על מי חלה האחריות כאשר נושאי משרה בקיבוץ מעבירים החלטות לידי האסיפה? אילו חובות חלות על ההנהלה לפני העברת ההחלטה לאסיפה? החברים שואלים, המדור משיב
החברים שואלים:
על אחריותם של נושאי משרה בקיבוץ שמענו לא אחת, אך כאשר ההנהלה הכלכלית או דירקטוריון תאגיד האחזקות הקיבוצי מביא עסקה לאישור אסיפת החברים, האם האחריות עוברת לחברים?
המדור משיב:
לצד נושאים שמחויבים באישור אסיפת החברים החליטו קיבוצים לא מעטים על כללים המחייבים את גופי הניהול אצלם להביא לאישור האסיפה גם נושאים שמבחינת הדין אינם טעונים אישור האסיפה, וניתן היה לקבל את ההחלטה לגביהם בהנהלות הקיבוץ (כך, למשל, תוכנית עסקית הכוללת השקעה משמעותית או התקשרות חריגה). החברים החליטו על מתכונת זו כדי להיות מעורבים בהחלטות המהותיות בקיבוץ הנוגעות בסופו של יום אליהם. בסדר הנכון של התהליך, נדונות תחילה ההחלטות ב"מוסד הניהולי" הנוגע לעניין: בוועד ההנהלה, במועצת המנהלים, בהנהלה הכלכלית או בדירקטוריון ובהמשך, מובאת הצעת החלטה לאישור האסיפה.
החברים ב'מוסדות הניהוליים' הללו הם נושאי משרה, ובכל הנוגע ל"אחריות-דירקטורים" שלהם, הדברים ידועים וברורים. בקליפת אגוז: נושא משרה בקיבוץ (באגודה שיתופית), חב באותן חובות כמו נושא משרה בחברה. האחת חובת הזהירות: לפעול במיומנות ולהימנע מרשלנות. השנייה, חובת האמונים: לפעול בתום לב ולטובת האגודה, ולהימנע מניגוד עניינים. מי שנגרם לו נזק כתוצאה מהחלטות שקיבלה האגודה, באמצעות נושאי המשרה שלה, יידרש להוכיח כי נושאי המשרה לא עמדו באיזה מהחובות הללו, ואם כך יימצא, ישקול בית המשפט אם לחייב אותם בנזקים שנבעו מכך.
אחריות
ומהרובד הניהולי אל רובד הבעלים. לחברי האגודה, כאמור, הזכות להחליט החלטות עקרוניות, חשובות ומשמעותיות. האסיפה היא אחת מרשויות האגודה והריבון העליון בה. לאסיפה רצון ושיקול דעת משלה. משכך, מתחדדת השאלה: האם העברת הנושא לאסיפה מסירה מהמנהלים את האחריות לתוצאות ההחלטה שהובאה לדיון באסיפה ואולי גם מעבירה את האחריות אל האסיפה (החברים).
עורכי הדין, דוד וינשטיין וקרנית אקריש (ליפא מאיר ושות'), מסבירים שדיני האגודות השיתופיות ממעטים לדון בשאלות אלה. לכן, יש להקיש מדיני החברות אל האגודה השיתופית.
בכך שהאגודה החליטה שנושאים מסוימים טעונים גם אישור האסיפה, אין כדי לפטור את ההנהלה מלקבל החלטה בנושא, ככל החלטה אחרת שמתקבלת בהנהלה, בתהליך סדור של קבלת החלטות, לאחר שקיימה דיון ממצה, על יסוד המידע שהונח בפניה ושליקטה בעצמה, ואחר שבחנה את הדברים במיומנות ושיקול דעת עסקי תוך קיום חובות הזהירות והאמונים.
כאשר ההנהלה מביאה עניין לדיון והכרעה באסיפה, חובה על ההנהלה להקדים ולגבש עמדה והמלצה, לחיוב או לשלילה, אותן היא תציג בפני האסיפה בעניין שמובא בפניה. מחובתה זו, מדגישים הפרקליטים, אין ההנהלה יכולה להשתחרר, בין אם ההכרעה הסופית היא של האסיפה (כמו חלוקת רווחים או אישור דוח כספי) ובין אם זהו רצונה של האסיפה שעניין מסויים יובא להכרעתה.
בחינה מעמיקה
ההנהלה צריכה להיות מודעת לכך, כי גם על בסיס בחינת הדברים המוקדמת שהיא עשתה, אחריותה, עמדתה והמלצתה, יקבלו החברים את החלטתם. לאסיפה אין כלים, יכולות וזמן הנדרשים לבחינת הדברים בעומק ובמיומנות הנדרשים לשם גיבוש ההחלטה, ולא מוטלת עליה אחריות לבצע בחינה זו. אגב כך, מוסיפים הפרקליטים, שאין מניעה עקרונית מהצגת המלצה ניטרלית, אך עדיין עליה להתקבל בתהליך הסדור, שתואר לעיל, ועל ההנהלה לנמק אותה. המשמעות היא אפוא שהעברת הנושא לאסיפה אינה פוטרת את ההנהלה מאחריותה.
לדעת הפרקליטים: ככל שהבאת נושא להחלטת האסיפה נעשתה אחר לימוד הנושא לעומקו – יהיה קשה מאוד להשית על נושאי המשרה אחריות אישית לגבי נזקים, אם ייגרמו, כתוצאה מהחלטת האסיפה. אם לא כך הם הדברים, כי אז ניתן לדרוש להשית עליהם את הנזקים. אם קיימה ההנהלה דיון מעמיק בנושא, החליטה להמליץ בשלילה, הציגה בפני האסיפה את הנימוקים להמלצתה, וחרף זאת האסיפה החליטה לבצע את העיסקה – קטנים הסיכויים שנושאי המשרה יתפסו כאחראים לכך.
אין סמכות ללא אחריות
לעיתים תבונת ההמונים מתבררת, אומנם בדיעבד, כנכונה יותר מהחלטה מנומקת של ההנהלה, וכבר היה מקרה אחד או יותר בהם דחתה האסיפה המלצת הנהלה לבצע עסקה כזו או אחרת, והתוצאה תמכה בעמדת החברים דווקא. זו בהחלט זכותה של האסיפה, אך האם קבלת ההחלטה על ידי האסיפה מעבירה אל החברים באגודה את האחריות האישית לתוצאות ההחלטה?
וינשטיין ואקריש אומרים שהתשובה לכך תיבחן על בסיס העיקרון של "אין סמכות ללא אחריות". אי-שם במרחב התאגידי, תימצא אחריות. אם לא כן, עלול להיווצר מצב שבו כאשר ההנהלה פעלה כמתחייב, אין מי שנושא באחריות להחלטה שהתקבלה, ולמי שניזוק ממנה אין כתובת לתביעת נזקיו. דיני החברות, הם מסבירים, קובעים כי בשונה מהחובות המוטלות על נושאי המשרה, בעלי המניות מחויבים "רק" בחובת תום לב (לפעול בלא כוונת זדון). לכן, הם סבורים שככל שהחלטת האסיפה התקבלה בתום לב – לא תושת עליה אחריות לנזקים, אם ייגרמו כתוצאה מהחלטתה.
והנה דוגמה: כאשר אסיפת החברים מחליטה על חלוקת רווחים בהיקף גבוה מהמלצת ההנהלה ויש בכך לפגוע בכושר הפעולה של האגודה, יהיה בכך כדי להטיל אחריות על החברים עצמם (למשל: להשיב את עודפי הרווחים שקיבלו).
ועוד אחת: אסיפת חברים בקיבוץ אישרה המלצת הנהלה, תוך ידיעה שמשמעות ביצוע ההחלטה היא הפרת הסכם עם צד שלישי (התובע, כיום, פיצויים מהקיבוץ). בעניין זה, שסקרנו בעבר מעל דפי טור זה, אמר בית המשפט, כי לו הייתה מועלית בפניו תביעה ל"הרמת המסך", היה מקום להטיל על כל אחד מהחברים באופן אישי חלק מהנזק שנגרם. השופט הסביר ש"חברי הקיבוץ, הם אלה אשר באסיפת החברים, בהחלטותיהם, הביאו לסיכול שלא כדין" את ההסכם עם הצד השלישי ולהפרה של ההסכם עימו, וכן "לגרם הנזק".
לפי דיני החברות, במקרים בהם בעלי המניות נוטלים חלק בהחלטה מתוך שזה רצונם, הם "נהפכים", לנושאי משרה לכל דבר, וחלים עליהם "החובות והאחריות החלות על דירקטורים", ולא רק חובת תום הלב. לדעת הפרקליטים, לא מן הנמנע שבית משפט יאמץ טענה לפיה יש לבחון את החלטות החברים באגודה באותו אופן בו בוחנים את החלטות המנהלים, ובמקרה של פגיעה באיזו מהחובות – להשית על חברי האגודה אותה אחריות שהיה משית עליהם אילו היו פועלים באותו אופן כחברי הנהלה. שורה אחרונה: גם בעניינים המובאים להכרעת האסיפה, על ההנהלה לנהוג כאילו אין החלטת אסיפה לאחריה, ועל חברי הקיבוץ החובה לשקול את ההצעות שהובאו בידי ההנהלה לאסיפה, ולבחון אותה אותה בכובד ראש, באחריות ובתום לב. הנושא "רחב מני ים ושפע היבטים לו", מסכמים בזהירות הפרקליטים את משנתם.
