יבול שיא
הרפת והחלב
Screenshot 2022 09 14 134812

עץ הרימון נתן פריו

6 דק' קריאה

שיתוף:

בן כהן ממושב אביגדור מייצג את דור החקלאים הצעיר שממשיך את מפעל ההורים. הוא מגדל רימונים ובעל בית אריזה לפרי זה. בריאיון הוא מספר על הפרי, על יתרונותיו ועל שיווקו. בנוסף הוא מציג את מצב החקלאות במושב שלו ומסיים באופטימיות: "החקלאות תנצח!"

הוריו של בן, שולה ושמואל (שמוליק) הם רופאים במקצועם. האב רופא עיניים והאם רופאת שיניים בגמלאות. שניהם גדלו בעיר במרכז הארץ, אבל הגיעו לחיות במושב בעקבות שאיפתו של שמואל להיות חקלאי. מספר בן: "זה היה חלום ילדות של אבי בעקבות סבא-רבא שלו, שהיה כורם ברומניה וגידל ענבים ליין. היה לו חיבור טבעי לאדמה".

שולה ושמואל שירתו בנח"ל והכירו בקיבוץ להב. לאחר נישואיהם הם נסעו ללמוד רפואה ברומניה, ועם שובם הם החליטו להגשים את החלום להיות קרובים לאדמה. לפיכך הם עברו לקיבוץ בית-ניר בשנת 1985, כאשר היו להם כבר שני ילדים, עידו בן השנתיים ובן התינוק.

לאחר מספר שנים, בשנת 1999, עברה המשפחה למושב תלמי-יחיאל במועצה האזורית באר-טוביה. שם התחילה לטפח משק, וכמובן, בעקבות חלומו של האב, לטעת כרם ענבים. שלושת הילדים – עידו, בן ורועי שנולד בקיבוץ – השתתפו בנטיעת הכרם כפרויקט חינוכי של אביהם. הבן הרביעי, תום, נולד בתלמי יחיאל. לאחר כמה שנים, בשנת 1999 עברה המשפחה למושב אביגדור, גם הוא בתחומי המועצה האזורית באר-טוביה. גם כאן שתלה המשפחה כרמי ענבים המיועדים ליין.

מתחילים לגדל רימונים

בן סיים את לימודיו בתיכון האזורי בבאר-טוביה, ולפני גיוסו עבד במושב שפיר במשק שהיה מן הראשונים לגידול עצי רימונים. באותו זמן החל טרנד חזק של גידול רימונים. אביו של בן, שמואל, החליט בשנת 2003 לטעת 35 דונם של מטעי רימון. וכך, במקביל לעבודתו כרופא, ובמקביל להמשך העבודה בכרם, השקיע שמואל בטיפוח מטע הרימונים.  

בצבא שירת בן בחיל התותחנים. עם שחרורו החל ללמוד במכללת "ספיר" במגמת כלכלה וניהול. במקביל ללימודיו לקח על עצמו את ניהול המשק המשפחתי. "אני מאוד התחברתי לעניין." מספר בן. "בגמר לימודיי לתואר אני בוחר להכין עבודת גמר על מועדי שיווק אופטימליים של רימון למערב אירופה. המנחה שלי באותה עבודה היה ראש המחלקה, פרופסור אורי רגב ז"ל, עבודת הגמר שלי זכתה להערכה רבה. נגיד בנק ישראל באותה תקופה, סטנלי פישר, הגיע למכללה לטקס בו קיבלתי פרס על עבודתי. זה היה מאוד מרשים ומרגש. היה זה בתקופת ירי טילים על האזור, והישג זה היה אחת מנקודות האור".

בית אריזה במושב ושיווק עצמאי

בן החליט להתבסס יותר בתחום ענף הרימונים: "בשנת 2010, לאחר סיום הלימודים שלי, אנחנו מתחילים להפעיל במשק של ההורים בית אריזה לרימונים, שנותן שירותים גם לפרי שלנו וגם למשקים מהסביבה".

"בשנת 2011 קורה 'מפץ' גדול במדינת ישראל, שהשפיע על המשך דרכי דווקא לטובה", מספר בן. "חברת 'אגרסקו' – החברה הגדולה לשיווק ולייצוא חקלאי – התפרקה והפסיקה לפעול. נוצר צורך גדול מאוד לשווק תוצרת חקלאית, והיו מעט מאוד גופים שנכנסו לתחום זה. אני נכנסתי לוואקום הזה, והתחלתי לשווק את הרימונים באופן עצמאי".

שנה לאחר מכן רכש בן משק במושב אביגדור. לאחר נישואיו בשנת 2015, הוא ורעייתו שירן עשו שינוי גדול. הם העבירו את בית האריזה לרימונים מהמשק של הוריו אל המשק שלהם, פיתחו את המשק, השקיעו בו רבות, נטעו עוד שטחים נרחבים של רימונים, ולקחו על עצמם עוד ועוד פרויקטים.

מטע רימונים צילמה הדר אפשטיין
מטע רימונים. צילמה: הדר אפשטיין

נתוני הרימונים בארץ

"עץ הרימון מתאים מאוד לתנאים בארץ." אומר בן. " הוא מתאים את עצמו לאזורי גידול שונים במדינת ישראל. יש מטעי רימונים מפִּתְחת ניצנה במדבר ועד יסוד-המעלה ואיילת-השחר בצפון. כמו כן הוא צורך פחות מים יחסית לפירות אחרים. כמות המים תלויה בזן, אבל ניתן לומר שהצריכה היא של 500 עד 600 קוב מים לדונם לשנה (זו מחצית מהכמות שצורך האבוקדו ופחות מכך שצורכים ההדרים). יתרון נוסף – ניתן להשקות את הרימונים ללא כל בעיה עם מים שוליים ומים מטוהרים ברמות שונות".

אבל, למרות יתרונות אלו , חלה ירידה בענף. "בתקופת השיא היו במדינה כעשרים אלף עד עשרים וחמישה אלף דונם", מעריך בן. "והיום יש בין שנים עשר אלף לחמישה עשר אלף דונם בהם נטועים עצי הרימון, למרות שהיו לא מעט עקירות בשנים האחרונות". הסיבה לעקירות ולצמצום בגידול הרימון קשורה להפחתת כמויות הייצוא, כפי שיוסבר להלן. במושב אביגדור יש עתה מעל 300 דונם ובהם מעל 20 אלף עצי רימון.

כמויות הייצוא

לשאלה היכן משווק הפרי, בארץ או בחו"ל, עונה בן: "לאורך כל שנותיו של הענף בארץ, מתחילת שנות האלפיים, פלח הייצוא היה די גדול. בשנים טובות הוא היה כשליש מהתפוקה הארצית. בשנים האחרונות, בגלל משבר שער החליפין (ירידת מחיר המטבע הזר יחסית לשקל), הכמויות האלו יורדות,ורוב הפרי משווק בארץ".

מלבד משבר שערי החליפין, היתה סיבה נוספת להפחתת הייצוא", מוסיף בן. "והיא המצב הפוליטי בעולם. באופן כללי פלח השוק המרכזי של הרימונים בחו"ל היה באירופה, כאשר רוסיה היתה יעד בולט מאוד, ואליה הופנה כארבעים אחוזים מכמויות ייצוא הרימונים של המדינה. כבר בשנת 2014, עם הפלישה של רוסיה לחצי האי קרים וכן ירידת ערך המטבע הרוסי, הצטמצם הייצוא לרוסיה לכדי עשרה עד חמישה-עשר אחוזים".

שימושים ברימונים

הרימונים נמכרים כפרי מאכל, וכמובן גם למיץ. יש מפעלים, בעיקר בחו"ל, אשר מפרקים את הרימונים לגרגרים ומוכרים אותם בצורה זו. בנוסף לכך יש לרימונים שימושים נוספים – רפואיים ופרה-רפואיים – כגון בתעשיית הקוסמטיקה. מפיקים מהם שמן, ומשתמשים גם בקליפות וגם בגרגרים בתעשיות אלו.

מושב קהילתי

בן חי עם משפחתו במושב אביגדור. כאמור, בשנת 2015 הוא נשא לאישה את שירן, בת מושב חצב, גם היא ממשפחת חקלאים. שירן עובדת עם בן. הם הורים לשלושה ילדים: אליה בת שש וחצי, טליה בת חמש וחצי ויהודה בן שלוש.

"אנחנו מאוד מרוצים במושב שלנו." אומר בן. "אני יושב-ראש האגודה החקלאית. אביגדור הוא מושב מאוד חקלאי. מתוך 65 בעלי נחלות, 25 מהם עדיין עוסקים בחקלאות, עשרה מהם בענף החלב".

בנוסף לאופי החקלאי מגדיר בן את מושב אביגדור ב"מושב קהילתי." עתה הם מתכננים את ההרחבה השלישית, ההכנות לכך גוזלות זמן רב מפעילות הוועד. בן רואה יתרון בעובדה שנוספו תושבים שאינם דווקא חקלאים. הם עברו הנה כדי להיות קרובים לאדמה, לטבע ולחיי קהילה תוססים. התושבים "החדשים" – [נקראים כך בכל המושבים במשך שנים רבות, אם אינם ילידי המושב – ע.ב.] – השפיעו רבות על חיי החברה והתרבות במושב. "אנחנו חוגגים יחד את החגים והמועדים." מספר בן, "ותורמים בדרכים שונות". דוגמא לפרויקט קהילתי שנעשה לאחרונה: הפיכת מאגר מים ישן לבית תרבות. "הכול מתרומות התושבים ומעבודת הידיים שלהם".

לשאלה אם אין מתח בין החקלאים הוותיקים לבין התושבים החדשים, עונה בן: " תמיד יש פוטנציאל למתח. מצד אחד התושבים באו ושילמו הרבה כסף כי רצו איכות חיים ומצד שני זה מתנגש עם הריח של הלולים והרפתות, האבק וכן הריסוסים במטעים. גם באביגדור, כמו במושבים אחרים עם ההרחבה, יש לפעמים בעיות. אבל אנחנו מנסים לפתור את המחלוקות בבית מיד כשהן מתעוררות. מנסים למצוא פתרונות. ואם עושים זאת ברוח טובה, ומנסים לא להתחכך, ניתן למצוא את שביל הזהב. צריך למצוא את שביל הזהב" הוא קובע.

"אין ספק – החקלאות תנצח"

בחג השבועות האחרון סקר בן בגאווה את מצב החקלאות במושב אביגדור. והנה דבריו:

"לאחרונה ביתר שאת, חוזר ועולה המושג 'ביטחון המזון הלאומי', ומדהים לראות עד כמה גדולה בעניין הזה תרומתו של הייצור החקלאי המקומי.

חקלאי אביגדור מונים כמאה אנשים ונשים, בערך כגודלה של פלוגה צבאית. ומייד אמחיש לכם איך עשרות בודדות של חקלאים ביישוב קטן, מייצרים מזון לרבבות רבות של אנשים בכל רחבי מדינת ישראל. המשימה הזו היא משימה מדהימה, קשה ומורכבת, המשלבת הקרבה עם המון אהבה.

"נתחיל עם 'הכלה בלבן'- ענף החלב של אביגדור – המייצר מידי שנה 15 מיליון ליטר חלב וגם מחלבה אחת שאנחנו גאים בה מאד. בנוסף- ענף הבקר לפיטום במושב מונה כ-2000 ראשי בקר, ומספק כ- 1500 טון בשר בשנה.

גם ענפי העופות השונים תורמים את חלקם לצלחת המזון הלאומית. באביגדור מגדלים בכל שנה מעל עשרת אלפים טון עופות והודים. התרנגולות של אביגדור מטילות בכל שנה כ 2.5 מיליון ביצים. על אלה ניתן להוסיף בשמחה גם עדר כבשים וחוות סוסים.

"ואם התרשמתם עד עכשיו מהמספרים… חכו שתשמעו על הדבורים. המכוורת שבסיסה באביגדור, מונה על כל שלוחותיה למעלה מרבע מיליארד דבורים. הדבורים החרוצות מייצרות בכל שנה כ-200 טון דבש, ואם אצל מישהו התעורר החשש מעקיצות – יסיר נא דאגה מליבו. הכוורות מפוזרות בפריסה ארצית רחבה לשם תרומתם העיקרית – הלא היא האבקה. הערך הכלכלי של פעילות זו של הדבורים גבוה מערך הדבש פי חמישים!

ובל ייפקד מקומם של הצמחים. באביגדור גידולים רבים ומגוונים.

"ענף המטעים הגדול ביותר במושב הוא ענף הרימונים, המשתרע על למעלה מ-300 דונם ומונה כ-20 אלף עצים. הרימונים באביגדור לא מסתפקים רק בסיבוב ההופעות המקומי בחגי תשרי, וכך כל רימון שני שיוצא לעולם מנמלי ישראל – יוצא מאביגדור.

אחרי הרימונים מגיע מקומם של מטעי הנשירים וכרמי הזיתים, ואי אפשר שלא להזכיר את הפרדסים.

"ואם תעצמו עיניים לרגע תוכלו כבר לדמיין את טעמם המתוק והמיוחד של הענבים, ויש לנו כאלה באביגדור מכל מיני סוגים, לבנים ואדומים, כאלה שנהדר לאכול או משמשים להכנת יינות מצוינים.

"גם האבוקדו מוצא את מקומו באביגדור. למרות אתגרי מזג האוויר והקרות בחורף, העצים והחקלאים אינם נרתעים ומוצאים פתרונות. ניתן למצוא במושב גם מטע אבוקדו למאכל וגם מטע אבוקדו לזרעים.

"על אלה צריך להוסיף מטעי פקאן, מקדמיה, מורינגה ועוד מספר גידולים הקיימים בהיקפים יותר קטנים. וכמובן שטחי פלחה נרחבים של חיטה ותלתן לשימושים שונים – חלקם מזון לבעלי חיים וחלקם לגרעינים.

וקצת לפני סיום כדאי שנספר גם על היבטים סביבתיים – החקלאות הצמחית באביגדור צורכת כ-500 אלף קוב מים מטוהרים שנעשה בהם שימוש חוזר. תארו לעצמכם מצב שכמות עצומה כזו – 500 מיליון ליטר מי ביוב, שבאין דורש להם היו מוצאים את דרכם אל הנחלים, אל מי התהום ואל חופי הים… ולעומת זאת המראה המופלא והמלבב של הירוק-ירוק הזה שאתם נתקלים בו כשאתם מטיילים בשדות אביגדור.

"בנוסף לכך, אביגדור הוא גם מושב ירוק מבחינה אנרגטית. ייצור החשמל באביגדור מאנרגיית השמש הינו בכמות גדולה יותר מצריכת כלל האנרגיה במושב ממקורות מתכלים".

ולבסוף רומז בן לתקנות הרפורמה החדשות בשפה ציורית ואופטימית: "וכמי שמקיימים סינרגיה יומיומית עם השמש וקרניה, אנו יודעים היטב שערפילים המפוזרים סביבנו מעת לעת על ידי מקבלי ההחלטות, לא יוכלו לעמוד לאורך זמן בפני קרני השמש, כמו גם בפני הנחישות, ההתמדה וההמשכיות המאפיינת את החקלאות במושב. ואכן ההמשכיות היא מאפיין מהותי, וכניסת הדור הצעיר למשקים ולענף החקלאות במושב לא מותירה מקום לספק – החקלאות תנצח!"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
זו שעת זריחה, אנחנו עומדים בתוך החממה ומתכוננים ליום עבודה חדש. אבי הוא החקלאי, אנחנו בני הנוער של המושב שעוזרים לו בעבודות השונות, בתקווה להרוויח כמה גרושים ולהעביר את חודשי הקיץ החמים בלי להשתגע 
טלי שטרית (זאבי) ממושב דבורה, שהוציאה לאור את הספר "סבא גדול לפעמים קצת מבולבל", מדברת על פועלה למען הקשישים ("חברה שמכבדת את המבוגרים היא חברה יותר טובה"), על סבא ברוך שהיה ההשראה שלה ("היה
7 דק' קריאה
תערוכה מדהימה של קבוצת יוצרים, ביניהן מושבניקיות רבות, התקיימה לאחרונה באור עקיבא: ב"סטודיו של גלית" * שם התערוכה "שווה את הנייר" אומר הכל: כל היצירות נעשו מפיסול וציור של עיסת נייר מודבקת, והחומר שבמחשבה
10 דק' קריאה
הפסל בני קלינסקי, מבצרון, ממשיך ליצור גם בגיל 88 * קלינסקי הוא אמן בנשמתו, שבעבר היה דבוראי חרוץ ועבד כשמאי בקרן לנזקי טבע * לדעתו החקלאות, כפי שהיא מתנהלת כיום, היא בעייתית ביותר: "חייב
8 דק' קריאה
איך הוקם בעין גב בית תפילה המצוי בתוך בית הכנסת שהוא הקיבוץ כולו?  לקראת יום הכיפורים הופיעה מודעה על לוח המודעות של הקיבוץ. היא קראה לחברים שמאמינים שיש להיפטר מהדת הכובלת להירשם לעבודה ביום
3 דק' קריאה
מה הביא צנחני מילואים לאסוף טילי סאגר שהותירו המצרים בסיני והסורים בלבנון? למה הם גנבו זלדה וקומנדקר? מה השתבש עם הטילים האיטלקיים? סיפורה של מחלקה שמעולם לא הוכרה רשמית על ידי צה"ל  כתבות רבות
7 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן