יבול שיא
הרפת והחלב
אביבה בראודה

אופרה בכפר עם אביבה בראודה

6 דק' קריאה

שיתוף:

אביבה בראודה גרה בשער אפרים עשרים שנה, מאז הקמת ההרחבה הראשונה. היא נולדה בהרצליה, בבית מוסיקלי. רגע אחרי שחשבה שזהו לעולם לא תמצא בן זוג, הכירה את יובל בבלינד-דייט. הם התחתנו, בנו את ביתם המשותף ברמת גן ומהר מאד החליטו שהם רוצים לגדל את ילדיהם בסביבה כפרית. לשער אפרים הגיעו במקרה, התאהבו במקום וגרים שם עד היום. הם גידלו שם בנחת את שירה, שהיום בת עשרים וחמש ואת יואב, שהיום בן עשרים ואחת. הם נהנים מחיי הקהילה. אביבה שרה בטקסים במושב ובעיקר הביאה איתה את החינוך המוסיקלי, בו היא עוסקת – והאזור כולו זכה.

קצת על אביבה בראודה

אין לי מילה אחרת לתאר, אלא שאביבה בראודה היא דיווה. היא התחילה לשיר לפני שהתחילה לדבר. "מאז שאני זוכרת את עצמי מוזיקה היא חלק מחיי, בכל מקום, כל הזמן – מוזיקה ואני תמיד יחד," היא אומרת.

אביבה הייתה חברה ב"נוער המוזיקלי", למדה במכללת לוינסקי תואר ראשון עם התמחות בניצוח מקהלות ולמדה תואר שני בחינוך מוזיקלי וניצוח מקהלות בבר אילן.

להנגיש את האופרה לקהל רחב של תלמידים
להנגיש את האופרה לקהל רחב של תלמידים

במהלך השנים הובילה, הקימה וניהלה פרויקטים רבים המקשרים בין עולם המוזיקה לקהילה – ניצוח על מקהלות ילדים, נוער ומבוגרים, על התזמורת הסימפונית באר-שבע, וכן ניצוח על נגנים מתזמורת הקיבוצים ועל זמרים מהאופרה הישראלית.

ניצחה על מקהלה בגבעתיים שהשתתפה בתחרות בינלאומיות, ניצחה על מקהלות נוספות וגם על אנסמבל נשים וגם על מקהלת ילדים קטנטנים בני 4-9.

אבא שלה ארגן קונצרטים לנוער המוזיקלי והיא המשיכה וארגנה קונצרטים לקהילה.

איך הגעת לעולם האופרה?

אביבה: "אבא אהב מוסיקה, כל יום שישי אחר הצהרים אבא היה שומע תקליטים קלאסיים.

הוא אהב מנגינות צועניות, אני אהבתי את הרביעית של ברהמס ואני ואחותי היינו רוקדות לצלילי התקליטים".

בחוויית הילדות שלה המוסיקה נכחה מאד  בבית. ההורים לקחו אותה לקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית וכשהגיעה לכיתה א' החלה ללמוד לנגן פסנתר. היא אהבה מאד את הנגינה בפסנתר, אך הסתייגה מהמוסיקה של באך ומאופרות. 

כילדה לא הבינה מה אבא שלה מוצא באופרות. במוסיקה של באך היא התאהבה בתחילת התיכון, הבינה את היצירות ונהנתה לנגן אותן ואת האופרות לא הצליחה להבין מה אנשים מוצאים בהן.

כשהייתה בת 17 חברה הזמינה אותה לקונצרט. אביבה תמיד שמחה לכל אירוע מוסיקלי, לא בררה את הפרטים. הן הגיעו לקיסריה והיא רואה שלטים של אופרה.

התגובה הראשונית היא תופסת את הראש בקריאות 'אווי' ו-"אלוהים ישמור".

הן נכנסות למרחב המופע והיא רואה דברים אחרים מכל מה שהיא רגילה, תלבושות של המאה ה-19, זו הייתה האופרה 'לה טרוויאטה'.

האופרה נפתחת בנשף מרהיב, אביבה מבינה שהולכת להיות הצגה גדולה עם שחקנים תלבושות ועלילה ויש כתוביות והסיפור כולו מובן.

"לא תיארתי לעצמי שזה מה שנקרא אופרה. תזמנו את המופע עם השקיעה. זו הייתה אחת החוויות המרגשות של החיים. אם לפני זה לא הבנתי 'למה היא צועקת?', ב'לה טריוויאטה' היה לי ברור שהיא צריכה לעלות גבוה. מאז אני חובבת אופרות מושבעת."  

עם השנים התפתחה מבחינה מקצועית וכתבה תכנית לימודים למשרד החינוך "מהמחזמר לאופרה" ולימדה מורים במטרה להנגיש את האופרה לקהל רחב של תלמידים.

ויואצ'ה – בי"ס למוסיקה

"הקמת ויואצ'ה בשער אפרים הוא הגשמת חלום שלי, חלום וחזון שנבנה עם השנים, התעצם, התעצב ובער בי, עד שהגענו למושב, לימדתי פיתוח-קול, פסנתר, האזנה מודרכת למוזיקה ואת מקצועות התיאוריה השונים בקונסרבטוריונים, בבתי ספר ובמגמות למוזיקה בתיכונים שונים.

משמעות המושג ויואצ'ה הוא חי ערני ובועט. רבים מכירים את המושג המוסיקלי 'אלגרו' שפירושו לנגן מהר, המושג ויואצ'ה משמעותו עוד יותר מהר."

הקהל בויאצה בסלון
הקהל בויאצה בסלון

בבית הספר למוסיקה בשער אפרים אביבה מלמדת פיתוח קול ופסנתר, עובדים שם עוד שמונה מורים שמלמדים כלי נגינה רבים ומגוונים: חליל, קלרינט, כינור וכלי קשת נוספים, תופים, שיעורי טרום כלי והרכבים.

מהשיחה עם אביבה והאנרגיות שיוצאות ממנה, השם ויואצ'ה מייצג אותה, לא פחות מאשר את בית הספר למוסיקה שהקימה.

בכריזמה ובכישרון רב, היא בנתה בית חם ומקצועי למוסיקה.

שנת הקורונה הייתה קשה לכל תחום האומנות ועכשיו  אביבה שמחה לחזור לבית הספר למוסיקה וגם לחלום הגדול "ויואצ'ה בסלון"- אירוח של אמנים בסלון הביתי, בשילוב מפגשים על מוזיקה – פרויקט שהתחיל ממש לפני הקורנה, נגדע ועכשיו מתחדש בתנופה רבה.

"ויואצ'ה בסלון"

על המיזם חלמה הרבה שנים. המטרה להפגיש בין אומנים לקהל בצורה בלתי אמצעית בסלון. מניסיונה, אומנים רוצים מפגש ישיר עם הקהל. רוצים להסתכל להם בעיניים לשמוע אחד על אחד. והקהל רוצה לשאול שאלות את האומן על היצירה ומה שעומד מאחוריה.

אביבה ניסתה לפצח "איך שוברים את הקיר הרביעי".  המושג קיר רביעי מתאר את הקו בין הקהל לבמה כאילו יש קיר שקוף ביניהם. בהצגה יש התרחשות על הבמה, שהקהל אינו חלק ממנה, ובשני הצדדים קהל ואומנים עולה לעיתים הצורך לשבור את הקיר השקוף ולייצר קשר ביניהם.

לפני הקורונה החלה בסדרת מפגשים אצלה בסלון, היו שלושה מפגשים מרתקים עם קולנוען, מוסיקאי וסופר שנקטעו על ידי הקורונה.

החוויה הייתה נהדרת ובימים אלו המיזם חוזר ובגדול. האירוע הראשון ייערך בשביעי במאי בגינת ביתה של אביבה בשער אפרים ונקרא "נשים יוצרות ומספרות".

בתוכנית  אביבה פוגשת שתי נשים – הראשונה היא טל ניסים, אדריכלית ויוצרת, בעלת הסטודיו לאדריכלות “מקום בעולמי”, שבו נעשה שימוש בחימר וצבעים וכן משמש כמרחב להתפתחות וצמיחה ברוח השאמנית.

מבחר מעבודות החימר יוצגו בגינה. האומנית השנייה היא ורד פורבס גוך, נגנית ויולה דה גמבה, צ’לו זמרת ומלחינה, שייצגה את ישראל בתחרויות בינלאומיות.

בשנת הקורונה ורד כתבה ואיירה אסופת שירים, המספרים את רגשותיה ואת המועקה שנושאת איתה נפגעת פגיעה מינית לאורך השנים. בהמשך אביבה תציג את דמותה של כרמן  בהרצאה שהיא קוראת לה "מה הוא עושה לה – על ארבעה במאים גברים וכרמן אחת".

כרמן היא עולם ומלואו עבור אביבה ובהזדמנות הזו היא מדברת עליה בחיבור אל נפגעות תקיפה מינית והריפוי השמאני.

מה כל כך מיוחד בכרמן?

"סיפורה של כרמן הוא סיפור התמודדותה של אישה עוצמתית בעולם שמדכא אותה," אומרת בראודה.

"זהו סיפור של תפיסת האישה בעיני עצמה, סיפור על ציפור דרור ואדם חופשי בעולם שרוצה לסגור עליו". באופרה, כרמן היא אישה שאוהבת גברים, ושהגברים אוהבים לאהוב אותה."

"היא עובדת במפעל לסיגריות – 'סדנת יזע' ורבה עם אחת מהעובדות. היא נשלחת למאסר והחייל הצרפתי דון חוזה משגיח עליה, היא בורחת ומתאהבת בלוחם שוורים. דון חוזה מצליח לאתר אותה ומציע לה נישואין, וכשהיא מסרבת, הוא רוצח אותה."

"לכאורה סיפור על משולש רומנטי שנגמר באופן טרגי, אך יש כאן הרבה מעבר לכך אומרת אביבה.

הנובלה האפלה של הסופר הצרפתי פרוספר מרימה, עברה עיבוד מעדן בדרכה להיות הליברית של האופרה מאת ג'ורג' ביזה, ועדיין לקח זמן רב עד שנמצאה הזמרת שהסכימה לשחק תפקיד כה "מופקר", ולקחו שנים עד שהאופרה זכתה להצלחה ולפופולאריות, הרבה אחרי מותו של המלחין."

השאלה שאביבה שואלת בהרצאה, "איך מחליטים את מי לבחור לתפקיד כרמן, או איך ייתכן שארבעה במאים גברים שונים מציגים כל אחד מהם כרמן אחרת: הבמאי הראשון הציג את כרמן התמימה, זו שלא עושה כלום והגברים באים אליה."

הבמאי השני הציג את כרמן הפתיינית, שבמקרה נופלת לה הכתפייה, או נחשף לה הקרסול. הבמאי השלישי מציג את כרמן כזונה מפאריס הלובשת אדום שחור ואומרת 'אני רוצה את זה ככה'.

"והרביעי מציג אותה כ"נחש" אישה מניפולטיבית, שכביכול היא רק מסתכלת, היא לא חלק מהסיטואציה, אך בפועל היא מניעה את הסיטואציה."

דרך הפרשנויות השונות, משוחחת אביבה עם הקהל על "כרמן" האופרה והאישה – כסמל ליחסים המורכבים בין המינים, האלימות כלפי נשים, המאבק לחופש והדיכוי.

שלושת האומניות, אביבה ורד וטל תדברנה על תפיסת האישה בעיני עצמה, תפיסת האישה בעיני הגבר ותפיסת האישה בעיני החברה. זהו אירוע מעורר מחשבות.

פמיניזם באמצעות המוסיקה

כשאביבה סיפרה לי על האירוע, עניין אותי לשמוע על הפמניזם שלה. התברר שקשה לאביבה עם המושג פמיניזם. "אני יודעת שחשוב לי מעמד האישה, חשוב לי המקום של הנשים.

אני יודעת שנשים לא מגיעות למקום שהן צריכות להיות בו, כי הן מחונכות שהן לא מספיק שוות.

קשה לי עם המושג פמניזם היא אומרת, כי אני לא מיליטנטית ואני לא מאמינה בלהפריד נשים מגברים, אם נפריד ביניהם וניצור חיל נשים לוחמני לא עשיתי כלום.

גברים ונשים מפרים זה את זו וזו את זה כשהם ביחד. בעיני החוכמה היא להעצים את שיתוף הפעולה, לתת מקום לקול הייחודי של כל אחת ואחד ולהעצים את ה"ביחד".

עדיין יש אי שוויון ובאירועים שאני עושה, חשוב לי לאפשר לנשים מקום של צמיחה. יחד עם זאת אני לא מאמינה בהפרדה ובתפיסות סטראוטיפיות מגדריות".

אביבה מוסיפה: "זה קצת כמו הגישה שלי במוסיקה. כמו שאני לא מסכימה עם תבניות המגדירות גברים ונשים, אני לא מסכימה עם תבניות בעולם המוסיקה. כזמרת אופרה וג'אז, אני מכירה את הגישה המגדירה איך צריך לשיר.

בעולם הזה יש תבניות ומודלים מוסכמים, אך אני מאמינה שלכל אחת יש את הקול הפנימי שלה ואיתו היא או הוא צריכים לעבוד.

במחוזות האופרה לא בדיוק מסכימים איתי."

ההסתייגות הראשונית של אביבה מהמושג פמיניזם הובילה לשיחה מאד מעניינת. דרך גישתה למוסיקה היא דייקה את גישתה הפמיניסטית. התרשמתי שהמוסיקה היא נקודת מוצא טובה ללכת ולבדוק דברים שקשורים בחיים שלנו.

המעבר של אביבה בראודה מהעיר לכפר

"אופרה," מסבירה אביבה, "בתפיסה שלי מצריכה אולם גדול וייעודי לתחום, מה שמתחבר בדרך כלל למרחב העירוני ופחות לזה הכפרי."

שאלתי את אביבה: איך נראית אופרה במרחב הכפרי ועל המעבר מהעיר אל הכפר. "בעיר הגדולה יש יותר אפשרויות, בעוד היתרון של תרבות במושב היא היכולת להסתכל לאנשים בעיניים. הקשר שיש בין אנשים הוא יתרון גדול."

לבית הספר למוסיקה שהקימה בשער אפרים מגיעים אנשים מהמושב ומהסביבה. יש תחושת משפחתיות, בשנים האחרונות מגיעים ללמוד כלי נגינה, אח שני ואחות שלישית מאותה המשפחה. בקרבה בין האנשים יש הרבה טוב.

המשפחתיות הנעימה לא פוגעת במקצועיות – תלמידים רבים שהחלו את לימודי המוסיקה שלהם בבית הספר ויואצ'ה המשיכו ללימודים גבוהים באקדמיה למוסיקה, רבים מהם מוסיקאים מקצוענים שעוסקים בכך ומלמדים.

כשדיברנו על ניהול בית הספר למוסיקה מספרת אביבה שקשה להביא לכאן אנשי מקצוע טובים, מוסיקאים נרתעים מהמרחק ומתחושת הפריפריה, אך כשהם מגיעים לפה, הם רוצים להישאר.

"כשמשווים לעיר יש קושי בתחבורה, התנאים פחות טובים, אך יש קסם בחיבור לטבע שיש במרחב הכפרי.

יש קסם באוויר הנקי, לא רק מבחינת מזהמי אויר אלא יש במרחב הכפרי משהו שהוא קצת אחר בעולם התרבות.

היום מגיעים אליי מורים ברמה גבוהה מכל קצוות הארץ. יש קושי בתחבורה, התנאים חסרים, אך הקסם בשילוב הטבע עם המוסיקה, גורם להם להישאר."

אז הנה לכם – מתברר שתושבי השרון לא צריכים להרחיק עד תל אביב בכדי לשמוע אופרה. הויואצ'ה בסלון או בחצר היא הזדמנות נפלאה להכיר אומנים ולהעמיק בשיח על בסיס האומנויות שלהם. אני מתכננת ליהנות מעוצמת הויואצ'ה בחצר.

אביבה בראודה | ציום: אלן צ'פלסקי, אלבום פרטי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
7 דק' קריאה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
9 דק' קריאה
מיזם אינטרנטי חדש, "מחוברים לשימור המקום", משולב בדיווחים מן השטח בזמן אמת, מעשיר ומאתגר, שאליו מוזמנים להצטרף תושבי ההתיישבות הכפרית  אין כמו קיבוצים ומושבים הפזורים על פני הארץ, שהוקמו בזעת אפיים בתחילת ובאמצע המאה
3 דק' קריאה
ריטה זילבר ודליה קרון – שתי הנשים שחלו בסרטן השחלה ועם החלמתן זיהו, שעל מנת להחלים יש ליצור את התנאים הנכונים והטובים ביותר להחלמה וריפוי של אנשים המחלימים מסרטן * מכאן מתחיל סיפור הקמת
7 דק' קריאה
גדעון חרובי מתקן אי דיוקים מסיפור אותו הלילה הארור, ביוני 1948 – הלילה בו נלחמו לוחמי צה"ל מול לוחמי האצ"ל בחוף ויתקין על אוניית "אלטלנה" – וכן אודות שני חללי צה"ל מאותו לילה: יעקב
4 דק' קריאה
מורכב, צנוע, מתחכם או בגובה העיניים. יין יכול להיות יוקרתי וגם עממי ונגיש. נעם פלד דינסטג מרמת יוחנן גילה את העולם הזה דווקא בסופרמרקט  הסיפור שלי עם יין התחיל בילדות, בקבלות שבת בקיבוץ רמת
2 דק' קריאה
מורן מוסט, מומחית בתרבות הנוער במרחב הכפרי, מנפצת את אשליית המוגנות שמאחורי השער הצהוב. איך משפיע אי הציות של המבוגרים לחוקי התנועה בתוך הקיבוץ על תרבות האלכוהול של הנוער ולמה תחושת הביטחון מסוכנת  השיחה
6 דק' קריאה
עמי וואלך (76), בן וחבר משמר העמק, הציג בתערוכות רבות. בעיות בריאות וליקוי שמיעה עזרו לו לפתח סגנון מיוחד בו פיסות מציאות נהפכות לעולם פנימי מופשט נעדר גבולות, בו הוא רואה את הקולות בצבעים 
2 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן