אהבה לטרקטורים ומכונות

עדיין אין לו מוזיאון לטרקטורים אבל במשך השנים בנה אבשלום (אבשי) מרגולין, מהמושבה יקנעם, אוסף מרשים ועשיר של טרקטורים חקלאיים, משאיות, מכונות תפירה, גרמופונים ועוד * בין היתר הוא מחזיק בפורדסון משנת 1918, בן 106 שנים 

אבשלום (אבשי) מרגולין הוא מהאנשים האלו שכאשר אני נפגשת איתם אני צובטת את עצמי בחיוך, כמה הוא מיוחד, רבגוני, ומוכשר. מי שמגיע להפגנות קפלן תל אביב או בימים אלו בכנסת נפגש עם קבוצה הלובשת חולצות "לוחמי יום כיפור", העומדים על מעין טנק או נמצאים סביבו. הטנק מוצב מאד גבוה ומייד עולה השאלה: איך לעזאזל יש להם טנק ואיך הביאו אותו לשם? אז הטנק הראשון נבנה בסדנה בעין שמר ואילו הטנק השני נבנה במתחם היוצא דופן של אבשי במשקו ביוקנעם.  

אבשי: "לילה אחד, אייל יפה, המוביל את קבוצת 'לוחמי יום כיפור' במחאה, פנה אלי וביקש את עזרתי. הוא שמע שיש לי משוריין וביקש שאבנה לו טנק אמיתי שנוסע. עניתי לו שאכן יש לי משוריין הנמצא במשטרת נהלל. על מנת להוציא אותו ממשטרת נהלל היה צורך לקבל אישור מהמועצה לשימור אתרים. בסופו של דבר בנינו את הטנק מטרקטור זחל ישן שהיה לי והוא חלק מאוסף הטרקטורים שלי. בסופו של דבר הטנק הזה היה ברחוב קפלן עד ה-7 באוקטובר." 

אבשלום מרגולין הוא אספן בנשמתו. באתי לראיין אותו לאחר ששמעתי על אוסף הטרקטורים שלו, אך במתחם חצר המשק שלו נוכחתי שזהו רק חלק מהסיפור. יש לו אוסף של טרקטורים, אוסף של משאיות ישנות, אוסף מכונות תפירה ועוד. החצר של אבשי איננה ולא מתיימרת להיות מוזיאון, למרות שכלים רבים הנמצאים בה הינם נדירים בארץ ואולי אף בעולם כולו. בתוך הסככות ניצבים להם עשרות רבות של טרקטורים שונים ומשונים: קטרפילרים ליד פרגוסונים, ג'ון דירים לצד אינטרנשיונאל, לאנצ בולדוג, פורדסון ומה לא. 

בכל יום חמישי מתקיים במתחם של אבשי פרלמנט גברים, עושים בשר על האש , שותים בירות ונהנים. על אחד המדפים עומדות צנצנות גדולות, בהן מאות פקקים של בירה לבנה.

משפוחה וטרקטורים 

הסבים והסבתות של אבשי הם מהעלייה השלישית – הם הגיעו מרוסיה, היו ממייסדי עין חרוד, גבע, תל עדשים וכפר יהושע. האם גדלה בכפר יהושע, האב בתל עדשים.  

"הוריי היו הזוג הראשון שהתחתן מתל עדשים וכפר יהושע, ואז החליטו לשים פעמיהם ליוקנעם המושבה וזכו לקיטונות של כעסים על כי הלכו למושבה, לרוויזיוניסטים," מספר לי אבשי. "אבא היה נחוש להיות בעל משק ולהיות חקלאיעל כן קנה משק ומימש את רצונו. הסבים והסבתות שלי היו מההתיישבות העובדת וכך כל ילדיהם." 

להורים אליעזר ודרורה נולדו ארבעה ילדים, אבשי הוא הבן הצעיר במשפחה, הוא הבן הממשיך. 

"ביוקנעם יש כ-70 משקים חקלאיים," אבשי מספר, "בכל משק 60 דונם. 55 דונם חקלאיים וחמישה דונם צמודים לבית. אבי אליעזר היה חקלאי מאוד גדול, הוא החל בגידול חמניות וכך למעשה 'מגדן' גרעיני עפולה הקימו את העסק שלהם, שהחל עם קליית גרעינים שחורים מלוחים ובהמשך הפכו לשם דבר במדינת ישראל.  

"אני הבן הצעיר במשפחה ומיום שאני זוכר את עצמי, היה לי ברור שאהיה  במשק. אני קשור לאדמה, לחקלאות ומיום שאני זוכר את עצמי אני אוהב טרקטורים ומכניקה. חזרתי למשק בשנות העשרים שלי ועם גידולי השדה, בשיתוף פעולה עם אבא, פניתי גם לתעשייה. אבא ואני קנינו מגרסה ישנה, בנינו אותה והשמשנו אותה לטחינת קליפות של שקדים. המגרסה הזו הייתה המצאה של פטנט חדש. בהמשך בנינו מכונת דיש לאבטיחים. בנינו אותה כאן והיא הייתה מודל וראשונה בעולם."  

אוסף הטרקטורים שלך הוא עצום. איך התחלת את האוסף הזה?  

"הייתי בן 21, אז החלו ההתנחלויות בארץ, אז החלטתי שאני רוצה לשמר את מאה שנות החקלאות בארץ. רציתי לקנות טרקטור ישן, אבל כדי להביא אותו הייתי צריך משאית מנוף וכמובן רישיון ג. ההחלטה הזו היא ששינתה את חיי. למדתי נהיגה על משאית, הוצאתי רישיון וקניתי משאית מנוף. הגעתי לבעלי משקים שרצו להיפטר מהטרקטורים הישנים שלהם, לכל טרקטור הרי יש סיפור מאחוריו. 

"ההתחלה הייתה כזו, שהיו כאלו ששילמו לי – העיקר שאקח ואפנה את הטרקטור שלהם. בהמשך, היו אנשים שהגיעו מגרמניה, להם יש תרבות של שימור, היו כאלה שהטרקטורים שלהם הזכירו להם את השואה. אז הם פנו אליי על מנת שאקח את הטרקטורים שמקורם בגרמניה.  

"רבים מהטרקטורים שברשותי הגיעו אליי לאחר שבעלי טרקטורים שמעו עליי ופנו וביקשו שאקח את הטרקטורים. בשנת 1986 פנו אליי יוצרי סרט שהיו זקוקים לטרקטור ישן לסרט שצילמו. פנייה זו פתחה אפיק פרנסה חדש בעבורי, שמימן קניית טרקטורים נוספים ופתח לפרנסה  בסרטים וכמובן עניין חדש נוסף. העבודה עם יוצרי סרטים הביאה לכך שיוצרי סרטים היו מביאים לי תמונה של רכב לו הם היו זקוקים, ואני על פי התמונה הייתי בונה להם את הרכב שרצו."

אהבת המכניקה 

אבשי בנה אימפריה של סדנת בנייה. על אחד הקירות יש קופסאות המודבקות לקיר, כאשר בכל קופסא מאות ברגים. הכל מסודר, מאורגן, על פי הגודל והמברג. אספן בנשמה כבר אמרנו? כל דבר שאפשר לאסוף נאסף אצלו בחצר משקו.  

אבשי: "מאז שאני זוכר את עצמי, אחד הדברים המאפיינים אותי הוא אהבה גדולה לנושא המכני ואהבה גדולה למוצרים שהיו פעם. יש כאן אוסף גדול של גרמופונים (זוכרים מה זה? סוג של פטיפון ישן); יש כאן אוסף של מכונות תפירה ישנות, יש כאן אוסף של פרימוסים ישנים. את הקפה שאני שותה כאן אני מבשל על פרימוס ישן." (ואני מעידה, קפה משובח).  

המאפיין של כל הטרקטורים במתחם של אבשי הוא לא רק זקנתם המופלגת: "רוב הטרקטורים שלי מונעים על בנזין או נפט. אין אלקטרוניקה בטרקטורים אלו, אין מיחשוב. המנועים של הטרקטורים, ובעיקר המבנה שלהם הוא יפה ובעבורי משהו מיוחד ויפהפה.  

"הטרקטור הכי זקן שברשותי הוא טרקטור משנת 1918, כיום בן 106 שנים. זהו טרקטור פורדסון שייצר הנרי פורד. הטרקטור הזה היה שייך לחקלאי בכפר חסידים. עשיתי עסקה עם אותו חקלאי – הבאתי לו טרקטור שהיה שמיש ונסע – והוא בתמורה נתן לי את הטרקטור הזה. בהמשך קיבלתי ממנו טרקטור כזה משנת 1934 – בתמורה לגנרטור שהבאתי לו. חצי מהטרקטורים שברשותי עדיין עובדים. מפאת חוסר הזמן שלי – איני משפץ אותם כפי שהייתי רוצה. כל בוקר  אני נכנס לחצר המשק שלי, הלב מתרחב כשאני רואה את הטרקטורים שלי. זהו מחזה המרחיב את ליבי.  האוספים שלי, מבחינתי, זהו סוג של אספנות אומנות.  

"מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי לפרק גרוטאות, ללמוד איך הן עובדות ולבנות ולהרכיב ולשפר אותן. כשהייתי נער צעיר הייתי לוקח וספות ישנות, מפרק אותן – בונה קרטינגים ומוכר. כל נושא הפירוק והבנייה של כלים הוא אתגר גדול והנאה עצומה. בראיית העולם שלי החיים הכלים האלה הם מקור הנאה והנעה. אני אומר שאלוהים נתן לנו את החיים ואנו אומרים לו תודה על זכות הבחירה. החיים בשבילי הם מגרש משחקים. אני בוחר לחיות את חיי כשחקן במגרש וליהנות ולהפיק מהחיים הנאות גדולות. יש המון צעצועים על המגרש ואני בוחר לשחק בצעצועים שאני אוהב."

מוסיקה ושפות 

זכות הבחירה בעבור אבשי הוא זכות אותה הוא מממש באופן הכי מעורר התפעלות. לכאורה, חקלאי עם ידיי איכר ואהבתו לטרקטורים למשאיות – ויחד עם זאת, הוא מנגן על פסנתר מגיל צעיר ואוהב אהבה עצומה מוסיקה קלאסית ואופרות.  

אבשי: "כאשר הייתי ילד למדתי לנגן על פסנתר וזו אחת מאהבותיי הגדולות – מוסיקה קלאסית ונגינה על פסנתר. המוסיקה אותה אני שומע היא בעיקר מוסיקה קלאסית. המורה שלימדה אותי פסנתר הייתה מדברת גרמנית, וככה למדתי לדבר גרמנית ונגינה על פסנתר. אני דובר כשבע שפות, כי קל לי עם שפות זרות ואני אוהב מאד לדעת ולדבר שפות זרות. כל מדינה אליה אני מגיע, אני קולט קצת מהשפה וחוזר ולומד את השפה."  

האוסף של אבשי הוא מיוחד במינו. לאבשי אין מוזיאון משלו – חלק מהאוסף המרשים שברשותו נמצא גם במקומות המוצגים לציבור הרחב לראווה. במשטרת נהלל נמצא משוריין שלו מתקופת הבריטים והוא כמובן עובד. יש ברשותו טנדר פורד עם רישוי משנות הארבעים ויש עוד כלים שונים שלו המוצגים בגד"ש של הזורע ומשמר העמק.  

אבשי גדל ביקנעם. את לימודי התיכון שלו למד ביד נתן על פי רצונה של אימו שרצתה והאמינה בלימודים ותרבות. הוא היה ספורטאי מצטיין בהתעמלות קרקע, התגייס לצבא לקורס טיס ולאחר זמן קצר עבר לשריון. כבחור צעיר שאהב לחקור וללמוד כל מנוע עד הפרט האחרון השריון התאים לו. כחייל נשאר שבת – בודק בעיה שהייתה בטנקים, עבד, בדק, בחן, למד ולבסוף פתר את הבעיה. מכאן עבר לפיתוח טנק המרכבה, שהרי ברור שעם הידע שלו, תרומתו הגדולה היא בפיתוח רעיונות, בפתרון בעיות, בהרכבה ובבנייה. 

האיש, בשנות השישים לחייו, חי בזוגיות, אבא לשלושה ילדים גדולים וכמובן כבר סבא. את חג הפסח הוא עושה בשנים האחרונות בחו"ל, בסדר שעורכים אנשי חב"ד. כך מידי שנה בעיר אחרת אבל סדר כהלכתו.

ולמה חב"ד? 

"בצעירותי כשהייתי בצבא, באחת היציאות שלי הביתה, לא היה לי כסף לנסוע הביתה באוטובוס. מישהו מאנשי חב"ד נתן לי חצי לירה לנסוע הביתה. נסעתי באוטובוס ולא בטרמפים. מאז אני זוכר להם חסד גדול. מבחינתי אנשי חב"ד הם אינם כפייתיים. הם מסבירים את הצד היפה של התנ"ך. הם עורכים סדר פסח באהבה גדולה ומארחים הרבה אנשים – זהו הצד היפה בחיים. היחד ויופיו של התנ"ך בלי כפייתיות."  

צעיר נצחי הוא אבשי, צעיר שאוהב לפרק ולבנות ולשמר טרקטורים, משאיות, צעיר שמממש חיים בדרכו המיוחדת.