יבול שיא
הרפת והחלב
800px PikiWiki Israel 27876 The Religious Kibbutz Movement

עבודה ביבלית 

3 דק' קריאה

שיתוף:

לצער כולנו, הורי לא הצליחו לכלכל ולהאכיל אותי ואת אחיותיי באופן משביע רצון. לאחר התלבטויות וחששות, עזבתי את ספסל הלימודים בגיל 16, ונשלחתי לעבוד במושב בעקירת יבלית 

גם בעיר הרגשנו את המצב הביטחוני והכלכלי ששרר בארץ. ועלי להודות שהוא היה בכי רע. עסקים בערים נסגרו חדשות לבקרים. לאף סוחר לא היתה האפשרות לוותר על אף לקוח והלקוחות היו מעטים וידם קפוצה על מצלצליהם.  

העסק לחלקי החילוף למכוניות של הורי לא הצליח לקיים את עצמו, עד שלבסוף הם יצאו מהשכירות על מוסך באזור התעשייה והעבירו את כל הסחורה לחצר, בתקווה שהלקוחות לא יחששו להגיע לעסק הנמצא בבית המשפחה.  

לצער כולנו, הורי לא הצליחו לכלכל ולהאכיל אותי ואת אחיותיי באופן משביע רצון. לאחר התלבטויות וחששות, עזבתי את ספסל הלימודים בגיל 16, ונשלחתי לעבוד במושב בעקירת יבלית. המושב לא היה רחוק מאוד וספרים היו בני ברית טובים. בזמנים המעטים שהתאפשר לי לקרוא, ניסיתי בכל כוחי להשלים את החומר הלימודי. זאת, ללא טיפת טינה להוריי או למצב הכלכלי.  

"מצטיין היום" 

בבואי למושב, בעלי המשק צירפו אותי לחפירות. אני ועוד 9 בחורים צעירים, עירוניים לא פחות ממני, חפרנו תעלות בעומק 60 או 70 ס"מ, והוצאנו מן העפר את צמחי היבלית עם שורשיהם. זו עבודה קשה ומצמיאה. ידינו העלו יבלות, גבינו כאב ועבדנו עד קרן האור האחרונה.  

אנחנו, הבחורים הצעירים ללא משפחה במושב, ישנו באוהל שהקצו לנו בעלי המשק. הוא בעל 4 צלעות ובו 10 מיטות. 5 מכל צד. בעלי המשק היו זוג זקנים, אנשים נעימים מאוד שחיו בבית סוכנות צנוע בקצה המשק, עם מטבח קטן, סלון קטן, וחדר שינה אחד בקצה מסדרון קצר. הפינוק האמיתי היה חדר השירותים בתוך הבית. חדר השירותים הזה פטר לבעלי הבית שלי שתי בעיות – לצאת החוצה בקור ולא לחלוק אסלה אחת עם 10 בחורים צעירים.  

הם לא היו אנשים רעים, להיפך. טובים ואדיבים. הם ניסו למצוא את האיזון בין משכורתנו למחייתם. הם אף העניקו ל"מצטיין היום" את הפינוק להעביר את הלילה בביתם, ללא נחירות חבריו וללא יללות הזאבים שמעבר לעמק. כשהייתי אני, "המצטיין היומי", הבנתי כי "הפינוק" אותו הקצו ל"מצטיין" היה חלק מהמסדרון שהוביל לחדר השינה של בעלי הבית. וילון היה תלוי כדי להבדיל בין פינת "המצטיין" לבין המעבר.  

באותו הלילה, התמזל מזלי שהרמתי את השמיכה מהסדין כי מצאתי עקרב על הסדין. כנראה גם הוא היה המצטיין של היום והפינוק שלו היה הסיכוי לעקוץ את האדם הראשון שנשכב על הסדין הנקי והמתוח. עם זאת, זה היה לילה שקט ורגוע.  

ארוחת הבוקר הקבועה שלנו היתה דייסה אפרורית עם כוס מיץ תפוזים סחוט טרי לכל אחד מאיתנו. תשלום הארוחה ירד ממשכורתנו. ברדת החשכה, זכינו כל אחד בתפוח אדמה לוהט וירקות ישר מהשדה.  

עוזר שוטר 

במשך חודשי התעסוקה החקלאית שלי, פרנסת המשפחה היתה תלויה במשכורתי ואני השתדלתי לחסוך פרוטה לפרוטה ולהשכיח ממוחי מיני תענוגות ומותרות. זאת, עד כדי שבסופי השבוע צעדתי את המרחק מהמושב לבית משפחתי שבעיר, כדי לחסוך את מחיר כרטיס האוטובוס. לאחר זמן מה, קניתי לי זוג אופניים משומשים, אך הרכיבה לא היתה נוחה במיוחד כי הדרך היתה דרך עפר, הגלגלים התפנצ'רו לעיתים קרובות, ולכל תיקון נדרשתי להוציא מכיסי פרוטה ואף יותר.  

לעיתים קרובות העדפתי לצעוד מסיבה נוספת. קרה כמה פעמים שירו על האוטובוס שנסע בקו שנהגתי לעלות עליו לעיר, ורק במקרה לא הייתי עליו באותן הפעמים. אז למען שלמות גופי ולמען פרנסת משפחתי, התמדתי בצעידותיי. עורי השחים, שרירי נמתחו, מגפי העבודה רעמו על מרצפות בית הורי, ושוב לא נראיתי כבן עיר מלוטש.  

לאחר מספר חודשים, על מנת להרוויח עוד כמה פרוטות ואולי קערת מרק מהבילה וסמיכה, הצטרפנו, חמישה מתוך העשרה, להיות חלק מצוות השמירה במושב בו עבדנו ובמושבים הסמוכים לו. היתרון היה ברור – ארוחה חמה פעם בשבוע וחמש לירות שלמות כל חודש. החיסרון העיקרי היה ליל פטרולים ללא שינה ולמחרת עבודה מאומצת בשדות.  

זה לא היה שיטור כמו היום וזה לא היה משמר כמו "השומר הצעיר", היינו סוג של שוטרי עזר. עם זאת, היו לנו כובעים שקיבלנו מהשוטרים של תחנת המשטרה שליוותה אותנו. אותה תחנה אף העבירה אותנו קורס זריז בירי בנשק חם ובנהיגה. התעודה בסיום הקורס, הסמיכה אותנו כעוזרי שוטרים ואפשרה לנו להרוויח עוד כמה פרוטות. הטנדרים גם היו שלהם, עם נהג שלהם. אנחנו היינו על תקן עוזרים.  

בקיץ, במושב, עסקנו בעקירת שיחי הבוטנים. זו משימה שוחקת ביותר. נדרשנו להוציא כל שיח ממקומו, להפוך אותו כך ששורשיו בעלי הבליטות היו כלפי מעלה והעלים כלפי מטה. מספר ימים אחר כך, לאחר שרוח הקיץ היבשה, ינקה בכוחה שני שליש מאחוזי הלחות שהצטברו בתרמילים המחוספסים, יצאנו שוב לשדה הלוהט לאסוף את כל השיחים ההפוכים. רק אז הורשנו להיכנס לסככה, להניח את כל השיחים על הרצפה עם מזמרה, לקצוץ את התרמילים מהשיח עצמו. לסיום, גם ניקוי הסככה היה תחת אחריותנו ועשרת המטאטאים עבדו שעות נוספות, בניסיון לסלק כל חתיכת עלה מיותמת וכל פירור חול.  

אחיותיי אהבו מאוד בוטנים וביקשתי רשות מבעלי המשק, לארוז להן חבילות ולשלוח הביתה, חלק מכל אותם התרמילים שלא עברו את הניפוי בדרך לבית האריזה. הורי החזיקו את הבוטנים הלא קלויים במרתף, בשקי יוטה גדולים, ואחיותיי נהגו לרדת לשם ולפצח את הקליפות האדמדמות. באותה התקופה, הבוטנים האלה הוו חלק משמעותי בתזונתן והן צמחו להיות עלמות יוצאות דופן ביופיין.  

היום, ממרום שנותינו, הן מקטרות על הבוטנים ההם ולא אוכלות מהם יותר. אני מזמן ויתרתי על הדייסה האפרורית, אך על בוטנים אין אני מסוגל לוותר.  

* הכותבת הינה בת של חקלאים ממושב כפר בן נון. הסיפור הינו דמיוני ואין כל קשר בין הדמויות למציאות. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"לנוער תפקיד מכריע בבניה ובשיקום של הקהילות," אומר יואל זילברמן, מנכ"ל ארגון "השומר החדש", בהתייחסו לקהילות הנגב המערבי והצפון * לשם כך הוחלט ב"השומר החדש" על איגום כל המשאבים בתנועה, תחת הנהגת "התנועה החדשה", כולל
9 דק' קריאה
יוליה ושאול בן-הר ממושב יתד, זוג מוזיקאים שעלו לארץ ממולדובה, מנגנים במבחר כלי מוזיקה ומאמינים שהמוזיקה שלהם מהווה שליחות חשובה בחייהם * המוזיקה הגיעה כנחמה ללב הקהל, במיוחד בימי המלחמה המורכבים וכעת פועלים בני הזוג להגשמת חלומו של שאול: הקמת "שדה מוסיקה" באשכול – מרכז חקלאי-חוויתי-תיירותי, מקום קבע לקיום פסטיבלים, חגיגות ועוד  *תמונה
9 דק' קריאה
הישוב הקהילתי מצפה אילן אשר במועצה האזורית מנשה, חגג בחודש שעבר 20 שנה להיווסדו באירוע מרגש!   לכבוד האירוע סיפרה מנהלת הקהילה לירז לוי על הישוב: "מצפה אילן הוא יותר מיישוב, הוא נקודה ביטחונית משמעותית באזור. במהלך שני העשורים האחרונים הפך מצפה אילן לבית חם לקהילה של חסד, התנדבות ונתינה. מהקמת מכינת בית אסף (מכינה קדם
< 1 דק' קריאה
הסולידריות, האיכפתיות, אהבת החיים ואהבת האדם – הם שייחדו כל אחת ואחד מבנות ובני המועצה האזורית דרום השרון שאיבדנו מאז השבת השחורה של השבעה באוקטובר ולאורך המלחמה. בטקס הזיכרון שהתקיים לרגל יום האבל הלאומי למלחמת חרבות ברזל, התייחדנו עם זכר בני ובנות
< 1 דק' קריאה
*תמונה ראשית: שלומית שיחור רייכמן בטקס זיכרון לחללי ה-7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" בטקס זיכרון מרגש ומאחד צוות עובדות ועובדי המועצה האזורית עמק יזרעאל ציינו ביום חמישי שעבר שנתיים לאסון ה-7 באוקטובר ולמלחמת 'חרבות ברזל'. בטקס הוקראו שמות כל בני ובנות
< 1 דק' קריאה
לאחר שהיה סגור במשך שנתיים לרחצה ולמבקרים, חוף זיקים נפתח ביום שלישי באופן רשמי *תמונה ראשית: חוף זיקים המחודש. צילום: מנהלת תקומה  בשנה האחרונה פעלה המועצה האזורית חוף אשקלון יחד עם מנהלת תקומה, משרדי הפנים והתיירות, לשדרוג ולבנייתו מחדש של חוף זיקים שנהרס באירועי השבעה באוקטובר, ובו נרצחו 18 אנשים מתוכם 3 תושבי תושבי המועצה. החוף שודרג מחדש בעלות של כ-20 מלש״ח מתוכם כ-6.5 מיליון ש"ח ממנהלת תקומה.  טקס פתיחה רשמי התקיים ביום שלישי השבוע בשעה 15:00 במעמד השותפים להקמת החוף, תושבי המועצה והאזור. החוף יהיה פתוח החל מהשעה 07:00 עד השעה 18:00, ושירותי הצלה החל מהשעה 9:00. בחוף תותר גלישה אך לא תותר בשלב זה פעילות ספורט ימי וצלילה באזור.   ראש המועצה האזורית חוף אשקלון, איתמר רביבו: "לאחר המתנה ארוכה חוף זיקים המיוחד והיפה ייפתח לרחצה ולמבקרים. לצד פתיחת החוף, אנו נזכור וננציח את נרצחי חוף זיקים ולא נשכח את 18 הנרצחים בחוף. אני מבקש להודות למנהלת תקומה, למשרד הפנים ולמשרד התיירות על תרומתם והשקעתם בחוף ובהקמתו מחדש ומזמין את כולם לבוא ולהנות מהחוף המשודרג." 
< 1 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן