בתחזיות הקודרות שלהם לעתיד הכלכלה בישראל, שכחו המומחים להכניס משתתף מרכזי, שלא יאפשר לתחזיות הללו להתגשם * החוט המקשר בין המאבק על האסי והמחאות נגד נתניהו
זו סמכותו וזה תפקידו
"לכל ילד חרדי חשוב שתהיה יכולת הבחירה, השוויון והיכולת לצאת לעבודה. הכספים הקואליציוניים בתקציב הנוכחי לא פוגשים את העיקרון הזה ולא מעודדים חרדים ליציאה לעבודה", זה מה שאמר השבוע לוואלה נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון. "כבר ב-2019 דיברתי על חשיבות יציאת חרדים לשוק העבודה ושיפור במיומנויות המקצועיות. כבר אז הזהרתי שללא שינוי במצב הדמוגרפי יהיה צורך בהעלאה של 16 אחוז במיסים".
גם הכלכלנית הראשית באוצר, שירה גרינברג, הזהירה. בתחילת מאי פרסם משרדה של גרינברג דו"ח בו נכתב: "החלטות הממשלה המסתמנות במועד זה, אודות הגדלת תקציב החינוך שאינו רשמי, הגדלת קצבאות האברך והפעלת תכניות סיוע כמו מתן תלושי מזון – ללא מבחני מיצוי כושר השתכרות, צפויות להוביל לירידה בפוטנציאל ההשתכרות של גברים חרדים ובמידת השתלבותם בשוק העבודה ובכך לפגוע בצמיחה ארוכת הטווח". הפוליטיקאים האופוזיציונרים, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן, מתבטאים בנושא זה בחריפות רבה.
מי לא מתרגש מהתחזיות המאוד קודרות הללו? שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. סמוטריץ' רואיין השבוע ל"ישראל היום", נשאל האם הגדלת התקציב של המוסדות החרדים לא תהווה תמריץ שלילי לשילוב חרדים בשוק התעסוקה, והשיב: "צריך לדעת, הציבור החרדי עובר שינויים אדירים. זה שינויים חברתיים, תרבותיים וזה לא דבר שעושים בזבנג וגמרנו. בסך הכל נשים חרדיות עובדות, תעסוקת גברים חרדים מתקדמת לאט מדי אבל מתקדמת. אני יודע שגם הם יודעים, שבהיקפים של הציבור הזה הם צריכים לשנות דברים". אחר כך אמר סמוטריץ' שהוא חושב שאגף תקציבים טועה ושאת אנשי האוצר הוא אוהב ומעריך "אבל בסוף אני צריך להחליט. זאת סמכותי וזה תפקידי".
כשסמוטריץ' אומר, שהוא יודע שגם החרדים יודעים, שבהיקפים של הציבור הזה הם צריכים לשנות דברים, על מה הוא מסתמך? על הדברים של שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף לפני שבועיים: "אנחנו נקבע מה זה לימודי ליבה, לא מישהו מחוץ לארץ", או אולי על אמירה קודמת שלו: "לא ראיתי שהמתמטיקה קידמה את המדינה בכלכלה". אולי על יו"ר ועדת הכספים משה גפני שאמר: "אל תנסו לשנות אותנו כי לא תצליחו". ואם לא גולדקנופף וגם לא גפני, אולי ח"כ ישראל אייכלר יו"ר ועדת העבודה והרווחה ויו"ר סיעת יהדות התורה, השבוע: "רוב המיסים של המדינה זה מיסים עקיפים, ממה שאני קונה. החרדים מממנים את החילונים".
ואם בציטוטים של פוליטיקאים חרדים עסקינן, אי אפשר שלא להזכיר את המשפט שלא במהרה יישכח, אותו אמר ישראל מאיר פרוש, השר לענייני ירושלים ומסורת, בישיבת הממשלה בה אושרו הכספים הקואליציוניים, 13.5 מיליארד שקל: "ראש הממשלה, אתה הבטחת לי 250 מיליון שקל. זה כסף שלי, אף פקיד לא יגיד לי מה לעשות אתו".
אף פקיד לא יגיד גם לשר האוצר מה לעשות. עם כל הכבוד להערכות שהשמיעו נגיד בנק ישראל והכלכלנית הראשית באוצר, הם בסופו של דבר פקידים ומי שמחליט זה הוא, הפוליטיקאי. המומחים טוענים שהתקציב שהכנסת אישרה עלול להביא לפגיעה קשה בכלכלת ישראל? הם טועים. זה לא יקרה, כי הם לא הכניסו להערכות שלהם שחקן רב עוצמה שפועל לשמירת האיתנות הכלכלית שלנו: הקדוש ברוך הוא. או בשפתו של סמוטריץ': "כלכלת ישראל יציבה ובעזרת השם תישאר כזאת".
פרומו לגזענות נגד מזרחים
פעילי הקיפוח המזרחיים לא נרגעים מהחלטת משרד המשפטים בעניין האסי. השבוע זו הייתה אינס אליאס, שפרסמה ב-Ynet מאמר נבזי עם הכותרת "האסי היה רק הפרומו". מהו הדבר שלפי אליאס המאבק על האסי שימש לו פרומו? הוא שימש "פרומו לגזענות הבוטה נגד מזרחים במחאה נגד בנימין נתניהו". ומדוע המאמר נבזי? כי הוא רצוף אי דיוקים שלא לומר שקרים. למשל הטענה שלפי ההחלטה של משרד המשפטים, "רק 50 בני מזל יזכו להיכנס לנחל" מדי יום. למשל הטענה ש"החוף הירוק" אליו מורשים להיכנס מאות מתרחצים נמצא מחוץ לקיבוץ. למשל הטענה שהקיבוץ בונה בקצה הנחל שכונות "בניגוד לחוק", או הטענה שאת התוואי בהמשך הנחל הסיט הקיבוץ אל בריכות הדגים שלו (להד"ם). או הטענה שהמאבק של משחררי האסי עורר "גזענות אנטי-מזרחית" בקרב תושבי הקיבוץ. (השופטת תמר שרון-נתנאל קבעה שבמאבק על האסי לא היה מצד הקיבוץ מרכיב של אנטי מזרחיות).
הנתונים בקצרה: "החוף הירוק" נמצא בתחומי הקיבוץ, ואליו מורשים להיכנס בו-זמנית 530 מתרחצים, מה שאומר בפועל בין 2500 ל-3000 מתרחצים ביום, בתקופת הקיץ. 50 איש מורשים להיכנס לקטע הנחל העובר בין בתי הקיבוץ. האסי מעולם לא זרם לבית שאן. כל הבנייה בקיבוץ, כולל השכונות החדשות, נעשית לפי חוק ולא בניגוד לו, והקשר בין המאבק על האסי ובין המחאה נגד נתניהו, נוצר רק במוחה הקודח של אליאס.
עוד טענה שמעלה הכותבת: "ההתעשרות חסרת הפרופורציה של קיבוצים ומושבים מסוימים היא תוצר של צעדים שעשתה המדינה עבורם כמו הסבת קרקעות מדינה שנועדו לחקלאות לקרקעות מסחריות או למחיקת חובות במיליונים". אילו התעניינה אליאס בעובדות ולא הקפידה להישאר צמודה לתחושות הקיפוח, היא הייתה מגלה, שרוב הקיבוצים המבוססים כלכלית עשו את הונם מתעשייה ולא מחקלאות. כולל ניר דוד. כשהיא כותבת: "ההתעשרות חסרת הפרופורציה", למה היא מתכוונת? חסרת פרופורציה למה?
רוב התגובות למאמר של אליאס קוטלות אותה. כמו למשל: "עוד בכיינית מתקרבנת", או "במקום לדאוג להפוך את בית שאן למקום ראוי נטפלים לקיבוץ", או: "האסי – מלחמה של מקופחים מקצועיים או יותר נכון הבכיינים של המלך", וכן הלאה. אבל אלו בטח תגובות של אשכנזים, פריווילגים, שונאי מזרחים, שקשה להם להתמודד עם האמת כשהיא מוטחת בפניהם.
