יבול שיא
הרפת והחלב
1024px Tipuana tipu kedumim 3

מכנף נאה 

3 דק' קריאה

שיתוף:

כל המושב נצבע בצהוב אם תתקרבו קרוב קרוב, יש להם גם ריח מאוד אופייני. זה ריח שונה מכל הריחות האחרים של העונה. משהו קצת חריף. בשבילי, הריח הזה מסמל את הקיץ 

יש לנו במושב כמה עצים ענקיים מסוג מכנף נאה. כל החיים חשבתי שאלה עצי אזדרכת ענקיים. המכנף הנאה פורח בצהוב בחודש יוני ואז כל הקיץ, מיליוני הפרחים נושרים לאדמה וצובעים אותה, גם אם זה רק לתקופה הזאת, בצהוב בוהק כמו השמש. כל המושב נצבע בצהוב אם תתקרבו קרוב קרוב, יש להם גם ריח מאוד אופייני. זה ריח שונה מכל הריחות האחרים של העונה. משהו קצת חריף. בשבילי, הריח הזה מסמל את הקיץ. כך אני יודעת שהגיע הזמן למשחק הכי גדול של השנה.  

אני ויואל, אחי הקטן, רוכבים באופניים מרחוב לרחוב, מפנייה לפנייה, חסרי דאגות. אין כמעט מכוניות בשעות האלה של הבוקר. אנחנו מתגודדים בחצר הקדמית של משפחת לוי. יעל היא החברה הכי טובה שלי. מיכאל הוא אחיה הקטן של יעל ואנחנו אוהבות לרטון ביחד על הבלבול שיוצרים השמות שלהם. יעל גדולה ממני בשנתיים, אבל זה לא באמת מפריעה לנו. יואל גדול ממיכאל בחודשים ספורים וזה דווקא מאוד מפריע להם.  

הענף שאני אוהבת 

יש להם בחצר האחורית מכנף נאה – הענק והזקן. הוא כל כך מפותל ומסובב, שכל ארבעתנו, הילדים, מטפסים עליו והוא בכלל לא מרגיש את זה. לכל אחד יש את הענף שהוא הכי אוהב. יעל הכי גבוהה, כי היא הכי גבוהה, יואל ומיכאל רבים על הענף המצחיק, שיש לו בליטה שאפשר לשבת עליה. אני אוהבת את הענפים העבים, אני שוכבת על הגב ועוצמת עיניים. אני שומרת על שיווי משקל ואף פעם לא נופלת. 

כשנמאס לנו לטפס ולהתחבא בין הענפים, אנחנו קופצים בדילוגים חזרה לאדמה ומשחקים בפיטר פן. אני על תקן וונדי רוב הפעמים. יעל הגדולה היא הפיטר פן של כולנו, והקטנים, יואל ומיכאל הם ג'ון ומייקל. אם יכולנו – היינו קוראות להם לעד – ג'ון ומייקל. זה הרבה יותר פשוט. 

אני תמיד יושבת מתחת לעץ, "מבשלת" מרק בכאילו בסיר נירוסטה גדול וישן, מלא חבטות וכף גדולה שאמא נתנה לי. המרק עשוי ממים מצינור הגינה ומכל הפרחים הצהובים שאני מצליחה לאסוף. בלי לכלוכים ובלי אבק. כמו שיעל אוהבת. 

יעל, בתור פיטר פן, מובילה את הקטנים סביב כל החצר והבית בסיבובים ענקיים. שוב ושוב בריצה ודילוגים. הם גם נהגו לצעוק ולהשתולל עד שהשכנים העירו לנו ש"אנחנו עושים רעש". אז הם הפסיקו עם הצעקות אבל ההשתוללויות ממשיכות וזה כיף גדול. כשהם נופלים, עייפים, מתחת לעץ, על שטיח צהוב של פרחים, אני מגישה לכל אחד "מרק" חמים וטעים ואנחנו נרדמים בשמש. 

"מרק" הפרחים 

לפעמים, מצטרפת אלינו מילקי, הכלבה של יעל. כשהיא מצטרפת למשחקים שלנו, אנחנו קושרים לצווארה צעיף ישן וקוראים לה "נאני" (והיא לא מבינה מה אנחנו רוצים ממנה), אבל אנחנו מתעקשים להיות נאמנים למקור – נאני היא הכלבה של וונדי והאחים שלה. אף פעם לא קשרנו אותה לעץ כמו בסרט, אבל כן דרשנו ממנה להיות קרובה אלי ולא להתרחק ולרוץ אחרי האחרים. אני אוהבת לחבק אותה וללטף אותה ולפנק אותה. היא עוזרת לי לחמם את "המרק" ולחפש כל מיני אוצרות בגינה. פעם מצאנו אסימון ופעם אחרת בורג ישן. כל האוצרות מוחבאים בתיבה מתחת לעץ. 

פעם אחת, מילקי החליטה לרדוף אחרי האחרים בשלב ההשתוללות והריצה. היא רצה אחרי יואל, והוא נבהל ורץ יותר מהר ויותר מהר והסתכל אחורה, לראות אם היא משיגה אותו, ואז הוא נפל והתגלגל. זה היה מאוד לא נעים. הוא שבר את היד ושוב לא יכול היה לשחק איתנו בהשתוללויות. הוא גם לא יכול היה לטפס על העץ ורק ישב איתי וחיכה לאחרים.  

מילקי רצתה שאני אספר ליואל על תיבת האוצרות, אבל זה הסוד שלי. אני לא משתפת עם אף אחד.  

אני יודעת שקופסת האוצרות הקטנה היתה סוד רק שלי. סוד שהפך את המשחק לשלי.  

לפעמים, אבל רק לפעמים, אנחנו מתחלפים בתפקידים. יעל תמיד נשארת פיטר פן, אבל אני הולכת להיות מייקל  עם יואל. ומיכאל נשאר מתחת לעץ המכנף הענקי ו"מבשל" לנו מרק מפרחים. מיכאל לא אוהב את ההחלפות האלה, אבל גם לי לפעמים נמאס לשבת מתחת לעץ. אני רוצה לרוץ ולהשתולל עם שלושתם וחוקי המשחק מחייבים שמישהו יישב מתחת לעץ. ומכיוון שמיכאל הוא הכי קטן, אנחנו מצליחים לשכנע אותו יותר בקלות. ה"מרק" שלו תמיד מלא בעלים ולכלוכים. לא משנה כמה אנחנו מעירים לו. אבל אנחנו סולחים לו, כי כשיורד הערב, וכולנו נשכבים מתחת לעץ, מיכאל מספר לנו סיפורים מדהימים. פי אלף יותר טובים מאלה של אמא. 

אנחנו משחקים מאור ראשון ועד שאיננו יכולים לזהות אחד את השני בחשכה. ואז המשחק מפסיק וימשיך מחר בדיוק באותה הנקודה. אנחנו אפילו זוכרים מי עמד איפה ומי אמר מה. הריצות סביב הבית ממשיכות באותו הקצב, "מרק" הפרחים שלי טעים כתמיד, קופסת האוצרות מרוויחה עוד בורג ואפילו מילקי מקבלת את החלק השלה במשחק. אנחנו לא מוותרים לאף אחד. כל אחד חשוב וכל אחד נחשב.  

אחרי שהשמש שוקעת, אנחנו מתכנסים בתוך הבית של יעל ומיכאל. אבא שלהם מכין את החביתות הכי טעימות. אבא שלנו היה בא לקחת אותנו רק כשהיה כבר ממש חושך. כמעט תמיד ברגל, למרות שזה לא קרוב. באופניים שלנו תמיד היו מחזירי אור ואין באמת מכוניות בשעות האלה על הכביש. כולם בבתים שלהם. אוכלים ארוחת ערב והולכים לישון.  

יש פנסים ברחוב, אבל מי שבאמת מכוון לנו את הדרך הם הפרחים הצהובים  שיוצרים שביל צהוב מבית לבית. אף אחד לא מטאטא את הפרחים, אין מספיק מכוניות במושב שיעיפו אותם לכל עבר. הפרחים נשארים על הקרקע, צהובים כמו השמש. מעלים ריחות של אביב באוויר.   

* הכותבת הינה בת של חקלאים מכפר בן נון. הסיפור הוא דמיוני ואין לו כל קשר למציאות 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"לנוער תפקיד מכריע בבניה ובשיקום של הקהילות," אומר יואל זילברמן, מנכ"ל ארגון "השומר החדש", בהתייחסו לקהילות הנגב המערבי והצפון * לשם כך הוחלט ב"השומר החדש" על איגום כל המשאבים בתנועה, תחת הנהגת "התנועה החדשה", כולל
9 דק' קריאה
יוליה ושאול בן-הר ממושב יתד, זוג מוזיקאים שעלו לארץ ממולדובה, מנגנים במבחר כלי מוזיקה ומאמינים שהמוזיקה שלהם מהווה שליחות חשובה בחייהם * המוזיקה הגיעה כנחמה ללב הקהל, במיוחד בימי המלחמה המורכבים וכעת פועלים בני הזוג להגשמת חלומו של שאול: הקמת "שדה מוסיקה" באשכול – מרכז חקלאי-חוויתי-תיירותי, מקום קבע לקיום פסטיבלים, חגיגות ועוד  *תמונה
9 דק' קריאה
הישוב הקהילתי מצפה אילן אשר במועצה האזורית מנשה, חגג בחודש שעבר 20 שנה להיווסדו באירוע מרגש!   לכבוד האירוע סיפרה מנהלת הקהילה לירז לוי על הישוב: "מצפה אילן הוא יותר מיישוב, הוא נקודה ביטחונית משמעותית באזור. במהלך שני העשורים האחרונים הפך מצפה אילן לבית חם לקהילה של חסד, התנדבות ונתינה. מהקמת מכינת בית אסף (מכינה קדם
< 1 דק' קריאה
הסולידריות, האיכפתיות, אהבת החיים ואהבת האדם – הם שייחדו כל אחת ואחד מבנות ובני המועצה האזורית דרום השרון שאיבדנו מאז השבת השחורה של השבעה באוקטובר ולאורך המלחמה. בטקס הזיכרון שהתקיים לרגל יום האבל הלאומי למלחמת חרבות ברזל, התייחדנו עם זכר בני ובנות
< 1 דק' קריאה
*תמונה ראשית: שלומית שיחור רייכמן בטקס זיכרון לחללי ה-7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" בטקס זיכרון מרגש ומאחד צוות עובדות ועובדי המועצה האזורית עמק יזרעאל ציינו ביום חמישי שעבר שנתיים לאסון ה-7 באוקטובר ולמלחמת 'חרבות ברזל'. בטקס הוקראו שמות כל בני ובנות
< 1 דק' קריאה
לאחר שהיה סגור במשך שנתיים לרחצה ולמבקרים, חוף זיקים נפתח ביום שלישי באופן רשמי *תמונה ראשית: חוף זיקים המחודש. צילום: מנהלת תקומה  בשנה האחרונה פעלה המועצה האזורית חוף אשקלון יחד עם מנהלת תקומה, משרדי הפנים והתיירות, לשדרוג ולבנייתו מחדש של חוף זיקים שנהרס באירועי השבעה באוקטובר, ובו נרצחו 18 אנשים מתוכם 3 תושבי תושבי המועצה. החוף שודרג מחדש בעלות של כ-20 מלש״ח מתוכם כ-6.5 מיליון ש"ח ממנהלת תקומה.  טקס פתיחה רשמי התקיים ביום שלישי השבוע בשעה 15:00 במעמד השותפים להקמת החוף, תושבי המועצה והאזור. החוף יהיה פתוח החל מהשעה 07:00 עד השעה 18:00, ושירותי הצלה החל מהשעה 9:00. בחוף תותר גלישה אך לא תותר בשלב זה פעילות ספורט ימי וצלילה באזור.   ראש המועצה האזורית חוף אשקלון, איתמר רביבו: "לאחר המתנה ארוכה חוף זיקים המיוחד והיפה ייפתח לרחצה ולמבקרים. לצד פתיחת החוף, אנו נזכור וננציח את נרצחי חוף זיקים ולא נשכח את 18 הנרצחים בחוף. אני מבקש להודות למנהלת תקומה, למשרד הפנים ולמשרד התיירות על תרומתם והשקעתם בחוף ובהקמתו מחדש ומזמין את כולם לבוא ולהנות מהחוף המשודרג." 
< 1 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן