יבול שיא
הרפת והחלב
אריה והבן מתן

אריה שחר, חקלאי מנעמה בבקעת הירדן

4 דק' קריאה

שיתוף:

הכרתי את אריה בערבי שירה בציבור. אריה מגיע לערבים אלו עם ארגזים של תמרי מג'הול משובחים ביותר שהוא מגדל היכולים להאכיל גדוד של אנשים, דבר המעיד שהוא חקלאי גדול עם לב גדול, נדיבות עצומה, וחיוך רחב ומחמם לב על פניו. ככה התוודעתי לאיש שהוא בעל משק במושב נעמה בבקעה.

אריה ספר על ילדותך, בית הוריך.

"גדלתי במושב ברק שבתענך. הוריי עלו ממרוקו ישר למושב ברק. הם השתייכו לקבוצה של צעירים שעלו במאורגן לארץ באמצע שנות החמישים. הם הגיעו עם שבעה ילדים. אני הילד השמיני במשפחה והראשון שנולד בארץ. אחריי נולדו עוד שני ילדים. במרוקו הוריי היו בעלי אמצעים, אבי עבד כמנהל חשבונות והתפרנס מאד יפה. לפנינו הגיעו לארץ חלק מהמשפחה. גם סבא וסבתא הגיעו עשר שנים קודם וגרו בירושלים. אבי עבד בשנה הראשונה בעבודות דחק ולמד עברית באולפן; מרגע שלמד וידע עברית רהוטה החל לעבוד כמנהל חשבונות בארגון קניות הצפון.

"האווירה בבית היתה של מפא"י. כל ילדי המשפחה, כולנו הבנים, שירתנו ביחידות קרביות. אני הייתי לוחם בסיירת שקד ועשיתי שירות צבאי מאד משמעותי ומכונן. לאחר השירות הצבאי חזרתי לעבוד במשק הוריי. את המשק של הוריי ניהל ועיבד כל פעם בן אחר. הגידולים היו שונים: בוטנים, סלק סוכר, כותנה, תפוחי אדמה, וגם בעליי חיים: עופות וכבשים. כל פעם בן אחר היה לוקח את המושכות ומעבד את המשק. לאחר זמן התחלתי לעבוד בימ"מ ביחידה לאבטחת טרור ובאבטחת אישים. ההחלטה לבנות את ביתי במושב נעמה בבקעה היתה כשהכרתי את מירה אשתי והתחתנו".

 

חממת בזיליקום
חממת בזיליקום
איך היתה ההתחלה בבקעה?

"היינו המשפחה השתים עשרה במושב. הגענו בשנת 1984, שנתיים אחרי שנעמה עלתה על הקרקע. נעמה היתה אז מושבוץ. קיבלנו נחלה ובשנתיים הראשונות ניהלתי את מטעי הבננות והתמרים של הישוב ובמקביל, הייתי רכז הביטחון של הישוב. היום בנעמה יש ארבעים ושלושה משקים. ארבעת ילדינו נולדו בנעמה. יש לנו שלוש בנות ובן. שלושה מבין ארבעת ילדינו גרים בבקעה. בתי הגדולה נשואה וגרה במושב משואה שבבקעה, גם הם בעלי משק וחקלאים. בני מתן בעל נחלה כאן בנעמה, גם הוא חקלאי, מגדל תמרים במשקו ומגדל את התמרים שבמשק שלי. הבת נגה גרה ברמות השבים, ובתי הקטנה ענת, בת 26, גרה כאן במושב והיא יד ימיני, עובדת בבית האריזה שלי, היא מנהלת את אולם הייצור".

 

"ככל שהסגר גדל והקושי גדל, כך הפלשתינים מוצאים פרצות ומעטים מהם מגיעים לעבוד. בענף התמרים מצאתי פתרון בכך שסגרתי עם הקבלן שלהם, שהם ישנים אצלי במשק, ארגנתי להם מקום שינה, מקלחות ושירותים ואף מבחינת אוכל הכל מאורגן"

 

הדרך כ- חקלאי בנעמה.

"השנים הראשונות היו קשות, תמרי המג'הול הגיעו לבקעה בשנת 1982 מקליפורניה. לא ידעו אז איך לגדל תמרים אלו. זה היה סוג של ניסוי וטעייה . לקח זמן עד שהגענו לתוצאה הרצויה. עברנו משבר לא קל, וההתחלה היתה קשה. עם מצוקה גדולה וקיבלנו עזרה. המשבר היה כזה שחשבתי לחזור לימ"מ. העזרה הגיעה כשקיבלנו מכסה לגידול צמחי תבלין".

מה יש היום במשק שלך ?

"במשק שלנו יש היום גידולים של צמחי תבלין, תמרים משני סוגים ובית אריזה לתמרים. אני מגדל מאתיים דונם תמרים מזן מג'הול. יש במשקי גם עשרים ושבעה דונם של תמרים מזן ברהי. זהו תמר בצבע צהוב, כשהוא מבשיל, מכניסים למקפיא ליומיים שלושה והוא מתרכך ומוכן לאכילה. התמרים האלו בבקעה מבשילים בתחילת אוגוסט. רוב התוצרת משווקת ליצוא".

מהם צמחי התבלין אותם אתה מגדל ?

"קיבלתי מכסת תבלינים כמה שנים אחרי שהגענו לנעמה. את המכסה קיבלנו מאגרסקו. גידול צמחי התבלין היווה מהפך שקרה לי, אז התחלנו לחיות ולהתפרנס מחקלאות. אני מגדל: כוסברה, פטרוזיליה, בזיליקום, קורנית, רוזמרין, טרגון, אורגנו ומרווה. בהתחלה שתלנו ששה דונם של צמחי תבלין. היו הרבה מאד מגבלות שהקשו על היצוא. כתוצאה מכך, החלטתי לפתח את השוק המקומי. מאותה נקודת זמן התחלתי להרוויח כסף ולהתפרנס.

"לפני חמש שנים בניתי בית אריזה במשק. אני מייצא את התמרים שלי עם חברת גליל אקספורט, חברת יצוא של הגליל המערבי. אני מתפעל את בית האריזה בעבור הפרי אותו אני מגדל, וזהו גם בית אריזה שמשמש את חברת "גליל אקספורט".

ומה קורה בתחום זה בבקעה?

"יש היום בבקעה שנים עשר בתי אריזה לתמרים. כל בתי האריזה מלאים בעבודה. כל מגדלי התמרים ,עשו וסגרו חוזים עם חברות היצוא. כל שיווק התמרים נעשה על ידי חברות היצוא. בדרך כלל, אלו חוזים הגונים".

כיום אנו חברה הנקראת: שחר חקלאות בע"מ. חודשי אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר הם חודשים מאד אינטנסיביים . אלו הם החודשים בהם אנו גודדים את התמרים. עם השנים, ענף צמחי התבלין הפך למשני . אני שומר וממשיך ענף זה כי הוא חלק מהמשק שלי. את צמחי התבלין אני משווק לייצוא בחודשי החורף ובשאר חודשי השנה אני מוכר בשוק המקומי."

כמה אנשים אתה מעסיק בדרך כלל ?

"בימים רגילים עובדים בבית האריזה בתקופת המיון כ- 90 אנשים. במטע תשעה אנשים בכל ימי השנה, בזמן הדילול והגדיד – שמונה עשרה אנשים, ובתבלינים יש שנים עשר עובדים בקביעות. יש מספר אנשים שעובדים אצלי כבר שלושים שנה. בימי שגרה העובדים שלי הם פלסטינאים שחיים בכפרים לידינו".

ועכשיו בימי הקורונה מה קורה, איך אתה מסתדר?

"יש מספר ספקים שהפסיקו לקחת תבלינים. עד המשבר שיווקתי תבלינים, שבעה ימים בשבוע. מאז המשבר אנו נעזרים במתנדבים שמגיעים מאזור ירושלים. הרשות הפלסטינאית סגרה את המעברים של הפועלים לעבודה; כתוצאה מכך יש להם היום קושי מאד גדול בפרנסה. ככל שהסגר גדל והקושי גדל, כך הם מוצאים פרצות ומעטים מהם מגיעים לעבוד. בענף התמרים מצאתי פתרון בכך שסגרתי עם הקבלן שלהם, שהם ישנים אצלי במשק, ארגנתי להם מקום שינה, מקלחות ושירותים ואף מבחינת אוכל הכל מאורגן. כרגע, אנו בתקופת האיבוק וההפריה של התמרים. העבודה נמשכת יותר זמן, עבודה קשה שמתעכבת בשל מיעוט האנשים. כל מי שעובד עכשיו, עובד מאד קשה, ימי העבודה של חקלאי הם סביב השעון".

האם היצוא ממשיך ?

"מכיוון שהיצוא הוא דרך הים, הוא נמשך. יצוא התבלינים סגור משום שהוא דרך האוויר. הבת שלי יזמה באמצע חודש מרץ, מכירה ישירה של התוצרת שלנו. אנו מוכרים כמות קטנה באופן יחסי. לקחנו נהגים והם עושים משלוחים לבתים על פי הזמנה. בענף התבלינים, חותך וזורק וסגרתי חלקות. ההפסד הגדול הוא כרגע בענף התבלינים. הנזק בענף צמחי התבלין הוא קשה, מכיוון שלא רק שלא קוטפים, יהיה לנו גם מאד קשה להתחיל את העונה הבאה, בשל בעיית כוח אדם. בענף התמרים, עובדים קשה יותר כדי לעמוד ביעדים."

ומה יש לך לומר על ימים אלו, על החיים בבקעה.

"אני אופטימי, חקלאי,  ברור שלא יהיה כמו שהיה, אבל מאמין בטוב. החיים בבקעה הם חיים יפים ומגוונים. הנוף יפהפה, עונות השנה משנות את צבעי הנוף. בעונת החורף הכל ירוק. בחודשי הקיץ הצבע הצהוב שולט. אנשי הבקעה הם אנשים טובים ואיכותיים. אנו עובדים בשיתוף פעולה עם הפלסטינאים, ויש בינינו יחסים של כבוד. יש אינטראקציה טובה בין כל תושבי הבקעה, יהודים וערבים. מתקיימת ערבות הדדית גם בתוך המושב, מאד עוזרים אחד לשני. במושב נעמה מתקיימים חיי תרבות יפים. אנו חוגגים יחד חגים. כיום מושב נעמה הוא מושב מתחדש, הרבה מאד צעירים חזרו למושב ומצעידים את המושב קדימה.

וכך מסיים אריה את השיחה בינינו:

"ההחלטה לחיות בבקעה, להיות חקלאי ולהתפרנס מחקלאות בבקעת הירדן, היתה החלטה שהסבה לי מאז בואי לנעמה ועד היום, אושר גדול, סיפוק עצום וחיים מאד משמחים".

חקלאים בערבה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה בשיתוף עם משרד החקלאות וארגון The Good Food Institute Israel (GFI)  ישקיעו כ-4 מיליון ₪ במחקרים ישראליים למציאת חלבון אלטרנטיבי כתחליף לבשר, דגים, חלב וביצים בהמשך להסכם האסטרטגי שנחתם לאחרונה
2 דק' קריאה
האם שימוש בביו-סטימולנטים מבוססי פרוביוטיקה משפיעים על מדדי הצימוח ונפח השורשים של האבוקדו והאם חגבים יכולים לשמש כמקור חליפי לחלבון, הם המחקרים אשר קטפו את המקום הראשון בתחרות שקיים המכון הוולקני • המחקרים בוצע
2 דק' קריאה
היסטוריה של 2,000 שנים במקום כל כך קטן ומבודד * מפעל האשלג שפעל לפני קום המדינה עם פועלים עבריים ביניהם אבא שלי * סיור בקסר אל יהוד ומקום הטבילה של ישוע בצפון ים המלח
3 דק' קריאה
הוא "רק" בן 91 אבל נראה כמו בן 60 ולא נח לרגע * יוסקה בדיחי ממושב מולדת מתנדב בשלל מסגרות, בבית החולים, במושב ובהופעות בהתנדבות ועושה רושם שהוא לא מתכוון להפסיק וללכת לנוח  המפגש
6 דק' קריאה
"אני כל הזמן לומד" אומר לי אלון לזרוביץ' ממושב אליעד שברמת הגולן, אחד מיוצרי אוכפי ווסטרן לסוסים המובילים בארץ * את האהבה לחיות בכלל ולסוסים בפרט, ינק אלון עוד מילדותו במושב נווה ירק והוא
10 דק' קריאה
מושב ירקונה חוגג 90 להיווסדו – סיפור על פינה ירוקה בלב דרום השרון שסביבתה העירונית הולכת ומתכסה בשמלת בטון ומלט  בימים אלה חוגג מושב שרונה 90 שנה להיווסדו, תשעה עשורים חלפו מאז הוקם בשנת
4 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן