תפקידה של קבוצת "המעוררים" הוא לתת יד עם אנרגיה וחיוך במקום הנדרש על פי החזון של דמוקרטיה השתתפותית. בכך אנו יוצאים לדרך הקשה עם אבנים, טרשים וקוצים ומנסים לפלס במעלה המשעול
ביטחון
ב-7.10.23 כשלה התפיסה הביטחונית של מדינת ישראל. הגדר גרמה לתחושת ביטחון כוזבת. האמצעים הטכנולוגיים אבדו במהרה ומערכת שלמה קרסה כלא הייתה. לפיכך, יש לשנות את תפיסת המרחב הביטחוני בגבולות המדינה המוקפת היום גורמים וכוחות המבקשים להשמידנו. תפיסת הביטחון החדשה מאפשרת להתחדשות בצה"ל כדוגמת הקמת הגנה מרחבית מחדש ושימוש באמצעים חדשים כתחליף לסיורי גדר שגרתיים.
התיישבות
בכל מקום שנתיישב ונפעל לפיתוחו, נאחוז בנשק ונצפה על המרחב נשיג את הידיעה ותחושת הביטחון. הצבא תמיד ידע להתארגן בהתאם לשמו – צבא ההגנה לישראל. זה היה לפני מאה שנה, 75 שנה, ולפני 50 שנה. היום זה נדרש במיוחד בגבול המזרחי שהוא הפרוץ ביותר (אחיזה בבית הערבה הישנה, היאחזות אלישע על יד יריחו, בקעת הורקינה וחמם אלמליח). גם בנגב נדרש חוק וממשל, לפיכך מקימים חמישה יישובים חדשים במבואות ערד, מתוכם קיבוץ חדש שיעלה על הקרקע עד סוף 2025. רק לאחרונה ביוזמת הנהגת התנועה חזרו להכיר בתק"צ כתנועה המייסדת קיבוצים ובנוסף מדריכה אותם.
הקמת הקיבוץ בהר דוב (ברית בין הביתרים) בגבול לבנון עומדת על הפרק עם בוגרי השומר הצעיר, הכול הכול על אדמות המדינה ללא הזזת אזרח אחד ממקומו.
ההתארגנות ההתיישבותית-ביטחונית החדשה תקיף הקמת חוות חקלאיות ונקודות אחיזה בשטח על ידי מתנדבי שנת שירות, מכינות, נח"ל, משפחות ורווקים המוכנים לחדש את פני הפריפריה בהתאם לחזון שלנו.
נח"ל
שנים עסקו בייעוד של הנח"ל ורבים קראו לפרקו. במהלך מחושב בשנת 1995 הסבנו את משימת ההתיישבות (היאחזויות) לחינוך ובכך תנועות הנוער והארגונים השונים הצילו את מערכת החינוך הלא פורמלי בכל רחבי הארץ. עכשיו יש לחזור לדגם של התיישבות בקרב קיבוצי ויישובי הגדר, לחזקם תוך מציאת המינון הנכון שלא לזנוח את החינוך.
מתוך מספר מועט של נחלאים הבאים מהתנועה עלינו בעתיד להכפיל ולשלש את המתגייסים כמו לשריון, לגבעתי, לגולני ועוד. הדור הצעיר חייב להשתלב בקיבוצים, גם בחקלאות (יש כ-8,000 חקלאים בלבד בארץ).
בפגישות עם גורמי המדינה, מתקיימים ויכוחים על הציפיות והאפשרויות השונות בתקופה שמגמר י"ב ועד השחרור מהצבא. לדוגמה: מספר היוצאים לשנת שירות, למכינות, לישיבות ההסדר, האפשרות לשאת נשק, תפקוד הגדנ"ע לקראת השירות הצבאי ועוד.
לצערי הרב בעבר היינו בין מקבלי ההחלטות, היום אנחנו צריכים להיפגש ולהסביר את העבר, ההווה והעתיד. אנו מרבים להזכיר את מורשת הפלמ"ח שהקימה את הנח"ל, שידעה לשלב בין הדברים. זאת "קריעת תחת" כי אנשים באים מעולמות שונים לחלוטין.
תיקוני גבול
כל מלחמה מסתיימת במשא ומתן ובהסכמות על תיקוני גבול. לא יצאנו לכבוש שטחים אך לעולם לא נחזור למצב הקודם. תיקוני הגבול הנדרשים הם ברצועת עזה (נתיב העשרה), בלבנון (שלומי, מטולה, ברעם, מלכיה, מנרה, משגב עם, רג'ר), סוריה (אזור החיץ). על התנועה הקיבוצית להיות חלק מהמשא ומתן יחד עם ראשי המועצות והממשל הקיים. עלינו להשפיע ולחזק את המגמה.
רב שיח
החתירה שלנו למדינה יהודית, ציונית, דמוקרטית ליברלית ובעלת גבולות בטוחים חייבת לעמוד במבחן גם עם המחנה שממול. עלינו להיפגש עמם בכל רמות הגיל והעניין. עם בני המכינות, הישיבות, תושבי יהודה ושומרון. הקיבוץ הדתי יכול להיות כאן זרוע סיוע והובלה למפגשים.
אנו מחוברים עמם חזק באמונה על חזון המדינה. נתיבי הליכות של חברי הקיבוץ הדתי יכולים ללכד עמנו חלקים גדולים מהעם היהודי.
אני פוחד שחילוקי הדעות והשיסוי הקוטבי בחברה הישראלית יביאו לרצח הפוליטי הבא. שמעתי כבר אנשים מהשמאל ומהימין המאותתים על אחיזה בנשק – היזהרו! "המעוררים" מרבים לפעול כדי למנוע את הרצח הבא.
מתנדבים
התק"צ פועלת נפלא בתחום הזה לצד עשרות עמותות וגורמים שונים. אנו פעלנו עד כה בתחום הביטחוני – כיתות כוננות, נשק, ציוד אישי, לוחמים מקצועיים בתחום הפעלת ציוד כבד וטיפול נפשי.
השבת החטופים והחטופות
העידוד למשפחות החטופים מתעצם מיום ליום ונעשה נכון אך ברגע שזה מתחיל – ביבי כן או ביבי לא אנו הולכים לאיבוד ומסתכנים במעשי קונדס (זיקוקים).
פיטורי ראש השב"כ והיועצת המשפטית לממשלה הם קו אדום, אבל אסור להתבלבל, יש כאלו הרואים בהתיישבות בהר דוב, מבואות ערד ובגבול המזרחי על הירדן גם קו אדום.
לעיתים "המעוררים" נמצאים במרכז הסערה בין הימין לשמאל – קשה לצאת מזה צח כשלג. כל מוצ"ש, כל השתתפות בכיכר החטופים באוהל של התנועה מחזקים את הסיכוי להשבתם הביתה.
ושבו בנים לגבולם
