יבול שיא
הרפת והחלב
יסמין רז

נשים בחקלאות: יסמין רז, חקלאית ממושב רמות

3 דק' קריאה

שיתוף:

יסמין רז מושב רמות.

אל החקלאות הגעתי בעקבות אבא שלי,

שנפטר ממחלת הסרטן,

הוא היה ממקימי מושב רמות,

אישיות מוערכת בגולן,

שהשאיר אחריו משק לתפארת.

הגעתי ככה,

כמו שאני, בלי שום רקע ובלי חפיפה.

מיד עם פתיחת העונה.

זוכרת את המבטים המופתעים של שאר החקלאים…

בכל זאת, אישה, גרושה בלי בעל לצדה,

מה היא בכלל מבינה.

שתתחיל מחמישה דונם או מקסימום עשרה…

אבל הייתה לי ידיעת לב ברורה,

שאצליח,

וברכת הדרך מחבר של אבא שאמר

"זה קשה, אבל אפשר"

בשבועיים הראשונים הייתי עסוקה

בלהבין,

היכן השטחים נמצאים?

איפה מתחילה החלקה ואיפה היא נגמרת?

ואחר כך, להכיר את הצנרת.

עומדת מול מחשב ההשקיה,

כמו אל מול שוקת שבורה…

למה המים לא זורמים? ומה התקלה?

היו גם מצבים שפשוט הייתי בוכה,

אבל אז גיליתי על עצמי

שאם יש דבר שבו אני מתמחה,

זה לבקש עזרה,

לשים את האגו בצד, וגם את הבושה

ולשאול כל שאלה.

כי הרי אני פה בלמידה.

אין ספק שקיבלתי מלא מלא תמיכה.

ואז נכנסה העונה,

המנגו הבשיל, הקטיף התחיל

כולי בהתרגשות ושמחה.

הפעלתי את כישרון הניהול,

שאיפשר לי סדר ואירגון

מבחינת לוגיסטיקה וכוח אדם,

שאפילו יכולתי לסייע,

ולהעביר עובדים, לחברים החקלאים.

נגמרה העונה בהצלחה גדולה.

הגיע החורף ואיתו ההדרים,

משאיות, מלגזות והרבה בוץ…

נדהמתי לגלות

שלאבא שלי, היה עולם שלם.

שבכלל לא ידעתי שמתקיים.

בזמנו, לבית היה מביא,

ארגז של מנגו או תפוזים…

ולא ידעתי בכלל כמה עושים,

לטובת זה,

ואיך כל הדברים האלה קורים…

עוד דבר חדש ונהדר שגיליתי,

שאצלנו בחורף החקלאים ממש נחים.

מה שאיפשר לי להתפנות ולעשות

גם למען האחרים,

לטובת הכלל, כמו שאומרים.

נבחרתי ליושבת ראש הועדה החקלאית.

ועדה חדשה שלא הייתה קיימת בכלל,

עבורי היתה זו זכות גדולה להשפיע

ולהיות חלק מקבוצה,

של חקלאים של חמישים שנה!

שכבר עברו דבר או שניים בחיים,

ולעיתים סוחבים איתם גם משקעים,

אחד כלפי השני.

ובכל זאת מוכנים, לשים בצד את הכעסים.

לפעול אחרת ולהגיע דף חלק,

למפגשי העשרה,

או להיות פעילים בקבוצת וואטס אפ חדשה,

אותי זה ממש מרגש.

ככל שעברו החודשים, התחלתי להתאהב,

בחקלאות, באדמה ובעיקר בעצים.

הראייה התחדדה ויכולתי כבר להבחין

מה מצב הרוח שלהם,על פי העלים…

ואז הגיע הרגע שבו לא יכולתי יותר

להמשיך בריסוסים.

פתאום נראה לי לא מתאים,

לשים כאלה חומרים.

על האדמה ועל העצים שמניבים לנו פירות.

ואחר כך אותם אנחנו אוכלים.

הפסקתי לרסס את העשבים.

והתחלתי ללמוד ולחקור עוד

על ממלכת העצים.

זה היה תהליך מאתגר ודי אמיץ.

לשנות את הגישה, ולחזק את העץ מבפנים,

במקום להציף אותו ואת האדמה ברעלים.

היו רגעים לא פשוטים.

שממש הזכירו לי את גידול הילדים,

שהיו קטנטנים,

תמיד העדפתי לתת לגופם להתחזק

ולרפא את עצמו.

בלי עזרים חיצוניים,

אז המחלה אולי תימשך יותר ימים.

אבל אחר כך נוצר בהם חוסן לכל החיים.

אותו דבר העצים…

ואז האדמה חוזרת לחיים.

נזכרתי גם באבא שלי אומר

שהוא יודע

שהסרטן אליו הגיע

מכל הרעלים, שהשתמש בתור חקלאי

במשך שנים.

זה אמנם נראה מוזר וממש לא בשגרה.

אבל אצלי העצים קיבלו הזנה חדשה,

של פטריות וחיידקים,

בעצם פרוביוטיקה, כמו שאנחנו אומרים.

ואז שוב נכנסה העונה,

והבנתי שאת הפירות שגידלתי באהבה,

לפי "התקן שלי",

אני מוכרת בעצמי.

למי שידע להעריך מהו מזון איכותי.

הקמתי בית אריזה פרטי,

מערך של שיווק ישיר.

מהר מאוד בניתי מותג אדיר.

שכדי לרכוש אותו הגיעו עד אליי,

מבלי להתווכח על המחיר.

כי למצוא היום פרי כזה בצורתו הטבעית

זה כבר דבר נדיר.

אין ספק שזה מאתגר להיות שונה מהכלל.

לא ללכת בתלם, ולפי המקובל.

אבל אני ממשיכה,

ולעצים שלי ממש מודה,

אפילו אם הם בהתחלה קצת נבהלים,

ולוקח להם זמן, להסתגל לשינויים,

ואז אני נדרשת לאורך רוח וסבלנות.

אבל בסוף הם תמיד מגיבים,

ומשתפים איתי פעולה.

כולי סמוכה ובטוחה,

שעם השנים עוד ועוד חקלאים יתחילו להתעורר,

כי אין לנו עולם אחר,

להביא ערכים חדשים של קיימות ורווחה,

במקום פתרון מידי,יותר סבלנות וראייה לאורך שנים.

ממש לנהל יחסי גומלין חדשים עם האדמה.

יחסים של שפע ואהבה

כולי תקווה

שלשם אנחנו הולכים.

ואצלנו בבית לאודי ( 14) ושי – לי (12)

דור ההמשך, זה ברור,

שאנחנו אוכלים, מגדלים ומוכרים,

פירות, ללא ריסוסים.

ואם אתם שואלים מאיפה האומץ להשתנות

ולגלות דברים חדשים

אני אשתף

שאני מקבלת המון כלים,

ידע, גישה חדשה

ותפישת עולם שיש בה יחסי גומלין חדשים

עם עצמנו ועם הסביבה,

זאת בתהליכים האישיים

שאני עוברת בשנים האחרונות בלימודיי באוניברסיטה הקוסמית

עם שפע של תכנים

שממש עוזרים לי להנכיח שינוי כאן בחיים.

בהקשר לכך…

למשל אחד המאמרים שהתחברתי אליו,

ושאני ממש ממליצה לכם לקרוא

מאת לוהאריה שמדבר על טכנולוגיה ואבולוציה במעבר אל המאה העשרים ואחת:

"אם בעידן שהסתיים, האנושות התפתחה בתוך סביבת מציאות שהצריכה

עבודת כפיים, מאמץ גופני ועמידה באתגרים פיסיים שהבטיחו הישרדות

וצמיחה, הרי שבעידן החדש האנושות עוברת להתפתח בתוך סביבות מציאות

דיגיטליות, מופשטות, רב-ממדיות, וירטואליות, שההתנהלות בהן מצריכה יכולת

מחשבתית מפותחת, התרחבות של התודעה, ביסוס מסגרת ערכים חדשה

ועמידה באתגרים מנטאליים שיגדירו את המשך דרכה…" (http://www.louharya.com/).

אז מה יש לי להוסיף ולומר,

אולי רק עוד שתי מילים,

"הכל אפשרי"

אם רק רוצים.

יסמין רז מושב רמות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אבי לב כבר בן 83 ולאורך שנות חייו, גם כשעבד כשכיר במשך 34 שנה ב"האחים מילצ'ן", תמיד היה חקלאי ופרדסן * לפני כחודש השיק את "לב של חקלאי" – ספר זכרונותיו, מנעוריו כחקלאי וכאחיו
10 דק' קריאה
אני כותב כמה ימים לפני יום הזיכרון לחלל צה"ל ויום העצמאות. מלא רגשות ובעקר תפילות – אני מאחל לכל החטופים לחזור הביתה מהר, שכוחות הביטחון ישמרו על השלום ועל עצמם, שכל הפצועים והמשפחות שעברו
3 דק' קריאה
במושב משֹואות-יצחק בדרום יש שתי אנדרטאות זו לצד זו – האחת לזכר הנספים בשואה והשנייה לזכר הנופלים במלחמות ישראל * אבנר חורש – מורה דרך וחבר המושב דור שני – מספר על תולדות היישוב,
6 דק' קריאה
שחקנית החיזוק בת ה־107 שבוחרת להסתכל קדימה * תמיד מעדיפה לראות את הכוס החצי מלאה  השבוע סיפר לי מושבניק שלא מזמן הוא חגג יום הולדת 70. איחלתי לו מזל טוב ושאלתי איך חגגו. בקול
3 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן