יבול שיא
הרפת והחלב
על המשמר 1

על משמר הזיכרון 

< 1 דק' קריאה

שיתוף:

כ-30 "בוגרי" "על המשמר" התכנסו בשבת לאירוע של נוסטלגיה והעלאת זיכרונות מתקופת עבודתם בעיתון 

את האירוע יזמו רותי קדוש ושולה לוריא, והוא התקיים בביתם של קדוש ואוריאל בן חנן, בשכונת בית הכרם בירושלים. "על המשמר" נסגר במרס 1995, וחלק מהנוכחים במפגש לא ראו זה את זו מאז, 27 שנים, מה שגרם כמובן להתרגשות רבה ופרצי געגועים. העלו זיכרונות: רוביק רוזנטל, עמית אנטר, אילן שיינפלד, עודד ליפשיץ, נחמן גלבוע ופנחס ענברי. המלחין קובי לוריא סקר את תולדות המנון האינטרנציונל וגם שר אותו בצרפתית וביידיש, הוקרנה מצגת, נערך חידון נושא פרסים, והיה כמובן כיבוד בשפע. 

איצי ברתנא (עמיר) שהיה עורך וכתב אמר: "אין דברים כאלה, כי אין מפעלים כאלה, כי 'על המשמר', על כל מוצריו – העיתון היומי, המוסף השבועי, עיתון הקיבוצים, עיתון המושבים, עיתון הילדים, ועוד – לא היה מפעל. הוא היה בית. ועובדיו לא היו פועלים. הם היו חברים, ואם לא תגידו לי שהגזמתי, אומר שהם היו גם שליחים. של מפלגה. של תנועה. של רעיון. ומבלי שכל אלה יהיו בעוכרי חופש העיתונות שלהם (כמעט). היינו חופשיים. היינו עצמאיים".   

לקראת סיום האירוע יצאה כל החבורה לגינת הבית ועברה צילום קבוצתי. "השנים הותירו בנו את רישומם" מוסיף ברתנא, "השיער שינה צבע, הפנים אספו קמטים, הבטן קצת הלכה קדימה, אבל הניצוץ בעיניים לא כבה. למרות שרצינו שלא ייגמר לעולם, אחרי ארבע שעות התפזרנו, לא לפני שהבטחנו לעצמנו לשוב ולהיפגש. אחרי הכול, חייבים לעמוד על משמר הזיכרון של 'על המשמר', שהחל לצאת ב-30 ביולי 1943, ונסגר ב-31 במרץ 1995, ומי יעשה זאת טוב יותר ממי שהיו שם?". 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאת: אריה וולף – מדריך מיכון חקלאי; נייד: 053-3953959; דוא"ל: [email protected] ניהול עשבייה ניהול עשבייה הוא אחד האתגרים המרכזיים בחקלאות המודרנית. במשך שנים התבסס התחום בעיקר על קוטלי עשבים כימיים, אך בשנים האחרונות גוברים
6 דק' קריאה
תקצירי הרצאות הנדסת שמרים ליצור פרומונים להדברה ביולוגית של עשים מזיקים יעל שילדרמן,1,2 גור פינס,1 מרטין קופייק2 ,ענת זאדה1 1המחלקה לאנטומולוגיה, מנהל המחקר החקלאי 2 בית הספר למחקר ביו-רפואי ולחקר הסרטן ע"ש שמוניס, אוניברסיטת תל
8 דק' קריאה
כשהמשפחה חוזרת הביתה אחרי שנתיים ארוכות של המתנה, תקווה ונשימה עצורה, עדים אנחנו לרגעים מרגשים של שיבה הביתה. בימים של ציפי דרוכה לקבלת אחינו ואחותנו השבים, אנחנו נזכרים בערך הבסיסי ביותר – הבית והמשפחה.
שלחנו את מאיה ורפי שחיו בחיפה מספר שנים לגלות את חיפה המתחדשת * לילה בחיפה, שהייתה לזוג הצעיר בית עד לפני תשע שנים * כבר בכניסה לחיפה עלו מחדש זיכרונות מתקופה אחרת בחייהם, כשהם היו סטודנטים צעירים  *תמונה ראשית: בוסתן כיאט. צילום: דני בר  בוסתן כיאט  כשנכנסים לחיפה על
5 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן