"אנחנו על קו הבצורת וגשם הוא לא דבר טריוויאלי באזור שלנו, כך שאנחנו משקים פלחה בהיקפים הולכים וגדלים, כשברקע ברור לנו שהמצב רק צפוי להחמיר"
הי רועי, ספר לי קצת על עצמך..
"אני בן 44, נשוי לנעמי ויש לנו 4 ילדים, מתגורר במושב בית גמליאל ובן קיבוץ עלומים במקור. אני מנהל את גד"ש שקמה מספר שנים. בשקמה יש לנו כ-30,000 דונם כמעט כולם מרושתים, מתוכם כ- 2,000 דונם מטעים (1,300 דונם חוחובה, 700 דונם רימון ומטע צעיר של אבוקדו), תפו"א, גידולי תבלין – רוזמרין ופפריקה אורגניים, וכ-20,000 דונם פלחה (חיטה, שעורה וקטניות במחזור והשנה חזרנו לכותנה). למדתי תואר ראשון בקרקע ומים בפקולטה לחקלאות ותואר שני במינהל עסקים. בימים אלו אני משלים תואר שני נוסף במשפטים, בהתמחות בטכנולוגיה".
מפתיע.. יש לך שאיפות לעסוק בעריכת דין בעתיד?
"אני כרגע לא שם; עם תואר שני במשפטים גם לא ניתן לעסוק בעריכת דין, יש צורך להשלים את התואר הראשון. התחום מעניין אותי ותמיד עניין אותי וגם אני חושב שעבור מי שמצוי בעולם העסקי, זה משהו שמוסיף עוד ממד, שיש לך הבנה של המשמעות המשפטית בדברים שאתה עושה, זה עוד כלי לעבוד איתו".
האם זה משהו שמאפיין אותך, ללמוד ולצבור תארים?
"כן. אני כל החיים שלי לומד ומרחיב אופקים. גם כשזה לא היה לימודים אקדמיים, עשיתי קורס דירקטורים וקורס ניהול משא ומתן בטכניון. כל פעם שהרגשתי שחסר לי משהו, הלכתי להשלים את הדבר ולהרחיב את ארגז הכלים שלי".
מעניין, אז עשה קצת סדר, ספר מה עשית בשנים האחרונות.
"פחות או יותר ב-15 השנים האחרונות אני מנהל גד"ש. התחלתי כמנהל ענף בקיבוץ צרעה כ"ילד" צעיר וחסר ניסיון כבן 30. עד היום אני מודה להם מאוד על ההזדמנות שנתנו לי שם, כי באמת הייתי צעיר וידעתי מעט מאוד! הייתי שם 7 שנים, נהניתי מאוד ולמדתי המון בתפקיד, מהמנהלים שלי ומהאנשים שעבדו איתי שם. זו ההזדמנות שלמעשה פתחה לי את הדלת לעולם הזה של ניהול הגד"ש. לאחר 7 שנים, רציתי להמשיך ולהתפתח ועברתי לגד"ש גדול יותר, גד"ש אורן – שותפות גידולי שדה של אור הנר, ארז וכרמיה. זה למעשה היה תפקיד מנכ"ל ראשון עם כל המשמעויות של זה. ניהול של אגודה שיתופית, ניהול תזרים, דיווח לחבר מנהלים ועוד. גם שם למדתי המון. הייתי שם 5 שנים ולאחר מכן בחיפוש אחר אתגרים חדשים, הגעתי לכאן – לשקמה".
מדברייך עולה שיש לך דרך מיוחדת, שלך; שינויים, רצון להתפתח, חיפוש אתגרים.
"זה נכון, אני עובר תפקיד כל כמה שנים, למרות שזה משהו שהוא פחות מקובל בתחום. בכל אופן, זו הדרך שלי, אני בחרתי בה ואני שמח איתה, זה מה שמאפשר לי כל כמה שנים לפגוש אנשים חדשים ואתגרים חדשים. לזוז לדעתי זה טוב ונכון לארגון, וגם לי; אני לא רוצה להישאר במקום אחד הרבה שנים, כשאני מתחיל תפקיד ברור לי שזה לתקופה קצובה ולא עד הפנסיה. מה שעוד מאפיין את הדרך שלי זה הניסיון שאני מביא מארגונים שונים ובמקביל את ההשתדלות שלי להגיע עם היתרונות והחוזקות שלי, ובאמצעותם להביא את הארגון לשיפור וצמיחה, למקום טוב יותר".
אז איך אתה משפר את הארגון בו אתה נמצא?
"אני מזהה את החוזקות של הארגון וגם את המקומות בהם אנחנו פחות חזקים אבל עם פוטנציאל להשתפר ומשם אני מתחיל. שם אני שם את הדגש – להרים את המקומות עם הפוטנציאל לרוץ קדימה. ברגע שזה קורה, כשיש אחד שרץ קדימה, השאר מנסים להדביק ולהתיישר אתו. באופן טבעי זה מושך את הארגון למעלה לכיוון מצוינות ולכן אני משתדל להשקיע את המשאבים הניהוליים שלי במקומות האלו, לפחות בהתחלה. בהמשך אני מנסה למקסם את כל הנקודות האחרות שהן משלימות".
"בסוף, הכול מתחיל ונגמר באנשים וביכולות שלהם, הכול תלוי בצוות שמשיט את הספינה הזו! אני מאוד מאמין באנשים! אני אדם של אנשים, ברגע שיש את הצוות הנכון והרוח הנכונה אני מאמין שאפשר להצליח. חשוב שיהיו אנשים מסורים עם רצון להצליח אך במקביל מעבר למקצועיות חשוב לייצר רוח כזאת שהיא מעבר לזה. שיהיו אתגרים ודברים משותפים שידחפו אנשים לעשות מעבר למילוי התפקיד ו"לסמן וי" על החובות שלהם, אלא לעשות קצת מעבר. למשל, אם עכשיו זו עונה של מגדל אחר ואני יכול לעזור לו אז אני שם או אם יש פרויקט שאפשר לעבוד עליו יחד אז אנחנו שם. למדתי שהרבה פעמים המוטיבציה לזה מגיעה מטיולים משותפים, ארוחות משותפות, דברים שמחברים בין אנשים מעבר לעבודה".
"אני משתדל לייצר אחווה בין האנשים בצוות – שהיא מעבר ליומיום, מעבר לשוטף. זה הפתח לתהליכים חיוביים בארגון. ברגע שיש את החיבור הזה, מרגישים את היתרונות של עבודת הצוות – סך החלקים עולה על השלם".
איך עושים את זה מעשית?
"ישיבות צוות משותפות, פעילויות משותפות לצוות שהן מעבר לשעות העבודה והן יותר "פאן", לפתח את האנשים לכיוונים שהם לא נמצאים בהם באופן טבעי מה שמאפשר להם להתפתח אישית ומקצועית, אני משתדל לייצר שיתופי פעולה שהם לאו דווקא טריוויאליים בתוך הצוות – לפעמים זה מצליח יותר ולפעמים פחות. אך בעיני זה משהו שהוא מאוד חשוב".
ואיך מתמודדים עם קשיים שעולים בתהליך?
"בכל הנושא של פיתוח צוות אני נעזר ביועץ חיצוני ובאנשים וחברים מהעבר שלי שאני מעריך את דעתם, אנשים מצרעה כמו אורי שמר ממנו למדתי הרבה ואת דעתו אני מעריך מאוד, אמנון זרקא ואמיר פרכטמן מגד"ש אורן שאיתם אני בקשר עד היום ולמדתי מהם המון לאורך הדרך. כשעולים נושאים כבדים שאני מתלבט לגביהם אני לא מתבייש להרים אליהם טלפון ולהגיע לשיחה על קפה. יש לי גם יועץ ארגוני, אמיר ידלין מחצרים, שאני עובד איתו בצורה שוטפת והוא נותן לי תמיכה מלאה כבר כמה שנים. האנשים האלו הם חלק מארגז הכלים הניהולי שלי, והם מלווים אותי בצמתים האלה".
מלבד אסטרטגיות בניהול הצוות, לאן אתה מכוון את הספינה הזו בשנים הקרובות?
"בשנים הקרובות אנחנו בעולם של סחורות, חיטה וגרעינים אחרים וכותנה ואנחנו בשקמה עושים את ההתאמות לזה. לא גידלנו כותנה כבר עשר שנים אבל השנה אנחנו נכנסים לזה. גם בחיטה – אם לקצור לגרעינים או לשחתות ותחמיצים, אני וצוות הפלחה שלי עושים כל הזמן הערכות לגבי מה ייתן לנו את התרומה הכי גבוהה לדונם או לקו"ב מים ואנחנו מנסים למקסם את הרווח מהגידולים האלה. אנחנו על קו הבצורת וגשם הוא לא דבר טריוויאלי באזור שלנו כך שאנחנו משקים פלחה בהיקפים הולכים וגדלים, צוות ההשקיה שלנו מקצועי מאוד והוא מפתח את היכולות האלו כשברקע ברור לנו שהמצב רק צפוי להחמיר. אנחנו צפויים להשקות כ-10,000 דונם של תבואות חורף בפרק זמן קצר וזה פרויקט שאפתני ולא טריוויאלי גם בקרב גד"שים בסביבה שלנו הסובלים מבעיות כמו שלנו".
בהחלט נשמע פרויקט מורכב ושאפתני, הוא מחייב מקורות מים מתאימים.
"יש לנו מקורות מים שפירים ומי שפד"ן, בנוסף התחברנו לקולחי שוקת לפני כמה שנים ולמאגר קולחי רהט, יחד הם מספקים את צרכי השטחים שלנו באזורים השונים. המקורות השונים משמשים את מכלול הגידולים שלנו כשיתרות מים כל שנה הולכים להשקיית החיטה".
איך אתה רואה את התחום מתפתח בשנים הבאות?
"כיוון מעניין הוא שיתוף פעולה עם העולם התעשייתי, שיכול לתת בסיס יותר ודאי ופחות חשוף לשינויים ותנודות כמו שוקי הירקות שעולים ויורדים. שת"פ כזה מאפשר תכנון קדימה, לקוחות שיודעים מה הם רוצים הרבה מראש והזמנות מוקדמות. גם מוצר יבש עם חיי מדף הוא יתרון בעולם שלנו.
"בנוסף אנחנו מבינים שלהישאר ברמת המגדל זה בעייתי ואנחנו שואפים ופועלים להתקדם בשרשרת הייצור ולקחת עוד חוליות, כדי לעלות בשרשרת הערך".
האם תמליץ לילדיך לעסוק בחקלאות?
אני נדבקתי בחיידק בגיל צעיר מאוד, אבא שלי פלח וגדלתי על ברכיו. תמיד הייתי מחובר לחקלאות, כילד בקיבוץ עבדתי בחקלאות, גם לפני ואחרי צבא. היה לי ברור שחקלאות היא חלק ממני, לא היה לי לאן לברוח. אני חושב שזה מקצוע נהדר ויש בו ערכים רבים מעבר לפרנסה. אני אוהב מאוד חקלאות, ואם ילדיי ישאלו את דעתי, אני בהחלט אשמח שהם יהיו חלק מהעולם הזה.
