יבול שיא
הרפת והחלב
סיפורה של ישראל וחקלאיה

שושלת אלגבי, סיפורה של ישראל וחקלאיה

3 דק' קריאה

שיתוף:

משק אלגבי שבמושב חצב הוא סיפורה של ישראל וחקלאיה: המשפחה שעלתה מטריפולי והתאהבה בעבודת האדמה, הסבא שהקדיש את הנשמה בגידולים, האבא שהמשיך את השושלת, והבן ברק, שהכניס למשק החקלאי חדשנות וטכנולוגיה. שוחחנו איתו על עבר, הווה ועתיד

למשפחת אלגבי זכויות רבות בעבודת האדמה בחצב, וברחוב המייסדים שבמושב לא פחות משישה משקים, אחד ליד השני, השייכים למשפחה המורחבת – אלגבי ומכלוף שם משפחתה של הסבתא רבתא – מרים מכלוף ז"ל וגם כחלון וימין, אחיה ואחיותיה. משק אלגבי כולל 1,000 דונם של גידולים כרובית, ברוקולי ודלעת -ישראל וחקלאיה

מקורה של משפחת אלגבי בטריפולי שבלוב. המשפחה שם לא עסקה בחקלאות ואבי המשפחה, רבי שמעון אלגבי היה רב ומוהל קהילה. רעייתו, מרים, עבדה כתופרת. נולדו להם שני ילדים: בכור ומרגלית.

בכור אלגבי ז"ל הוא אביו של שמעון אלגבי, המנהל את המשק החקלאי למעלה משלושים שנה. שמעון החליט לעסוק בחקלאות מתוך רצון להמשיך את השושלת ומתוך אהבה גדולה לתחום.

ברק אלגבי, בנו, ממשיך את השושלת: "אפשר להגיד שנולדתי לתוך העבודה החקלאית. כשהייתי ילד היית חופר ערוגות ושותל שתילים."

"אהבת האדמה מחלחלת אליך; על מנת לעבוד את האדמה אתה צריך לאהוב אותה, לדעת שזו התחייבות יום-יומית, שהאדמה גומלת לך ביחס שאתה מעניק לה".

כשברק סיים את שירות החובה שלו, הוא ניסה עבודות שונות מחוץ למושב, לא בתחום החקלאות, אך מהר מאוד הרגיש שזה לא מתאים לו. הוא אוהב להתעורר מוקדם בבוקר, לצאת לשטחים ולחוש את הגידולים פורחים.

"החקלאות אינה עבודה קלה. היא תלויה במזג האוויר, בעונות השנה ויש בה משום הימור – האם הגידול יצליח, האם יהיה רווחי. מצד שני, יש בה המון חדוות יצירה."

"אתה שותף למשהו גדול יותר – לגדל מזון עבור תושבי ישראל, שיהיה טוב, טעים, מזין ואיכותי. על כן הצטרפתי לאבא שלי שמעון, למשק שאותו הקים ופיתח".

ברק הביא עימו רוח צעירה למשק הוותיק, הכניס שכלולים טכנולוגיים בתחומי השתילה, ההשקיה וניהול המשק.

"אנחנו מגדלים בעיקר כרובית, ברוקולי ודלעת עבור רשתות השיווק, מוכרים תוצרת טרייה וגם ארוזה. יש לנו בית אריזה מצויד במכונות אריזה אוטומטיות. כל הסחורה מועברת בקירור ישירות לרשתות השיווק. יש לנו 40 עובדים – סטודנטים ועובדים מתאילנד".

בניגוד לימים בהם המשפחה עלתה לישראל, העבודה במשק כיום מבוצעת בסיוע אמצעים טכנולוגיים חדישים: "השתילה היא באמצעות מכונות אוטומטיות, הקטיף נעשה באמצעות מסועים. הכל היי טק."

"אנחנו נעזרים ב-GPS, ברשותנו מחשבי השקיה. העבודה מסודרת, והשימוש באמצעים האלה מבטיח כי כל גידול מקבל את הדרוש לו – בהתאם לצרכים שלו ולמזג האוויר. המעקב הוא יום-יומי. אתה לומד לחוש את האדמה, להרגיש את הגידול."

"אתה לא יכול לפספס – כי מזג אוויר, השקיה, איכות האדמה, כל אלה משפיעים על הגידולים. אתה עם היד על הדופק".

לעבודה היעילה והמסודרת במשק, יש סיבה נוספת: "המדינה מגבילה אותנו במספר העובדים הזרים שאנחנו יכולים להעסיק, דבר שגורם לנו כל הזמן לשקול היטב מה וכמה לשתול. לדעתי, לא צריך להגביל את מספר העובדים הזרים במשקים החקלאיים, כפי שלא מגבילים את מספר העובדים הישראלים."

"יוצא מצב, על פיו חקלאים נאלצים לעסוק יותר בבירוקרטיה, מאשר בעבודת האדמה. ויש עוד דבר: המדינה חייבת כבר היום לטפח את דור העתיד של החקלאים, אלה שינהלו את העניינים בעוד עשר או עשרים שנה".

"אצלי, הבן שלי מזכיר אותי כשהייתי קטן: גם הוא משחק בשתילים. אבל חייבים אנשים שיעבדו את האדמה, חייבים חינוך לאדמה, דור המשך שייטפל במשקים".

גם נושא המים אינו קל:  "אנחנו מוגבלים במכסה. לכאורה, אין מצוקה של מים, כי יש מי קולחים מטוהרים, אך החקלאים מוגבלים במכסות ובשל כך שוקלים היטב מה לגדל, על מנת לא לחרוג מהמכסה".

ברק מספר על תופעה כאובה אחרת – והיא הגניבות החקלאיות: "אנשים חושבים שהשדות הם של כולם ולוקחים מכל הבא ליד. זה גזל של ממש. רק הבוקר תפסתי מישהו מנסה להעמיס כרוביות לרכב שלו".

ברק, לפי מה שאתה מספר לנו, הגידולים הם בהחלט לא "שתול ושכח", יש פה עבודה אינטנסיבית…

"אכן כך. גידול הכרובית, למשל, הוא גידול מאוד קשה. בקיץ הוא סובל ממספר מזיקים כגון עש הכרוב, כנימת עש הטבק ותריפס, שלשה מזיקים שקשה להדביר אותם."

"אתה חייב להיות עם היד על הדופק. אני מרגיש את השתילים מקילומטר. מעט מאוד חקלאים בישראל מגדלים ברוקולי בקיץ למשל. זהו גידול הסובל מאוד מחום ואם הוא נקלע לצמא או עילפון, מאוד קשה לשקם אותו".  

בשל כך, העבודה במשק נעשית בתכנון מוקפד ומקצועי – מבחירת הזנים, עיתוי הגידולים ועד למיקומם. בזכות תכנון נכון, למשל, וחיבור למגדלים בעין יהב, המשק מצליח לשווק דלועיים במשך כל עונות השנה, בהיקף של כ-2,000 טונות, כרבע מהיקף גידולי המשק. כ-65% מהגידולים הן הכרוביות – כ-3,000 טון בשנה והברוקולי, כ-10 אחוזים מסך הגידולים – 500 טון בשנה.

התוצרת עוברת בקרה קפדנית ורק האיכותית ביותר תצא משערי בית האריזה, כחלק מהתחייבות המשק לספק את המובחר ביותר.

פירוש הדבר, שירקות שאינם עומדים באמות המידה המחמירות אינם משווקים. המסורת המשפחתית, אהבת האדמה, לצד הטכנולוגיה, הידע, הניסיון – יוצרים צירוף ייחודי, שהוא סוד הצלחתו של המשק.

איך אתה רואה את העתיד – במשק המשפחתי ובכלל?

"אנחנו בהחלט חושבים על הטווח הארוך, על העתיד, על המחר. אנחנו רוצים להיות בפסגת הטכנולוגיה, משתדלים מאוד תמיד להתחדש ולהיות בטופ – אם זה מבחינת ציוד טכנולוגי, זנים חדשים – בהם הכרובית הסגולה, ועובדים בשיתוף פעולה עם חברות הזרעים".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
משרד החקלאות ופיתוח הכפר מגבש מענה לסיוע לחקלאים בנושא פשיעה חקלאית, ומזמין חקלאים לשתף בתובנות מהשטח. המטרה: התאמת המענה לצרכים שיעלו מהשטח והקמת מוקד שיהיה זמין לחקלאים 24/7 משרד החקלאות ופיתוח הכפר קורא לציבור
< 1 דק' קריאה
שיר אור גורדון ממושב בית זית, מדריכת יוגה ומטפלת גוף נפש, מספרת על הרצון לפתוח מרחב תרגול יוגי רוחני.   אומרים שהתרגיל הכי קשה בתרגול יוגה הוא להניח את המזרן על הרצפה. וכן, להתחיל להגמיש
4 דק' קריאה
אורי גנני מספר על ילדותו בכפר ויתקין, על מעשי קונדס שערך עם חבריו במושב ועל העצב העמוק שבהתבגרות  האוצר ממרסיי  נושא , שמאד היינו ערים לו בילדותנו בכפר ויתקין, היה עתיקות. זה היה בעיקר
4 דק' קריאה
לרגל הוצאת ספר הילדים "לשרהיה שיר שמח" מספרת השחקנית והמחזאית רובי פורת שובל, כיצד למדה להשתמש בשמחה ככלי להתמודדות עם מצבי לחץ – ועל העולם הקסום שגילתה בסבתאות הספר "לשרהיה שיר שמח" הוא לא
7 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן