קואופרטיב, בחירות ובית המקדש שנחרב

האיסיים היו מלאי משימות והסתובבו אוהבי אדם בערים ובמדבר יהודה. מה בינם לבין חברי התנועה הקיבוצית?

אני מצטרף לקריאה להשבת הורינו וילדינו, חברינו ושכננו הביתה וחיסול חמאס הקורא לכלותנו. נדמה לי שמטרות אלו ברורות ומוסכמות על כולנו בתנועה.
לפני 2000 שנה הסתובבו כאן בישראל חברים מהתנועה האיסיית. כמונו, הבסיס שלהם היה בכפר ורבים מהם עבדו את האדמה או עסקו במסחר של צמחי מרפא ועשיית חסד וצדק ועזרה לעניים, גם אלו שמחוץ לתנועה.
להיות חבר בתנועה האיסיית היה אמירה שבצידה שליחות של צדק, שלום ומעשים טובים. האיסיים היו מלאי משימות והסתובבו אוהבי אדם בערים ובמדבר יהודה. הם היו נטולי רכוש, אך בני חורין לאהוב את אלוהים ואת המוסר. הם דגלו בשוויון, אחווה ודאגה לחלשים. ללא חרפת עוני וללא גאוות עושר. ללא קנאה. ללא חמדנות. הם נאבקו עבור אותה מטרה נשגבת, בלתי מושגת. גם אם כל יום היה רווי כישלונות, דרכם היתה דרך מאושרת.
האיסיים צעדו בבגדים לבנים יום יום ושעה שעה. מרחוק זיהו אותם תושבי יהודה על פי לבושם הלבן הבוהק, הסנדלים המשופשפים והכובעים הלבנים שלראשם.
התקופה הייתה מתוחה ועצובה. בית המקדש זה עתה נחרב והצדוקים שהכווינו עד עתה, החלו להתפזר. הפרושים טרם יצאו מתפיסתם כאופוזיציה וטרם החלו מקבעים את היהדות הרבנית.
האיסיי היה נודד בין כפר לכפר, עמוס בצמחי מרפא, מסתפק במועט וישן עם חבריו לקואופרטיב שבתיהם היו בתיו ותחנותיו בדרך. בהתאם להנחיות התנועה הקואופרטיבית באותם הימים, ההצטרפות לתנועה האיסיית הייתה פתוחה לכולם. לא כולם שרדו. המלחמה בתענוגות ובאפשרויות שהציע העולם הרומאי היו יומיומיות והנפש לא תמיד עמדה בפיתויים. לא תמיד תה כוכב ריחני הצליח לסייע להתמודד עם העליות הבלתי נגמרות במעלה עקרבים.
האיסיים היו סוחרים של שוויון ערך האדם וצמחי מרפא ורוח. נטולי מדון ומאמינים באחיהם ואחיותיהם עד כדי כך שיכלו במסעותיהם לצאת מבלי לקחת כמעט דבר, רק את היושרה, האמונה הבלתי מתפשרת באדם ואת צמחי המרפא והדבש. רק חפץ אחד חשוב לקחו איתם, אותו הניחו מתחת לכובע הלבן: סכין מושחזת של ברזל.
האיסיי היה ידוע בשליפה מהירה והנחתה מדויקת של הסכין המושחזת. שודדים ובני עשו והליגיונרים הרומאים, חשבו פעמיים לפני שהתעסקו עם שליחי האמת, הצדק והאחווה.
בוחרים בהרמת יד גלויה
כל ארבע שנים היו בחירות למנהיגות התנועה האיסיית, שכשהייתה מתכנסת, מרבד לבן אנושי גדול היה נראה למרחוק. החברים האיסיים היו בוחרים בהרמת יד גלויה ללא נמנעים, ולמרות הבחירות היחד שלהם היה נשמר.
הבחירות היוו מקור לגאווה. לא היה בהן שיח זכויות, הן היו חלק מזהותם ושליחותם של חברי התנועה. בסיום ההצבעה המרבד הלבן היה נפתח למעגל ענק ולצלילי התוף היו רוקדים צדיק כתמר יפרח. שבע פעמים. לא מוותרים על אף סיבוב של ניצחון הרוח.
יחד בערבות הדדית
מזכ"לנו ניר מאיר מנה מנייה עצובה וכואבת של מספר חללינו. כל אחד מאיתנו איבד חברים, חניכים, שותפים ומשפחה. וכולנו בציפייה דרוכה לחזרתם של החטופים.
תודה ניר על שירות של שמונה שנים. מצטער שלא הצלחנו למנוע את האסון שנפל על כה רבים מאיתנו. ואולי הצלחנו בכוחות המעטים שהיו לנו, למנוע אסון גדול בהרבה, שכן הגבורות כה רבות והגאווה והאחווה נשארת גדולה.
התנועה הקיבוצית מאוחדת ופועלת כמו שלא נראה שנים רבות, חברים תומכים אחד באחר. אין בכך נחמה גדולה אך ניתן למצוא שאנו לא לבד אלא יחד בערבות הדדית ותחושת השליחות רק מתרבה ומתפרצת.
רבים מאיתנו לומדים גם איך לשלוף כשאקדח כבר בכיסם וזה לא הופך אותם למאמינים או חולמים או חולמות פחות, נהפוך הוא, האמונה הולכת ומתחדדת הולכת ומתחזקת.