנו הרגשה שאנחנו לא לבד, עשיתם מעשה שלא יישכח לעולם. אתם נפלאים!". 

עם עלות השחר עוזב צוות החיסול את השטח ופונה צפונה, בתקווה לשחר חדש שיפציע על הרצועה ועל היקרים לנו.