*תמונה ראשית: מאיר יפרח, מזכיר ארגון מגדלי ירקות
כל יום אני נדהם מחדש מהרעיונות ההזויים של המשרד. הבעיה היא לא שינוי שם כזה או אחר, הבעיה היא מה עושים עם משרד שאיבד את דרכו כבר לא מעט שנים.
כל שר שמגיע למשרד, בדרך כלל כברירת מחדל או כקרש קפיצה להזדמנויות אחרות, מעלה רעיונות ועושה אי אלו ניסיונות, כאילו ימציא את המשרד מחדש. די מהר ברור לו שדבר לא יעזור, כי לפי התייחסות האוצר והכנסת זהו משרד מיותר, שאיבד את חשיבותו ונשכחו מטרותיו החיוניות: ביטחון המזון, שמירת הקרקעות וההתיישבות על הגדר. בנוסף לכול, קהל החקלאים הקטן לא מספיק מעניין את הפוליטיקאים מבחינה כוח הבחירה בהם ובמפלגותיהם.
ראו את המחיר ששילמה ההתיישבות בעוטף עזה, מעל 200 נרצחים חקלאים ותושבי העוטף, ורבים הוגלו מבתיהם. ראו את המחיר שמשלמים החקלאים בצפון, שפונו מבתיהם ואינם יכולים לעבד את המטעים ולטפל בלולים.
אבל המשרד כמנהגו נוהג, כאילו לא היה השבעה באוקטובר. האם הוספת ביטחון המזון לשם המשרד תביא איזה שינוי? בדברים החשובים לא חל שינוי, והעדר שינוי משמעו החמרה. המים לא הוזלו למרות ההבטחות. אי היציבות לגבי עובדים זרים נמשכת, ולא חל שינוי בעלויות של החקלאי בהעסקתם. השוק הסיטוני לא הוקם, והרשתות חוגגות. השקעות לדור צעיר וחידוש משקים – אין. למכון וולקני מצמצמים תקציבים, והמחקר והפיתוח בסכנה. על השירותים להגנת הצומח מאיימים כל הזמן בחיסול, כי הם מפריעים ליבוא.
אז מה למעשה נשאר במשרד. הטיפול במים עבר לרשות המים. מינהל מקרקעי ישראל כבר לא במשרד. את התכנון לקחו למשרד הנגב והגליל. מה נשאר? כ-1,800 עובדים במשרד החקלאות, שעוד מעט יהיה מספרם כמספר החקלאים בישראל.
נותרה האחריות על הכלבים ובעלי החיים. כן, גם השאירו במשרד את פיצויי המלחמה, שניתנו במשורה ועמדו בהם על כל פסיק ופסיק, כדי לעשות הכול שהחקלאים לא יפוצו. כל זאת שעה שהחקלאים עושים מאמץ גדול, תוך סיכון חייהם, לייצר ולספק את מלוא התוצרת החקלאית לשווקים, יום יום, 365 יום בשנה.
את ענף השום חיסלו. הפכו את המשרד ליבואן של ירקות, יבוא שבו למעשה נכשלו, מהעגבנייה ועד האננס. הטירוף לחסל את החקלאות הוא בבחינת פשע לאומי, ורק על זה לבד צריך להקים ועדת חקירה. מבן אליהו, שונא החקלאים, ועד פורר המפורר הלאומי, שניסו במשרד פעולות הזויות, ללא הבנת ההשלכות, העיקר להעשיר את בעלי ההון ואת החקלאים הטורקים. שניהם כבר לא במשרד החקלאות, אבל הנזקים נעשו.
משרד החקלאות מעל בתפקידו, והתוצאה ברורה, המשרד לבסוף ייעלם.
כבוד שר החקלאות, אבי דיכטר, מפאת כבודך אהיה עדין בהערותיי לגבי התנהלות המשרד ומעמד משרד החקלאות בתקופתך. היחס של משרדי החקלאות והאוצר הוא התנהלות מבישה. החקלאות מרוסקת. אבל מה שהביא אותך לרגע אחד מבייש "לוחמני" הוא תלונות של מגדל בטטות שהינו חבר מרכז שולי, שאת חובותיו למועצה הצמחים אף אינו משלם, אך טענותיו כחול הים. התניית תקציב המדינה במגדל בטטות, שעה שכל החקלאות במשבר, זו בושה, וצר לי עליך, כי ציפינו ממך להרבה יותר. חבל שאדם במעמדך נופל לבורות שלא מתאימים לאישיותו, כי לפחות מאז כניסתך למשרד, האווירה כלפי החקלאים השתנתה. אבל השינוי הוא רק בחביבות ובמלים של הערכה, לא במעשים, לא בתקציבים, לא בתיקוני עוולות. הנעימות שלך לא יכולה להתנגח במשרד האוצר, שהורס כל חלקה חקלאית טובה. יכולת לרשום על שמך שינויים משמעותיים בחקלאות, אבל השינוי היחיד יהיה כנראה רק החלפת השם של המשרד.
תקופת השירות כשר חקלאות קצרה, לכן חשוב להתייעץ עם הגופים החקלאיים על מנת לקבוע ולטפל בצרכים האמיתיים של החקלאות, לטובת חקלאי ישראל ומדינת ישראל, מדינה שבימים אלה נלחמת על תדמיתה, עתידה ומעמדה הבין לאומי, בימים של מלחמה בכל החזיתות.
