"הארת שוליים", תערוכה חדשה לעמית רונן בת לוחמי הגטאות מעצימה את השבריריות
עמית רונן (66) נולדה בלוחמי הגטאות לאביה, זלמן אקרמן, שהיה משורדי גטו ורשה וממקימי הקיבוץ, דמות דומיננטית שסיפור חייו השפיע על יצירתה. "אבי היה בן 17 בתום המלחמה ולישראל הגיע יחד עם מאה ילדים נוספים שניצלו", מספרת עמית. "הוא הקדיש את חייו ליצירתיות". כשהייתה כבת שלוש עברה המשפחה בעקבות עבודת האב שהקדיש חייו לעבודה עם נוער ובפרט עם נוער שוליים בכפר הנוער בן שמן, עבד בפנימיית הנוער הדסה ובבית ספר ברמלה.
על אף שאביה לא סיפר לה את קורותיו בתקופת השואה, שמעה והשלימה עמית מסיפוריהם של אחרים עליו והשפעתם נוגעת ביצירותיה: "לא רואים בהם שואה, רואים דמויות שיוצאות מהשוליים של החיים, מהשוליים של אריג הבד, דמויות שמקבלות בזכות המכחול את הכוח להתמודד עם הסופה".
עמית סיימה בית ספר ויצו צרפת והמשיכה לבצלאל, משם המשיכה כמורה לפיסול במדרשה לאומנות. בשנת 1993 לקתה בתסמונת התשישות הכרונית (CFS), עזבה את עולם האמנות והתכנסה בביתה. המחלה הובילה אותה להמיר את הפיסול בציור, כך בילתה את רוב היום במיטה, גידלה ארבעה ילדים וכשיכלה, ציירה בסטודיו הביתי.
הציור, היא מספרת, עזר לה להתמודד. "ציירתי את מה שלא יכולתי לעשות, לא יכולתי לצאת החוצה, אז ציירתי נופים רחוקים. ציירתי בגדים תלויים על קולבים שמתעופפים בנוף. הבגדים, הדבר הכי קרוב לגוף, הלכו לטייל במקומי. אני מציירת ונותנת כוח לאנשים שעשויים רק מחוטים".
מצבה השברירי וגם סיפורו של אביה, הובילו אותה לעיסוק בגדילי בד, פרטים שוליים, שבציוריה נעים בין השבריריות לעצמה. "המוטו שלי בחיים- אם אבא עבר את מה שעבר אני יכולה לעבור את הכול. זה הקשר עם אבא וזו דרכי להזדהות איתו".
אוצרות התערוכה, ד"ר נירה טסלר, כתבה: "התערוכה כוללת ציורי שמן על קנבס, בממדים שונים. המכנה המשותף לכולם, הוא העיסוק בגדילים (פרנזים) – דימוי קישוטי, שמקומו בשולי האריג ונתפס, לעתים, כחסר ערך ואף מיותר. השוליות לכאורה, הופכת בעבודותיה לבעלת חיים משל עצמה – מלאת חיוניות ומשמעות".
עמית רונן / הארת שוליים
בית האמנים רח' גבעתי 17 ראשון לציון
התערוכה תנעל בשבת 26.6
תגובה אחת
רונן היתה ראש המגמה לפיסול!