ניטור הביומסה והתכולות של הצומח במרעה בצפון הארץ, והשפעתן על פוריות הבקר

רחלי גבריאלי¹; גל פלג-אריאל¹

¹תחום בקר לבשר, שה"מ

[email protected]

דוח מחקר לתוכנית מס' 870-6658-18 שבוצעה במימון קרן שה"מ וקרן המחקרים של מועצת החלב

תקציר

עדרי הבקר לבשר הם ענף חקלאי המבוסס על שימוש במרעה הטבעי. פרות האם נמצאות במהלך כל חייהן במרעה, מתעברות מפרים באופן טבעי, ממליטות ומיניקות את העגלים עד גמילה בגיל ממוצע של כחצי שנה. מספר חודשים לאחר מכן הפרות ממליטות שוב, וחוזר חלילה, עד שהן יוצאות מהמערכת בשל תמותה או שיקולי המגדל, שהעיקרי שבהם הוא כשל של הפרה באחד ממדדי הפוריות: התעברות או המלטה. בשל מהותו האקסטנסיבית של הענף והיעדר טכנולוגיות אוטומטיות לניטור רציף בזמן אמת של מדדי בריאות ופיזיולוגיה של הפרות, לא ברור הקשר בין הסיבות לייצור ולפוריות של הפרות לבין התוצאות. אלו, בשילוב היעדר מידע על מצב הביומסה והרכב המינים בצמחיית המרעה, יוצרים פערי ידע כמותי ואיכותי לגבי יחסי הגומלין בין הבקר הרועה לבין צמחיית המרעה הטבעי. ידוע שלרעיית הבקר ולצומח המרעה יש השפעות הדדיות חיוביות ושליליות, אך אלו שנויות במחלוקת, והגורמים המשליכים עליהן לא כומתו בעבר. בעבודה זו הוצע לבדוק את השפעת גורמי כר המרעה – ביומסה, תכולות חנקן, מינרלים וצומח, על מדדי הפוריות בקרב פרות אם בעדרי בקר לבשר במרעה טבעי בצפון הארץ. הצמחייה נדגמה במהלך תקופת הצימוח לחישוב ביומסה ותכולות הצומח, ונבדק הקשר בין גורמי צומח אלו לבין התעברות, הפלות והמלטה בפרות. תוצאות המחקר שופכות אור על גורמי הצומח, שמשפיעים על מצבן הפיזיולוגי של הפרות הרועות ויאפשר להתאים ממשק תוספות מזון ומינרלים מיטבי במשך השנה, בהתאם לסטטוס הפוריות העונתי של הפרות ולמחסורים או לעודפים עונתיים מקבילים בצומח המרעה.

מבוא ותיאור הבעיה

עדרי בקר לבשר הם ענף חקלאי המתבסס על תשומות טבעיות בשטחים הפתוחים, ובכך נודעת חשיבותו הגדולה כספק שירותים למערכות אקולוגיות, בנוסף להיותו ענף חקלאי בעל תרומה כלכלית. במערכת גידול כזו הרבעת הנקבות מתבצעת באופן טבעי על ידי זכרים המהווים חלק מהעדר. מסיבה זו מועד תחילת ההיריון אינו ידוע למגדל, וכך גם מועד ההמלטה הצפוי ואירועים המתרחשים במהלך ההיריון, כמו הפלה, אשר לעתים רחוקות גלויים לעין. במקרה של הפסקת היריון (הפלה) נודעת חשיבות מכרעת לניטור גורם ההפלה סמוך ככל שניתן להתרחשותה. ככל שהבדיקה רחוקה ממועד ההתרחשות, נעלמים הגורמים בדם המעידים על סיבת ההפלה. בשנים האחרונות מסתמנת עלייה משמעותית בשיעור ההפלות בכל הארץ, עם שונות גדולה בין העדרים (בין 5% בעדרים שלא נפגעו כמעט, לבין 17%, ובמקרים בודדים גם ליותר מ- 20%). בהיעדר עדות להתרחשות ההפלה, שיעור ההפלות מחושב כהפרש בין המלטות לבין הריונות (בדיקת היריון על  ידי וטרינר לכל העדר במועד אחד). נתון זה כשלעצמו אינו מדויק תמיד, שכן הוא כולל טעויות אנוש.

אין ברשותנו מידע לגבי מועדי התרחשות ההפלות – השלב במהלך ההיריון או בעונה. היעדר טכנולוגיות לניטור בעלי חיים במרעה יוצר פער זמן משמעותי בין האירועים לבין הגורמים להם, כמו התרחשות הפלות והגורם להן. פרה שלא המליטה בעונה, למרות שנמצאה הרה בבדיקת ההיריון, היא תוצאה של אי-התעברות וטעות בבדיקת ההיריון, של הפלה אחרי בדיקת ההיריון או של המלטה ומות הוולד בסמוך למועד ההמלטה. לכל אחת מאפשרויות אלו מגוון גורמים נוספים, לדוגמה: אי-התעברות יכולה להיגרם כתוצאה מגורמי הזנה, מגורמי פוריות של הפרה, מגורמי פוריות של הפר, מגורמים חברתיים שמנעו מפגש בין פר לפרה ועוד. בעבודה זו נבחן את הגורמים הקשורים למאזן המינרלי בגוף הפרה, למצב המרעה ולביצועי הפוריות.

ההשפעה המזיקה של מחסור במינרלים (כולל תסמינים קליניים או ללא תסמינים כאלה) על ביצועי הפוריות של מעלי הגירה מתוארת בספרות⁴. חשד לחוסר איזון ולמחסור במינרלים עלול להתעורר בעקבות תסמינים שונים, כגון היפומגנזמיה (Grass Tetany), פרווה דהויה וגסה, מעבר איטי מפרוות חורף לפרוות קיץ, ירידה בביצועי פוריות, בעיות עצם וטלפיים, ירידה בתפקוד מערכת החיסון (שלשולים בעגלים צעירים) וירידה בעמידות כנגד טפילים. מכיוון שמקרו-מינרלים חיוניים לשמירה על המאזן המינרלי ודרושים בכמות גדולה יחסית במנת ההזנה של בקר בוגר³ ומשום שדרישות המינרלים עולות בשליש האחרון להיריון וכ-90 יום לאחר ההמלטה, אנו סבורים כי ייתכן שיש קשר בין המחסור במינרלים חיוניים לאירועי הפלה בעדרי בקר במרעה. מכאן עלה הצורך הדחוף לנטר את הגורמים והמועדים, שבהם מתרחשים פחתי ההיריון בעדרי הבקר לבשר במרעה. הבעיה פוגעת בייצור כבר קרוב לשני עשורים, וכל ניסיון לפתור אותה עד כה היה בגדר "ירייה באפלה", בשל היעדר מידע ממוקד על הגורמים, מועדי ההתרחשות והקשרים ביניהם. עדרי בקר לבשר הם מערכת גידול חיות המשק האקסטנסיבית ביותר מבין ענפי החקלאות. מרבית התשומות בענף מבוססות על שטח המרעה הטבעי. הפרות רועות באופן חופשי בשטחים נרחבים. ניהול ממשקי על ידי המגדל מתבטא בחלוקת העדר לקבוצות, בהגשת תוספות מזון בעונת השפל במרעה, בטיפול וטרינרי, בתכנון עונות הרבעות, ובסיוע להמלטות ולגמילת העגלים היונקים. ההרבעה היא טבעית ומבוססת על פרים שנמצאים עם הפרות בעונות המכוונות לשיקולי המגדל. עונת הרבעות נמשכת בין 3 ל- 8 חודשים, ובהתאם לכך, גם עונת המלטות. הפרה ממליטה ומיניקה את העגל במשך כ- 200 ימים. במהלך תקופה זו היא מתעברת, וכך נוצרת חפיפה בין מחזור ייצור אחד (גידול העגל שהמליטה עד גמילתו בגיל ממוצע של 200 יום) ומחזור הייצור העוקב – התעברות והיריון שתוצאתו המקווה היא המלטה נוספת כעבור כ- 160 ימים מגמילת העגל של מחזור הייצור הקודם. במחזורי ייצור ארוכים וחופפים כאלו ניכרים פערי ידע וזמן בין התוצאה לגורם לה. תוצאת ייצור שלילית, כמו לדוגמה פרה שאינה הרה, יכולה לנבוע משלושה גורמים בעלי בסיס פיזיולוגי: פרה לא מחזורית, פרה מחזורית שלא התעברה, פרה שהתעברה והפילה. גורמים אלו יכולים להיגרם מכמה סיבות מורכבות יותר – פיזיולוגיות, התנהגותיות וממשקיות, הקשורות לצומח או לבעלי החיים. בעבודה זו אנו מקווים לצמצם את  פערי הידע הקיימים מהיבט הצומח, כגורם המשפיע על פוריות הבקר. היעדר מידע על תכולות הצומח בעונות השונות מונע ניהול רעייה מושכל בעדר הבקר לבשר. עבודות קודמות שביצענו הצביעו על מחסור פיזיולוגי במגנזיום (תקופתי, בחלק מהעדרים), הנובע כפי הנראה ממאזני מינרלים ונוטריינטים לקויים בתזונת הפרות במרעה. אירועי בריאות הצביעו על מחסור אפשרי ביוד. אחד הגורמים העיקריים המשפיעים על צריכת המינרלים של פרה במרעה הוא יחסי הגומלין בין המינרלים השונים ((Green, 2000; כך לדוגמה, ידוע שאשלגן מפחית ספיגת מגנזיום בכרס הפרה (Martinn-Tereso & Martens, 2014) – אחד המנגנונים לספיגת מגנזיום רגיש לריכוז אשלגן, לכן ריכוז אשלגן גבוה עלול לפגוע בספיגת המגנזיום בכרס. בנוסף, נמצא שעלייה מהירה ברמת החנקן (אמוניה) בכרס פוגעת בספיגת מגנזיום. לכן, מעבר חד ממנה דלת חלבון למנה עתירת חלבון עלולה להוביל להיפומגנזמיה. הופעת תסמינים הקשורים למחסור במגנזיום תוארה במעלי גירה החיים במרעה טבעי, ובעיקר בנקבות בתחילת התחלובה. במצב של מחסור יופיעו תסמינים קליניים ונוירולוגיים, כמו הפרעה בספיגת הסידן, שבעקבותיהם ייפגע ייצור החלב, ומעבר הסידן לרקמות הגוף, כך שתיפגע ההתפתחות התקינה של ההיריון (Martinn-Tereso & Martens, 2014), ירד שיעור ההתעברות ויפחת שיעור ההמלטות, חיוניות הוולדות וגדילתם.

במקביל לחוסר איזון בהזנה המינרלית במרעה, נמצאה תכולה גבוהה של חומצות שומן רב-על-רוויות בחלב של אימהות בקר לבשר במרעה, לעומת חלב פרות רפת, מגזעי הולשטיין וסימנטל (ארגוב-ארגמן, מלכה, 2015). ממצא זה מצביע על השפעה חיובית אפשרית של צומח המרעה על הזנת העגל היונק, אולם עד כה אין מידע לגבי קשר אפשרי למטבוליזם של הפרה במרעה. עלייה בריכוז חומצות שומן ארוכות שרשרת בדם יכולה גם להפריע לספיגת מינרלים שונים, שבהם מגנזיום, אך לא ברור אם ריכוז חומצות אלו בחלב מייצג את ריכוזן בדם. בנוסף, טרם הובהר אם ריכוז גבוה של חומצות שומן רב-על-רוויות הוא תוצאה של פירוק שומן גוף, תוך ירידה במאזן האנרגטי של הפרה, או שמתרחש באמצעות מנגנון אחר של ניתוב שומנים לחלב, שאינו פוגע במצבה הגופני של הפרה.

ממצאים שונים אלו מעידים על הצורך לבצע עבודה שתספק תשובה כמותית ואיכותית לגבי הביומסה ותכולות הצומח במרעה לאורך שלבי הגידול שלו (ציר הזמן השנתי) והקשרו לתזונת הבקר במרעה ולתוצאת הפוריות הנובעת ממנו (התעברות, הפלות, המלטה). מציאת קשר זה תאפשר להתאים ממשק תוספות הזנה שיענה על הצורך בהשלמת החסר בצורה מיטבית על ידי המגדל. 

מרעה

המאפיין העיקרי של המרעה העשבוני הים תיכוני הוא העונתיות המשפיעה על הרכבו הכימי ועל ערכו התזונתי (Henkin et al., 2011). עם תחילת הנביטה מתאפיינת צמחיית המרעה בכ- 95% מים, ובחומר יבש בערכים ממוצעים (עם שונות גבוהה מאוד) של 28% חלבון, 10% שומן וכ- 16% מינרלים. מרכיבי דופן התא מכילים בממוצע 25% ADF, ו- 50% NDF. בסוף עונת הצימוח, כאשר הצמחייה קמלה לאחר הפצת זרעים, תכולת המים יורדת לכ- 9%, החלבון – לכ- 5%, השומן – לכ- 2%, המינרלים – לכ- 12%, ותכולת מרכיבי דופן התא עולה לכ- 50% ADF ול- 75% NDF בערך. עבודות, שבוצעו בתחום הבקר לבשר בשה"מ, הצביעו על שונות גדולה במדדים אלו גם לאורך ציר הזמן השנתי ובין 'כתמים' שונים באותה חלקת מרעה בזמן נתון. המקור לשונות זו יכול לנבוע מהבדלי קרקע, צומח ובעלי חיים. לא קיים מידע על חלקו היחסי של כל אחד מהגורמים הללו או על השתנות מי מהם לאורך ציר הזמן. 

פרה מיניקה במשקל ממוצע של 500 ק"ג נזקקת ל- 10 ק"ג חומר יבש ליום, הכולל כ- 1.2 ק"ג חלבון וכ- 0.3 ק"ג שומן (Nutrient Requirements of Beef Cattle, 7th revised edition: update 2000. The national academic press, USA). משמעות דרישה זו במרעה הים תיכוני היא איסוף כמות מרעית שנעה בין כ- 200 ק"ג צימוח צעיר, המכיל כ- 95% מים, כ- 2.8 ק"ג חלבון וכ- 1 ק"ג שומן (עודף שומן וחלבון יחסית לצורכי הפרה), לבין כ- 10.6 ק"ג צומח קמל עם כ- 6% מים, כ- 0.5 ק"ג חלבון וכ- 0.1 עד 0.2 ק"ג שומן (חוסר שומן וחלבון). מבחינה פיזיולוגית (נפח מערכת העיכול ומחזור הנוזלים) ומבחינת חלוקת הזמן בין רעייה, העלאת גירה ומנוחה, איסוף 200 ק"ג צומח אינו ישים, ולפי תצפיות אף אינו מתקיים. עם זאת, בתקופת הצימוח צורכות הפרות חלבון ואנרגיה בעודף וממלאות מאגרי שומן, כנראה תוך ריכוז מנת המזון הנאכלת והפחתת המשקל הנאכל. הכמות הנצרכת בפועל על ידי הפרה אינה ידועה. משמעות תהליך התבגרות הצומח עבור הפרה הוא ירידת הנעכלות והערך התזונתי, והוא מתרחש במהלך כחמישה חודשים, אשר בסופם נזקקת הפרה לתוספות מזון המוגשות לה במשך כ-6 חודשים בשנה על ידי המגדל. גם בתקופת הגשת התוספות לא קיים מידע לגבי כמות המרעית הנצרכת על ידי הפרה (פרטני או קבוצתי), ולמעשה קיים רק מידע קבוצתי לגבי כמות התוספת המוגשת ונצרכת.

במחקר תלת-שנתי שהתבצע בדרום רמת הגולן (לנדאו וחוב', 2011) נמצא כי הפרשות הפרה הכילו בממוצע בחודש מרס (שיא המרעה הירוק) כ- 2.7% חנקן, 14% אפר ו- 42% NDF, כאשר הפרות ניזונו ממרעית בלבד. בסתיו (בחודש אוקטובר), כאשר הפרות קיבלו תוספות מזון שכללו רפד לולי פטם, הפרשותיהן הכילו בממוצע כ- 2.3% חנקן, 21% אפר ו- 52% NDF. באותה עונה במשק סמוך שלא הגיש תוספות מזון, הכילו הפרשות הפרות בממוצע 1.1% חנקן, 18% אפר ו- 69% NDF. לא נערכה אנליזה של האפר, ואין מידע לגבי תכולות מינרלים עיקריים, כמו זרחן ואשלגן. עם זאת, תצפיות שערכנו מעידות בבירור על הימנעות מרעייה של פרות במקומות שבהן הופרשה צואה, שתוצאתה גידול נקודתי מהיר של הצומח. רק לאחר התייבשות מוחלטת של הפרש חזרו הפרות לרעות באותה נקודה. לא ברור אם הבררנות הזו ברעייה נובעת מתכולות הצומח או מנוכחות הצואה עצמה.

המעקב אחר מצב המרעה אינו כמותי ומדויק, וכמוהו גם המעקב אחר מצבן הפיזי והפיזיולוגי של הפרות. כמו כן, לא קיים כיום סטנדרט של החלטות לגבי עיתוי ומהות התוספות. איכות המנה הנצרכת על ידי הבקר במרעה נובעת מתמהיל של גורמים, כגון תנאים סביבתיים (משקעים וטמפרטורה), שיטת הרעייה (אורך תקופת ההשהיה, מועד שהייה בחלקה), עונת ההמלטות וגמילת העגלים, ורכיבים התנהגותיים נלמדים או גנטיים של הפרה. Sternberg et al (2000) דיווחו על השפעת לחץ הרעייה על מיני המרעית העשבונית; Henkin et al (2011) בחנו את השפעת לחץ הרעייה על איכות (נמדדה בכימיה בלבד) המרעית הזמינה. עבודות אלו ואחרות כדוגמתן לא בחנו את השפעת לחצי הרעייה על  המנה הנצרכת בפועל על ידי הבקר. באף אחד מהמחקרים שבוצעו במרעה עשבוני בארץ לא נמדדה כמות המרעית או ההרכב המינרלי שצרכו הפרות בפועל.

מטרות המחקר

מטרת העל של המחקר הייתה לייצר בסיס מידע כמותי ואיכותי לגבי צמחיית המרעה בצפון הארץ והשתנותה לאורך מחזור הגידול, החל מהנביטה ועד סיום פיזור הזרעים. בסיס מידע זה ישמש כסרגל עיתי דינמי שיאפשר למגדל הבקר להקבילו למחזור ייצור הבקר ולשפר את מדדי הפוריות והייצור בעדר על ידי התאמת ניהול הרעייה ובאמצעות אספקה מושכלת של תוספות מזון.

מטרות המשנה הנגזרות ממטרת על זו:

1. ניטור ביומסת הצומח ותכולות המקרו-אלמנטים שבו (חנקן, אשלגן, סידן, זרחן, מגנזיום) בשטחי מרעה טבעי בצפון הארץ במשך עונת הצימוח, מהנביטה ועד פיזור הזרעים.

2. בדיקת הקשר בין הביומסה ותכולות המקרו-אלמנטים למדדי הפוריות של הבקר.

3. יצירת כלי ממשקי דינמי לניהול רעייה ומתן תוספות מזון מיטביים להשאת הייצור בעדרי בקר לבשר במרעה.

שיטות וחומרים

בשנתו הראשונה של המחקר נבחנו שלושה עדרים בגליל העליון ובגולן, שטחי מרעה המשתרעים על פני 60,000 דונם, ונתוני הייצור של כ- 2000 פרות, המנוהלים בתוכנת ניהול העדר "נעה". 

דיגום הצומח – בעבודה זו בוצעו דגימות צומח בתדירות משתנה בארבע עונות הצימוח – תחילת הנביטה, התבססות הצמחייה הירוקה, תחילת ההקמלה ויצירת הזרעים וסיום ההקמלה והפצת הזרעים. בהתבסס על ממצאים קודמים, ידוע כי תדירות גבוהה של דגימות נדרשת בעונה שבין התבססות הצמחייה הירוקה לבין הפריחה (פעם בשלושה שבועות), ותדירות נמוכה יותר – לאחר ההקמלה (פעם בחודשיים). בנוסף, בעונת הצמחייה הירוקה דגמנו בנפרד את חלקי הצמח השונים: שליש עליון, אמצעי ותחתון, במטרה לבדוק הבדלים בתכולות. הדגימות נשלחו למעבדת שירות שדה לאנאליזה כימית של המדדים שלהלן: חומר רטוב, חומר יבש (ח"י), חנקן, זרחן, אשלגן, מגנזיום.

תוצאות

  איור 1. אחוז חנקן (N) ואשלגן (K) בשלושה מקטעי צומח בשלושת אזורי המחקר

איור 2. אחוז מגנזיום (MG) וזרחן (P) בשלושה מקטעי צומח בשלושת אזורי המחקר

  איור 3. אחוז חומר יבש בשלושה מקטעי צומח בשלושת אזורי המחקר

איור 4. ביומסת חומר יבש בעונות השונות בשלושת אזורי המחקר (ק"ג ח"י/דונם)

באיור 4 ניתן לראות את כמות החומר היבש נטו לדונם מרעה אשר חושבה על ידי הכפלת משקל ח"י נטו שנאסף מריבוע בגודל 25*25 ס"מ *16.

איור 5. כמות משקעים בעונת החורף בשנים 2018/19 (מ"מ/חודש)

*תחנה מטאורולוגית דפנה

טבלה 1. תוצאות בדיקת היריון והמלטות קיץ-סתיו 2019 (נכון לתאריך 17/11/19)

להלן תמונות המדגימות את גובה ליחוך הצמחייה על ידי הפרות.

תמונה 1: תחילת הרעייה בחלקה בעונת הצימוח בחורף ובאביב מתאפיינת בליחוך השליש העליון של הצמח, שבו שיעור החנקן הגבוה ביותר, כלומר מתבצעת ברירת מרעית באיכות הגבוהה ביותר

תמונות 2 ו- 3: עם התקדמות עונת הרעייה ופחיתת הביומסה הזמינה לבקר בחלקה, יכולת הברירה של הפרות מצטמצמת וגובה הכיסוח הופך אחיד, וכך גם אחידות הכיסוח במרחב, אשר אינה 'כתמית' יותר

תמונות 4 ו- 5: בסוף השהייה בחלקה ובתום עונת הגשמים והצימוח (תמונה ימנית), ובהמשך בעת התייבשות הצומח בקיץ (תמונה שמאלית) יכולת הברירה יורדת עוד, והפרות מלחכות גם את השליש התחתון של הצומח, כאשר הן משאירות כיסוי של כ- 5-4 ס"מ מפני הקרקע

תמונות 6 א' ו- 6 ב': תערובת של קטניות ודגניים במרעה שניר – גובה נמוך של הקטניות יחסית לדגניים תורם לעלייה בשיעור החנקן בקציר בגובה השליש האמצעי של תערובת הצמחים שנדגמו

דיון ומסקנות

חודשי הדיגום הוגדרו לפי העונות השונות: ינואר-פברואר- חורף; מרס-אפריל – אביב; מאי-אוגוסט – קיץ; ספטמבר-דצמבר – סתיו.

תוצאות הייצור בעדרים נאספות בהתאם להתקדמות ההמלטות.

חורף 2018/19 היה חורף ברוך גשמים לאחר שלוש שנות בצורת קשות במיוחד. פריסת הגשמים, שהיא מרכיב מפתח לצימוח מיטבי במרעה, הייתה גם היא מצוינת והחלה בחודש אוקטובר 2018 עד אפריל 2019 (איור 5).

הדיגום שערכנו התבצע כל פעם בחלקה שבה התרחשה רעייה, כך שלחץ הרעייה הרלבנטי לעבודה זו מחושב כמספר הפרות הרועות במשך תקופה בשטח נתון (נדגם). עת מתייחס הדיון לזמינות דונמים לפרה לשנה, המחולק למספר חודשי הרעייה בחלקות השונות, בלי חישוב מספר ימי הרעייה של ולדות ושינויים במספרי הפרות.  

איור מס' 4 המתאר את ביומסת המרעה במשקים השונים, ואיור מס' 5 שמציג את התפלגות המשקעים במשקים השונים, מדגימים היטב כיצד לחץ רעייה שונה בין המשקים משפיע על ביומסת המרעה. במשק הופמן שסמוך למושב רמות נמדדה ביומסת המרעה הגבוהה ביותר מבין שלושת המשקים, למרות שכמות המשקעים באזור הייתה הנמוכה ביותר. אכלוס השטח במשק זה עמד על כ- 40 דונם לפרה (הנתונים אינם סופיים). בקשת כמות המשקעים הגבוהה ביותר מבין שלושת המשקים קיבלה ביטוי בביומסה נמוכה באביב ובקיץ בשל לחץ רעייה גבוה יותר וצימוח איטי יותר בחורף הקר (הטמפרטורות היו נמוכות בכ-7 מ"צ מאלו שברמות ובשניר), שהתבטאה בכ- 20 דונם לפרה. הביומסה הגבוהה שנמדדה בסתיו היא תוצאה של חלקות המלטה שנשמרו ללא רעייה במהלך סוף האביב והקיץ.  בשניר הייתה כמות המשקעים ברמה בינונית, אך הפריסה טובה יותר, כאשר בסוף העונה, בחודש אפריל, עדיין ירדו מספיק גשמים כדי לספק צימוח אינטנסיבי. עם זאת, הביומסה בשטח המרעה בשניר הייתה נמוכה בין שלושת המשקים כתוצאה מלחץ רעייה גבוה של כ- 18 דונם לפרה, וכן בשל ריבוי מיני צמחים שאינם נאכלים על ידי הפרות.

חלוקת החנקן (ביטוי עיקרי לאיכות הצומח) בין חלקי הצומח מודגמת באיור 1, ונראה כי כאשר השליש העליון של הצמח מכיל שיעור חנקן גבוה יותר מהשליש האמצעי, אשר מכיל שיעור גבוה יותר מהשליש התחתון, גובה ליחוך המרעה של הפרות הוא בהתאם (מודגם בתמונות 6-1). כאשר יכולת הבחירה אינה מוגבלת (כניסה לשטח חדש, צימוח מהיר באביב) הפרה מלחכת את השליש העליון, והרעייה מתרחשת בצורה 'כתמית', כלומר ברירת איכות צומח מרבית (תמונה מס' 1). המשך ברירת הצומח על ידי הפרה מתאפיין בליחוך אחיד של השליש האמצעי, צריכת ביומסה גבוהה יותר וחנקן נמוך יותר בריכוזו, אבל סך כמות החנקן הנצרכת כנראה דומה (תמונות 2 ו-3). רק בסוף תקופת השהייה בחלקה הפרה מלחכת את השליש התחתון של הצומח (תמונות 4 ו-5). ליחוך חלקי הצמח התחתונים מתרחש בחלקות שבהן אין השהיית רעייה (לא נשמרות כעתודה לעונה היבשה) כבר בסוף עונת האביב, והמרעה הצומח הירוק מלוחך עד הקרקע כמעט (תמונה 4), וכן ברעייה בעונה היבשה, כאשר המרעה קמל וכמותו פוחתת על ידי הרעייה בלבד (תמונה 5).

שיעור חנקן גבוה בחלק האמצעי של הצומח בשניר באביב ובקיץ תואם לריבוי צמחי הקטניות (תלתן ובקיה) שנצפו ונדגמו בחלקות (צילום 5 ו- 6).

תוצאות בדיקות ההיריון וההמלטות של המשקים לא סוכמו סופית, אך שיעור ההתעברות הגבוה בשניר בולט לעין, בהיותו תואם לשיעור החנקן הגבוה ביותר בצומח מבין שלושת המשקים, המעיד על מרעה באיכות גבוהה. ממצא זה מתווסף לממצא נוסף שלנו לגבי שיעור אשלגן נמוך יחסית שהדגים את הקשר בין שיעור מגנזיום נמוך לפגיעה במדדי פוריות, בהיותו של האשלגן מפריע לספיגת מגנזיום.

רשימת ספרות ניתן לקבל ממחברת המאמר