עכשיו הכול מושלם  

אחרי ניסיון עיקש לקבל שירות במסלול הרגיל, ששלח אותי למרפאות בקצווי ארץ, גם אני הבנתי: בלי תשלום, שום דבר איננו מושלם 

זה קרה בשעת אחה"צ. היינו בבריכה. שכשכנו במים. לפתע נעתקו המילים מפי. נעתקו ממש. אפילו לא יכולתי לומר שהן נעתקו. הן באמת נעתקו. כל שרציתי להגיד לזוגתי שעמדה בשולי הבריכה הוא שהמים חודרים דרך המשקפת, לכן אני רוצה לצאת. טבעי שיחדרו, המשקפת היא של הנכד ולא התאימה לי. 

"מה רצית לומר"? היא שאלה. 

ואני שותק. יודע מה רוצה לומר, אבל המילים תקועות בין הראש שידע לבין השפתיים ששתקו.  

"נו תגיד, מה רצית"! היא כמעט צעקה. הגבתי באלם, או בכמה הברות מבולבלות, אם לדייק.  

היא הבינה מהר, "אתה יוצא עכשיו החוצה מהמים", אחזה בי וגררה אותי אל מחוץ לבריכה. חברים שעברו על פני אמרו "היי" ואני הנהנתי בנימוס נטול מילים.  

פרמדיקית מן הקיבוץ שהייתה במקום התיישבה מולי וניסתה לדובב. היא עשתה זאת בסבלנות רבה. עוד ניסיון ועוד ניסיון. יצאו מעט הברות לא ברורות. הצדעתי לאורך הרוח שלה.   

"צריך אמבולנס" היא אמרה והעניינים החלו להתגלגל. לא ידעתי שכך נראה "אירוע מוחי", אבל זה מה שנרמז לי. בבית החולים הרופאה דייקה יותר אחרי שבדקה את צילומי הראש: "אירוע מוחי חולף".  

"חולף זה גם חוזר, או שחולף זה לבלי שוב"? שאלתי. 

"זה יכול לחזור", אמרה ביבשושיות.     

היומן משנה את פניו  

גיל 76 (עוד מעט) והיומן שלי משנה את פניו. הוא מתחיל להתמלא בביקורי רופאים, מרפאות ושעות נטילת כדורים. נראה שזה בא עם הגיל, אבל לא רק. פה קורונה, שם אלרגיה, גב תחתון על הדרך. בודקים. סדר היום מתחיל להשתנות. קשה לקבוע פגישה מבלי לבדוק אם אין תור לצילום, או אבחון, המפוזרים בין דפי היומן.  

בכללי, הבריאות סבירה, אבל מרחב התמרון בלוח הזמנים מצטמצם. אורולוג, נפרולוג, קרדיולוג ועוד כל מיני "לוגים", (חוץ מגניקולוג). יותר מאשר בעבר אני מוצא את עצמי מנווט את דרכי למרפאה, בין הקלנועיות החונות בכניסה, בזמני הקבלה של הרופא והאחיות, שמטפלים בנאמנות. מחבר בעצמאות תרופתית אני משודרג לחבר בתרופתיות מלאה.  

 רפואה ציבורית בפריפריה 

בעצם כל ההקדמה הזאת נועדה לספר על חוויות הטיפול הרפואי הציבורי בפריפריה: על המסע בין המוקדניות של *2700, ל"מושלם" ו"לפרטי" המשתרע על פני מרפאות ומכונים ברחבי העמק והגליל. רוצה מרפאה קרובה לבית? או שתחכה כמה חודשים, או שתשלם. וכך אני נודד לי בין מכון הרנטגן בטמרה (מכון מצוין, שעה נסיעה), לבין האורתופד בשפרעם ולמרפאה ברמת ישי.   

אני: "זקוק לרופא לבדיקת תפקודי ריאה". 

מוקדנית: "שם האב לזיהוי בבקשה". 

אני: "מאיר". 

מוקדנית: "בדיוק התפנה תור למחר בקרית שמונה. אם לא נוח לך אפשר בשבוע הבא בצפת". 

אני: "אין בנהריה"? 

מוקדנית "בנהריה רק בעוד חודשים, אפשר בכרמיאל בעוד עשרה ימים".       

בחרתי צפת. 

"סגור לרגל החג" 

כעבור שבועיים. 

אני: "זקוק לתור לאקו-לב".  

מוקדנית: "התור הכי קרוב זה בעוד שבועיים במרפאת רופאים מקצועיים בג'דיידה-מכר. קבענו לך לשישי בשבוע הבא". 

שישי ואני במרפאה בג'דיידה, רק כדי לגלות שהיא נעולה. לשאלתי בקונדיטוריה הסמוכה, ענתה המוכרת: "בדיוק חג הקורבן, הם לא יודעים שסגור?". 

התקשרתי למוקד. לא, לא ידעו שם שסגור בחג וקבעו לי תור לשבת הבאה כי החג נגמר ביום רביעי.  

באתי בשבת, מרחק 45 דקות נסיעה ושוב סגור. מצאתי פתקית בערבית על הדלת: "המרפאה סגורה בגלל תקלת חירום". שמתי פעמיי בשנית אל הגברת בקונדיטוריה והיא הסבירה: "אתמול עבד פה טרקטור וקרע את כבל של המחשב". בשבת *2700 סגור ואין עם מי לברר. 

סיפרתי על חוויותיי לחבר והוא אמר: "מי הולך דרך *2700, אין לך מושלם?"  

"דווקא יש לי אמרתי" ופניתי לאחיות שסידרו תור בתוך כמה ימים דרך המושלם.  

בינתיים קיבלתי מסרון חדש מהמרפאה בג'דיידה: "נקבע לך תור לשבת הקרובה ב-08:30".  

ביטלתי את ג'דיידה, שילמתי לרופא שבדק אותי דרך המושלם: עכשיו הכול מושלם. 

נ.ב. בקרוב תופרט רשות הדואר ועמה הדואר הנע. היכונו לנסיעות אל מוקדי החלוקה.  

דמוקרטיה, מדריך למשתמש  

לסיפור הזה בקיבוצי (ראש הנקרה) רקע בן שנתיים, אך ההיבט המעשי שלו הוא הן בן כשנה. בקיבוץ מכהנת חברה כיושבת ראש פעילה זה עשרים שנה. בענף התיירות מכהנת יושבת ראש (חיצונית) כ-15 שנה. מעת לעת נשמעו אמירות של חברים על צורך לעשות סדר בתקופות הכהונה, אך הן נשארו בגדר "דיבורי מדרכות". 

נראה כי מה שהתניע דיון והחלטות בנושא הייתה הודעת הנהלה מיום 14.9.21 בקהילה-נט, בהקשר של בחירת מנהל קהילה ומנהלת משאבי אנוש לכהונה שניה. להודעה נוספה פסקה: "ניתן להיבחר לקדנציות רצופות ללא הגבלה". מן הסתם ההודעה התייחסה גם ליתר חברי ההנהלה.  

בתגובה לכך התארגנו 88 חברים ובנים ופנו להנהלת הקיבוץ בבקשה לקיים דיון ולהחליט על קביעת תקרה למספר הקדנציות בעמדות הניהול הראשיות של הקיבוץ ויושבי הראש החיצוניים. 

בחלוף כמה חודשים דנה האספה בנושא וככלל קיבלה את עמדת החברים למעט כמה הסתייגויות קלות שנלקחו בחשבון.  

עיקרי הצעת החברים: שתי כהונות של ארבע שנים, ברגיל. 

לגבי כהונה שלישית: אם יש מועמד אחד יידרש רוב של 67%; אם יש יותר ממועמד אחד, די ברוב רגיל.  

בכל מקרה לאחר 12 שנות כהונה תהיה תקופת צינון מתפקידים בצוות המנהל.  

בהודעת ההנהלה לקראת האספה (10.7.22) נכתב: "הצוות הגיש הצעה מעודכנת ברוח תוצאות הדיון באספה", אך חרף זאת, ההנהלה הגישה הצעה נגדית.   

בפועל הצעת ההנהלה לא הגבילה את משך הכהונות: יו"ר חיצוני יוכל לשאת בתפקידו ללא מגבלת זמן; חבר הנהלה יוכל להמשיך לכהן בהנהלה גם לאחר שלוש קדנציות ובלבד שיהא זה בתפקיד ניהולי אחר (ראש הממשלה יהפוך לנשיא ולהפך), ללא תקופת צינון.   

בעיקרון ההנהלה חזרה להצעתה מה-14.9.21, של "קדנציות רצופות ללא הגבלה", בשינויי ניואנסים. 

תוצאות ההצבעה היו חד משמעיות: 

• בעצם הגבלת תקופת הכהונה תמכו 104 והתנגדו 8. 
• בתקופת צינון במעבר מתפקיד לתפקיד לאחר שלוש כהונות תמכו 87 והתנגדו 24. 
• בהגבלת משך כהונותיהם של יושבי ראש עסקיים תמכו 57 למול 30 מתנגדים. 

יצוין כי בשני הסעיפים הראשונים הצביעו גם בני משק בעצמאות כלכלית, מה שהגדיל את מספר המשתתפים. 

רשימה זאת מוקדשת לחברי גניגר ולחברי קיבוצים אחרים ששמותיהם רשומים אצלי.