יבול שיא
הרפת והחלב
IMG 7889

אבוקדו או אבוקדה?

8 דק' קריאה

שיתוף:

100 שנה לגידול המין המופלא "פרסיה אמריקנה" בישראל ו-87 שנה בקיבוץ גבעת ברנר

*תמונה ראשית: קטיף האבוקדו במח"ע

לפני מספר שבועות ירדנו לקטוף אבוקדו בעוטף עזה. שאל אותי אודי, שותפי להתנדבות, אבוקדו או אבוקדה? השאלה הזו העבירה את שנינו ל-1975 עת שירתנו יחד. חבילות הפינוק שקיבלתי מאמי מגבעת ברנר, כללו אבוקדה מהעץ של סבתא שושנה. אמרתי לאודי שאבדוק את הנושא – מהיכן הגיע השם אבוקדה? הגענו לשטח. פול פלין, רכז המטע של מח"ע (משקי חבל עזה) קיבל אותנו. נכנסנו לחלקת 'האס' והתחלנו לקטוף. העצים עמוסים פרי. אני נרגש ומוצף בזיכרונות עבר.

פול מספר שיש להם 3,200 דונם אבוקדו. "סך ההשקיה השנתית היא כ-1,200 מ"ק לדונם, מים משפד"ן באיכות מצוינת. משתמשים בדשנים נוזליים ובחנו גם ביוסטימולנטים שונים. היבול הרב־שנתי הממוצע עומד על כ-2 טון לדונם. 65% מהמטע נטוע בזן האס, השאר אטינגר, ארד, ארדיט, פינקרטון, הארווסט, ריד, BL ופינו".

IMG 7894 1
פול פלין, רכז גידול האבוקדו במח"ע. הגיע לארץ כמתנדב לקיבוץ דורות ב 1982, בין לבין עבד בהשקיה, בגד"ש, במפעל, ריכז את פרדס דורות, שימש כמזכיר וכיום מנהל את מטע האבוקדו של מח"ע (3200 דונם). החיים במטע האבוקדו חזרו פחות או יותר למסלולם. התאילנדים חזרו, הגיעו עובדים חדשים מהודו, ולמרות הדי מלחמה הנשמעים מרחוק אפשר לחזור לעבודה מלאה. אנחנו המתנדבים סיימנו כאן את משימתנו.

אנחנו קוטפים והזיכרונות והמחשבות נודדים לשנות ה-60 וה-70. בילדותי, בשנות ה-60, הייתי קוטף מהעץ בחצר של סבתי, סבתא שושנה. זה היה עץ גבוה מאוד, נתן פרי בינוני עם גרעין גדול. אינני מזהה זן זה כיום. אבל איך, מתי ומי בכלל נטע עצי אבוקדו בחצרות הקיבוץ בשנות ה -40? מאוחר יותר בשנות ה-70 וה-80, פקדתי באופן קבוע את חלקת האבוקדו שליד בית הקברות של הקיבוץ. החלקה הייתה כבר נטושה ומוחזקת רק על ידי השקיה לא סדירה, ולמעשה נתונה לחסדי קוטפים מזדמנים. כך לפחות חשבתי אז. הייתי פושט עליה בתדירות גבוהה, על פי רוב יחד עם אורי יצחקי, קולגה לעבודה בפרדס, והיינו נלחמים על כל פרי. הרי האוכל הטוב בעולם זה לחם טרי של בנימין (בנימין שפירא ז"ל, האופה הנערץ של גבעת ברנר), עם אבוקדו. בלי לימון. בלי בצל. בלי מלח. סטרייט, נקי, מעודן.

בסוף שנות ה-70 נטעו בגבעת ברנר מטע אבוקדו מסחרי (מאות דונמים), עליו ניצח שנים רבות ציקי חרט, הרכז המיתולוגי של המטע(1). אבל אני נותר ללא תשובות ברורות לגבי התחלת גידול האבוקדו בקיבוץ. אני מעריך שזה קרה אי שם בשנות ה-30 או ה-40, די במקביל לניסויים הראשונים שנעשו על ידי המחקר החקלאי. ומהו מקור המלה "אבוקדה"? ומי פיזר עצי אבוקדו בחצר המשק בשנים האלה? אז יצאתי למסע חיפוש תשובות עם הרבה אהבה לפרי הנהדר הזה.

אבוקדו הוא עץ סובטרופי (מין בוטני Persea americana Mill.) ומוצאו בהרים ובשפלות של אמריקה המרכזית. האבוקדו גדל במקסיקו כבר לפני 9,000 שנה, ויש עדויות שעוד לפני 2,000 שנה התקיים במקסיקו מסחר בפירות האלה. מקור השם הוא הטיה לספרדית של המלה האצטקית ahuacatl שמשמעותה 'אשך'. האבוקדו הראשון בקליפורניה תועד ב-1856, אך לפני 1920 לא התקיימו מטעים של מין זה(2). לישראל, או פלשתינה, הובאו עצי האבוקדו הראשונים למנזר לטרון ב-1908. שש עשרה שנים מאוחר יותר, ב-1924, הביאה לארץ חברת פיק"א (Palestine Jewish Colonization Association – חברה להתיישבות יהודית בארץ ישראל) את עשרת העצים המורכבים הראשונים ואלו ניטעו במקווה ישראל (זנים פוארטה ודיקינסון, מקור – אופנהיימר, 1978). לפי מנס ויסוקי(3) עצים אלו הניבו כבר ב-1927, וב-1933 כבר הוכנו מאות שתילים נוספים.

נכון אם כך למתוח קו בין הבאת עשרת השתילים המורכבים הראשונים למקווה ישראל ב-1924 ובין 2024 הנכנסת ולציין את שנת ה-100 לגידול אבוקדו מסחרי בישראל!

פרופ' חנן אופנהיימר מתאר בפירוט את סיפור גידול ענף האבוקדו בישראל. הוא היה גם אחד החוקרים המרכזיים באקלום הגידול. לפי ויקיפדיה, "אופנהיימר נטע וניהל החל מתחילת שנות ה-30 גני אקלום ברחובות ובדגניה א', אותם הקים לכבוד יום הולדתו השישים של ד"ר ארתור רופין".

IMG 7893
המחבר (מימין) עם אודי נצר, חבר ותיק מימי הצבא. ההתנדבות עוררה גלי זיכרונות מהעבר

האזכור של "גני האקלום" בשנות ה 30 מעלה בי שאלות נוספות. האם חלקת האבוקדו הוותיקה שליד בית הקברות בגבעת ברנר (נ.צ. של החלקה 31.8623968 צפון 34.7945260 מזרח) קשורה באיזה שהיא צורה לצד המדעי של אקלום המין הזה בארץ? הרי גבעת ברנר עלתה לקרקע ב-1928, והייתה למעשה יכולת להשתתף במהלך אקלום של מין זה או אחר בשנים שלאחר העלייה לקרקע. בשיחה עם ציקי חרט, הוא מספר לי שכשהוא היה נער בשנות ה-50, החלקה כבר הייתה שם, "והעצים היו מאוד גבוהים". כלומר העצים בחלקת האבוקדו הוותיקה ניטעו בסוף שנות ה-30. אבל אני לא מוצא כל קשר בין המאמץ המחקרי הלאומי ובין חלקת האבוקדו שליד בית הקברות, למרות ששניהם קורים באותם שנים, ולמרות שאני משייך את מיקומה של החלקה (מדרון מתון לכיוון מערב נגד קרה, שיפולי רכס הכורכר לבחינת קרקע גירנית) כמתאימה לחלקת מחקר התאמה של זנים וכנות. אני מרים טלפון גם לד"ר עמנואל (עמי) להב ממכון וולקני, והוא מספר לי שלא ידוע לו על שום קשר בין חלקת האבוקדו בקיבוץ לבין חלקות מחקר. אז מה כן קרה בגבעת ברנר?

בקיבוץ הצעיר גבעת ברנר היו חבורת בעלי מקצוע בולטים, אידאליסטים צרופים שעלו כדי להקים מדינה שחקלאות היא בבסיסה. ביניהם יוסף רוזנמן (לימים שינה את שמו לבוסתנאי)(4), דור חמישי לחקלאים יהודים מגליציה שעלה לארץ בהיותו בן חמישים, מבוגר בהרבה ממרבית חברי הקיבוץ ("זקן החברים" נכתב עליו במותו ב-1952).

Picture1 3
יוסף רוזנמן בוסתנאי (1879-1952). צילום: אליעזר ורטהיים

יוסף עלה לארץ בשנות ה 30, "כשחלומו התגשם החליט לטעת מטעים נשירים בג"ב ושכנע את המוסדות החקלאיים בכדאיות הפרויקט. הוא היה חלוץ נטיעות האבוקדו והמנגו"(4). יוסף נפטר ב 1952 וב-15 השנים שעבד במטע (1937-1952) הקים מטע נשירים וסובטרופיים. "בקשתו האחרונה הייתה להיקבר בקצה הצפון מערבי של בית הקברות, מול חלקת האבוקדו וכך היה".

אז האם יש קשר בין חלקת האבוקדו בגבעת ברנר של שנות ה-30 ובין תהליך האקלום של המין שנערך במספר אתרים בארץ, תהליך שהביא להקמת אחד מענפי החקלאות המצליחים במדינה? התשובה היא פשוטה: לא. החלקה בגבעת ברנר לא הייתה חלק מתהליך האקלום הרשמי. היא הייתה חלקה מסחרית לכל דבר, ביוזמתו ותחת עיניו המוכשרות של יוסף רוזנמן בוסתנאי.

אני מגיע לארכיון גבעת ברנר(5), וזהבה וייסלר מנגישה לי את כל קטעי היומן בהם מוזכר שמו של יוסף רוזנמן בוסתנאי. האזכור הראשון של חלקת מטע עם מינים סובטרופיים מופיע ביומן הקיבוץ ב-1936 (יומן מס' 484), בסך הכול 8 שנים לאחר העלייה לקרקע, ומספר שנים מועט לאחר שכבר התבצעה נטיעת שזיפים ותפוחים (עצים נשירים). לפי הדיווח של יוסף בוסתנאי (יוסף הקפיד מאוד על דיווחים ליומן תמיד תחת כותרת המשנה "בגן עצי הפרי"), יש החלטה של ארגון המשתלות של הקיבוץ לנטוע עצי פרי סובטרופיים אשר אינם שכיחים עדיין בארץ כמטע (עד אז, נטעו רק עצים נשירים וזיתים). הארגון מתייעץ עם תחנת הניסיונות ברחובות, ואלו מציעים לנטוע "מטעי אם" בכינרת, יגור וגבעת ברנר. בגבעת ברנר מחליט יוסף לנטוע "אבוקדה, מנגו, אנאנה, שסק ואפרסמון". את העצים האלה שותלים כ"גן ד' הקרוי "סובטרופיים" על שטח של כ-5 דונם. זהו למעשה המיקום של חלקת האבוקדו ליד בית הקברות.

ביומני גבעת ברנר מופיע המלה 'אבוקדה' ו'אבוקדו' לסירוגין. זה מאשר בהחלט את העובדה שהחבילות שנשלחו אלי לצבא מהבית כללו 'אבוקדה'. אין לי מקור אחר לבדוק מדוע השם נע מזה לזה, בין אם מעריכה רשלנית של עורך היומן או מסיבה אחרת. דויד זקס, איתו אני מתייעץ ומבקש את זכרונו ההיסטורי, מאשר לי שאכן השתמשו במלה אבוקדה – אך הסברים אין. נראה שהשימוש במלה 'אבוקדה' היה שגור גם במקומות אחרים ולא היה ייחודי לגבעת ברנר.

חמש שנים לאחר ההחלטה לנטוע אבוקדו, יש יבול ראשון של הזן פוארטה (1941, יומן מס' 1617). אנו יודעים שזהו היבול הראשון של העץ היחידי שהניב בפעם הראשונה. אלא שיוסף מקונן על כך שהפרי הזה נקטף באישון לילה על ידי חברים, וטוען שנעשה נזק מוסרי (לא פחות) לעובדי ענף גן הפרי. מאוחר יותר ב-1941 (יומן 1775) יוסף מדווח על נזקי החמסין שאירע באביב ושכל פרי האבוקדו נשרף. חמסיני אביב נותרו גורם סיכון משמעותי לאבוקדו גם בימים אלו.

והנה, ב-1944 (יומן מס' 2456) יוסף מתאר שהשתמשו בעצי מטע כעצי נוי בישוב על מנת לשפר את "אסתטיות היישוב". זה ממצא חשוב ומרגש עבורי כי מסביר אולי את קיומו של עץ האבוקדה שאותו קטפתי כנער בחצר ביתה של סבתי. אם הוא נשתל בשנת 1944, הרי כשטיפסתי עליו הוא היה כבר בן 25, גבה קומה מאוד.

יוסף בוסתנאי משתף את החברים בעשייתה של 'חקלאות ברת-קיימא' (1944, יומן 2495): "במטע האבוקדה הצעיר הכינונו זרעים לשם זריעת פול כזבל ירוק". הרי פול יעשיר את הקרקע בחנקן ובחומר אורגני. אלו הם יסודות החקלאות המודרנית עוד מסוף המאה ה-19 וזה לא מפתיע שחקלאי מקצועי כמו יוסף מודע לכך ומבצע בהתאם.

ישאל הקורא – ואיזה יבולים הם (כבר) קיבלו עם כל השיטות הקדומות הללו? ביומן 3037 (1946) יוסף מוסר דיווח יבולים: מחלקה גן ד' (סובטרופיים) 1.5 דונם נושאי פרי התקבל יבול של 1.486 טון של שלושת המינים יחד (אבוקדה, שסק ואפרסמון). כלומר, כ 1 טון לדונם. זהו יבול מרשים ביותר. נראה שהנוטעים רואים ברכה בעמלם, וב-1950 (יומן 3915) מדווח יוסף בפינתו "בגן עצי הפרי" על נטיעה נוספת של 12 דונם אבוקדה. זה מהווה הגדלה משמעותית של חלקת הסובטרופיים ומבטא ככל הנראה הצלחה של הגידול. אין אזכורים לכך שגידול האבוקדה הוא סיפור הצלחה, ואין דיווחים כלל על שיווק, מכירות, מחירים. אך משלל הדיווחים האגרונומיים ניתן לזהות את המקצועיות של הנוטע. בחורף 49/50 היה כפור וקרה, ויוסף מדווח על התאוששות יפה של "מטע האבוקדו הוותיק". השנה היא 1951 והמטע וחלקת הסובטרופיים בתנופת גידול מתמדת, אך יוסף בוסתנאי בן ה-72 חלה ויוצא ממעגל העבודה והדיווחים עד לפטירתו ב 1952.

אני מדלג 25 שנה קדימה. בשנים האלה (1952-1978) העצים בחלקת הסובטרופיים שליד בית הקברות גדלים, נושאי מעט פרי ולא מהווים ענף חקלאי משמעותי בקיבוץ. ב-1978 ניטע מטע מסחרי גדול של אבוקדו בגבעת ברנר בחלקה מרוחקת מאוד מבית הקברות (מעבר לוואדי). ציקי חרט טיפח אותו במקצוענות ומסירות עד העברת הפיקוד למירון דקל. מירון מספר לי שכיום יש בקיבוץ 850 דונם אבוקדו. אבל מירון לא שמע מעולם את המונח 'אבוקדה'. המטע כיום מורכב בעיקר מזני האס, אטינגר, ריד, פוארטה, ארדיט וניר-אורית ומעט זנים אקזוטיים כמו פינו, פינקרטון ועירית. המטע רווחי והקיבוץ מתכנן את הגדלתו.

לאחר 87 שנה, חזונו של יוסף בוסתנאי מתגשם – בגדול.

לסיכום, בשנים 1936-1950 אין כל אזכור שחלקת הסובטרופיים בגבעת ברנר שימשה כניסיון מדעי לבחינת זנים וכנות ("אונטערלאגע"), והיא היתה למעשה מטע מסחרי לכל דבר כחלק מענף המטעים. כמו כן בולטת העובדה שמטעי התפוח, אגס, זיתים והשזיף שהיוו את מקור ההכנסה של המטע והשתרעו על שטח של כמה עשרות דונמים, קיבלו את מרבית תשומת הלב, ואילו הסובטרופיים נותרו מעט מאחור. אני מסיק מכך שיוסף בוסתנאי, בהיותו איש מקצוע מהמעלה הראשונה, מיקד את תשומת ליבו בצורה מקצועית ושקולה וגישר בין התרומה הכלכלית לבין מימוש חזון ארוך טווח. יוסף בוסתנאי מתאר דרך עשרות דיווחים ביומן פעולות סיקול והכנת שטחים, הדברת מזיקים, מצוקת כוח אדם בקטיף, נטיעות נוספות והרכבות. ועדיין יש לציין כי במידה מסוימת הוא לקח הימור: השכלתו וניסיונו המקצועי היו בתחום של חקלאות אירופית קרה (נשירים), ולמרות שגידול האבוקדו בישראל היה בתחילת דרכו, הוא חתר לפיתוח מסחרי של ענף עצים סובטרופיים – כאשר במקביל המחקר החקלאי הינו רק בתחילת דרכו בתחום. וכך במהלך נחוש ועיקש של 14 שנה הציב את גידול האבוקדו על מפת הגידולים של הקיבוץ.

קיבלתי תשובות לכל שאלותיי. אבוקדו ואבוקדה חוגגים 100 שנה לאחיזתם באדמת ארץ ישראל, וכיום זהו גידול היצוא מספר 1.  בגבעת ברנר חוגגים 87 שנים לנטיעה המסחרית הראשונה של אבוקדו, וכיום הוא הגידול הרווחי ביותר בקיבוץ.

אני יכול לחזור לקטיף, לטפס קצת על העצים, לחפש את הפרי בתנועת יד רחבה ולחוש את הרקמה הרכה של העץ, להריח את ריחו המיוחד הנעים, ליהנות מטפיחה קלה של הפרי בגבי ובידי ולתלוש אותו מעוקצו הרך לתרמיל. היש פרי יותר יפה וטעים הימנו?

תודות: לפול פלין ממח"ע, לדויד זקס וצבי (ציקי) חרט מגבעת ברנר ששיתפו מזיכרונם הקיבוצי, למירון דקל, רכז המטע בקיבוץ, למרים זילברשטיין ועמנואל (עמי) להב ממנהל המחקר, ולבסוף לזהבה וייסלר מארכיון גבעת ברנר שפתחה לפני את כל דיווחי יוסף רוזנמן / בוסתנאי ביומני גבעת ברנר ואפשרה בכך להחיות את ימי האבוקדה (כן, עם ה') הראשונים בגבעת ברנר.

היצור העולמי של פרי האבוקדו

הגידול בייצור העולמי של פרי האבוקדו הוא מרשים. במהלך עשרות השנים האחרונות, רשם הגידול קצב צמיחה שנתי ממוצע של כ–7%. שטח הגידול העולמי עלה מקרוב ל-מיליון דונם בשנות ה-60 ועד לכמעט 9 מיליון ב-2023(6). היבול העולמי השנתי עלה בהתאם ועומד על כ–8.5 מיליון טון אך ללא שינוי מהותי ביבול ליחידת שטח (ממוצע עולמי כ-1 טון לדונם). הסחר (יצוא) בפרי האבוקדו גדל בשנות ה-90 וכיום עומד על כ-30% מכלל הייצור. היצואניות המרכזיות הן מקסיקו (50%), פרו (20%), ושאר העולם, כולל ישראל, כ–30% (כולל ספרד, קניה, קולומביה, צ'ילה, דרום אפריקה, רפובליקה דומיניקנית, מרוקו ועוד מספר יצואנים קטנים יותר).

ערך השוק עומד כל כ–18 מיליארד USD(7).

מקורות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בכפר סילבר שופץ מגדל המים הישן ויש בו עתה מוזיאון לתולדות הכפר ומרכז פדגוגי. השמחה מהולה בעצב: לוח חדש נוסף תחת הכותרת "נזכור", ועליו שמות של בוגרי הכפר שנהרגו בשבעה באוקטובר  *תמונה ראשית: מגדל
5 דק' קריאה
זה לא מעט, כשמשפחה של דורבנים, חזיר בר ונחש יוצאים לטייל במושב  מאות חיות בר נמצאות במרחבים השונים המקיפים את אזור המועצה האזורית מטה יהודה ובישראל בכלל. החיות (תנים, דורבנים, נמיות, יחמורים, חזירי בר,
2 דק' קריאה
"התפיסה לא השתנתה מאז השבעה באוקטובר," אומר תדמור ערבה ממושב רם-און, שממוקם כ-200 מטר מגדר המערכת וכ-7 ק"מ מהעיר ג'נין שבגדה המערבית * "אנחנו מרגישים חשופים מאז ועד היום," אומר תדמור שבנה תצפית מעל
6 דק' קריאה
אירוע זיכרון והוקרה לאנשי ענף החלב התקיים בישוב פטיש, במהלכו במהלך נערך טקס זיכרון מרגש לרפתנים שנרצחו באירועים הקשים של ה-7 באוקטובר  מועצת החלב בשיתוף התאחדות יצרני החלב קיימו הערב, רביעי, אירוע זיכרון והוקרה
3 דק' קריאה
אלפים ליוו את ארנון זמורה ממושב שדה דוד בדרכו האחרונה  אלפי אנשים השתתפו בהלווייתו של ארנון זמורה ז"ל, ממושב שדה דוד, שנפל בקרב על חילוץ ארבעת החטופים במחנה נוסייראת ברצועה. ההלוויה התקיימה ביום ראשון
2 דק' קריאה
לוגון, התאטרון המוזיקלי דובר האנגלית מהנגב, מעלה הפקה גם השנה למרות שחלק מחבריו פונו מבתיהם. חבר הלהקה לואיס הר מאורים, ששוחרר משבי חמאס בא לבקר בחזרות  *תמונה ראשית: דבי למדן ולואיס הר שהיה חטוף וחולץ
4 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן