יבול שיא
הרפת והחלב
shutterstock 258664847

חג בלי שר

2 דק' קריאה

שיתוף:

חג בלי שר:  קוראינו הנאמנים, אתם אוחזים בידיכם את גיליון ראש השנה תש"פ של "יבול שיא". עיתון שמתפרס על פני 112 עמודים מלאים באירועים חגיגיים ומקצועיים שהתרחשו במהלך החודש באתרים שונים במדינה.

לא תמצאו בעיתון הזה ריאיון חג מיוחד שתכננתי לערוך עם שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי הכהן אריאל. ראוי היה מבחינתי שיהיה זה ריאיון סיכום תקופת עבודה עם השר שסיים את דרכו הפוליטית ויוצא לשדה העבודה הפתוח לזכות אולי באיזה ג'וב מפנק. כהרגלי פניתי אל השר וביקשתי לקבוע מועד לריאיון. היתה לי תכנית להביא לבית דגן מראיין אורח, כלכלן בכיר לשעבר במשרד החקלאות, שיתקיל את השר בשאלות נוקבות.

התגובה שקיבלתי מלשכת השר, באמצעות יועץ התקשורת של השר אריאל הפתיעה אותי. אני מסקר חקלאות 23 שנים ברציפות ברדיו ובעיתונות הכתובה ומעולם, מעולם, לא קיבלתי תשובה שלילית מנושא משרה ממשלתית בכירה במשרד החקלאות לבקשה להתראיין לכלי התקשורת שעבדתי בו. התשובה שקיבלתי היא יותר מההגדרה 'שלילית': "השר לא מעוניין". הגבתי מיד: "יש סיבה הגיונית מדוע השר אינו מעוניין"? יועץ התקשורת של השר, שי רפאל, לא השקיע עוד מאמץ כדי להגיב. ימים אחדים אחר-כך הייתי בטקס הפרידה של המדען הראשי במשרד החקלאות ד"ר אבי פרל. פגשתי שם בשר אריאל ושאלתי אותו מדוע השיבני ריקם לבקשת הריאיון החגיגי לראש השנה. "אני שבע ראיונות" השיב לי אורי אריאל.הגבתי מיד כי אני חש נפגע,כי מעולם לא קיבלתי תשובה שלילית משרי חקלאות. "שמעון, זה לא אישי, אל תיפגע מזה שלא הסכמתי".

שבועיים קודם השיחה הזאת התראיין השר אריאל לשבועון "מקור ראשון" ועל פני עמודי הריאיון הוא לא הזכיר את עובדת היותו שר החקלאות. רוב הריאיון נגע בפוליטיקה, שם אורי אריאל כנראה שוחה טוב יותר מאשר בכיסא של המשרד הממשלתי בבית דגן. אני לא מבין עד עצם כתיבת שורות אלה מה מנע מהשר לסכם את תקופת פעילותו במשרד החקלאות בריאיון חג מיוחד. אולי גם הוא מבין שאין לו הרבה מה "למכור" לקהל החקלאים קוראי הירחון, ואולי גם לא להתגאות בפעילותו למען עובדי האדמה, חוץ אולי מביטול מס המעסיקים שנגזר שנים על החקלאים או מאבק למען מים בתעריף נמוך.

חג בלי שר

אורי אריאל מצטרף לשורה של שרים שישבו בכיסא המרווח בבית דגן ותרומתם לחקלאות ישראל לא הורגשה ולא באה לכלל ביטוי מעשי בשטח. אנחנו עוד לא יודעים מי יבוא במקומו של אורי אריאל כי אף אחת מן המפלגות שהתמודדה בבחירות לא הצהירה שיש לה רצון להושיב נציג מטעמה בלשכת שר החקלאות. באותו מפגש בסיום כהונתו של המדען הראשי גילה שר החקלאות ש"אני בא יום-יום למשרד ו-12 שעות ביום אני פעיל בתחום החקלאי. בדרך לאירוע הייתי אצל הבדואים, שמשרד החקלאות אחראי גם עליהם, ואני אשב בבית דגן עד שיגיע שר חדש ואעביר לו את המשרד".

בראשית ימי המדינה התגאו חברי הכנסת הראשונה לכתוב בשורת העיסוק שלהם: חקלאי. היום החקלאות איבדה את זוהרה בעיני הפוליטיקאים והם אינם רואים בתחום הזה סוג של תרומה לחברה ולמדינה. מצער מאד שכך מתייחסת המדינה לכמה אלפי אזרחים שביום-יום שומרים באדיקות רבה על אדמות הלאום ומגנים על גבולותינו מול לבנון וסוריה ובעוטף עזה מול ארגוני הטרור שמבקשים לכלותנו.

חקלאי ישראל, מלח הארץ, ראויים להרבה יותר מלטיפה פה ושם והצהרות מדינאים מעבר לגבולות המדינה שהחקלאות הישראלית היא 'פאר היצירה' ושוכחים דקה אחר-כך את קיומם של עובדי האדמה. אני גם לא מצליח להבין את האובססיביות שפשטה במשרד האוצר וגם במשרד החקלאות לייבא מזון טרי לחגי תשרי וחג הפסח. לרומם את חקלאי תורכיה ולהשפיל את החקלאי הישראלי התמים לכאורה שנאלץ לספוג מהלומה אחר מהלומה והוא שותק כדג.
ערב ראש השנה תש"פ אני קורא לחקלאי ישראל להסיר את האגו המאפיין רבים בחברה הזאת ולהתאגד ולצאת למאבק משותף שייטיב את מצבם ובעיקר את מעמדם של החקלאים, שמרוב חבטות על ראשיהם – רבים בחרו להקדים את הפרישה ולוותר על נכס אדמת הגידולים שלהם, ולעיתים להפקירה לידיים זרות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נחמיה מצוינים ממושב הודיה מספר לעמרם קליין על השתלשלות חיו ואיך הצליח לשלב בין חקלאות לחיים כלוחם אש במערך הכבאות וההצלה * סיפור חיים  נחמיה, יו"ר עמותת רֶשֶֶף, איגוד הגמלאים של מערך הכבאות וההצלה,
3 דק' קריאה
בשעה טובה ולאחר שנה מאומצת ועקבית, הערב התכנסה ועדת המנכ״לים שהוקמה מכח החלטת ממשלה 1752 לעניין קביעת מכסת עובדים זרים, בה קבענו לראשונה כי מכסת העובדים הזרים לחקלאות תעמוד בשנה הקרובה על 70,000. בהתאמה,
״מדובר בהחלטה חשובה אשר מחזקת את החקלאים בישראל המשוועים לידיים עובדות כדי לספק תוצרת חקלאית ולהמשיך ולחזק את ביטחון המזון של אזרחי ישראל. חקלאי ישראל ממשיכים לעבוד ולעבד את אדמותיהם בגבולות, זאת תחת אש
תפוחי אדמה, צנוניות, עגבניות שרי וגם בטטות. השטחים החקלאיים בעוטף עזה מספקים כ-50% אחוז מסך הדרישה הקלורית השנתית של אוכלוסיית ישראל. קבוצת מחקר מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב בחנה את השפעת המלחמה על ייצור המזון באזור

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן