האם הסלע הידרדר ופגע ברכב או שמא הרכב פגע בסלע, ומה אחריות הקיבוץ בכל זה?
כלל בסיסי הוא שלקיבוץ יש אחריות לנעשה בשטחיו. בית המשפט פסק לא אחת כי מחזיק או בעלים של מקרקעין נושא בחובה לנקוט כלפי המבקרים בהם זהירות סבירה למען ביטחונם ושלומם. הוא חייב להזהיר את המבקרים במקרקעין מפני הסכנות הכרוכות והצפויות להם, במהלך שהותם ושימושם במקרקעין. עליו לפקח על המקרקעין והשימוש בהם בדרך המגינה על ביטחונם ושלומם של המבקרים. חוסר אזהרה ופיקוח מתאימים, כשהם מתחייבים בנסיבות העניין, מהווה רשלנות מצד המחזיק או הבעלים של המקרקעין.
הו הסלע במרחביה
בקיבוץ מרחביה תבע נהג רכב, באמצעות עו"ד רגב ירוחם, פיצויים מהקיבוץ. לטענתו, סלע שהידרדר לעבר רכבו, בו נסע בקיבוץ, פגע ברכב וגרם לו נזק. הוא טוען להתרשלות הקיבוץ בטיפול בכביש ובכך שלא ביצע בדיקות מקיפות וסריקות.
בעל הרכב קיבל מחברת הביטוח שלו פיצוי בעד הנזק הישיר שנגרם לו וכעת חברת הביטוח ("שנכנסה בנעלי בעל הרכב"), תובעת את הקיבוץ להשבת הסכום ששילמה לבעל הרכב, וזה האחרון מבקש להוסיף ולקבל פיצוי בעד ההשתתפות העצמית שנשא בה וירידת ערך הרכב.
על מנת להצליח בתביעה על בעל הרכב להוכיח תחילה שאכן היה סלע שהידרדר לרכב והוא פגע בו ולאחר מכן שהקיבוץ התרשל בדרך טיפולו בכביש ובסביבתו המצויים בשטח הקיבוץ ושכתוצאה מרשלנות זו ארעה התאונה האמורה.
מנגד טען הקיבוץ, באמצעות עורכת הדין חן אלוני, שלא יתכן שהסלע התגלגל לכיוון הרכב. לפי תנאי השטח, צורת הסלע ומשקלו, "נראה שהרכב הוא שפגע בסלע".
"היה בום"
בשלב החקירות בבית המשפט ניסה התובע לבסס את טענותיו
התובע: "סיימנו את העבודה סביב 23 בלילה. כשיצאתי מהחצר… במין עיקול הרגשתי דפיקה חזקה ואת הרכב עף הצידה, עצרתי את האוטו וראיתי סלע מאוד גדול שפגע במרכז בין שתי הדלתות בצד ליד הנהג. צילמתי את זה". ובמקום אחר הוסיף ביהמ"ש כי "התובע היה מהוסס לעניין השיפוע במקום וציין, כי מדובר בשיפוע קל".
בא כוח הקיבוץ חקר את התובע: "אתה ראית את הידרדרות האבן?"
התובע ענה: "לא ראיתי את ההידרדרות. ראיתי את האבן מונחת באמצע השביל…"
ובהמשך, הוסיף: "אני לא ראיתי את האבן לפני כן. אני הרגשתי פגיעה גם על הרכב, רואים סימנים במרכז הרכב, בשתי הדלתות וסימנים אחורה…. אין פגיעות קדימה יותר מאזור הנעיצה…"
ב"כ הקיבוץ: "אתה עשית שם סיבוב, יכול להיות שהאבן התגלגלה אבל בעצם פגעת בה כשהיא הייתה נייחת? יכול להיות? האם אתה יכול לשלול את זה?"
התובע: "אני לא יכול לשלול את זה, אני לא ראיתי את האבן מידרדרת אלי. אם הייתי רואה אותה, אז סביר להניח שגם היינו רואים פגיעה בחלק קדמי יותר של הרכב ולא רק בחיבור בין הדלתות…"
נהגת ברכב שנסעה מאחורי רכב התובע, העידה: "לא ראיתי את כל הנפילה אבל ראיתי את הסלע זז, היה בום. ואז שנינו עצרנו"… "נסעתי אחריו ירדנו בירידה, זה בעיקול…היה את הבום ופשוט עצרנו".
ב"כ הקיבוץ: "את שמעת בום, ראית את האבן מתגלגלת?"
נהגת: "לא ראיתי מאיפה שהיא הייתה. ראיתי ממש את התזוזה האחרונה. זה לא משהו שהתרכזתי בו מן הסתם, אבל היה את התזוזה ובום, כאילו ממש ראו את התזוזה של הסלע, היה בום ועצרנו".
אבן גדולה במשקל לא מבוטל
השופט ויסאם חיר, מבית משפט השלום בעפולה, פוסק שלא ניתן לקבוע שהסלע הידרדר ממקומו ופגע ברכב. "יתכן שהתזוזה שהעידו עליה ארעה לאחר המגע של הרכב עם הסלע". זו "אבן גדולה במשקל לא מבוטל, שצורתה מלבנית עם פינות חדות", ולא נמצא שיש שם "שיפוע חזק שיכול להביא להידרדרות אבן ענקית שכזו". גם התובע אמר שהיה שם "שיפוע קל", הוסיף השופט.
"איש לא ראה את הסלע מידרדר ולא ניתן לשלול, שהסלע זז עקב התנגשות הרכב, ולא כי הסלע הידרדר ממקומו לעבר הכביש בו נסע הרכב. מוקד הפגיעה ברכב, שתועד בתמונות, מראה נזקים לאורך כל צידו הימני של הרכב ולא רק במקום אחד, כפי שהיה מצופה לראות עקב פגיעה של סלע ברכב, בפרט כאשר רכב התובע טרם פיתח מהירות ונסע במהירות איטית לאחר יציאה מחניון".
מכאן, פוסק השופט שהתובע לא הוכיח את תביעתו ואת טענתו שהסלע הידרדר לכביש ופגע ברכב.
לא הוכיח התרשלות
אין חולק בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית (כללית) המוטלת על הקיבוץ כלפי המשתמשים בדרך, בהיות הקיבוץ אחראי על תחזוקת הכבישים והסרת מכשולים בשטחו, אומר השופט, אלא שבנסיבות העניין, לא הוכחה קיומה של חובת זהירות קונקרטית (מסוימת כלפי הנפגע) מצד הקיבוץ או שהקיבוץ הפר חובה שכזו.
גם אם היה התובע מוכיח שהאבן הידרדרה ופגעה ברכבו, הוא לא הוכיח התרשלות מצד הקיבוץ בנקיטת אמצעי זהירות שיכול היה הקיבוץ לנקוט אך נמנע מכך.
השופט מסכם: "לא ניתן לשלול תרחיש בו האבן הוזזה ממקומה, מסיבה שאינה תלויה בקיבוץ, והייתה מונחת לצד הכביש ורכב התובע התנגש בה תוך כדי נסיעה. גם בתרחיש כזה, לא הוכחה רשלנות מצד הקיבוץ (למשל שהאבן עמדה בתחום הכביש, ושהקיבוץ ידע על המפגע ולא טיפל בה משך זמן סביר).
סוף דבר, השופט דחה את התביעה כנגד הקיבוץ וחייב את חברת הביטוח ובעל הרכב לשאת בהוצאות משפט בסך 4,750 שקלים.
קחו אחריות
לקיבוץ יש אחריות לגבי הנעשה בשטחיו
לא אחת סקרנו ב"משפט חברים" אירועים בהם הקיבוץ נתבע בנזיקין בידי מי שעבר בשעריו או בשדותיו של הקיבוץ, נחבל וניזוק כתוצאה ממפגע בתחום הקיבוץ, ומיהר לתבוע ממנו פיצויים. גם הוועד המקומי עלול לשאת בחבות בנזיקין במקרים שהתאונה ארעה בשטח שהוא באחריותו.
חברה שנפלה על המדרכה ונחבלה בדרכה לדואר והקיבוץ (באמצעות חברת הביטוח שלו) שילם לה פיצויים, אורחת שטיילה בחשכה בשכונה שבה הסתיימה בנייה ונפצעה ממוטות ברזל שהיו מונחים על הכביש או ילד שעבר במרוצה דרך דלת הזכוכית של חדר האוכל והקיבוץ נמצא אחראי בכל אלה. גם תאונות הקשורות ב"שער הצהוב" עדיין קורות, והקיבוץ נמצא אחראי לגביהן.
בורות, קריסת עצים ומעברי בקר
זה מכבר סיפרנו על ועד מקומי שחויב לפצות בעל רכב שבעת שנסע בכביש הגישה אל שער היציאה, הרכב "נפל" לתוך בור בכביש. הוא דרש פיצוי בעד הנזק ואמר שהשער היה פתוח ולא נמסרה אזהרה בדבר סכנת נסיעה במקום. מאחר שהכביש היה מוצף במים, לא יכול היה להבחין בבור. בית המשפט פסק כי באחריות הוועד המקומי לדאוג לתחזוקתו התקינה של קטע הכביש בתחומו, להסיר מפגעים, לבצע תיקונים וניקוז מי גשמים.
בתאונות "קריסת עצים" על רכב שחנה לידם, נמצא הקיבוץ כמי שהתרשל בתחזוקת העצים בשטחו בכך שלא נערך עם תוכנית גיזום קודם החורף ולכן חויב בפיצויים והיו מקרים בהם נפסק שאין לקיבוץ אחריות דווקא משום שביצע פעולות שמנעו קריסת עצים.
מקרה נוסף: אחד רכב על אופניו בדרך מרעה העוברת ב"משבצת הקרקע" של קיבוץ, במקום בו משתמש הקיבוץ כמכלאת שדה לעדר הבקר שבבעלותו. דרך העפר החוצה את השטח משמשת גם מסלול טיולי אופניים מסומן למטיילים במקום. המסלול עובר דרך מֶנַע בָּקָר (cattle grid), הרוכב-התובע נתקל בו, הועף למרחק, נפל בעוצמה רבה על השביל ונחבל. הקיבוץ חויב בפיצויים. גם מקרה "הפוך" היה, בו רוכב אופניים, בקבוצת רכיבה מהקיבוץ, שנפל לבור "גדול במיוחד", לפי תיאורו, לא הצליח בתביעה מול הקיבוץ, שכן לא הוכחה רשלנות הקיבוץ. הוא נאלץ להסתפק בפיצוי של ביטוח תאונות אישיות שהיה ברשותו.
