התפקיד שלי:
מייסד שותף ויו"ר עמותת "יהב-מחנכים לציונות".
איך הגעת לתפקיד?
כבוגרי שנת השירות בתנועה הקיבוצית, בחירה לעבוד בשיתוף פעולה עם המקום בו צמחנו הרגיש לנו טבעי. התחלנו עם אגף חינוך בתנועה הקיבוצית, והמשכנו עם אגף צעירים ומעורבות בחברה. אחרי שהתרחבנו, נפתחנו לקהלים נוספים, מתוך מטרה להשפיע בחברה הישראלית כולה.
מה אהוב עלייך בעשייה הזו?
הרוח, האנרגיות, הצעירות והצעירים, שיתופי הפעולה שנוצרים בדרך, ובעיקר היכולת לחלום ולהוציא דברים לפועל. זה לא מובן מאליו לחזור ולדבר ציונות בימינו דרך טקסטים מאובקים, ולהראות לחניכי קד"צ או סטודנטים איך הרעיונות של אבות ואימהות הציונות רלוונטיים ובועטים גם כיום. אני אוהב את התחושה והיכולת להצמיח מנהיגות צעירה ורעיונית, ולחבור לקהלים נוספים בחברה הישראלית, דרך אנשים.
מהם שיאי הפעילות?
יצא לי להתרגש הרבה במהלך פעילויות. במבט לאחור, זו הבנה שמאמצים, כישלונות ובחירות וויתורים אישיים חשובים להצלחה. בשנים האחרונות ראינו ועבדנו עם אלפי צעירים וחווינו ביחד שיח משמעותי, נטול ציניות, של חשיבה איך לקדם את החברה. אז כן, הסיפוק הוא עצום.
מה הלאה?
בימים אלה אני מסיים את תפקידי כמנכ"ל הארגון ומעביר אותו הלאה. השאיפות שלי ברמת הארגון הן להיות שחקן משמעותי מוביל – רעיונית ומעשית – בחברה הישראלית, ולהביא צעירות וצעירים אידיאליסטים לקחת אחריות על המדינה ועל החברה שלנו, שכל כך זקוקה להם ולחזרת התפיסה הציונית-הומניסטית, ברוחה של מגילת העצמאות.
תוכל לשתף אותנו באנקדוטה מעבודתך?
"תיקון ליל שבועות" בשנה האחרונה החל כיוזמה של סטודנטית, שחשה כי קיים 'צמא' בקרב קהל צעיר וחילוני להתחבר למסורת החג – מעבר לטרקטורים, תהלוכות ותצוגת תינוקות. חודש לפני האירוע, בלי תקציב ודאי, שותפים מרכזיים ועם המון בלת"מים הייתי צריך לקבל החלטה אם הולכים על ההפקה או מוותרים. החלטנו ללכת על זה! הגיעו כ-200 משתתפות ומשתתפים מרחבי הארץ, עם מרצות ומרצים מהשורה הראשונה. מסורת חדשה החלה.
