יבול שיא
הרפת והחלב
אריזות שמן זית בתצוגה בטקס. צילום עדינה בר אל

חקלאים צעירים ושמן זית

10 דק' קריאה

שיתוף:

עופר ערמוני ממושב אביחיל ועידו תמיר ממושב שדה משה זכו במדליות בתחרות בינלאומית על איכות השמן

זו השנה ה- 14 בה מתקיימת התחרות הבינלאומית Terra Olivo לשמן זית ברמת כתית מעולה לשנת 2023-2022. ניגשו לתחרות זו 567 מגדלי זיתים ויצרני שמן זית מ-19 ארצות ברחבי העולם. ביניהם: ספרד, יוון, איטליה, תורכיה, ברזיל, פורטוגל, מרוקו, אפגניסטן, דרום אפריקה, ארצות הברית, אוסטרליה ועוד.

מישראל נשלחו לתחרות כ-200 שמני זית שונים של 75 יצרנים. 40 טועמי שמן זית מקצועיים מהעולם ומישראל, שהוכשרו בקורסים מיועדים לכך, העריכו את איכות השמנים, ובחרו את השמנים הטובים ביותר בקטגוריות שונות.

טקס ההכרזה על הזוכים הישראלים בתחרות נערך ב-25 ביוני במלון "יערים" בקיבוץ מעלה החמישה. את הטקס הנחה אייל חסון, היזם והבעלים של התחרות. חסון דיבר על השנה הברוכה, בה היו יבולים גבוהים של עצי הזית לאחרונה, וציין את העובדה שהמודעות לשמן זית איכותי ממשיכה לעלות. בין הדוברים היה אורי יוגב, מנהל ענף הזית במועצת הצמחים. בין שאר הדברים הוא ציין את כניסת הדור הצעיר לענף הזית. פרס "מפעל חיים" לאישיות שהשפיעה ומשפיעה על ענף שמן הזית, ניתן ליצחק ציפורי (כושי), חוקר, מדריך וטועם שמן זית. אייל חסון הכריז על הזוכים בפרסים בקטגוריות השונות, וכן על עשרת השמנים הטובים ביותר בתחרות.

בטקס היה מספר לא מבוטל של צעירים, שהם מגדלי זיתים ומשווקי שמן זית. להלן סקירה על שניים מהם: עופר ערמוני מחברת "Levant" ועידו תמיר מחברת Ptora"", שזכו במדליות על איכות השמן שלהם. שניהם חקלאים בני חקלאים ונכדי חקלאים, בעלי השכלה אקדמאית, שלקחו על עצמם לטפח את המשק המשפחתי, ו'הניפו' אותו כלפי מעלה.

עופר ערמוני ואביו שמעון מקבלים פרס בתחרות טרה אוליבו. אלבום פרטי 1
עופר ערמוני ואביו שמעון מקבלים את הפרס.  מימין – שמעון ערמוני, אורי יוגב,  עופר ערמוני ואיל חסון. צילום: אלבום פרטי
עידו תמיר מקבל את הפרס בתחרות טרה אוליבו. צילום איתי נדב
עידו תמיר מקבל את הפרס בתחרות טרה אוליבו. צילום איתי נדב

עופר ערמוני, ""Levant, מושב אביחיל

מושב אביחיל נוסד בשנת 1932 על ידי חיילים שלחמו במלחמת העולם הראשונה במסגרת "הגדודים העבריים" שבצבא הבריטי. שניים מהלוחמים והמייסדים היו סבא רבא (משני הצדדים) של עופר ערמוני. סבו יהודה בק נולד במושב וגם אימו שלומית בק ערמוני. היא נישאה לשמעון ערמוני החיפאי, שעבר למושב בעקבות רעייתו. כך שעופר ואחותו הם דור רביעי במושב אביחיל.

"סבא שלי טיפח משק מגוון עם מטע אבוקדו, פרדס הדרים ולול מטילות" מספר עופר. "הוא נפטר בשנת 1991, לפני שנולדתי. ואבי, שהיה עירוני לגמרי, לקח על עצמו את המשק. הוא בכלל עבד בהייטק, ובמקביל טיפח את המשק. הוא היה קם בכל בוקר ומאכיל את התרנגולות לפני שיצא לעבודה. בסופי שבוע הוא עבד במטעים".

עופר נולד בסוף שנת 1992. למד בבית ספר יסודי באביחיל וסיים את בית הספר התיכון במדרשת רופין. בצבא הוא שירת בהנדסה קרבית. הוא זוכר שעבד עם אביו במשק "מגיל אפס". הוא עבד אתו במטע האבוקדו וגם אסף בילדותו ביצים בלול.

בשנת 2008 היה משבר מים במדינה וניתנו מענקים לעקירת גידולים שצורכים הרבה מים. "היו לנו אז שבעה דונם של עצי אבוקדו ועוד דונם של הדרים ליד הבית" מספר עופר, "אבי החליט לעקור עצים אלו ושתל במקומם עצי זית, וככה התחיל סיפור הזיתים שלנו". הלול נסגר לפני כעשר שנים.

אבל היה שלב בו עופר לא היה בטוח שימשיך בחקלאות. "תמיד אהבתי מאוד לבשל," הוא מספר "וכשהשתחררתי הייתי בטוח שאני רוצה להיות שף. אבי הציע לי להתנסות בעבודה כטבח, ואחר כך להחליט אם אני רוצה לעבוד במקצוע זה. ואכן עבדתי כטבח במשך ארבע שנים במסעדות בתל אביב ובהרצליה".

תוך כדי כך המשק שלהם התרחב, והציעו לעופר לקחת מטעים אשר נזנחו במושב ולעבד אותם. "הסכמתי לעשות זאת, כי היתה לי פינה חמה בלב לענף הזה. את כל הילדות שלי העברתי בכרמי זיתים. אני זוכר את המסיקים בהם השתתפתי מאז גיל בר המצווה שלי, ועוד אני זוכר כיצד אני ואבי היינו מעבירים לבית הבד שקים מלאי זיתים, בעיקר בלילות, ומחכים בתור להכניס את הזיתים לעצירת השמן".

"לאט לאט נסחפתי לזה" הוא מספר. "הבנתי שאני לא רוצה להיות טבח. החלטתי שאני רוצה ללמוד אגרונומיה. התחלתי ללמוד בפקולטה לחקלאות ברחובות. השנה אני מסיים תואר ראשון והתחלתי כבר תואר שני במכון וולקני במחקר בנושא הזיתים".

הוא נכנס לעבודה במשק בצורה רצינית, "לאט לאט הגדלנו את השטחים ונטענו עוד מטעים. היום יש להם כ-190 דונם. את רוב העבודה עושים עופר, אביו ובן-דודו שגר במושב ועוזר להם. בעת הצורך הם מעסיקים עובדים עונתיים.

Screenshot 2023 07 26 121842
עופר ערמוני. אלבום פרטי

מדוע שמן זית?

עופר עומד בדבריו על הצורך בהוזלת עלויות. "השיקול לעבד שטחים נרחבים יותר של עצי זית הוא גם מסיבות העמקת הפעילות והתייעלות. עם שטחים גדולים משתלם יותר להחזיק טרקטור, מנערת, מרסקת. חשוב לי לעשות כמה שיותר עבודות בעצמי, בלי להביא קבלנים, ככה אני שולט בכל תהליך הייצור ומפחית עלויות".

כל העצים שעופר ואביו מגדלים הם לשמן זית. יש להם זנים רבים, חלקם חדשים בישראל, חלקם זנים מקומיים נשכחים והרוב זנים שיש רק להם.

"הבנתי שלא אוכל להתחרות בכמויות של שמן הזית. יש הרבה מגדלים באזורנו ובמדינה כולה, חלקם די 'גדולים'. ולכן החלטתי להצטיין באיכות השמן". לפיכך מאז שנכנס לעסק הוא עובד עם יועץ לשמן, אהוד סוריאנו שמו. "אהוד מלווה אותי מאז במטרה להפיק את השמן הכי איכותי שאפשר, בדרך של עבודה קשה, מקצועית וקפדנית שנעשית בתהליכים שונים מהמקובל: מסיק מוקדם בעונה, לעיתים בשעות הלילה, שליטה בתהליך מהשתילה ועד הבִּקְבּוק, עבודה שונה בבית הבד בכמויות קטנות, כל זן בדרך המתאימה לו. ואכן לאט לאט הצלחנו בכל שנה לשפר את השמן שלנו. האסטרטגיה שלי, שאני לא יכול להתחרות בכמות רק באיכות, הוכיחה את עצמה. אנחנו זוכים בתחרויות בינלאומיות". השנה החברה שלהם שנקראת "Levant" – שם שמבטא את המקומיות של הזית באזורנו, הלבנט – זכתה במדליית זהב בתחרות בניו יורק, מדליית זהב בתחרות "אתנה" ביוון, ובתחרות "בטרה אוליבו" הם זכו במדליה בקטגוריה "שמן זית בוטיק" הטוב ביותר.

עתיד החקלאות בארץ

"אני לגמרי רואה את העתיד שלי בחקלאות" אומר עופר בתשובה לשאלה על עניין זה. ועל ענף הזית הוא אומר: "ענף הזית סובל מתדמית של ענף מאוד לא רווחי, וכנראה בצדק. אני חושב שצריך 'לפתוח את הראש' ולחשוב איך מגדלים בינוניים-קטנים כמוני יכולים להפחית עלויות על ידי התייעלות, ומצד שני צריך להעלות את ערך המוצר, ולדעתי הדרך היחידה לעשות זאת היא בעזרת איכות".

עוד הוא מוסיף: ״אני משתדל בשנים האחרונות להכניס פרקטיקות של חקלאות מחדשת כמו הפחתת ריסוסים, שימוש בקומפוסט, שמירה על הקרקע, גידולי כיסוי ועוד, במטרה לשפר את פוריות הקרקע ובריאות העצים. אני רואה בזה השקעה לטווח רחוק ועתיד החקלאות תוך צמצום הנזק לסביבה ולטבע״.

עופר מסביר איזה יתרון יש לזיתים בהשוואה לפירות אחרים. "פירות כמו תפוזים, אשכוליות, אבוקדו וכו', נמכרים במיכלים. התוצר הוא רק הפרי עצמו. ואילו לענף הזית יש נוסף על הפרי למאכל, גם מוצר שניתן להעלות את ערכו – שמן הזית". והוא מפרט: "אם לדוגמא יֵרד מחיר האבוקדו בבורסה, המגדל לא יוכל להפוך אותו למוצר אחר, והוא יפסיד. אגב, אותו יתרון יש לענבים שהופכים ליין, ענף ששמן הזית שואף להידמות לו במובנים רבים".

בעניין עתיד החקלאות בכלל בארץ, אומר עופר: "בתור חקלאי צעיר אני יכול להגיד שקשה מאוד להתחיל להיות חקלאי מבחינה כלכלית. לי אמנם היה איזה שהוא בסיס של משק, אבל לא היה לנו ציוד, וגם לנו לא היה קל. והמדינה אמנם נותנת מענקים, אבל הם לא מספיקים ולעיתים נתקלים במחסומים בירוקרטיים. אם לא היה לי את המשק ואת אבא שלי, לא הייתי מתחיל".

עופר בוחן את המצב על פי חבריו ללימודים בפקולטה לחקלאות. לדבריו, רק מעטים מהם רוצים להיות חקלאים ממש ולעבד את האדמה. האחרים מתכוונים לעבוד אחרי קבלת התואר במקצועות נלווים, כגון חוקרים, מדריכים, עובדים בחברות אגרוטק. "כי הכי קשה לקום בשש בבוקר ולעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה. אבל לדעתי זוהי העבודה הכי מספקת מכל העבודות האחרות. אמנם יש קושי רב, אבל יש בזה רגעים הכי מספקים שיש".

עתיד שמן הזית בארץ

"בארצות אחרות מפיקים שמן זית באיכות מעולה, ויש לנו עדיין לאן להתקדם" אומר עופר, "אבל לארץ מגיעים שמנים באיכות לא מספיק טובה. אני לא נגד ייבוא, כי בכל מקרה צריך לייבא שמן זית, אנחנו לא מייצרים מספיק. אבל אם אנחנו רוצים לשמור פה על השטחים שלא יהיו שטחי בור, לשמר את התרבות והצביון הכפרי, לשמור על ריאות ירוקות, לקבע פחמן ולשמור על האקלים, לשמור על בטחון מזון – יש צורך לתמוך בחקלאים. והתמיכה צריכה להיות ישירה, כמו באירופה". עופר מציין גם קשיים מצד "מינהל מקרקעי ישראל", שמגביל את המושבניקים ולעיתים מפחיד אותם. אין להם חופש לעבד אדמות בדרך ובגודל השטחים שהם מעוניינים.

לסיום אומר עופר: "עץ הזית הוא לדעתי עץ מדהים. הוא באמת ממכר. עץ יפה, עתיק, ארץ ישראלי. שמן הזית הוא חלק מתרבות האוכל פה. זה מקומי וזה שלנו וזה בריא". הנה מי שהתכוון להיות שף, תורם עכשיו למטבח הישראלי באספקת שמן זית מעולה. עופר הוא בן, נכד ונין של חקלאים, שממשיך את דרכי אבותיו בחקלאות בדרך מהנה ומספקת.

עידו תמיר, "פתורה", שדה משה

המשק של משפחת תמיר בשדה משה הוקם על ידי שמואל וטובה תמיר ממייסדי המושב. נכדם עידו מספר: "סבי נולד בדיסלדורף ונמלט משם לבדו ב'ליל הבדולח', הוא הגיע לאנגליה ועבר הכשרה בבית ספר חקלאי. בשנת 1938 הגיע ארצה ועבד בחקלאות בקיבוץ אשדות יעקב. לאחר מכן עבר לקיבוץ מצובה בגליל העליון. היה חבר הקיבוץ ומרכז המשק. במצובה הוא הכיר את טובה, ילידת תל-אביב, שהיתה בת גרעין שהצטרף לקיבוץ. הם נישאו ונולדו להם שלושה ילדים. אבי נועם הצעיר ביניהם נולד בשנץ 1953".

בשנת 1956, כאשר ליובה אליאב הקים את היישובים בחבל לכיש, הגיעו טובה ושמואל תמיר לאזור והיו ממייסדיו של מושב שדה משה. "אבי נועם היה בן ממשיך ואני עתה דור שלישי במשק" אומר עידו. "סבי ואבי טיפחו לאורך השנים ענפי חקלאות שונים: עגלי חלב, תפוחי אדמה וירקות. אני זוכר בילדותי גם פרחים, בעיקר רוסקוס. אני נולדתי בשנת 1980 וכבר מילדות נרתמתי לעבודה במשק עם אבי. אני זוכר שהייתי חוזר מבית הספר ובחמש בערב עושה סיבוב להוציא את העופות המתים בלולים. היה לנו ענף מפותח של תרנגולי הודו וכן מטעי עצים של כל הפירות הנשירים שמתאימים לאזור: ענבים, נקטרינות, אפרסקים, שזיפים, תפוח ענה; אלו דברים שאני חייתי עליהם כילד. עבדתי די קשה. בעצם" מתבדח עידו "השנים הקשות בהן עבדתי בחקלאות היו בין גיל עשר לעשרים. היום אני יושב במשרד כמנהל כל הענפים והעובדים".

עידו למד מכיתה א' עד ט' בקריית גת, ואחר כך עבר ללמוד בכפר מנחם. המחזור שלו היה הראשון בו השתלבו בני מושבים במוסד החינוכי הקיבוצי "צפית". בצבא הוא שירת בחטיבת הבקעה בתפקיד רל"ש המח"ט ויד ימינו. אחרי השחרור הוא טייל קצת ועבד במשק. אז שתלה המשפחה את כרם הענבים הראשון שלה. נועם וכמה מחבריו החלו לייצר יין כתחביב, ועידו נמשך לתחום והחל לחקור וללמוד את העולם הזה. אחר כך הוא עבר לתל אביב ולמד ב"שנקר" לקראת תואר במגמת "הנדסת תעשייה וניהול".

עידו תמיר בכרם. צילום אלעד כרמי
עידו תמיר בכרם. צילום אלעד כרמי

ההתחלה של "פתורה"

"את הזיתים הראשונים מזן נָבָּלי שתל סבי בסוף שנות השבעים" מספר עידו. "בשנת 1992 הוא התהפך עם טרקטור במושב ונהרג. הייתי אז ילד ולצערי לא זכיתי לשוחח אתו שיחות ארוכות. לאחר מותו סיפרו לי, שהיה לו חלום: שהנכדים שלו יסתובבו בכרם זיתים ושתהיינה שם גם עיזים. בעצם הוא שתל את הזיתים על אדמת טרשים מסביב לחוות הלולים שלנו, במטרה למנוע מאנשים להתקרב ללול ולהעביר נגיפי מחלות".

 מה שדחף את עידו לחשוב על נושא המיתוג היה דווקא יין, ומכאן התפתח מיתוג שמן הזית והקמת "פתורה". "בשנת 2004 נטענו כרם יין ראשון." מספר עידו, "הריח והארומה של היין גרמו לי לרצות ליצור מיתוג לשמן הזית שלנו. באותה תקופה למדתי והתגוררתי בתל-אביב. תוך כדי זה הקמתי את המותג הזה שנקרא "פְּתוֹרָה", על שם עיר עתיקה ששרידיה נתגלו בחפירות ארכיאולוגיות באזורנו. בהתחלה זה היה עבורי די משחק. התחלתי לבנות מותג שיסמל בצורה יותר יפה את המשק שלנו. זה באמת בא מתוך רגש עמוק ותשוקה לחבר את החקלאות המסורתית לעולמות השיווק החדשניים יותר" הוא מדגיש. "היה לי חשוב לתת מקום לתוצרת המשק שלנו והתמקדתי בשמן הזית. כבר אז הבנתי כמה חשוב המראה של המוצרים וכמה חשוב לשווק אותם כמותג".

נראה שלימודיו בשנקר פיתחו אצלו את החוש המיוחד לעיצוב, ובמבט לאחור היתה לו תובנה איך להחדיר מוצר לשוק. "השתדלתי לחדור לתוכן הקולינארי בתל-אביב, להכיר למי שעוסק בכך את המוצר שלנו. השתדלתי להיכנס יותר לעומק ולהעשיר את תרבות האוכל באמצעות שמן זית. היום זה די מקובל, אבל אז, לפני כחמש עשרה שנים, המצב היה שונה. השתמשו במונח הגנרי 'שמן זית' ולא עמדו על האיכויות המיוחדות שלו ועל ההבדלים בין השמנים השונים".

עם הקמת המותג התחיל עידו לחשוף אותו לצרכנים פרטיים. הוא היה מן המשווקים הראשונים בשוק האיכרים בתל אביב בראשיתו. "אני ידעתי שחשוב להגיע לצרכן הסופי, שהוא יבין את המהות של מה שאני מייצר. הרגשתי שבאמצעות מתווכים הלקוח לא יודע כלל מה הוא מקבל ומאיפה זה מגיע".

עידו היה גם בין הראשונים שבנו אתר אינטרנט למוצר שלהם. "השתמשתי בטכנולוגיה כדי להחדיר את מוצרי החקלאות" הוא אומר. "רציתי שהמוצר שלי ייחשב כמוצר של לייף סטייל יותר מאשר מוצר מזון. היה לי קשר עם אנשים מיפן, אשר מאוד מעוניינים בשמן זית. בזכותם הבנתי שה "look and Fine" מאוד מהותי ללקוח בעת הבחירה מה לצרוך. הגענו לשוק שהיה בעצם די בתולי. דיברנו בשפה אחרת על שמן הזית. התייחסנו אליו בהרבה מאוד כבוד, כמוצר שיש לו רמות איכות שונות והוא מתאפיין במאפייני טעם וריח שונים".

ידע רב קיבל עידו בקורס טועמי שמן זית שנערך בפקולטה לחקלאות ברחובות. אבל הוא לא הסתפק בלימוד בארץ ובהכרת השוק המקומי. הוא החל לסייר בעולם, בעיקר בספרד, שהיא לדבריו המקור התרבותי העשיר ביותר של שמן הזית. הוא ביקר אצל יצרנים ידועים בעולם, והשתדל ללמוד ולהתקדם בנושא.

שנת הכרעה ותפנית

במקביל להפצת מוצרי "פתורה" עבד עידו בהייטק בתל-אביב, מנהל פרויקטים בחברת בת גרמנית של מערכות מידע.

המצב השתנה בשנת 2014, כאשר לפתע הדרדר מצבו הבריאותי של אביו ועידו היה צריך לשוב למשק ולקחת על עצמו את טיפוח המשק כולו. הוא והוריו היו חייבים להחליט מה להפסיק לעבד במשק ובמה להמשיך. "זו היתה שנת משבר מכל הבחינות" מספר עידו, "אבל צמחנו מתוכה לעסק המצליח שלנו היום".

היום הם מייצרים בעיקר שמן זית, ומשקיעים רבות במותג "פתורה". בכרמי הזיתים שלהם יש שבעה זנים: ברנע, פיקואל, קורנייקי, קורטינה, פישולין, נבאלי ובשנה הבאה גם אוכיבלנקה.

בנוסף לייצור ושיווק שמן זית איכותי, במשק תמיר מכינים מארזים יפהפיים ומיוחדים מתוצרתם וגם מתוצרת של חקלאים אחרים. הם מקפידים, כמובן, שהמוצרים יהיו על בסיס החקלאות המקומית והאזורית.

שמן זית לילי

אחד הדברים שלמד עידו בביקוריו בחו"ל הוא ייצור שמן זית "מידנייט", מוצר מאוד ייחודי בישראל. הוא עוסק בכך כבר שלוש שנים לפי פרוטוקול מדויק של ייצור בחושך. מתאר עידו: "בכל שנה אני בוחר את הפרי היפה ביותר שלי, כל פעם מזן אחר, ומוסק אותו בחושך בעדינות רבה בטכניקת 'חליבה'. המוסק צריך לעטות כפפות ולהניח את הפרי בכלי, כדי שלא ייפגע. עושים זאת באצוות מאוד מאוד קטנות ויש להגיע לבית הבד כמה שיותר מהר". עידו מסביר את היתרון של המסיק בלילה: "הזית שנקטף לא נחשף לאור, וטמפרטורת הלילה נמוכה בהרבה לעומת הטמפרטורה של היום. גם בבית הבד" ממשיך עידו להסביר, "שומרים על טמפרטורה נמוכה באמצעות קצב איטי של המכונות וערבול קצר. וכך אנחנו מקבלים מעט מאוד שמן אבל פרימיום. הארומה והטעמים מעולים כתוצאה מזה שלא פגענו בכלורופיל אשר קיים בפרי".

מנהל עסק

"את הבסיס החקלאי קיבלתי מסבי ומאבי. והעולם שנכנסתי אליו אחרי הלימודים נתן לי את הכיוון השיווקי. ליוויתי מערכות מידע וחברות בעלות מותגים ולמדתי איך לוקחים מוצר (לדוגמא בתחום הקוסמטיקה), והופכים אותו להיות בעל ערך" אומר עידו. "היום אני על ההגה, אבל אבי תומך ועוזר לי בכל מה שרק אפשר". היום הוא מעסיק חמישה עשר עובדים קבועים ובעונות בוערות הוא מעסיק קבלני משנה. הם מוכרים הכול ישירות ללקוח באמצעות אתר האינטרנט שלהם. כל מי שמזמין באתר, מקבל משלוח עד הבית.

"פתורה" זוכה מזה מספר שנים בתחרויות בינלאומיות של שמן זית שמתקיימות החל מארצות הברית ועד יפן. ניתן לקרוא על סוגי השמנים והפרסים בהם זכתה "פתורה" בקישור: https://www.ptora.co.il/%D7%A9%D7%9E%D7%9F-%D7%96%D7%99%D7%AA-%D7%96%D7%95%D7%9B%D7%94-%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%9D

עידו גאה במיוחד על פרויקט העיצוב של סדרת שמן הזית הייחודית  Midnight Ultra-Premium. הסדרה היא פרי תכנון וחשיבה קפדנית ארוכה יחד עם המעצבת של "פתורה" קרן רובינשטיין. בשנה שעברה הוא ניגש לתחרות עיצוב יחד עם כמה חברות גדולות במשק, ו"פתורה" זכתה בפרס "ראובן אדלר" על הקונספט העיצובי הטוב ביותר לשנת 2022. והשנה היתה לו התגשמות חלום: זכיה במקום ראשון לשנת 2023 בתחרות עיצוב בקבוקי שמן זית ביפן.

"'פתורה' היא אמנם ביזנס רווחי לכל דבר, אבל אני הגעתי לזה לא כדי להרוויח כסף, אלא מתוך תשוקה גדולה מאוד להרחיב את המשק, לשמור על ערכיו ולמנף את מוצריו" הוא מסכם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5-15/6/2024, רחבי עמק יזרעאל תמונה ראשית: שלמה ארצי – צילום: גיא סידי בחג השבועות, המועצה האזורית עמק יזרעאל מציינת 23 שנים לאירועי "חלב ודבש" עם מופעים מוזיקליים של מיטב היוצרים.ות והמבצעים.ות בארץ ופעילויות מגוונות
3 דק' קריאה
איתן בן צבי, בן 43 מקיבוץ נצר סירני, נשוי ליעל ואב ל4 בנים נכנס החודש באופן רשמי לתפקיד מזכ"ל התנועה החדשה בשומר החדש. במסגרת תפקידו יפעל למען כ-20 אלף חניכים וחניכות מ-22 מועצות אזוריות,
2 דק' קריאה
אורי רונן מאור הנר ולהקתו הפולק סטונרס בשיר שנכתב ממשבר אישי וקיבל משמעות חדשה בעקבות אירועי 7 באוקטובר In my wildest dreamsI never imagined That I׳ll be the onethat standsChildren are running,Mothers are hidingAnd
3 דק' קריאה
הרבש"צ דן אסולין ז"ל וטל ממן ז"ל, מכיתת הכוננות של מבטחים נהרגו בגבורה בקרב מול המחבלים שפרצו ליישוב. עימם נהרגו: איתי נחמיאס ז"ל, גיל אביטל ז"ל וליאור בן יעקב ז"ל מישע * אביו של
11 דק' קריאה
ב-1942 נוסד המכון ללימודי החקלאות של האוניברסיטה העברית, מה שלימים הפך לפקולטה לחקלאות ברחובות * איזה גלגולים עברו על הפקולטה לחקלאות? כיצד לימדו ולמדו בפקולטה למרות השתתפות המרצים והסטודנטים במלחמות ישראל – ומהי תרומתה
12 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן