שלמה בלום1*, טטיאנה רוזנטל1, רועי לפיד2, תומר ניסימיאן2, נתן סטון3, דויד ווגנר3
1 המעבדה לבקטריולוגיה, המכון הווטרינרי ע"ש קמרון
2 רשות הטבע והגנים
3 מכון הפתוגן והמיקרוביום, אוניברסיטת צפון אריזונה
עכברת (לפטוספירוזיס) היא מחלה זיהומית וזואונוטית בעלת תפוצה עולמית, הנגרמת על ידי מינים פתוגניים של חיידקיLeptospira (לפטוספירה). המחלה פוגעת במגוון בעלי חיים, לרבות בקר, כלבים, חזירים, סוסים ועוד. בקר נחשב לאחד המינים הרגישים ביותר להדבקה, בעוד שצאן נחשב עמיד יחסית.
לחיידקי לפטוספירה כיום כשבעה מינים פתוגניים עיקריים של חיידקי לפטוספירה הגורמים לתחלואה בבעלי חיים, כאשר כל מין עשוי לכלול מגוון גנוטיפים. לצד הסיווג הגנטי, קיימים כ-300 סרוברים המאוגדים בכ-30 קבוצות סרולוגיות. חלוקה זו מבוססת על מבנה אנטיגני ואינה חופפת בהכרח לסיווג הגנטי.
חלק מהסרוברים פיתחו התאמה למאכסנים ייעודיים. באותם מקרים, המחלה נוטה להופיע בצורה תת-קלינית או קלה, ותיתכן נשאות כרונית, בעיקר בכליות, עם הפרשה לסירוגין דרך השתן, ולעיתים גם במערכת הרבייה, שם הנשאות עשויה לפגוע בפוריות. הסרובר המותאם לבקר הוא סרובר הרדג'ו(Hardjo) מקבוצת סז'רו (Sejroe). לעומת זאת, הדבקה בסרוברים שאינם מותאמים, כגון סרובר פומונה (Pomona) בבקר, נוטה לגרום למחלה קלינית, בעיקר בפרטים נאיביים ולא מחוסנים. למחלה מנעד רחב של סימנים קליניים אפשריים: חום, דימומים, צהבת, שתן דמי, אנמיה, רביצה, ירידה חדה בתנובת חלב ועלייה בסת"ס בכלל הרבעים (אגלקטיה), גלי הפלות ותמותה. לעיתים מופיעים רק חלק מהסימנים ובדרגות חומרה שונות.
סרובר פומונה בודד לראשונה בשנות ה-30 של המאה הקודמת ממקרי תחלואה הומנית ברפתנים קרוב לעיר פומונה שבאוסטרליה. סרובר זה זוהה לראשונה בישראל בבקר בשנת 2002, ואובחן שוב בשנים 2009 ו-2011 בהתפרצויות משמעותיות. עם השנים הפך סרובר פומונה לאנדמי בישראל ולגורם הדומיננטי ללפטוספירוזיס בבקר ובבעלי חיים נוספים. לשיאו הגיע בהתפרצות הנרחבת ברמת הגולן בשנת 2018, במקביל להתפרצות מתוקשרת בבני אדם באותו אזור. בשנים האחרונות חלה ירידה במספר הממצאים החיוביים במעבדה, ייתכן בזכות חיסון נרחב, אך המחלה עדיין מאובחנת ברפתות ועדרי בקר לבשר.
במהלך העשור האחרון מופעלת בישראל תוכנית ארצית לניטור מחלות בחיות בר. מחלת העכברת מנוטרת באופן מוגבר החל מ-2018, במיוחד לאור מקרי התחלואה שזוהו באדם ובבקר. במסגרת תוכנית זו נבדקו מעל 3,400 דגימות נסיוב וכ-400 דגימות כליה. חזירי הבר נמצאו כנשאים העיקריים, עם עלייה בשיעור הימצאות סרולוגית מ-20% בשנות הניטור הראשונות ל-43% בשנת 2024. כ-85% מההגבות הסרולוגיות היו לסרובר פומונה.
מרבית הנתונים האפידמיולוגיים מבוססים על בדיקות סרולוגיות במסגרת אבחון, סקרים יזומים וניטור. עם זאת, בדיקות אלה מספקות תמונה חלקית בלבד ואינן מאפשרות קישור לזן או למקור. לצורך הבנת דינמיקת ההדבקה נדרש שימוש בשיטות מולקולריות המאפשרות לאשש את נוכחות החיידק ולאפיין את גנוטיפ הזן.
במחקר זה אפיינו את הגנוטיפ של חיידקי לפטוספירה באמצעות ריצוף דנ"א של גנים נבחרים, ישירות מדגימות חיוביות ב-PCR. נמצא כי גנוטיפ יחיד, 52ST, מהווה את הגנוטיפ הנפוץ הן בבקר והן בחיות בר, בעיקר חזירי בר ברחבי הארץ לאורך כל שנות הניטור. מדגם מייצג של הדגימות עבר ריצוף דנ"א מורחב של 42 גנים (סה"כ כ-10,000 זוגות בסיסים), ולא נמצא שוני גנטי ביניהן. תוצאה זו מצביעה על כך שאכן מדובר בזן (clone, strain) יחיד שלLeptospira interrogans serovar Pomona אשר השתקע בישראל, ככל הנראה לאחר אירוע חדירה יחיד או מספר אירועים ממקור זהה.
יתרה מכך, אותו זן זוהה גם בדגימות מהתפרצות בבקר בשנת 2011, אחד מהאירועים המתועדים המוקדמים ביותר בישראל של סרובר פומונה, מה שמחזק את ההשערה כי אכן מדובר בזן אחד שחדר, התפשט והתבסס בישראל.
