"כולנו נמצאים במהלכו של אירוע מחריד וטרגי, מלחמת חרבות ברזל תפסה את כולנו בהפתעה ואנו נלחמים על הבית ועל החקלאות"
אני משוחחת עם ג'וני עג'מיה מרכז ענף החקלאות של קיבוץ מצובה. ג'וני שנולד וגדל בכפר הדרוזי ינוח–ג'ת, נשוי לחנאן ולהם ארבעה ילדים: אסיל הבת הבכורה, סטודנטית למחשבים ויסאם שנמצא בשירות סדיר, אמיל תלמיד במכללת חיל האוויר וסלין בת ה 13. הבן ויסאם שמשרת שירות סדיר בחיל השיריון הוקפץ בשבת 7.10.23 בבוקר ונמצא מאז בדרום הארץ, הדאגה בלב הוריו ומשפחתו גדולה.
"אנחנו חיים בסרט אימה" אומר ג'וני. קיבוץ מצובה ששוכן מדרום לבקעת שפע, כ-2 ק"מ דרומית לגבול עם לבנון נפגע במטחי הרקטות ששוגרו ע"י החיזבאללה. שתי רקטות פגעו פגיעה קשה במטעי הבננות והאבוקדו.
הכפר ינוח–ג'ת המרוחק כ 5 ק"מ מגבול הצפון, ידוע כ-"סביון שבגליל" סובל גם הוא מאימת המלחמה והרקטות המגיעות לאזור.
כבר ביום השני למלחמה התחילו חברי קיבוץ מצובה לפנות את הישוב; לאחר כשבוע התקבלה הוראה לפינוי כלל חברי הקיבוץ. 1200 חברי הקיבוץ פונו והותירו מאחוריהם קומץ עובדים חיוניים בעיקר בענפי החקלאות.
ענף החקלאות של קיבוץ מצובה כולל 2200 דונם של גידולי מטעים, בהם: רימונים, בננות, אבוקדו, ליצ'י, מנגו ופרדס, וכן גידולי שדה. "החקלאות במצובה היא 100% פרנסה עבור הפנסיה של הוותיקים", אומר ג'וני, "אנחנו עושים הכל כדי להחזיק מעמד במצב המטורף הזה".
אכן, מלחמת חרבות ברזל היא מלחמה שמניחה את כל מה שידענו או חשבנו שאנחנו יודעים בקטגוריה חדשה לחלוטין. מלחמה שגורמת לכולנו לפקוח עינים ולהביט במציאות באופן אחר. כל מה שג'וני אומר נכון: "מצב מטורף", "סרט אימה", "אירוע מחריד וטרגי". "המציאות השתנתה ועלינו ללמוד להתמודד עם השינוי הזה", כך מוסיף ואומר ג'וני.
עיקר כוח האדם בחקלאות מצובה נשען על תאילנדים ועובדי קבלן פלשתינאים מהגדה. עובדי הקבלן נשלחו מידית לבתיהם עם פרוץ המלחמה ומרבית התאילנדים כבר עזבו.
"את קטיף הרימונים (מהזן וונדרפול) הצלחנו לסיים בעזרתם המדהימה של מתנדבים רבים והאובדן היה שולי, מאידך הטיפול בבננות הינו טיפול מקצועי הדורש ידיים מיומנות בתמיכת העצים ועטיפתם, עץ בננה שלא ייתמך כראוי ייפול וישבר".
גדרות נפרצו, עדרי בקר נכנסים למטעים ופוגעים בהם, מערכות מים נפגעו והחורבן גדול מאוד. הצוות שנשאר עושה לילות כימים בניסיונות לתקן מה שניתן ולשמור על הקיים אך ללא ידיים מקצועיות, יכולתם מוגבלת והשבר גדול עד מאוד.
קיבוץ מצובה עלה לקרקע ב-9.2.1940 ונקרא על שם "חורבת פי מצובה" או "חורבת מעצוב" הסמוכה אליו. קרקעות הקיבוץ היו שייכות ללבנונים ונרכשו ע" הקרן הקיימת לישראל.
מלחמות רבות עברו על מקימי מצובה, החל מהמלחמה בקדחת שהפילה חללים, ליל הגשרים, מלחמת העצמאות ושאר מלחמות ישראל. ב-12.3.2002 היה פיגוע מצובה – פיגוע ירי שביצעו מחבלים ובו נרצחו שישה ישראלים.
הקיום בצל האיום התמידי מגבול הצפון מעמיד את חברי מצובה בכלל ואת העובדים בחקלאות בפרט בשורה הראשונה בהגנה על אדמות מדינת ישראל.
ג'וני שקשור לחקלאות בכל רמ"ח איבריו מנהל את חקלאות מצובה מ-2007. "באהבה אני עובד בחקלאות, באהבת אדם וצמח ואדמה", אומר ג'וני "ובעיקר, באהבת חקלאות מצובה. וכאן באה לידי ביטוי אחוות העם הזה, המתנדבים הרבים שמגיעים, צעירים ומבוגרים שעושים ככל יכולתם על מנת לסייע בענפי החקלאות השונים. זה מחמם את הלב והנשמה ומחזיר את האמון והאמונה".
